שיעור קבלה | סדר סיבה ומסובב | 27 | הרב שגב רומנו | מתוך התע”ס | סולם יהודה

סדר סיבה ומסובב — פרצופי עולם האצילות בשיעור 27 מתוך התע”ס

בשיעור זה ממשיך הרה”ח הרב שגב רומנו שליט”א את לימוד סדר סיבה ומסובב מתוך תלמוד עשר הספירות לבעל הסולם. השיעור עוסק במבנה פרצופי עולם האצילות, בתפקידם בתיקון שבירת הכלים, ובהבדל היסודי שביניהם לבין פרצופי העולמות הקודמים. הלימוד מבוסס על דברי בעל הסולם והאריז”ל, ופותח שער להבנה מעמיקה של מבנה האצילות הסדור על פי קווי הרחמים והדין.

שישה פרצופים בעולם האצילות לעומת חמישה בעולמות הקודמים

הרב פותח בהבחנה יסודית. בעולם הנקודים ובעולם העקודים מצאנו חמישה פרצופים בלבד — גלגלתא, אב, סג, מה ובן. לעומת זאת, בעולם האצילות עומדים שישה פרצופים שונים. ההבדל נובע מהתפצלות הבינה לאבא ואמא, וגם מחלוקת ישראל סבא ותבונה כפרצופים נפרדים. כך מתקבלים שישה: עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, ישראל סבא ותבונה, וזעיר אנפין ונוקבא.

מאחר שכל פרצוף בעולם האצילות כולל בחינת זכר ונוקבא, מגיעים בסך הכול לשנים עשר פרצופים. הרב מונה אותם בסדר: עתיק ונוקביה, אריך ונוקביה, אבא ואמא, ישראל סבא ותבונה, זון הגדולים וזון הקטנים. מבנה זה ייחודי לעולם התיקון, והוא לא היה קיים כך בעולמות הקדומים יותר. ההבחנה הזו מסבירה היטב את החילוק שבין סדר ההנהגה הקדום לבין סדר ההנהגה החדש המתחיל באצילות.

תפקידו של עתיק בתיקון שבירת הכלים

עולם האצילות הוא עולם התיקון. כל פרצוף נוטל על עצמו לתקן חלק מהרצונות שנשברו בעולם הנקודים. הרב מדגיש שהמתקן הוא תמיד הזכר, והוא לוקח לתיקון את הרצונות הזכים ביותר. עתיק, הפרצוף הראשון, מקביל לכתר, ועל כן הוא מתקן את החלקים העליונים והזכים ביותר של ראש הנקודים.

בפועל לוקח עתיק לתיקון את גימל ראשונות של ראש עולם הנקודים — כתר, חכמה־בינה של החכמה, ודעת־חכמה־בינה של הבינה. אלו אינם חלקים שנשברו בשבירה גמורה, אלא רצונות שירדו ירידה קטנה בלבד לצורך המלכות. הנוקבא של עתיק, שהיא פרצוף הכתר ממש של עולם האצילות, אינה צריכה לתקן את החלקים הזקים, שכן בהם לא הייתה שבירה אלא ירידה. הרב מסביר שהראש של הנקודים זך יותר מהגוף, ובתוך הראש החצי העליון זך יותר מהחצי התחתון.

מהותו של הכתר — שורש ובחינה ממוצעת

הרב מבאר את מושגי הקבלה הקשורים לכתר. הכתר הוא בחינת סיבה ראשונית, ומכאן שמו — מלשון מכתיר, המעטר את כל הספירות. הוא דומה לשורש הטמון בעץ, או לזרע שיש בו את כל הצמח בכוח. בכתר טמונות כל תכונות המלך, אך באופן שורשי ולא מפורט.

