קבלימוד | 1

המדרגה הכוללת בתוכה כל ד' הבחינות שברצון.

הרצון לקבל שבנאצל נקרא כלי, והשפע שמקבל נקרא אור.

הוא אור שאינו עושה הבחן מדרגות.

הוא אור הכולל בתוכו את הכלי עד בלי להבחין בין האור לכלי.

הוא אור הנמשך לנאצל בהתפשטות א', שהיא כללות חיותו ועצמותו של הנאצל.

הוא אור מלביש על אור החכמה ונמשך לנאצל עם התגברות א'.

הוא אור דחסדים בטרם שמלביש על אור דחכמה.

היינו המסובב מכח בחינה הקודמתו.

בחינה ד' שבא"ס ב"ה נקראת כן, על שם אחדותה עם אור א"ס ב"ה.

האור העליון המתפשט מעצמותו ית' הוא אחד ופשוט כמו עצמותו. וכמו שהוא בא"ס ב"ה כן הוא אפילו בעולם העשיה, בלי שינוי ותוספת צורה כל שהיא ח"ו, ע"כ נקרא אחד.

השם בורא מתיחד רק על החידוש דהיינו המצאת 'יש מאין', שהיא בחינת חומר של הכלים בלבד, המוגדר בבחינת ה'רצון לקבל' שבכל מהות, שבהכרח לא היה זה בעצמותו ית' בטרם הבריאה.

היא השואת הצורה, המקרבת הרוחניים ומדביקתם זה בזה, ושינוי הצורה מרחיקם זה מזה.

אם אין הכר של הבחן כל שהוא בין ד' המדרגות של הרצון לקבל, נאמר שהן בהשוואה אחת.

אור היוצא מכלל מאציל ובא לבחינת נאצל מכונה בשם 'התפשטות' האור. ובאמת האור העליון אינו מתפעל משום זה, בדומה למדליק נר מנר שאין הראשון חסר, אלא על שם קבלת הנאצל מכנים אותו כן.

בחינה א' שברצון לקבל נבחנת לזכה ביותר מג' הבחינות שלאחריה.

הוא סכום מסוים של בחינות המשתלשלות זו מזו ומסובכות זו בזו בסדר סיבה ומסובב, כגון ימים חודשים ושנים.

בחינה ד' שברצון, שאינה מקבלת לתוכה האור העליון מכח הצמצום, נבחנת לשורש החושך.

היא אור עצמות חיותו של הנאצל (הוא אור הנמשך לנאצל בהתפשטות א', שהיא כללות חיותו ועצמותו של הנאצל)

בחינה ד' שברצון שנתרוקנה מאור: הנה ביחס האור נבחנת לחושך. וביחס לכלי נבחנת ל"חלל". כי בחינה ד' בעצמותה לא נחסרה מהנאצל בסיבת הצמצום, אלא שישנה בו בבחינת חלל ריקני בלי אור.

כשמדברים מיחסי סיבה ומסובב של הנאצלים, מבטאים הסיבה במלה 'טרם', ואת מסובב הסיבה ההיא מבטאים במלה 'אח"כ'. עיין אות ט"ז.

'יחיד' מורה על האור העליון, אשר מאיר ושולט בכל ריבוי המדרגות המשונות זו מזו עד כדי להפכן ולהשוותן לצורתו היחידה. 'מיוחד' מורה על גמר שליטתו זאת, כלומר, אחר שכבר השווה והחזיר את צורתן לבחינת יחיד כמוהו. עיין אות יוד.

ב' בחינות משונות שהשוו צורתן זו לזו, נמצאות מתיחדות לבחינה אחת (השואת הצורה, המקרבת הרוחניים ומדביקתם זה בזה)

מדרגה תחתונה עולה לפעמים לקומה שוה עם העליונה ממנה בעת שהעליונה צריכה אליה להשלמתה עצמה, אז נבחנת התחתונה לבחי' שמאל והעליונה לבחינת ימין.

השם 'יוצר' מתיחד על השפעת האור לעולמות, שזה כולל כל המציאות חוץ מהחומר של הכלים. ע' לעיל אות י"א ואות א'.

הרצון לקבל שבנאצל הוא הכלי שלו.

השואת הצורה של התחתון אל העליון היא עליה 'למעלה'.

