הבוקר טוב של הבעש”ט – ורבי זושא שאיחל לילה טוב לה’

סיפור מרגש על מנהגו של הבעל שם טוב לאחל בוקר טוב לריבונו של עולם ועל רבי זושא שאיחל לילה טוב לקב”ה

מנהגו של הבעש”ט בכל בוקר

הבעל שם טוב הקדוש היה נוהג בכל בוקר מנהג פשוט ונפלא. כשהיה קם ממיטתו, רחץ את פניו. הגביה את עיניו למעלה.

ואמר: “בוקר טוב, ריבונו של עולם!”

מילים פשוטות. שלוש מילים בלבד. אך בהן טמון יסוד עמוק בעבודת ה’.

רבי זושא מאניפולי — “לילה טוב ריבונו של עולם”

רבי זושא מאניפולי היה תלמיד המגיד ממזריטש — תלמידו וממשיך דרכו של הבעש”ט. צדיק עצום שנודע בענוותנותו ובדבקותו בה’.

רבי זושא נהג מנהג דומה אך שונה. בכל ערב היה מאחל לקב”ה: “לילה טוב, ריבונו של עולם!”

שאלת התלמידים — מה פשר מנהג זה

שאלוהו תלמידיו לפשר מעשיו. מדוע מאחל לקב”ה “לילה טוב”?

ענה רבי זושא תשובה שזעזעה את ליבותיהם:

“עימו אנוכי בצרה” — הקב”ה מרגיש בצער ישראל

“דוד המלך אומר: ‘עימו אנוכי בצרה.’ הקב”ה מרגיש בצער כשעם ישראל בצער.”

והוסיף רבי זושא מעומק ליבו: “כמה אלמנות יש! כמה יתומים יש! כמה יהודים בצער יש!”

“לכן אני מאחל לקב”ה ‘לילה טוב’ — עם כל הצער שלו.”

שני מנהגים — יסוד אחד

סיפור קצר ומרגש זה מגלה יסוד עמוק בתורת הקבלה ובדרכו של הבעל שם טוב הקדוש. הבעש”ט ורבי זושא חיו את אותו יסוד — קשר אישי, ישיר ואמיתי עם הקב”ה.

הבעש”ט אמר “בוקר טוב” לה’. לא כנוסחה. לא כתפילה מסודרת. כפניה אישית לבורא עולם. כאדם שמאחל בוקר טוב לחברו הטוב ביותר.

רבי זושא אמר “לילה טוב” לה’. מתוך אותה אינטימיות רוחנית. מתוך הרגשה שהוא חי עם ה’ יתברך כל רגע — בבוקר ובלילה, ביום ובחושך.

הבעש”ט — שמחה. רבי זושא — אמפתיה

אך יש הבדל עדין ועמוק בין שני המנהגים. הבעש”ט אמר “בוקר טוב” מתוך שמחה. הבוקר מתחיל. יום חדש נפתח. הזדמנות חדשה לעבוד את ה’. “בוקר טוב, ריבונו של עולם!” — שמחה של תחילת דרך.

רבי זושא אמר “לילה טוב” מתוך אמפתיה עם צער השכינה. ידע שה’ יתברך כביכול סובל עם בניו. ידע שכל לילה, כשיהודים שוכבים בצער — הקב”ה עימם בצרתם.

לכן איחל לה’ לילה טוב. לא לעצמו. לקב”ה. שגם הוא ינוח מעט מהצער על בניו.

תורת חכמת הקבלה — צער השכינה בגלות

דבריו של רבי זושא נוגעים ביסוד מרכזי בקבלה. מושג “צער השכינה” מלמד כי כשעם ישראל בצער — השכינה הקדושה שרויה עימם בצער.

הקב”ה אינו “שם למעלה” בנפרד מבניו. הוא “עימו אנוכי בצרה.” עם כל יתום. עם כל אלמנה. עם כל יהודי שסובל. השכינה נמצאת איתם ומרגישה את כאבם.

כפי שכתבו בעל הסולם והרב”ש זצ”ל, תכלית העבודה הרוחנית היא לגאול את השכינה מצערה. כשאדם עובד את ה’ בשמחה, לומד תורה ועושה חסד — הוא מקל מצער השכינה. מביא נחמה לבורא עולם.

רבי זושא, בענוותנותו, לא חשב על עצמו. חשב על ה’ יתברך. חשב על צערו של הבורא עבור בניו הסובלים. ובמקום להתפלל על עצמו — איחל לה’ לילה טוב.

מה ללמוד מסיפור זה לחיי היומיום

הסיפור מלמד אותנו שני דברים פשוטים ועמוקים כאחד.

ראשית — עבודת ה’ מתחילה ברגע הראשון של היום. לפני כל תפילה מסודרת, לפני כל ברכה פורמלית — מילה פשוטה של קשר עם ה’. “בוקר טוב, ריבונו של עולם.” פנייה אישית שפותחת את היום באור.

שנית — להרגיש את כאב הזולת. רבי זושא לא אמר “לילה טוב” לעצמו. אמר לה’ — כי הרגיש את צער השכינה. כשנרגיש את כאב אחינו בני ישראל, כשנחוש בצער האלמנות והיתומים — נתקרב למדרגת רבי זושא.

בחסידות מבואר שהקשר עם ה’ אינו צריך להיות מורכב ומסובך. לפעמים שלוש מילים מספיקות. “בוקר טוב ריבונו של עולם” — זוהי תפילה שלמה. “לילה טוב ריבונו של עולם” — זוהי אמפתיה שלמה.

הבעש”ט הקדוש חולל מהפכה בעולם היהודי כשלימד שכל יהודי יכול לדבר עם ה’. לא רק בבית הכנסת. לא רק בשעת תפילה. בכל רגע. בכל מקום. בשפתו שלו. במילים שלו. גם “בוקר טוב” — מגיע לשמיים.

להעמיק בתורת הבעל שם טוב ובקשר האישי עם ה’

המבקש להעמיק בהבנת הקשר האישי עם הבורא, בתורת החסידות ובדרכי פנימיות התורה מוזמן להצטרף לשיעורי הקבלה בזום של הרב שקד אליהו פנחס שליט”א. השיעורים מתקיימים בימי שני ורביעי בשעה 20:30.

בשיעורים נלמדים כתבי בעל הסולם ומאמרי הרב”ש זצ”ל — המאירים את סודות הקשר עם ה’, צער השכינה ועבודת ה’ בשמחה ובפשטות.

לרכישת ספרי קבלה וחסידות במחירי עלות ניתן לפנות אל מרכז ההפצה של סולם יהודה — חנות המנוהלת בהתנדבות, ללא פערי תיווך.

התומכים בהפצת מעיינות החסידות מוזמנים לתרום לפעילות עמותת סולם יהודה. מאה אחוז מהתרומות מופנים להפצת תורה.