הבעל שם טוב וחנוכה – הנר שהאיר את הדרך

סיפור נפלא מימי הבעש”ט הקדוש על חנוכה, האור הגנוז ומתתיהו הכהן שהופיע ביער המושלג

יציאה להתבודדות בהרי הקרפטים

חג החנוכה עמד בפתח — חג של אור, שמחה וחום. בחוץ סגרירי ומושלג.

באותו שבוע שחל בו חג החנוכה, יצא רבי ישראל בעל שם טוב כהרגלו להתבודדות בהרי הקרפטים, בשחרו של יום ראשון.

קודם שיצא נפרד מזוגתו ואמר לה: “בעזרת השם, מקווה אני לשוב עם רדת הערב הראשון של חנוכה, כדי להדליק נר ראשון.”

“אולם אם חלילה אתאחר ולא אבוא עד שיירד הלילה — אל תמתיני לי. הדליקי בעצמך את הנר, כדי שלא להחמיץ מצוה גדולה זו.”

לב האישה מרגיש

הביטה זוגתו אחר פסיעותיו המתרחקות. ליבה אמר לה כי משהו עתיד לקרות.

בליבה נשאה תפילה חמה כי ה’ יתברך ישמור צעדי בעלה הצדיק.

השלג, הקור וסבך היער

ימי השבוע חלפו ביעף. עוד שעה קלה ירד הלילה, ובבתי ישראל ידליקו את הנר הראשון של חנוכה.

מבעוד מועד החל רבי ישראל לפסוע חזרה לעבר ביתו. מגפיו הגבוהים מבוססים בשלג העמוק. המקל העבה מפלס לו את דרכו. כובע פרווה של איכרים שמוט על ראשו.

הקור היה נורא. פתיתי השלג הסמיכים הקשו על ראייתו ועל הליכתו. שבילי היער נעלמו בהדרגה מעיניו. סבך העצים הלך והתעבה.

החושך ירד על היקום. זו הפעם הראשונה שהבעש”ט אינו מוצא את דרכו חזרה הביתה.

שעת ההדלקה חלפה — והאור הגנוז מתגלה

שעת הדלקת הנרות חלפה זה כבר. הוא כה רצה להדליק את הנרות בשעה הקבועה.

ידע הבעש”ט כי בכל שנה ושנה, בשעת הדלקת נרות של חנוכה, מתגלה ה”אור הגנוז” — הוא אורו של משיח. אולם מעשה שטן עומד בדרך, ומשמיים מעכבים.

העייפות החלה להשתלט עליו. הוא התקשה להמשיך ללכת. בלית ברירה התיישב על סלע גדול שעמד בין העצים ונמנם.

דמות עטופה לבנים אוחזת בנר מאיר

לפתע, כמתוך חלום, נדמה לו כי הוא רואה דמות רחוקה מתקרבת לעברו.

התבונן הבעל שם טוב היטב. ראה דמות עטופה לבנים, אוחזת בנר חלב גדול ומאיר.

הדמות התקרבה אליו. לנגד עיניו נעמד יהודי תמיר ונישא, בעל הדרת פנים. זקן לבן מעטר את פניו המאירות.

הבעש”ט עמד משתאה. כיצד הגיע לכאן האיש?

“אני מתתיהו הכהן ממודיעין”

“מי אתה?” לא התאפק הבעל שם טוב מלשאול.

“אני הוא מתתיהו הכהן ממודיעין, איש חשמונאים.” קולו של האיש היה רך ומלבב.

חבטה אדירה נשמעה לפתע. גזע עץ הוטח בארץ בעצמה רבה בשל הסערה.

בבת אחת הקיץ הבעש”ט מתנומתו. ראה את האיש דור הפנים מתרחק ממנו. עוד רגע — ונדמה כי נעלם במעבה הערפל.

מהלך אחר האיש האוחז בנר

מיהר רבי ישראל לקום ממקומו וללכת אחר האיש האוחז בנר. שעה ארוכה גמע מרחקי דרך, מבלי לדעת כמה זמן חלף.

אט אט החלה הסביבה מתבהרת לנגד עיניו. הוא גילה סימני דרך מוכרים — דרכים ושבילים שהיה מרבה ללכת בהם. שבילים המובילים לביתו.

שלהבת זכה על אדן החלון

מרחוק ראה הבעש”ט שלהבת קטנה מרצדת על אדן החלון של ביתו. שלהבת זכה, צלולה וחמימה — אותה הדליקה רעייתו הדואגת.

בהגיעו לסף דלתו, ראה את רעייתו עומדת בפתח. פניה הדואגות התמלאו חיוך רחב.

הביט הבעש”ט ימינה ושמאלה. הדמות שהובילה אותו בדרכו — נעלמה לפתע פתאום.

“שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”

רגעים אחדים לאחר מכן נעמד הבעל שם טוב מול חנוכיית הפח שלו. היטיב מחדש את הנרות.

בכוונות טמירות ונעלמות בירך: “שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.”

כשסיים לשיר את פיוטי החג, החל שחר ערפילי להפציע מבעד להרי הקרפטים המושלגים.

האור הגנוז של חנוכה — מורשת הבעל שם טוב

סיפור מופלא זה מגלה יסוד עמוק בתורת הקבלה והחסידות. נרות החנוכה אינם אור רגיל. הם שער להתגלות האור הגנוז — אורו של משיח.

הבעש”ט הקדוש לימד כי בכל נר חנוכה טמון כוח רוחני עצום. כוח זה מסוגל להאיר את החושך הגדול ביותר. גם ביער חשוך ומושלג, כשאדם תועה ואינו מוצא את דרכו — האור הקדוש בא ומאיר.

מתתיהו הכהן, שנלחם על קדושת ישראל, בא להאיר את דרכו של הבעש”ט. הנר שאחז בידו סימל את אותו אור נצחי שעובר מדור לדור. מימי החשמונאים ועד ימינו.

תורת חכמת הקבלה מלמדת כי נרות החנוכה ממשיכים הארה מ”אור אין סוף ברוך הוא” לתוך העולם הזה. כל מי שמדליק בכוונה ובשמחה זוכה לטעום מאותו אור גנוז.

להעמיק בתורת הבעל שם טוב ובסודות החנוכה

המבקש להעמיק בסודות החנוכה ובתורת החסידות מוזמן להצטרף לשיעורי הקבלה בזום של הרב שקד אליהו פנחס שליט”א. השיעורים מתקיימים בימי שני ורביעי בשעה 20:30.

בשיעורים נלמדים כתבי בעל הסולם ומאמרי הרב”ש זצ”ל, המאירים את פנימיות המועדים ואת סודות עבודת ה’.

לרכישת ספרי קבלה וחסידות במחירי עלות ניתן לפנות אל מרכז ההפצה של סולם יהודה — חנות המנוהלת בהתנדבות, ללא פערי תיווך.

התומכים בהפצת מעיינות החסידות מוזמנים לתרום לפעילות עמותת סולם יהודה. מאה אחוז מהתרומות מופנים להפצת תורה.