הבבא סאלי והבעל שם טוב – סיפור מפי עד

כשהבבא סאלי העיד על גדולתו של הבעל שם טוב

יש סיפורים שנשמרים בסוד שנים רבות.

סיפורים שרק מעטים יודעים עליהם.

עד שמגיע הרגע הנכון לגלות אותם לעולם.

זהו סיפור כזה.

סיפור על הבעל שם טוב הקדוש, על הבבא סאלי, ועל מילים שנאמרו בחדר סגור ושינו את פני המציאות.

היחידות אצל הרבי מליובאוויטש

בשנת תש”מ נכנס הרב מכלוף עמינדב קריספין ליחידות אצל הרבי מליובאוויטש.

הרב קריספין היה רבה של קרית ביאליק.

הוא היה גם בעלה של נכדתו של הבבא סאלי.

קשר משפחתי הדוק קשר אותו לצדיק הגדול מנתיבות.

הרבי מליובאוויטש ביקש ממנו בקשה מיוחדת.

“ספר לי משהו על הבבא סאלי”, אמר הרבי.

הרב קריספין חשב רגע.

ואז החליט לספר סיפור שלא סיפר לאיש עד אותו יום.

הבבא סאלי מגיע לארץ ישראל

בשנת תשכ”ד עלה הבבא סאלי לארץ הקודש.

תחילה התגורר בעיר יבנה.

הוא שהה בביתו של חתנו, הצדיק רבי אברהם אבוחצירא.

רבי אברהם היה גם בן אחיו של הבבא סאלי.

הוא שימש כמרא דאתרא של העיר.

ביבנה פעל כולל אברכים.

ראש הכולל היה תלמיד חכם גדול.

גאון בתורה ובעל יחוס מכובד.

הוא היה מצאצאי הגאון מוילנא.

הבקשה להיפגש עם הצדיק

ראש הכולל ביקש מהרב קריספין טובה.

“סדר לי פגישה עם הבבא סאלי”, ביקש.

הרב קריספין נכנס אל הצדיק והעביר את הבקשה.

הבבא סאלי הסכים מיד.

ראש הכולל נכנס לחדרו של הצדיק.

הבבא סאלי קיבל אותו בכבוד גדול.

הוא ציווה להגיש מיני מזונות ומשקה.

אמרו “לחיים” יחד.

האווירה הייתה חמה ונעימה.

השיחה שהפכה את הכל

הרב קריספין ישב בחדר והקשיב לשיחה.

הוא לא זוכר כיצד הגיעו הדברים לנושא הזה.

אבל פתאום עלה שמו של הבעל שם טוב בשיחה.

ואז ראש הכולל אמר משפט אחד.

משפט שהיה אמור להישאר רק הערה קטנה.

אבל הפך לרעידת אדמה.

“אין מה להשוות את הבעש”ט לעומת גדלותו של הגאון מוילנא בתורת הנגלה”, אמר בסגנון של ביטול.

הרב קריספין הרגיש את האוויר בחדר משתנה.

תגובתו של הבבא סאלי

הבבא סאלי שמע את הדברים.

הוא הביט בראש הכולל במבט חודר.

“כיצד יכול אתה להביע דעה כזו?” שאל.

“כיצד אתה מכניס את עצמך בנושא כזה?”

“להכריע בין גדולים כאלה?!”

השאלות נחתו כפטישים.

ואז הוסיף הבבא סאלי שלוש מילים.

שלוש מילים שהדהדו בחדר.

“אני יודע מיהו הבעש”ט!”

לא הסבר. לא ויכוח. הצהרה.

הצהרה של מי שיודע משהו שאחרים לא יודעים.

הבושה והיציאה

ראש הכולל יצא מהחדר.

הרב קריספין יצא אחריו.

הוא התבייש לחזור לבבא סאלי.

הרי הוא זה שסידר את הפגישה.

הוא הלך לחדרו של רבי אברהם, המרא דאתרא.

ופתאום נפתחה הדלת.

הבבא סאלי בעצמו עמד שם.

הוא חיפש את הרב קריספין.

“בוא אליי”, אמר הצדיק.

הנבואה בחדר הפנימי

הרב קריספין נכנס לחדרו של הבבא סאלי.

הצדיק הביט בו בעיניים בוערות.

“מה עשית לי?” שאל.

“הבאת אליי איש שמדבר כנגד הבעל שם טוב?”

הרב קריספין לא ידע מה לענות.

ואז אמר הבבא סאלי דברים מדהימים.

“אתה תראה – אם מחר ישאר הכולל הזה ביבנה, אני איני בבא סאלי.”

מילים ברורות. נחרצות. נבואיות.

הדמעות של רבי אברהם

הרב קריספין יצא מהחדר.

הוא הלך ישר לרבי אברהם אבוחצירא.

סיפר לו מה קרה. מה נאמר.

עיניו של רבי אברהם זלגו דמעות.

“מה נעשה בלי הכולל?” שאל בצער.

כולל שלם של אברכים. פרנסה לעשרות משפחות.

הרב קריספין ענה בפשטות:

“הבבא סאלי יודע מה שהוא עושה.”

למחרת בבוקר

הלילה עבר.

הצדיק לא דיבר על העניין עם אף אחד.

גם הרב קריספין שמר את הסיפור לעצמו.

אבל בבוקר קרה משהו מוזר.

ראש המועצה של יבנה קרא לראש הכולל.

“קיבלתי הודעה ממשרד הפנים”, אמר.

“הם מפסיקים את התקציב לאברכים.”

ככה. פתאום. בלי התראה.

באותו היום הכולל כבר לא היה שם.

דברי הצדיק התקיימו. מילה במילה.

העזיבה מיבנה

לאחר זמן מה קרא הבבא סאלי לחתנו רבי אברהם.

“ארוז את החפצים”, אמר. “אני עוזב את העיר הזו.”

לא הסבר. לא נימוקים.

הצדיק ידע שהמקום הזה כבר לא מתאים לו.

אחר כך עבר הבבא סאלי לאשקלון.