תלמוד עשר הספירות | חלק א | פרק ב | 14

שיעור תורה בחכמת הקבלה על כתבי האריז"ל
בספר תלמוד עשר הספירות (תע"ס) חלק א'
שכתב וחיבר הרב יהודה לייב אשלג זצוק"ל
מחבר פירוש הסולם על ספר הזוהר הקדוש
מגיד שיעור: הרב שקד אליהו פנחס
ממרכז 'סולם יהודה' ללימודי קבלת אשלג

תמלול השיעור:

ערב טוב ומבורך לכולם. תודה רבה על ההצטרפות,

יישר כוח, אחרי ככה הפסקה קטנה,

אנחנו ממשיכים בתלמוד 10 ספירות בפרק א' חלק ב'.

אנחנו נעשה טיפה חזרה על האות האחרונה באור פנימי,

ונריץ משמה.

אז בעצם אני אני אגיד באופן מאוד מאוד כללי,

ההבדל בין פרק א' לפרק ב' בחלק א' של התלמוד 10 הספירות,

הוא שפרק א' מדבר איתנו על מה קורה לפני הצמצום,

ואפשר להגיד טיפה בתוך הצמצום,

ופרק ב' בעצם מדבר איתנו מה קורה מהצמצום ואילך.

זאת אומרת, הצמצום, למדנו בפרק א',

שהוא יוצר מציאות של חלל, שזו הבחינה ד' שהתרוקנה,

אבל חלל זה אינו נמצא באינסוף,

משום שאין העדר ברוחניות.

אלא החלל הזה נמצא במציאות חדשה שתיווצר לנו,

שמשתלשלת מתוך האין סוף.

האינסוף נשאר כמות שהוא.

ממלא את כל המציאות, שאור ממלא כל המציאות

בסוד הוא ושמו אחד. אלא מה,

שמתוך האינסוף ברגע זה, ברגע שהיה שינוי צורה,

שהתגלה רצון פרטי עצמי של של המלכות דאינסוף,

אז נוצרת מציאות חדשה.

אתם זוכרים, תוספת מצבים?

המציאות החדשה נקראת עולם הצמצום,

ושם מתפשט כל האור בכל ד' הבחינות מחדש.

והבחינה ד', שמה בעצם מסתלק ממנה האור.

באמת הוא לא מסתלק, אלא היא לא מבחינה בו.

הדבר הזה יובא היום פה בדגש והרחבה

על ידי רבנו בעל הסולם,

שכל השינויים מצד הכלים, האור תמיד נמצא,

תמיד ממלא, תמיד אחדותי, אין בו שום שינוי,

כל השינוי שאנחנו רואים, תופסים, מבחינים, מדברים עליו,

הוא אך ורק מצד הכלים, מצד הנבראים,

הנבראים בהתהוות, כמו שאנחנו בעצם בשלב הזה מהווים,

או מלווים את תהליך בריאת הנברא.

עוד דבר חשוב להבין.

כשאנחנו אומרים נברא, אנחנו מדברים תמיד רק על הכלי.

האור נבחן מבחינת יש מיש

והכלי נקרא בחינת יש מאין.

הרחבה, כרגיל, תוכלו לפנות להקלטות

של הפתיחה לחכמת הקבלה, על יש מיש ויש מאין.

אז אז אנחנו מדברים בעצם, מה קורה עכשיו לאחר הצמצום?

אז עד עכשיו היה מבחינת עיגולים. האור היה מבחינת עיגולים.

אם אתם זוכרים, שאין הבחן של למעלה ומטה,

אבל כן יש הבחן של סדר השתלשלות.

המצב הזה נשאר, הוא לא משתנה,

אלא מה, נוסף אליו כרגע נוספת אליו כרגע מציאות שנקראת קו.

המשמעות של קו, זה קודם כל שזה

אור קטן בהרבה מאור עיגולים.

קו דק הוא נקרא, הוא לא משנה את העיגולים,

הוא עובר דרך כל העיגולים בנמשל.

והדבר השני שקו מראה שכן כבר יש לנו מעלה ומעלה.

כן, כשאתה מצייר קו, אז יש לך

את המעלה של הקו והמטה של הקו.

כשאנחנו נדבר על המעלה ומטה של הקו,

אנחנו נדבר על בחינה א', שזה הבחינה הגבוהה ביותר,

ובחינה ד' שזו הבחינה הנמוכה ביותר.

