סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

גוף ונפש מאת הרב יהודה אשלג 

מחבר פירוש הסולם על ספר הזוהר

בטרם אתחיל לבאר את עניין הנשגב הזה, חשוב לי לציין, שהגם שנדמה לכל מעיין שאי אפשר לבאר ולקרב דבר כזה אל השכל האנושי, זולת על פי יסודות ועיונים מטופיזיים וקוים פילוסופיים מופשטים, כרגיל בביאורים מסוג הזה, אכן, למן היום שמצאתי טעם בחכמת הקבלה, ונתמסרתי אליה, נעשיתי רחוק מהפילוסופיה המטופיזיית וכל אביזרייהו, כרחוק מזרח ממערב, אולם כל מה דברי שבכאן, מדוברים מבחינה מדעית טהורה, בדיוק נמרץ, על פי הכרה פשוטה בדברים שמושיים מעשיים.

ואע"פ שאני עומד לנגוע בדבריהם, אין זה אלא להראות ההבדל, בין מה שיוכל להעלות השכל האנושי העיוני, לבין מה שאפשר להבין מתוך שכל התורה והנבואה המיוסדת על יסודות שמושיים (כפי שהבאתי בקונטרס ב' מאמר מהותה של חכמת הקבלה בד"ה מהות הקבלה).

ואני רוצה לבאר היטב במאמרי זה, את המושגים 'גוף' ו'נשמה' כמו שהם באמת, כי האמת והשכל הבריא אחת הם, בשביל שהאמת מוכן לכל אדם, והיינו רק על פי רוח התורה הקדושה, ולהוציא כל המובנים המשובשים במרחבי ההמון, הלקוחים בעיקר משיטות המטפיזיות, אשר רוח תורתינו הקדושה רחוקה מהם בתכלית, ועל כן הם מפליטים תמיד ולא יעכל אותם לעולם.

גוף ונפש במובן המדע שמבעד לתורתינו הקדושה

והנה מצאנו אשר כללותם של השיטות המפוזרות בעולם בהמושגים של גוף ונפש,
מתקבצים תחת ג' שיטות הללו:

הא' היא שיטת הספיריטואליסטים, שלדעתם נמצא עצמים רוחניים נבדלים זה מזה באיכות, הנקראות נפשות בני-אדם, ויש להם מציאות הקיים בפני עצמה בטרם שבאה ומתלבשת בגוף אדם. גם אחר כך, כשהגוף מת, אין ענין המיתה חל עליה כלל, מטעם שהרוחני הוא עצם פשוט. והמובן של המיתה לדעתם, אינו יותר מפירוד בין היסודות שהעצם נבנה מהם, שזה יתכן כלפי גוף גשמי, שנמצא לו הרכבה מאיזה יסודות, אשר המיתה חוזרת ומפרידה אותם. מה שאין כן הנפש הרוחני, שהיא כולה עצם פשוט מבלי שום ריבוי, ועל כן לא יתכן שיארע לה פירוד של מה אשר הפירוד הזה יבטל את בנינה. ולפיכך הנפש היא נצחית עומדת וקיימת לעולם.

והגוף, הם מבינים, כמו איזה מלבוש לעצם רוחני הזה, אשר הנפש הרוחנית מתלבשת בו ומגלה כל כוחותיה על ידו, שהמה המדות הטובות וכל מיני השכלות. גם נותנת חיים ותנועה אל הגוף ומשמרתו מכל פגע, באופן שהגוף כשהוא לעצמו, אין בו לא חיים ולא תנועה ולא כלום, רק חומר מת, כמו שאנו רואים אותו אחר הפרדת הנפש מן הגוף, דהיינו בשעת המיתה, וכל סימני החיים שאנו רואים בגוף האדם, כל אלו הם גילויים מכחות הנפש בלבד.

שיטה הב' היא שיטת הדיואליסטים, הם מאמיני השניות. שלדעתם נמצא הגוף, בריה שלמה, עומד וחי וניזון ושומר על קיומו בכל מה שצריך, ואינו צריך כלל לסיוע של איזה עצם רוחני בכל שהוא.

אולם הגוף הזה אינו נחשב כלל לעצמותו של האדם, ועיקר עצמותו של האדם, הוא הנפש המשכלת שהוא עצם רוחני, כדעת הספיריטואליסטים.

