סדר סיבה ומסובב | 39

סדר סיבה ומסובב | הרב שגב רומנו

ביאור מקיף ומעמיק על סדר השתלשלות העולמות הרוחניים, כפי שביאר אדמו"ר הרב יהודה לייב הלוי אשלג זצ"ל מחבר פירוש הסולם על הזוהר הקדוש | בסדרת שיעורים נפלאה, מבאר הרב שלב אחר שלב את יציאת עשר הספירות בדרך קודם ונמשך | כפי בכתב 'בעל הסולם' בספריו 'תלמוד עשר הספירות'.

 

עיבור

 

עיבור– כל דבר חדש מתחיל בעיבור, עיבור הינו תהליך שחוזר על עצמו בכל:

  • יציאה של כל פרצוף מפרצוף.
  • יציאה של כל בחינה מבחינה.
  • יציאה של כל עולם מעולם.
  • כל יציאה של דבר חדש בחכמה מתחילה בעיבור.

הסבר, משל ודוגמא: כמו שכל נברא מתחיל בעיבור ואפילו מבחינה מסוימת כל דבר מתחיל בעיבור במח שלנו, למשל כשאנחנו רוצים לעשות משהו, קודם כל עולה איזה שהוא רצון, והרצון הוא בחינה השייכת לכתר. התעוררות של הרצון היא מעוררת את החכמה שלנו לעיין בדבר, העיניים זה עניין של חכמה, עיון, לעיין בדבר, להעמיק בו. בהתחלה אין לזה צורה, עדין אנו לא יודעים להגדיר את הדברים, גדר זה עניין של גבולות וגבולות, גדרים, זה עניין של דינים. "בינה דינים מתערין מינה", זו אמא. האמא היא תוחמת את הצורה של הולד. אבא נותן את הזרע ואמא מקבלת לתוך הרחם את הזרע ושם היא נותנת לו תחום. זה נקרא שאבא נותן את הלובן שהם החסדים, ואמא נותנת את האודם זה גבורות.

מה הם הגבורות שאמא נותנת?

גבולות, מסכים, באמת כוחות דין אלה הם קדושים, זה לא דין שבא לצמצם כדי לצמצם, אלא זה לצמצם כדי שיוכל להכיל. כלי מלשון הכלה, רק שיש גבול מסוים אפשר להכיל. אם לכלי לא יהיה דופן מסוימת או שיהיה חסר חלק מהדופן הוא כבר לא יהיה כלי, הגבולות שלנו הן המאפשרות להשיג את האורות.

אמא נותנת את הגבורה ואבא נותן את החסדים.

אבא נותן את הלובן בחינת חסדים, חסד זה גימטרייה ע"ב. ואמא נותנת את הגבורות, גבורה גימטרייה ריו– מאתיים ושש עשרה. גבורה גימטרייה אריה, גמ' בחור, דברים הקשורים לגבורה.  אומר האריז"ל- המילה עיבור מורכבת מע"ב ריו, כלומר מע"ב שזה החסד, הלובן, וריו– גימטרייה גבורה, וזהו התהליך של העיבור שהוא מאוד קיצוני- מצד אחד התפתחות ועשייה עצומים, כל רגע בזמן העיבור קורה משהו. באופן יחסי לאדם בוגר, התהליכים שמתרחש אצל העובר ביום אחד, האדם הבוגר לא עובר בשנים, התפתחות עצומה, לדוגמא- תא אחד קטן מאוד, בגודל של נקודה שמציירים עם חוד עיפרון, מה שקורה איתו מהיום הארבעים ועד ליום הארבעים ואחת זה תשואה של בן אדם שלם- ראש, ידים, רגליים ואפילו לב קטן המתחיל את פעימותיו הראשונות. יש את הביצית ואת הזרע שמתחיל להתפצל- שתיים, ארבע, שמונה וכן אלה בחזקות, פלא פלאות, מאותו תא יש מקום שנבחר להיות ראש ויש מקום שנבחר להיות רגלים.

