אגרת עא (בעל הסולם)

להיזהר מטפיחת שכם – שבח מופרז מכניס גאווה

מבוא

האיגרת מזהירה: שבח אמיתי טוב, אך שבח מופרז מטפח גאווה והורס כלי.

עיקרי האיגרת

שבח מדוד

שבח על המעשה עצמו, לא על אישיות שלמה.

הפניית השבח

הזכר: הכוח הוא מהבורא – כוון השבח מעלה.

הקשר

גאווה סותמת כלי; השבח המדוד משאיר מקום לאור.

משנת תרצ”ג – לל. י. ירושלים
נוסח השאלה:
לכבוד הרב יהודה אשלג

במחילה לפי כבודו, הנני להעירו בדבר “ואהבת לרעך כמוך” שפסק להלכה שמחויבים

להקדים צרכי חבירו על צרכי עצמו, וזהו כנגד חז”ל שפסקו בב’ בני אדם שהלכו במדבר וכו’ .
ולולי הדגיש שכן הוא הלכה, לא היתי מבקרו, כי כן דרך דרשנים שמפליגים בהנושא האהוב להם.

ויש לי עוד הערות, אולם מפני הטורח… עכשיו.
ל. י. ירושלים

תשובה:
כבוד ל.י.
לא שכחתי זה, אולם גם אני אמרתי שאינו למעשה בשביל “וחי בהם”,

אולם גם הם לא פטרו אלא במקום פקוח נפשות… אמנם שלא במקום פקוח נפשות,

למשל ששניהם בישוב ולאחד מזון סעודה אחת, ואם יתנו לחברו נמצא שיתענה באותו היום,

וכאן גם רבי עקיבא חייבו כמוך, דאם לא כן היה יכול לומר רבותא יותר גדולה.

גם אנכי דברתי שלא למעשה,

כי באמת מתוך שעניים וצרכנים שכיחים מכל צד, אם כן סופו לבא לפקוח נפשות.

אולם אם יש איזה סיבה שאי אפשר לקיים שום מצוה מטעם האמור,

כי במקום שלא להעביר על דת אין אנו צריכים למסירות הנפש,

אמנם ודאי התורה לא יהיה מקוימה, והמטרה ממנה אי אפשר שתבא.