וכל השינוי שביניהם אל הדיואליסטים, הוא במושג הגוף בלבד. אשר אחר שנתפתחה חכמת הפיזילוגיה והפסיכולוגיה (-תורת הגוף והנפש) במידה מרובה, מצאו וראו אשר ההשגחה הכינה במכונת הגוף מצדו עצמו כל צרכי החיים, ועל כן לא נשאר לדעתם בשביל תפקידה של הנפש בתוך הגוף, רק השכלות ומדות טובות בלבד, מסוגם הרוחני. באופן שהם מאמינים בשניות, כלומר, בב' שיטות יחד, בשיטת הדיואליזם ובשיטת המטריאליזם, אלא שהמה אומרים שהנפש היא סיבה אל הגוף, כלומר, שהגוף הוא תולדה הנמשך מהנפש.

הג' היא שיטת המטריאליסטים המוכנים, שכפרו לגמרי במציאת איזה עצם רוחני מטופיזי בתוך בנין הגוף, והוכיחו בעליל, אשר גם שכלו של האדם, אינו אלא רק פרי של הגוף. והציגו את הגוף בדמות מכונה אלקטרית (-חשמלית) המתוקנת עם חוטים המכונים פיבערס, המתפעלים מתוך פגישתם עם דברים החיצוניים מהגוף שנקראו אפירענט, שהם חוטי המישוש, שעל ידי המגע בהדברים שבסביבתם, מוליכים אל המח הרגשים המתוארים לו בתור כאב או עונג,

ועל ידי ידיעה זו שהוא מקבל מחוטי אפירענט, הוא שולח פקודה בחזרה אל האבר הממשש על ידי חוטים וגידים אחרים המתוקנים לזה, שנקראו חוטי עפירענט, אשר הם המרחיקים את האבר ההוא מהדבר הגורם לו כאב, או מקרבים את האבר לדבר הגורם לו תענוג. ועל פי דרך הזה, המה הולכים ומבארים את כל המסקנות של האדם במאורעות החיים, שהמה נעשים רק על ידי החוטים (הפיבערס) האמורים מתוך הטבע המוטבע בהגוף.

ומה שאנו מרגישים בחינת השכלות ודרכי הגיון בתוך מוחינו, הוא רק דמות פוטוגרפית (-צילום) מהנעשה בתוך הגוף באורח פיזי. באופן, שהגוף בכללו הוא דמות מכונה טלגראפית שיש לו סטאנציע מרכזית שנקרא מוח, ומהמוח הזה נמשכים שליחים לקבלה מידיעות כאב  אפרענט, עם שליחים להולכה המקרבים או מרחקים את הגוף מדבר החיצוני הנקראים חוטי עפירענט. וכל בעלי החיים אינם אלא מכונות מסוג הזה, ומותר האדם על כל בעלי חיים,

אשר המוח שלו מפותח בשיעור כזה, אשר כל המאורעות שבהגוף, מצטיירים לו במוחו בצורה פוטוגרפית המורגשת להאדם בבחינת שכל והגיון. באופן שכל השכל ומסקנותיו, אינו אלא פרי הנמשך ונגלה ממאורעות הגוף.

ויש גם כן מן בעלי הדיואליזם, שמסכימים לגמרי עם שיטה זו. אלא שמוסיפים עליה את העצם הרוחני הנצחי, שנקרא נפש המתלבשת בפנימיות מכונת הגוף. אשר הנפש הזאת, היא עצם האדם, ומכונת הגוף רק מלבוש עבורה.

והנה ערכתי כאן בדרך כללות, כל מה שהעלה המדע האנושי, במושגי "גוף ונפש" עד זמנינו זה.
* * *
עתה אני מתחיל לדבר בהנידון האמור על פי רוח תורתנו הקדושה, כפי שבארוה לנו חז"ל. וכבר דברנו מזה במאמרים הקודמים, אשר אין מלה אחת בפי חז"ל, ואפילו בחכמת הקבלה הנבואית, שתהיה מיוסדת על בסיס עיוני.

