תלמוד עשר הספירות | חלק א | הסתכלות פנימית | אות כד- כח | 28 | הרב שקד

הסתכלות פנימית באותיות כד-כח: סוד ארבע אותיות הויה ומהות הרצון לקבל

בשיעור מעמיק זה מבאר שיעורי הרב שקד אליהו פנחס את אותיות כד עד כח בחלק ההסתכלות הפנימית של תלמוד עשר הספירות. הרבנו שליט”א פותח בהבהרה שאי אפשר שרצון לקבל יתגלה באיזו מהות זולת בארבע בחינות. ארבע הבחינות הללו הן סוד ארבע אותיות הויה. זוהי מערכת תוכנית שלמה הבנויה ברסל ספירות. המערכת מתחלקת בשמות יהוה, קי, ויו, קי, וקיצור של יהוה.

סוד ארבע אותיות הויה כיסוד מערכת הספירות

הרב מסביר ששמות אלו אינם דבר נפרד אלא מבטאים את אותה מדרגה רוחנית מצדדים שונים. לכל מדרגה יש כמה שמות, השאלה מאיפה אנחנו מסתכלים עליה. פעם המדרגה נקראת מצד האור, פעם מצד הכלי, פעם מצד הכלי שיתרוקן מן האור, ופעם מצד שמבעיה. לעיתים נקראת המדרגה יוד או קי, פעם הוה או קי, ופעם נקראת כתר חכמה בינה תפארת מלכות. עיון מעמיק בעניין זה ניתן למצוא בתורת בעל הסולם זצ”ל המבאר את עומק העניין.

אין אור בלי כלי – היסוד למערכת הספירות

רבנו שליט”א מדגיש את היסוד הגדול שאין שום אור בעולמות העליונים ובעולמות התחתונים שלא יסודו על סדר השם בן ארבע אותיות הויה. זה מתחבר עם הכלל הגדול בחכמת הקבלה שאין שום אור בעולמות שלא יהיה מלובש בכלי. בלשון אחרת, אין אור בלי כלי. כדי שיהיה גילוי לאור, חייב להיות כלי שמגביל ומתחם את האור ונותן לו את היכולת ואת המקום להתגלות. הסדר ההתפתחותי הזה של אלה ואלול, סיבה ומסובב, הוא הנותן את כל גילוי האלוקות בעולמות.

ההבדל בין עצמותו לאור המתפשט ממנו

הרב מבאר את ההבחנה היסודית בין עצמותו יתברח לבין האור המתפשט ממנו. עצמותו הוא דבר שאין לנו תפיסה ושום השגה בו. האור המתפשט ממנו כבר כולל בתוכו רצון לקבל. ההבדל בין עצמותו לאור המתפשט הוא זה שבאור המתפשט כבר יש רצון לקבל. רצון זה הוא בחינת שינוי צורה מעצמותו. הרצון לקבל הזה נקרא בעצם אור אין סוף. ניתן להעמיק בכך דרך כתבי בעל הסולם המבארים את העניין בהרחבה.

שתי בחינות באין סוף – בעיקר אלף ובעיקר בית

הרבנו שליט”א מחלק את האין סוף לשתי בחינות עיקריות. הבחינה הראשונה היא לפני הצמצום, הנקראת בעיקר אלף. שמא הוא שמו בסוד אחד יחיד ומיוחד. אין הבדל בין האור לכלי, הרצון לקבל והאור הם דבר אחד. כדבר משל, האבר הוא חלק מהאדם, מקבל את הכל, ולא מרגיש שהוא נצרך לזה – הוא פשוט חלק ממנה. הבחינה השנייה היא עליית הרצון של בחינה דלת, הקרויה מלכות דאין סוף. מתוקף עליית הרצון נוצר בעיקר בית. בעיקר בית של האין סוף הוא גם באין סוף, אבל כבר יש עוקר רצון לקבל מאליו. כאן נכנס היסוד של הרצון להשוות צורה.

הרצון לקבל כמקום וכחידוש בבריאה

הרב מבהיר נקודה עמוקה: הרצון לקבל הוא לא רק חיסרון אלא הוא בחינת מקום. כלומר, מקבל השפעת האור התברח כפי מידת רצונו לקבל וחשקו, לא פחות ולא יותר. ביטוי זה של “לא פחות ולא יותר” חוזר אצל בעל הסולם בכמה מקומות, ומלמד על הדיוק האלוקי המופלא. עניין הרצון לקבל הוא כל בחינת החידוש שנתחדש בבריאת העולמות על דרך מציאות יש מאין ממש. הבריאה היא דבר החדש – לא היה זה בבורא, ובכל זאת נברא. נושאים אלו מבוארים בהרחבה בשיעורי קבלה חסידית.

מפליאות יכולתו – שני דברים מנוגדים בדבר אחד

הרב מסביר בעומק את עניין מפליאות יכולתו של הקדוש ברוך הוא. שני דברים מנוגדים נמצאים ודרים תחת כפיפה אחת. זוהי מערכת בה שני דברים מנוגדים נמצאים בדבר אחד. ככל שהרצון יותר גדול, ככל שהרצון יותר מתוקן בבחינת ויקות והשפעה, יכול הוא לקבל אור יותר גדול. הרצון להינות הכלול באור יתברח הוא גם כן מידת גדלות האור. לכן הוא נקרא מקום של האור – מקום זה הרצון לקבל בעצם. הסבר נוסף ניתן למצוא במושגים קבליים באתר.

מנעצל לנאצל – תיקון הרצון לבחינת השפעה

הרב מתבאר באריכות איך הרצון לקבל הופך מנעצל לנאצל. כל זמן שהרצון לקבל הוא לעצמו – הוא בבחינת חיסרון ומקום הראוי לתיקון. אך כאשר הוא משוד ריקן את עצמו ומקבל על מנת להשפיע, הוא הופך להיות כלי קדוש. כלי המקבל אור גדול. זהו עומק העבודה הרוחנית – להפוך את הרצון לקבל לעצמו לרצון לקבל על מנת להשפיע. בכך מתעלה הנברא ומתקרב למאצילו, ובכך מתגלה כל סוד הבריאה.