כל סיבה נקראת 'מאציל' אל המדרגה המסובבת ממנה. והשם מאציל כולל את המשכת האור וגם הכלי המקבל לאור. [ח"ג פ"ה או"פ א']

בחינת הרצון לקבל שהוטבעה בנשמות, היא המבדילה אותן ו'חוצבת' אותן מן האור העליון, כי שינוי הצורה הוא המבדיל ברוחניים (כנ"ל אות י"ב). וענין דבר מחצבת הנשמה, היא בחינת מעבר שבין עולם האצילות לעולם הבריאה, שיתבאר במקומו.

הפחות במעלה מחברו נבחן שהוא למטה מחברו.

'יחיד' מורה על האור העליון, אשר מאיר ושולט בכל ריבוי המדרגות המשונות זו מזו עד כדי להפכן ולהשוותן לצורתו היחידה. 'מיוחד' מורה על גמר שליטתו זאת, כלומר, אחר שכבר השווה והחזיר את צורתן לבחינת יחיד כמוהו. עי' אות יוד.

היא בחינת הרצון לקבל הנמצא בהכרח שם.

היינו מבחינה א' עד בחינה ד'. כי בחינה ד' שנשארה בלי אור נבחנת למטה מכל המדרגות, וכל שהרצון לקבל שלו קלוש יותר נבחן ליותר עליון עד שבחינה א' נבחנת שהיא למעלה מכולם.

שאין שם בחינת חסרון כל שהוא, ולא יצוייר להוסיף שם משהו לשלימות.

החשוב ביותר נבחן לבחינת 'מעלה', והגרוע לבחינת 'מטה'.

הרצון לקבל שבנאצל הוא ה'מקום' אל כל השפע והאור שבו.

המדרגה הכוללת בתוכה כל ד' הבחינות שברצון.

הוא מדרגה שבה רק ג' הבחינות הראשונות של הרצון.

אם שינוי צורתה של המדרגה מן השורש אינו ניכר כל כך עד להפרידה מהשורש, נבחנת שהיא 'נוגע' בשורש. והוא הדבר בין מדרגה לחברתה.

בחינה ד' שבא"ס ב"ה נקראת כן, על שם אחדותה עם אור א"ס ב"ה. [עי' ח"ב פ"א או"פ ז' שניה]

הסוף וסיום של כל נאצל נעשה ע"י כח העיכוב שבבחי' ד', שהאור העליון פוסק מלהאיר שם משום שאינה מקבלתו.

אם אין הבחן מעלה מטה בין ד' הבחינות שברצון לקבל נבחן ל'עגול' (דהיינו בדומה לתמונה עגולה גשמית, שאין הבחן מעלה ומטה נוהג בה). וד' הבחינות מכונות משום זה, ד' עגולים כדוריים זה בתוך זה, שאי אפשר להכיר ולהבחין ביניהם בחינות מעלה ומטה.

היינו החשוב יותר.

ב' מדרגות שאין ביניהן השתוות הצורה משום צד, נבחנות לנפרדות זו מזו לגמרי.

הוא מקום המוכן לקבל תיקונים ושלימות.

שאין בו הבחן מדרגות וצדדים.

הכובש את רצונו. כלומר, המעכב את עצמו ואינו מקבל אעפ"י שמשתוקק מאד לקבל, נקרא שמצמצם עצמו.

מורה שיש בו הבחן מעלה ומטה מה שלא היה מקודם לו, גם מורה, שהארתו מועטת מאד בערך הקודם.

כל שצורתו קרובה ושוה יותר לחברו, נבחן לקרוב אליו ביותר.

אותו החלק שבנאצל המשתוה ביותר לצורת השורש, נקרא 'ראש'.

אור החסדים נקרא רוח.

שאין בו הבחן מדרגות וצדדים.

השמות הקדושים המה ביאורים, איך האורות המרומזים בהם באים בהשגה, באופן שהשם של המדרגה מבאר דרכי ההשגה שבאותה מדרגה.

המקבל בתוכו, נבחן שהאור מדוד ומוגבל בכלי. והמקבל מחוצה לו, נבחן שאינו עושה שום גבול על האור שמקבל.

כל חידוש צורה נבחן לתנועה רוחנית, על שם שנבדלה מן הצורה הקודמת ויצאה בשם לעצמה. בדומה לחלק הנבדל מדבר גשמי שמתנענע ויוצא לו ממקומו הקדום.