כי עובדה היא וגלוי לכל, אשר האדם הוא מטבעו בעל ספיקות. וכל מסקנא שהשכל האנושי קובע אותה לודאית, יוצאת לו לאחר זמן כמסופקת, שמשום זה, מכפיל חוזק עיונו, וממציא לו מסקנא אחרת ממנה, אשר שוב קובע אותה לודאית.

ואם הוא בעל עיון אמיתי, נמצא הולך ומתגלגל על העיגול הזה כל ימי חייו. שודאות של אתמול, נעשה לו לספיקות של היום. וודאות של היום, יעשו לו לספיקות לעת מחר. באופן שאי אפשר לנו עוד לקבוע שום מסקנא בגדר של ודאי המוחלט.

וכבר המדע של זמנינו, בא לידי התפתחות להבין הדבר הזה על שיעורו האמיתי, עד שהחליטו אחת על תמיד, שאין ודאי מוחלט בהמציאות.

אולם חז"ל הבינו את הדבר ובאו להכרה הזו, עוד באיזה אלפי שנה מקודם להם. ולפיכך בנוגע לענינים הדתיים, הדריכו ואסרו לנו, לא לבד שלא לקבוע איזה מסקנא על בסיס עיוני, אלא שאסרו לנו גם להסתייע מעיונים כגון אלה, ואפילו בדרך של משא ומתן בלבד.

ולפיכך חילקו לנו את המדע לב' חלוקות: נגלה, ונסתר. אשר חלוקה הנגלית כוללת כל מה שאנו מבינים מתוך הכרתינו הפשוטה, ואת העיונים הנבנים על בסיס מעשי, מבלי שום עזר וסיוע של העיון, על דרך שאמרו (סנהדרין ו, ב) "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".

וחלוקת הנסתר כוללת כל אותם הידיעות ששמענו מפי אנשים הנאמנים, או שיש לנו בעצמנו בחינת הכרה ותפישא כללית בהם. אלא אי אפשר לנו להתקרב אליה באופן המספיק לבקורת השכל הבריא מבחינת הכרה הפשוטה. וזהו שנקרא בשם נסתר, שייעצו לנו לקבל הדברים מבחינת אמונה פשוטה, ואסרו לנו כאן בכל הנוגע לדתיות, באיסור חמור, אפילו להסתכל בדברים הגורמים להתעוררות העיון והחקירה בהם.

אולם, השמות הללו: נגלה, נסתר, אינם שמות קבועים שהמה חלים על סוגים של ידיעות מסויימות כפי שההמון חושב, אלא המה חלים רק על התודעה של האדם, דהיינו, כל הידיעות שכבר הספיק לגלותם ולהכירם מתוך הממשיות מכונים להאדם בשם "נגלה". וכל הידיעות שעדיין לא הגיע לבחינת הכרה כזו, נקרא לו בשם "נסתר".

באופן שאין לך אדם בכל הדורות והזמנים שלא יהיה לו ב' החלוקות הללו, אשר בחלק הנגלה שלו מותר לו לעיין ולחקור, מתוך שיש לו בסיסים ממשיים. ובחלק הנסתר לו, אסור לו שום חקירה, ואפילו איזה גרם של חקירה, מתוך שאין לו שם בסיסים ממשיים.

ולפיכך, אנו ההולכים בעקבותיהם של קדמונינו ז"ל, אין אנו רשאים להשתמש מן המדע האנושית, זולת מאותם הידיעות שהוכיחו מן הנסיון הממשי, אשר אין לנו שום ספק במציאותם. ומשום זה לא נוכל לקבל מכל ג' השיטות הנ"ל שום עיקר דתי.

ומכל שכן במושגים של גוף ונפש, שהמה העיקרים הכוללים והנושאים של כללות הדת. זולת מהידיעות הפיזילוגיות הלקוחים מהנסיון, שאין שום אדם יכול להסתפק באמיתותם.

וכמובן, שהוכחות כאלו, אי אפשר שימצאו בשום ענין רוחני, אלא רק בענינים גופניים המסודרים לתפיסת החושים. ולפיכך, יש לנו הרשות להשתמש בשיעור מסויים רק משיטה הג' המטראילית העוסקת רק בעניני הגוף, ובכל אותם המסקנות שהוכיחו מפי הנסיון, שלא יצוייר עליהם שום חולק.

