מאמר ב | אהבת חברים | סולם יהודה

אהבת חברים כמסילה לדביקות בבורא — ביאור מאמר ב’ מאת הרב שקד אליהו פנחס שליט”א

בשיעור הנוכחי פותח הרב שקד אליהו פנחס שליט”א את מאמר ב’ בסדרת אהבת חברים, ומבאר את דברי בעל הסולם על פי הפסוקים בפרשת וישב. הרב מוליך את השומעים במסע פנימי אל תוך דברי התורה, ומגלה כיצד סיפור מכירת יוסף על ידי אחיו טומן בתוכו רמזים עמוקים לעבודת האדם בקבוצה.

הפסוק בפרשת וישב כמפתח לעבודה הפנימית

הרב פותח בציטוט הפסוק הידוע: “וימצאהו איש והנה תועה בשדה, וישאלהו האיש לאמור מה תבקש, ויאמר את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים”. בעיני הפשט מדובר בסיפור היסטורי על יוסף הצדיק. אולם בעל הסולם מגלה כאן רובד נוסף — רובד פנימי המלמד את האדם כיצד להתקדם בעבודת השם.

הרב מבהיר שהמילה “שדה” רומזת למקום שממנו צריכים לצאת הפירות לפרנסת העולם. כשם שבשדה הגשמי יש חרישה, קצירה וסיקול אבנים, כך בשדה הרוחני יש עבודה של זריעה בדמעה וקצירה ברינה. הזרעים הרוחניים של האדם מצמיחים את הפירות הנדרשים לבניין הנפש, והמאמץ הוא הכלי לקבלת ההארה.

מהות התהייה הרוחנית של האדם

לשון הכתוב “תועה בשדה” מתפרשת על ידי בעל הטורים בצורה מיוחדת. “תועה” היינו אדם התוהה על הדרך, שאינו יודע את הנתיב האמיתי המוביל למקום אליו עליו להגיע. זהו מצבו של כל אדם בתחילת דרכו הרוחנית — הוא מרגיש בלבול, חושב שלעולם לא יגיע למטרה, ומתמלא ייאוש.

בנקודה זו מופיעה השאלה הקריטית: “מה תבקש?”. השאלה הזו מעוררת את האדם לבדוק את עצמו, לאן הוא מכוון ולמה הוא שואף. התשובה שנותן יוסף היא המפתח לכל העבודה: “את אחי אנכי מבקש” — אני מחפש את החברים, את הקבוצה שבה נמצאת אהבת החברים האמיתית.

הקבוצה כמסילה העולה בית אל

הרב מסביר בהרחבה את העיקרון המרכזי של כתבי בעל הסולם בנושא זה. רק על ידי ההצטרפות לקבוצה שיש בה אהבת חברים ניתן לעלות במסילה המובילה לבית אל. המסילה הזו אינה דרך רגילה — היא דרך של השפעה, דרך של יציאה מהאגו הפרטי אל עבר אהבת הזולת ללא שום אינטרסנטיות.

זוהי עבודה של ויתור עצמי מתמשך. האדם נכנס לקבוצה לא כדי לקבל ממנה כבוד, פרוטקציה או טובות הנאה, אלא כדי לתת. הוא מוכן להשקיע בחבריו בלי לחשב מה יחזור אליו. רעיון זה מהווה יסוד מרכזי בשיעורי הוידאו של הרב שקד אליהו פנחס.

פירוש רש”י על “נסעו מזה” ומשמעותו הפנימית

הרב ממשיך ומבאר את המשך הפסוק: “ויאמר האיש נסעו מזה”. רש”י מפרש ש”נסעו” פירושו שהסיעו עצמם מן האחוה — הם כבר לא נמצאים באחדות, הם התנתקו מן הקשר האחוי. זהו המצב הרוחני שמביא את האדם לגלות מצרים, משום שהניתוק מהאחווה הוא ניתוק מהקדושה.

המילה “מצרים” עצמה מלמדת על העניין. מצרים לשון מיצר — הקליפות מיצרות לאדם את הקדושה ומונעות ממנו לעבוד את הבורא יתברך על מנת להשפיע. היהודים במצרים רצו לעבוד את השם בכוונה הנכונה, אולם הקליפות הציבו בפניהם מחסומים. המוצא היחיד היה התאחדות בקבוצת חברים.

היציאה ממצרים ועבודת הקבוצה

הרב שליט”א מדגיש שהיציאה ממצרים התאפשרה רק על ידי קבלת העם על עצמו להתאחד בקבוצה של אהבת חברים. ללא קבלה זו לא היה ניתן לצאת מהמיצר הרוחני של מצרים. זהו שיעור יסודי לכל דור — כדי לצאת מהמיצרים הפרטיים של כל אחד, יש צורך בהתחברות אמיתית אל חברים המבקשים את אותה מטרה.

האידיאל של הקבוצה הוא אחד בלבד — לעשות טובה לזולת בנקיות, בלי שום עניין אישי, בלי חישובים של מה יקבל בתמורה, בלי רצון להשגת כבוד או פרסום. זהו אידיאל טהור שמוביל את האדם ישירות להידבקות בבורא. הלימוד העמוק הזה זמין גם בשיעורי הוידאו בקבלה חסידית.

ההתדבקות במידות הבורא

הרב מבאר מדוע דווקא בקבוצה מתאפשרת ההידבקות. המטרה הסופית היא להידבק בבורא, והתדבקות זו פירושה להידמות למידותיו יתברך. “מה הוא רחום אף אתה רחום” — הבורא יתברך נותן בלי לקבל, משפיע בלי לבקש תמורה. כדי להידמות אליו, חייב האדם להתרגל לנתינה ללא תמורה, וזה אפשרי רק בתוך קבוצה של חברים שכולם שואפים לאותה מטרה.

היציאה ממצרים הייתה ההכנה לקבלת התורה. עם ישראל לא יכול היה לקבל את התורה בהיותו מפוזר ומפורד, אלא רק “ויחן שם ישראל נגד ההר” — כאיש אחד בלב אחד. זוהי עדות לקשר העמוק בין אחדות החברים לבין הזכייה לגילוי אלוקי. עיון נוסף בנושאים אלו ניתן למצוא במושגים קבליים.

סיכום והוראה מעשית

הרב חותם את השיעור בהזמנה להמשיך וללמוד יחד בשבוע הבא, אם ירצה השם. המסר המרכזי ברור — כל אדם המבקש להגיע לדביקות בבורא, חייב למצוא את הקבוצה המתאימה ולהשקיע בה את כל כוחותיו. רק דרך אהבת החברים האמיתית ניתן לעלות במסילה העולה בית אל ולהגיע למטרה הנכספת של התדבקות בבורא עולם.