סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

הבעל שם טוב ובעל האמונה

פעם אחת גילו לבעל שם טוב בחלום,

כי בכפר פלוני ישנו יהודי בעל אמונה וביטחון אמיתי בה’.
נסע הבעל שם טוב לכפר כדי לפגוש את האיש ולתהות על קנקנו.

קיבל האיש את הבעל שם טוב בשמחה ובסבר פנים יפות,
אף שלא הכירו, וגם הכין לו סעודה כיד המלך.
כאשר התיישבו השניים לסעודה שאל הבעל שם טוב את האיש:
כמה משלם אתה דמי חכירה בעד האחוזה לשנה?

השיבו האיש: שלושת אלפים זהובים.
המשיך הבעל שם טוב ושאל:
כל כמה זמן הנך משלם את דמי החכירה?

השיבו האיש: כל שנה בסוף שנת החכירה.
הוסיף הבעל שם טוב ושאל: מתי זמן הפירעון הבא?
השיב האיש: בעוד שמונה ימים תסתיים שנת החכירה

ואז אני חייב לשלם את דמי החכירה וללא דיחוי.

התפלא הבעל שם טוב ושאל:
האם כבר יש לך את כל הכסף?

והוסיף, שמעתי שבעל האחוזה אדם קשה.
השיבו האיש: נכון להיום אין בידי הכסף,
וגם אין לי ממי ללוות.

המשיך הבעל שם טוב ושאל:
מה בדעתך לעשות? האיש לא התפעל וענה בביטחון:
אני משליך יהבי על ה’ והוא תמיד עוזר לי.
ה’ שעמד לימיני תמיד וסייע לי עד היום הזה, ימשיך ויעזור לי!

המשיך הבעל שם טוב להקשות:
ומה יהיה אם ביום הפירעון לא יהיה לך הכסף?
למה שלא תנסה כבר מעכשיו לחפש הלוואה

מיהודים טובים וגומלי חסדים?

ענה האיש: רגיל אני באמירת מזמורי תהילים, ונעים זמירות

ישראל לימד אותי, שטוב לבטוח בה’ מלבטוח בנדיבים.

ראה הבעל שם טוב שכל שאלה נוספת מיותרת.
האיש שם את בטחונו בה’ ולא זז מזה.
והראיה, הוא ממשיך לארח את הבעל שם טוב

ומכניס עוד אורחים בשמחה ובטוב לבב וביד רחבה,

כאילו הוא עשיר גדול ואין לו שום דאגה.

וכך עברו להם הימים… יום התשלום הגיע, טרם זריחת השמש

הגיע משרתו של בעל האחוזה לביתו וקרא בקול רם:
יהודי, זהו היום האחרון לתשלום שלושת אלפי הזהובים…

השיב האיש:
למה מיהרת לבוא, הרי מועד הפירעון יהיה רק לפנות ערב?

אל דאגה בבוא העת אשלם את כל החוב עד הפרוטה האחרונה.

הבעל שם טוב מקשיב ומשתאה, שאל הבעל שם טוב את האיש:
ומה תעשה אם עד הערב לא יהיו לך שלושת אלפי הזהובים, סכום גדול כל כך?
האיש הקשיב והשיב בנחת ובביטחון גדול בה’ כדרכו:
שמתי מבטחי בה’ שמעולם לא אכזב אותי.

ואכן באותו יום נהג האיש כדרכו בתפילה ובלימוד בנחת ובשמחה.
בשעת הסעודה לא רצה הבעל שם טוב

להזכיר לו את ענין החוב אבל הוא עצמו אמר: ישועת ה’ כהרף עין,
היום ניווכח כולנו בהשגחת ה’ הנפלאה…

לאחר הסעודה וברכת המזון הגיעו לבית שלושה יהודים,
הם פנו לבעל הבית ואמרו: אנו סוחרים שרוצים לקנות שעורה,

חיטים ושיבולת שועל, בעל האחוזה איש קשה,
שמענו שאתה איש חשוב אצל בעל האחוזה ורק אתה תוכל לשכנעו…
לכן אנו רוצים שתבקש זאת עבורנו, ואנו נשלם לך דמי תיווך בעין יפה.

ענה להם האיש:
אם תרצו אתווך ביניכם, ובעד התיווך תנו לי שלושת אלפים זהובים.
ענו הסוחרים: אנו מוכנים לשלם לך חמש מאות זהובים וגם זה מוגזם.

האיש התנגד ואמר: לא פחות משלושת אלפים זהובים!
ענו הסוחרים: אם כן, נקנה תבואה במקום אחר.

ענה האיש: כרצונכם וה’ יהיה בעזרכם.
הלכו הסוחרים כלעומת שבאו.

והאיש לא דאג ולא התחרט.

המשיך בלימודו בנחת עד לשעת מנחה.

לאחר תפילת מנחה הגיע שוב המשרת ושאל :
יהודי, איפה הכסף? ענה האיש:
חכה קמעא, אלך ואביא את הכסף.
נטל האיש את מקלו ויצא החוצה…

הבעל שם טוב נלווה אליו.
והנה…שלושת הסוחרים רכובים על עגלה באים לקראתם.

כשקרבה העגלה, מיהרו  הסוחרים לקפוץ מתוכה
פנו לאיש ואמרו: מסכימים אנחנו לשלם את דמי התיווך הגבוהים.
הלכו הסוחרים אל בעל האחוזה עם האיש שתיווך ביניהם.

וכך יצאו כל הצדדים נשכרים. הסוחרים קיבלו את סחורתם,

בעל האחוזה קיבל שכרו על כך והיהודי שתיווך ביניהם

קיבל דמי תיווך שלושת זהובים בהם פרע את חובו לבעל האחוזה.

אמר הבעל שם טוב: ברוך השם, אף אני באתי על שכרי

בזה שלמדתי פרק חשוב במידת הביטחון בה’ מיהודי זה.

לעמוד סיפורי הבעל שם טוב