ויתר הסברות המשותפות מהגיון, הן משיטתם והן משיטות אחרות, פסולים לנו ואסורים לנו. וכל המשתמש עמהם, עובר על הלא תעשה "אל תפנו אל האלילים" (ויקרא יט, ד), כמבואר.

אולם שיטה זו המטראלית, זרה ומאוסה מאד לרוח האנושי. וכמעט שלא נמצא שום משכיל אמיתי שיוכל לקבלה. כי לפי דבריהם, נמחקה וחלפה לה כל הצורה של האדם, כי שמוהו למין מכונה הפועלת והולכת על ידי כוחות אחרים, שלדעתם,

אין להאדם שום בחירה חופשית מרצונו עצמו, אלא נדחף והולך על ידי כחות הטבע, עד שכל עשיותיו המה בעל כרחו, ואם כן, אין לו להאדם שום שכר ועונש, כי אין דין עונש או שכר חל על מי שאין לו חופש הרצון.

אשר דבר כזה רחוק מהדעת בתכלית, ולא לבד מהדתיים מאמיני שכר ועונש, כי על כל פנים מתוך שמאמינים בהשגחתו ית', אשר כל כוחות הטבע מושגחים ממנו ית', הנה עדיין נמצא להם לכל הפחות איזה בטחון אשר נמצא בכל המנהג הזה מטרה טובה ורצויה.

אלא אכן שיטה זו נמצאת מוזרה עוד ביותר להבלתי דתיים, אשר לפי דעתם כל אחד מאתנו מסור בידי הטבע העוור, חסר דעה וכל מטרה. ואנו בני בינה והשכל, נמצאנו כמשחק בידיו שמוליך אותנו שולל, מי יודע להיכן? ולפיכך, נמאסת שיטה הזאת, ולא נתקבלה כלל בהעולם המדעי.

ותדע, שכל שיטת הדיואליזם תופסי השניות, לא באו אלא לתקן את המעוות הנ"ל. ולפיכך החליטו שהגוף הזה, שהוא מכונה בעלמא לשיטת המטריאליזם, אינו כלל האדם האמיתי, ועיקר האדם הוא דבר אחר לגמרי, בלתי נראה ובלתי נתפש בחושים. כי הוא עצם רוחני המלובש בגניזה בתוכיות הגוף.

והוא האנכי של האדם, שקראוהו 'אגו', אשר הגוף וכל מלואו, נחשב כבחינת רכוש אל האגו הזה הרוחני הנצחי, כמו שהאריכו בזה.

אולם מלבד שכל השיטה זאת צולעה על ירכה, כמו שהודו בעצמם, אשר אינם יודעים לבאר איך עצם רוחני, שהוא הנפש או האגו, יוכל להניע את הגוף, או להכריע עליו באפס מה. כי על פי דיוק הפילוסופי עצמו, אין להרוחני שום מגע עם דבר גשמי, ואינו פועל עליו כלל, כמו שכתבו בעצמם.

אולם אפילו בלי קושיא זו, גם כן היתה שיטתם אסורה לבוא בקהל ישראל, כמו שהבאנו לעיל. וחשוב שתדע, אשר כל הקטרוג הגדול שהיה על הרמב"ם מחכמי ישראל, והפסק החמור לשרוף את ספריו כנודע. לא היה זה משום שהיו מסופקים באפס מה בחסידותו וצדקותו של הרמב"ם עצמו, אלא רק משום שהסתייע בספריו מן הפילוסופיה והמטפיזיקה, ולפיכך קטרגו עליו.

ולא עוד, אלא הכל ידעו כוונתו הטובה שעשה זה רק משום בני דורו שנפלו ברשת הפילוסופיה, שהיתה בזמן ההוא על שיא גובהה, ורצה להצילם. ועם כל זה, לא היה רוח החכמים נוחה הימנו.

ואין צריך לומר בזמן הזה, אשר כבר הגיע דורנו לידי התפתחות והכרה, שאין בפילוסופיה המטפיזית שום תוכן אמיתי שיהיה כדאי לבלות הזמן עליו. אם כן ודאי שאסור לו למי שהוא לקבל איזה תבלין מדבריהם.