הראשונים בקבלה, ובראשם בעל ספר שערי אורה ובעל פרדס רימונים, נחלקו אם הכתר נמנה בכלל עשר הספירות או שהוא נעלה מהן. האריז”ל הכריע חד־משמעית: הכתר הוא חלק מעשר הספירות, אך הוא בחינת השראת אין סוף בתוכן. כלומר הוא אין סוף ביחס לעשר הספירות עצמן, ובחינה ממוצעת בין האין סוף הפשוט לבין העולמות הנאצלים. זהו מפתח להבנת מעמדו המיוחד של עתיק.

בחינות ממוצעות בטבע ובעבודת ה’

הרב מביא את משל האריז”ל לבחינה הממוצעת. בכל מדרגות הבריאה ישנם ממוצעים. בין דומם לצומח קיימת האלמוגית — אבן שצומחת. בין צומח לחי קיימים אדני השדה הנזכרים בתלמוד במסכת כלאיים, יצור שגופו מחובר לאדמה בחבל טבור הניזון מן הקרקע. בין חי למדבר עומד הקוף, הדומה לאדם בצורתו. ולבסוף — בין האדם לבורא עומדת מדרגת המרכבה, היא עבודת ה’ השלמה.

חלוקה זו מובאת בחלק ג’ של תלמוד עשר הספירות, ויש בה לימוד עמוק על תכלית העבודה הרוחנית. בכל אדם טמונה הזדמנות להגיע למדרגת מרכבה — להיות כלי לקבלת אור הבורא ולהידבקות בו. הממוצע אינו רק מושג טכני בקבלה, אלא דרך עלייה מדרגה אחר מדרגה. הרב מדגיש שמדרגת המרכבה אינה נחלת יחידי סגולה בלבד, אלא תכלית מעשית של כל אדם.

תכלית הבריאה — להיטיב לנבראיו

בתוך לימוד פרצופי האצילות מבהיר הרב את היסוד הגדול שבכתבי בעל הסולם: ברא הבורא את העולם כדי להיטיב לנבראיו. ההטבה הזו היא תכלית, ואילו האמצעי הוא הכרת גדלותו של הבורא. כאשר הנברא מכיר בגדולתו, הוא הופך להיות מרכבה אליו, ומתוך כך זוכה לדבקות שלמה — היחוד הגמור.

הרב מדגיש שהדבקות מורכבת מהיכרות וייחוד יחדיו. עומקה של מדרגה זו מבואר ברמ”ח אותיות של בעל הסולם, ובפתיחה לחכמת הקבלה אות ק”ל. שם נקבע שיחוד גמור הוא המטרה הנעלית ביותר של הבריאה כולה, וכל הטבע — לרבות הרצון והבחירה החופשית — נברא כדי להגיע אליה. אין מטרה גדולה יותר בכל המציאות.

עתיק כממוצע בין אדם קדמון לאצילות

הרב חוזר ומבאר שעתיק הוא בחינה ממוצעת בין עולם אדם קדמון לבין עולם האצילות. עולם האצילות מתנהל בשיתוף מידת הרחמים בדין, בעוד שבעולמות הקודמים ההנהגה הייתה שונה. בעולם העקודים אמנם החל שיתוף ראשון בין הבינה — שהיא רחמים — למלכות שהיא דין, אך לא בצורה מסודרת של שלושה קווים, אלא כקו אחד בלבד.

במבט הרחב, במשנת בעל הסולם מודגש שעולם הנקודים הוא שלב הביניים, שבו הרחמים והדין עדיין לא מתאחדים אלא עומדים זה לצד זה כשתי קבוצות. רק בעולם האצילות, דרך פרצוף עתיק, מתחילה ההנהגה החדשה של שילוב רחמים בדין — ההנהגה המסודרת שתיקח את הבריאה לתיקונה השלם. כך הופך עתיק לסמל המעבר בין עולמות.

הצופים בשיעור מוזמנים להעמיק בנושאים אלו דרך שיעורי הקבלה בזום המתקיימים בימי שני ורביעי בשעה 20:30. בשיעורים אלו נפרשים יסודות תורת בעל הסולם בליווי מקורות והסברים נוספים, והם מהווים המשך טבעי ללימוד עצמי בתלמוד עשר הספירות.