*[איך הוא בוחר, איך התאים האלה בוחרים את זה? יש שם אלקטרו מאגנטית שהיא מושכת איפה זה יהיה הכיוון של הראש, איפה המשך הכיוון של הרגליים, בהתחלה התא הוא תא אחד אבל כבר אפשר לראות מבחינה אנרגטית אפשר לצלם איפה הכוחות הולכים. זה מה קובע את הצורה של הולד? צלם. הצלם. צורה של האדם.]

מצד שני שיא הרוגע, שיא הביטול, הוא לא עושה כלום, הוא בתרדמה. מבחינת גלי המח שרואים בצילום אולטרסאונד מצב התודעה הינו חלום. העיבור נחשב לעניין של קו ימין, בעיבור הוא היה בביטול, "עובר ירך אימו". העובר בטל לאמא שלו (קו ימין) כלומר מה שקורה איתה קורה איתו והוא לא מתערב. ברגע שהעובר מנסה להתערב במשהו הוא נולד, הוא יוצא החוצה. אם הוא ינסה להתערב לפני הזמן- נפל. אמונה מוחלטת.

הלידה והיניקה זה קו שמאל, גילוי היישות שלו. (בורא עולם ברא את האדם כדי שיבחר, שהאדם יעשה וזה נקרא קו שמאל) יניקה היא עד גיל תשע, ואומר האריז"ל שקטן הוא אכזרי, לא יודע לרחם ולהתחשב לעומת הזקן שיודע לחשוב קדימה, יודע להתחשב ולרחם. גם כאן קיצוניות- יש קו ימין וקו שמאל. הקו האמצעי זה מוחין, זה גדלות. הזוהר הקדוש מחלק ימין שמאל ואמצע – לחולם, שורק וחיריק. חולָם- זה מלשון חולֵם, מלשון חָלום. הניקוד של חולָם מעל האות כמו שהמוחין של הבן האדם בשינה עולה מעליו, "מסתלק לו המוחין", וכך גם העובר- "נר דלוק על ראשו ורואה מסוף העולם ועד סופו". כמו שהעובר הזה זוכה לכאלה השגות גבוהות, רואה מסוף העולם ועד סופו, ואז בלידה מסלקים ולוקחים לו את הכל, והוא צריך לעבוד קשה כדי להשיג את זה, כך הצמצום, שבירת הכלים (עיקר העובר זה בספירות העליונות, העיבורים של העולמות העליונים): לפני הצמצום הנבראים היו בסוד הוא ושמו אחד, כלולים באור אין סוף בחינת עיבור, הנבראים היו בטלים לאור. אבל בורא עולם לא רצה שנשאר עוברים אלא שנהיה ממשיים, להוציא אותנו לפועל, שיהיה לנו בחירה ושנפעל ונעשה, ולכן היה צמצום, הבורא צמצם את האור, סילוק של האור כדי לתת מקום לבחירה, הצמצום (סילוק האור) נותן לנברא להיות ממשות ואם לא יסלק את האור אז האור הגדול של הקב"ה, אור אין סוף יבטל את המציאות של הנבראים והם יהיו בטלים ומבוטלים אליו.

נשאלת השאלה למה מלכתחילה לתת את האור לעובר? למה לגלות לעובר כאלה סודות?

תשובה: על מנת שישאר רשימו, כדי שיהיה למה לשאוף, כלומר כל עובר לומד את כל התורה בבטן אימו כדי שיהיה לו השתוקקות לחזור להשיג את התורה שלמד בבטן אמו וזה נקרא רשימו. כך כל הנהגה רוחנית לפני שהיא נולדת בסדר השתלשלות היא מקבלת את כל השלמות שלה, ואחר כך בלידה לוקחים לה את השלמות והיא צריכה לבנות את עצמה ולחזור לאותה שלימות שחוותה קודם הלידה.

כל העולמות נבראו בשביל האדם, והתהליך הכי חשוב לקב"ה בכל הבריאה הוא לתת לנברא בחירה חופשית, זהו התענוג הגדול ביותר, להיות שותף במעשה בראשית, לכן הנברא צריך קודם לקבל את השלמות אחר כך היא נלקחת ממנו, ואז הנברא בונה אותה בעצמו. זה הסוד הגדול של העיבור.

