תלמוד עשר הספירות | 17 | חלק א, הסתכלות פנימית | אות ל – לא | סולם יהודה

התפשטות אור אין סוף וסוד עשר הספירות בתלמוד עשר הספירות אות ל’

בשיעור מעמיק זה מתוך כתבי בעל הסולם מבאר הרב שליט”א את יסודות התפשטות אור האין סוף וגילוי הספירות העליונות. השיעור מבוסס על חלק א’ של תלמוד עשר הספירות, “הסתכלות פנימית”, אות ל’. הרב מבאר באריכות מהי משמעות הכתר כשורש הנאצל, וכיצד מתגלה החכמה כעצם התפשטות האור מאין סוף ברוך הוא. השיעור מהווה נדבך מרכזי בסדרת השיעורים העיוניים של שיעורי הרב בתורת חסידות אשלג.

הכתר כשורש המסבב והחכמה כעצם ההתפשטות

הרב פותח את השיעור בביאור יסודי. הכתר אינו ספירה ככל שאר הספירות, אלא בחינת השורש לכל הנאצל. שמו של הכתר נגזר מלשון “מחתיר”, “מסבב”, סיבת כל הסיבות להתפשטות. הוא מציין שהכתר נמצא בחלק “בית הראשפני” מאות שי”ן, ושם הוא משמש כסיבה ועילה להתפשטות האור על דרך עשר הספירות. ואילו אור ההתפשטות עצמו נקרא חכמה, שהוא כל שיעור ההתפשטות של האור מעין סוף ברוך הוא. כך נבארת ההיררכיה הפנימית של עולם האצילות במשנת בעל הסולם.

הרצון לקבל הקלול בכוח ולא בפועל

נקודה מהותית בשיעור היא ביאור עומק עניין הרצון לקבל הקלול בכל התפשטות. הרב מסביר כי בכל התפשטות אור מלמעלה, מוכרח להיות רצון לקבל הקלול בתוך האור עצמו. כיוון שהמאציל רוצה להשפיע, מחויב להיות נאצל המקבל הטבה זו. שהרי “כל מה שהוא רצון בעליון הוא חוק מחייב בתחתון”. אך הרצון לקבל בבחינה א’ אינו מתגלה בפועל, אלא נשאר בכוח בלבד. צורתו של רצון זה אינה ניכרת עד אשר תתעורר בחינה א’ מעצמה, ותרצה להמשיך אור יתר על שיעור התפשטותה הראשונית. עיון מורחב בסוגיה ניתן למצוא במושגים קבליים המבארים את היחס בין כוח ופועל בכל מערכת רוחנית.

אין כפייה ברוחניות אבל יש כפייה בגשמיות

הרב מבאר את הכלל היסודי “אין כפייה ברוחניות”. ביחס בין הכלים והאורות, האורות נחשבים לרוחניות והכלים נחשבים לגשמיות. הכלל הוא שאין המאציל כופה על הנאצל את השפע ללא רצון עצמי. אך בכלי, ברצון לקבל בעצמותו, יש כפייה גמורה. ויתר על כן, דווקא בזכות הכפייה בגשמיות, מתאפשר להגיע למצב שאין בו כפייה ברוחניות. כשכופים על הנאצל לקבל את הרצון לקבל, בסופו של דבר הוא יקבל את ההשפעה מתוך רצון עצמי ולא בכפייה כלל.

סוד “כפה עליהם הר כגיגית” וכלי הקבלה

הרב מבאר את לשון הגמרא “כפה עליהם הר כגיגית” כסוד הקבלה הזאת. אין הכוונה לכפייה רוחנית חלילה, אלא לכפייה בגשמיות – כפיית הגוף והאברים בעול תורה ומצוות. כפייה זו מכשירה את כלי הקבלה של האדם. כך הכלים יהיו מוכנים ומוכשרים לקבל את כל ההטבה שהבורא רוצה להיטיב. עניין זה אינו מצומצם למעמד הר סיני בלבד, אלא נוגע גם לעניין ה”הדתה” – הרצון להיכנס לעבודת ה’ ברצינות. הרב מדבר על החובה ללמד את העולם את סוד ההדתה. אין זה דבר מבהיל אלא מהלך נפלא של בניין כלי הקבלה של הנשמה.

גילוי הכוח אל הפועל ולידת בחינת ב’

“כל דבר הנמצא בכוח, צריך להתגלות בפועל”. זהו עיקרון מרכזי בכל מהלכי האצילות. הרב מציין שניתן לראות עיקרון זה בכתבי האריז”ל ובמקומות רבים בתלמוד עשר הספירות, חלקים יו”ד וי”ב. כיוון שהרצון לקבל בבחינה א’ היה רק בכוח, מתעורר הנאצל להמשיך תוספת שפע יתר על מה שהיה בהתפשטות הראשונית. תוספת שפע זו היא בחינת אור החסדים. בעצם הבקשה הזו מתגלה הרצון לקבל בפועל, ובזה מתחדשת בחינה ב’ – הבינה. את עומק הסוגיה אפשר להעמיק דרך שיעורי וידאו בקבלה חסידית המלווים את הלומד צעד אחר צעד.

סוד “אני בינה לי גבורה” – עצמיות הבינה

המעבר מהחכמה לבינה אינו רק מעבר כמותי, אלא חידוש מהותי. בבינה כבר יש “ישות” – רצון עצמי. החכמה היא בבחינת ביטול לכתר. אבל הבינה כבר יש לה עניין של “יש”. זהו סוד “אני בינה לי גבורה” – שהבינה כבר יש לה עצמיות. ההתעוררות הזו של הנאצל לרצות להידמות למאציל גם הוא בהשפעה, היא הסיבה שמתגלה כאן רצון חדש – רצון להשפיע. אך לכן נמשך כאן אור של דקות הנקרא אור החסדים, ולא אור הגדלות. שיעורים נוספים במכלול הקבלה החסידית ניתן לקבוע בשיעורי קבלה אונליין בזום בימי שני ורביעי בשעה 20:30.

סיכום ויישום מעשי בעבודת ה’

השיעור מציג בפנינו את היסוד של מערכת האצילות. הכתר כשורש המסבב, החכמה כעצם ההתפשטות, ובחינת הרצון לקבל הנמצא בכוח ועתיד להתגלות בפועל. ההבחנה בין כפייה ברוחניות לכפייה בגשמיות מאירה לנו את עבודת האדם בעולם הזה. הקיום המעשי של תורה ומצוות מכשיר את כלי הקבלה של נשמתנו. הבינה היא נקודת החידוש העצמי – שם נולדת הישות הרוחנית הראשונה. עיון מתמיד בסוגיות אלו מעמיק את ההבנה ומקרב את הלומד לתורת הסוד הפנימית של חסידות אשלג.