סוד התקווה בתורת הרמח”ל – כוח הכיסופים לגאולה

סוד התקווה – ראשית הבריאה ויסוד עבודת הבורא

מאמר ‘דרוש בעניין הכיסופים’ להרמח”ל זצ”ל הוא אחד המאמרים היסודיים ביותר בתורת הקבלה, המגלה את סוד כוח התקווה ככוח הבריאה הראשוני. הרמח”ל פותח את דבריו בפסוק מברכת יעקב אבינו לשבט דן: “לישועתך קויתי השם”, ומלמד שהתקווה איננה רק רגש אנושי, אלא היא שורש הבריאה כולה ותכליתה.

הרמח”ל – מגדולי המקובלים מאיטליה

רבי משה חיים לוצאטו זצ”ל, הידוע בראשי התיבות הרמח”ל, הוא מגדולי המקובלים באיטליה ומן הדמויות המרכזיות בתורת הסוד. הציבור הרחב מכיר אותו בעיקר כמחבר הספר הנודע ‘מסילת ישרים’, אך לומדי הקבלה מוצאים בכתביו את עומק תורתו. בתקופתו רדפוהו קנאים ושרפו חלק מכתביו, ועל כן בחר להצפין את סודותיו בתוך ספרי מוסר ומחזות.

אשתוקקות לארץ ישראל – ביטוי לפנימיות התורה

הרמח”ל ייחל כל ימיו להגיע לארץ ישראל, וכפי שמבאר בעל הסולם זצ”ל, כל מי שיש לו אשתוקקות לפנימיות התורה, יש לו אשתוקקות לארץ ישראל שהיא פנימיות כל הארצות. הרמח”ל הגיע לעכו ונפטר בגיל שלושים ושמונה בארץ הקודש. הילולתו מצויינת בכל שנה על ידי לומדי הקבלה, והרב נוהג לעלות לציונו בטבריה.

“בראשית ברא אלוקים” – אין ראשית אלא תקווה

הרמח”ל מגלה במאמר יסוד עמוק: “כתיב בראשית ברא אלוקים, אין ראשית אלא תקווה”. הצמצום הראשון לא נעשה אלא כדי לצפות – ‘קב’ הוא לשון כיסופין וציפייה. המילה ‘קו’ שהותירה אור אין סוף לאחר הצמצום, היא עצמה לשון תקווה. מכאן שכל בניין העולמות נעשה על יסוד הציפייה והכיסופים של הנברא אל הבורא.

שתי התנועות בבריאה – מלמעלה למטה ומלמטה למעלה

בלימוד כתבי בעל הסולם מבואר שהבריאה בנויה בשתי תנועות. התנועה הראשונה היא מלמעלה למטה – התפשטות אור אין סוף דרך כל העולמות עד העולם הזה. התנועה השנייה היא מלמטה למעלה – עבודת הנבראים בבניית הכלים להשגת האור. התקווה היא היסוד המחבר בין שתי התנועות הללו.

התערותא דלתתא – כוח הצדיקים בהעלאת מיין נוקבין

“שכל התחתונים מצפים לשפע העליונים על ידי תפילה או שיר” – כותב הרמח”ל. זוהי עבודת ההתערותא דלתתא, ההתעוררות מלמטה, המכינה כלי לקבלת השפע העליון. התפילה והשירה הם כוחות התקווה המעשיים, והשירה היא המדרגה הגבוהה יותר של התפילה. עבודה זו נקראת העלאת מיין נוקבין, והיא עיקר עבודתם של הצדיקים לעשות נחת רוח לבורא יתברך.

שמשון הגיבור – דוגמה לכוח התקווה

הפסוק “לישועתך קויתי השם” נאמר במקורו על שמשון הגיבור משבט דן, שעמד בשעה של שפל נורא – מנוקר עיניים, גזוז שער, חסר כל כוח. דווקא מתוך המצב הנמוך ביותר, התפלל “לישועתך קויתי השם”. הרמח”ל פותח בפסוק זה כדי ללמדנו שכוח התקווה יכול להוציא את האדם מכל צרה, מכל מקום לחוץ, ואין שום מצב בעולם שבו התקווה אינה מסוגלת לפעול.

התקווה כיסוד האומה – “התקווה בת שנות אלפיים”

כל עם ישראל מיוסד על כוח התקווה. “התקווה בת שנות אלפיים” – אלפיים שנות גלות שמרנו על התקווה לגאולה, לשיבת ציון ולבניין הבית. זהו כוחו הנצחי של עם ישראל, הנובע משורש התקווה שבבריאה. הרב מציין שהרבי שלנו אמר על מאמר זה שצריך לחזור עליו שוב ושוב, והוא כאוויר לנשימה.

“בראשית ברא אלוקים” – הבריאה בדין ושיתוף הרחמים

התורה פותחת ב’בראשית ברא אלוקים’ להורות שהיש מאין נברא תחילה בשם אלוקים שהוא דין. חז”ל גילו שהקב”ה בנה עולמות ומחריבן, היינו שרצה לברוא את העולם במידת הדין בלבד, וראה שאין העולם יכול להתקיים, ושיתף מידת הרחמים. בלימוד מושגים קבליים מתבאר שהתקווה היא הכוח המחבר בין הדין לרחמים, שהיא הציפייה של הנברא המעוררת את רחמי הבורא.

מתורת הארי הקדוש – גילוי סודות הצמצום

הבנת סוד התקווה מתבררת דרך תורת האר”י הקדוש, שגילה לנו את סדר ההשתלשלות והצמצום. בשיעורי וידאו בקבלה חסידית מתבאר שהצמצום הראשון היה כדי לאפשר לנברא לבוא לידי תנועה של ציפייה וכיסופים. בלא הצמצום לא היה מקום לתקווה, ובלא תקווה לא היה מקום לבניין הכלים הרוחניים.

עבודה מעשית מתורת הרמח”ל

למעשה, הלימוד הזה מעורר אותנו לחזק את כוח התקווה בחיי היום-יום. בכל מצב של ירידה, של הסתרה, של חוסר, צריך לזכור שהתקווה היא ראשית הבריאה ותכליתה. בלימוד מסילת ישרים להרמח”ל מתבאר שעבודת האדם היא להגביר את האמונה ואת הציפייה לישועת השם. הצפייה עצמה היא הכלי, והיא מעוררת את השפע העליון לרדת ולהתלבש בנברא.

סיכום – התקווה כציר החיים הרוחניים

סוד התקווה הוא היסוד הפנימי של כל עבודת הבורא. הרמח”ל זצ”ל פותח לפנינו שער להבין שהצמצום, הבריאה, הבחירה החופשית וכל עבודת הנברא – הכל נשען על כוח התקווה. זו היא הציפייה של הכלי לאור, של הנברא לבורא, של האדם לגאולתו. בהילולת הרמח”ל מתעוררים לומדי הקבלה לחזור ולעיין במאמר יסוד זה, ולהפנים שהתקווה אינה רגש פסיבי אלא עבודה אקטיבית של העלאת מיין נוקבין והכנת הכלים לשפע אלוקי.