סוד נוסף בעיבור (שעליו היצר הרע נלחם חזק, שלא יזכור אותו) והוא שהאדם ידע שאצל בורא עולם, באור אין סוף, היה לו את כל השלמות, כלומר הוא כבר קיבל את הכל. ברוחני אין מציאות של זמן, אצלו היה הווה ויהיה משמשים כאחד.

כתוב בשולחן ערוך שאנחנו אומרים הויה אז צריך לכוון אדון הכל היה הווה ויהיה. לכן כל מה שיהיה בגמר התיקון (משיח, שלמות, תיקון) אצל בורא עולם האדם כבר שם. רק שמצד הנבראים, בזמן העבודה הם צריכים להגיע לשם. בורא עולם מחכה לכל אחד מתי יגיע לעצמו, מתי יגיע להכול, מצד הבורא הכל כבר שלם.

כל ההנהגה של שכר ועונש עם הנבראים היא רק ע"י העולמות הנמוכים. ובכן, ההתחלה חייבת להיות משם כי זה חלק מהבחירה, אבל הבורא לא רוצה שהנברא יישאר שם, אלא שיתחיל לבנות את עצמו מלמטה, אם היה שם אותנו ישר למעלה אז לא ע"י בחירה, לכן בורא שם את האדם במקום הכי אגואיסטי כדי שיהיה בעל יישות, שיהיה לו בחירה חזקה, ואותה הוא יבטל ויחזור ל"מצב של עובר" ,אך מתוך בחירתו וכך יש קו אמצעי:

בעיבור- אנחנו בטלים ומבוטלים.

בלידה וביניקה- בונים את היישות. בניין ה"שלי" כמו ילד שכל הזמן אומר "שלי", "אני" השלב הזה חשוב בשביל לבנות רצונות, בחירה. ולאחר זה הוא שלב איחוד שני ההפכים בנושא אחד, כלומר מצד אחד הוא יודע שהכל בורא עולם עושה, הוא ראה את זה בעיבור, בורא עולם גמר את כל התיקונים, ועשה את כל המעשים כמו שכתוב "ריבון כל המעשים וכו' " ומצד שני חייב להאמין שבורא עולם נתן לו כוח לעשות חיל.

אם הבורא עשה כבר את הכול, א"כ איזה כוח הוא נותן לנברא?

תשובה: זהו הקו האמצעי. לדעת להכיל את שני ההפכים האלה במקום אחד, לזווג את שני ההפכים שהם: מצד אחד -חלום, מצד שני- מציאות. בורא עולם נתן לנו הכל, מצד שני אנחנו רחוקים מהאור. בורא עולם עושה את הכל, מצד שני הוא רוצה לתת לנברא את ההרגשה שהוא עושה הכול.

האיחוד בין שני ההפכים האלה רמוז בפסוק "ואמרת כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה כי ה' אלוקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל", ה"כי" הוא מאוד חשוב:

"כי השם אלוקיך נותן לך כוח לעשות חיל" – זה קו ימין    "הכחי ועוצם ידי" – קו שמאל.זה

כבר בעיבור יש עניין של חיבור שני הפכים האלה. מצד אחד יש את אבא בחינת חסד, בחינת הכול בחסדו ית' בורא עולם עשה עושה ויעשה לכל המעשים, מצד שני יש אמא בחינת גבורות, ריו- גבורות. כבר בעיבור הוא קיבל את שני הקצוות וכשהוא נולד הוא מדגיש את הקצה של האמא, יונק דבוק לאימו, וכשהוא גדל אז מתחיל להדבק לאבא, מתחיל להרגיש שהכול בחסדו ית'. עוד יותר גדל מצליח לייחד שאבא ואמא זה אחד, שמה שבורא עולם נתן לו בעיבור ומה שהוא ראה פה בעולם הזה שהוא בעצמו עושה- זה אחד וזה כבר היה, אבל אז זה לא היה בבחירתו ועכשיו זה קיים בבחירתו, וכך נעשה שותף במה שהיה מההתחלה, זה נקרא שותף במעשה בראשית.

 

לעמוד שיעורי הקבלה של הרב שגב רומנו

לרכישת ספר 'מילון הסולם' של הרב שגב רומנו

לשיעורי קבלה וחסידות מכל מרבני המרכז 

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל שיעורי הוידיאו שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.