שיעור קבלה | סדר סיבה ומסובב | 39 | הרב שגב רומנו | מתוך התע”ס | סולם יהודה

סוד העיבור בספירות העליונות — שיעור עמוק בתורת בעל הסולם

בשיעור זה פותח שיעורי הרב שגב רומנו את עניין העיבור בעולמות העליונים, ומבאר כי תהליך זה אינו עניין חד-פעמי אלא חוזר על עצמו בכל יצירה של פרצוף ובכל בחינה ובחינה. הרב שגב רומנו שליט”א מסביר כי כל דבר חדש בחכמת הקבלה מתחיל בעיבור, בדומה לכל נברא הפותח את חייו במצב של עיבור ברחם אמו. אף יצירה רעיונית במחשבת האדם פותחת בנקודה זעירה של רצון, ואותה נקודה היא בחינת עיבור.

הרצון, החכמה והבינה — שלשת היסודות לבנין הפרצוף

הרב מבאר כי כאשר אדם רוצה ליצור משהו, מתעוררת בו תחילה נקודה של רצון. אותה נקודה זעירה מעוררת את החכמה לעיין בדבר ולהעמיק בו. החכמה היא העיון, ההתבוננות וההגדרה, ולאחריה באה הבינה התוחמת את הצורה ומציבה לה גבולות. בלשון הקבלה, אבא נותן את הזרע ואמא מקבלת ותוחמת. ההגדרה עניינה גבולות, והגבולות הללו הם דינים — לא חלילה דינים שליליים, אלא צמצומים קדושים המאפשרים לכלי להכיל את האור.

עב וריב — צירוף המלה עיבור

כפי שמבאר הרב על פי האריז”ל, המלה “עיבור” עצמה רומזת על הצירוף של חסדים וגבורות. עב בגימטריה חסד, וריב בגימטריה גבורה. אבא נותן את הלובן שהוא בחינת חסדים, ואמא נותנת את האודם שהוא בחינת גבורות. הגבורות אינן דינים שליליים אלא מסכים וגבולות קדושים, שכן רק כלי שיש לו דופן יכול להכיל את האור. הגבולות הם המאפשרים את ההשגה, וכפי שמדגיש הרב — בלי גבולות אין כלי, ובלי כלי אין השגה. תכנים אלו ניתן ללמוד לעומקם בכתבי בעל הסולם ובמאמריו על תהליכי האצילות.

תהליך העיבור — בין התפתחות מואצת לביטול גמור

הרב שגב רומנו שליט”א עומד על הפרדוקס הקיים בתהליך העיבור. מצד אחד, ימים בודדים בעיבור שווים לשנים של התפתחות. בארבעים ואחד יום הופך הזרע מנקודה זעירה לצורה שלמה של אדם — ראש, ידיים ורגליים, ולב קטן הפועם את פעימותיו הראשונות. כל רגע מתחולל בו שינוי דרמטי. מצד שני, מבחינת התודעה העובר נמצא במצב של רוגע, שקיעה וביטול גמור, בדומה לאדם בתרדמה עמוקה. בדיקות גלי המוח מאששות זאת — מצבו התודעתי של העובר דומה למצב של חלום.

קו ימין, קו שמאל וקו אמצע

מבאר הרב כי העיבור מבחינת הדינמיקה הרוחנית נחשב לקו ימין. העובר מבוטל לאמו לחלוטין, ומה שקורה אתה קורה אתו. ברגע שהוא מנסה להתערב במשהו, הוא נולד ויוצא החוצה. אם הוא מנסה להתערב לפני זמנו — הוא נופל. הביטול הוא קו ימין, הוא מונע ממנו את האפשרות לברר ולעשות. היניקה היא קו שמאל, ואילו המוחין הם קו אמצע — בחינת גדלות. עומק זה משלים את הלימוד במושגים קבליים מרכזיים בתורת חכמת הקבלה.

הקטן רואה מסוף העולם ועד סופו

חכמינו אמרו שהעובר נר דלוק על ראשו ורואה מסוף העולם ועד סופו. כיצד יכול קטן זה לקבל השגות גבוהות כל כך? מסביר הרב על פי תורת בעל הסולם, שהדבר דומה למצב שלפני הצמצום. הנבראים היו בעולם האין סוף בבחינת רשימו אחד, כלולים באור האין סוף, ובחינת עיבור — בטלים לאור. הקדוש ברוך הוא ביקש שהבריאה תצא לפועל, שתהיה לנבראים בחירה חופשית, ולכן צמצם את אורו. הצמצום סילק את האור כדי לתת מקום לבחירה. אילו לא היה מסתלק האור הגדול של אור האין סוף, היה מבטל את מציאות הנבראים, ושוב היו בטלים אליו לחלוטין.

הסילוק שמאפשר את הבחירה

שאלת הרב חודרת אל לב העניין — מדוע באמת נצרך הצמצום? מדוע נלקחו מן התינוק כל ההשגות הנפלאות שהיו לו בבטן אמו? מבאר הרב, שאם היה הקדוש ברוך הוא נותן את הכל ואינו לוקח, הנברא לא היה זוכה לבחירה. ואם לא היה נותן כלל, היה נולד בלא כלום. לכן נותן הוא ולוקח, והרשימות נשארות כדי שהאדם יוכל לבנות את עצמו בעצמו. כך בנויים גם העולמות העליונים — כל ספירה ופרצוף, לפני שנולדים, מקבלים את כל שלמות הקודם, ואחר נלקחת מהם השלמות והם זוכים לבנות את עצמם. להעמקה ולעיון נוסף ניתן לפנות לאוסף שיעורי וידאו בקבלה חסידית, וכן לעיין בספריה הקולית למאמרי חסידות המכילה אוצר רחב של שיעורים ומאמרים.

תכלית הבריאה ותפקיד האדם

הרב שגב רומנו שליט”א מסכם את היסוד הגדול — כל העולמות הם בשביל האדם, וכל התהליכים הרוחניים נועדו לאפשר לו לזכות בתענוג הגדול ביותר, להיות שותף עם בורא עולם במעשה הבריאה. אילו לא היה הקדוש ברוך הוא לוקח את השלמות הראשונה, לא היה האדם בונה את עצמו בעצמו. כל סוד העיבור, מהעולמות העליונים ועד לעובר ברחם אמו, מורה על דרך עבודת השם — קבלה, ביטול, ולאחר מכן בנין עצמי מתוך הבחירה. שיעור זה משתלב באוצר השיעורים שניתן ללמוד גם דרך שיעורי קבלה אונליין בזום בימי שני ורביעי בשעה 20:30.