אם אתם זוכרים את הציור של העיגולים,

אז על פיו אנחנו נבין שהמעלה זה הבחינה א',

שהיא, כביכול, נשתמש במושג נוגע.

היא נוגעת באינסוף.

הכוונה היא הכי קרובה להשתוות צורה.

והבחינה ד' אינה נוגעת במציאות האינסוף,

כי אינסוף מסביב לעיגולים בנמשל,

ובציור שנתן רבנו הרב"ש זצ"ל.

אז בסדר, בואו נתחיל בעזרת השם. שיהיה בהצלחה.

ברשותכם נקרא את האותיות הראשונות של הפרק,

כדי לקבל תמונה כללית ולהיזכר ונמשיך משם.

אז קודם כל הוא מדבר איתנו פה בעל הסולם,

כתב את הכותרות ואת הכותרות, משנה פה

שכל הפרק מבאר אשר מאור אינסוף ברוך הוא

המשיך קו אור לעולמות שנאצלו ונבראו במקום החלל.

מה זה החלל? זוכרים? הבחינה ד' שנתרוקנה

מהאור שהיה מיוחס לה באינסוף שנצטמצם.

ובו ה' עניינים.

העניין הראשון שהוא ידבר עליו,

מן אינסוף המשיך קו אור לתוך החלל,

זאת אומרת, מי פעל את המשכת האור?

החלל עצמו. בחינה ד' עצמה. ראש הקו נוגע באינסוף ולא בסיומו.

נתתי כרגע בהקדמה את ההסבר שתכף נפרט אותו,

שהבחינה א' נקראת ראש הקו,

והיא בעצם כנגד העיגול החיצוני,

והיא הכי קרובה והכי דומה בהשתוות צורה לאור,

הכי זכה הכי גבוהה.

דרך הקו הזה מתפשט אור אין סוף לעולמות.

זה דבר מאוד מאוד חשוב שנרחיב עליו.

נרחיב עליו בעיקר גם בחלק ב'.

הדבר הנוסף, כל העולמות הם במקום החלל ההוא שנצטמצם.

עוד דבר מאוד חשוב להבין כל מה שאנחנו בעצם חווים,

קולטים דרך החושים, בין הגשמיים, בין הרוחניים.

בעצם זה במקום הזה של החלל שבו נקבעו,

נבראה כל המציאות שאנחנו מכירים.

והדבר האחרון שהוא ידבר איתנו,

שזה עניין שקודם הצמצום,

הוא חוזר לנושא שדיבר איתנו בפרק הראשון.

והוא מביא את זה מחלק אחר לגמרי בכתבי הארי,

שקודם הצמצום היה הוא ושמו אחד,

ואין שכל יכול להשיגו.

אוקיי, בוא נקרא את דברי הארי.

והנה אחר הצמצום הנ"ל,

אשר אז נשאר מקום החלל והאוויר פנוי וריקני

באמצע אור האינסוף ממש כנ"ל,

הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שמה

נאצלים ונבראים ויצורים ונעשים.

דיברנו על זה שפה רומז על אצילות, בריאה, יצירה ועשייה.

ואז המשיך, מי המשיך? החלל עצמו,

כן הבחינה ד' עצמה שהתרוקנה, נהיה שם חיסרון, רצון,

הרצון הזה גרם להמשכת אור.

ואז המשיך מן אור אינסוף קו אחד ישר.

הבנו מה משמעות של קו, שיש מעלה ומטה,

ושזה אור מועט לעומת העיגולים,

מן אור העגול שלו מלמעלה למטה

הוא משתלשל ויורד אל תוך חלל ההוא.

וראש העליון של הקו היינו בחינה א',

נמשך מן האינסוף עצמו ונוגע בו.

אומנם סיום הקו הזה למטה בסופו,

היינו הבחינה ד', אין הוא נוגע באור אין סוף.

ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור אין סוף למטה.

אני חוזר מה זה ממעלה למטה? מבחינה א' לבחינה ד'.

במקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם.

עוד פעם הוא חוזר לנו, שבמקום החלל הזה,

מה שהוא אמר לנו באות הראשונה –

האציל, מלשון עולם האצילות,

וברא, מלשון עולם הבריאה,

ויצר מלשון עולם היצירה,

ועשה, מלשון עולם העשייה, כל העולמות כולם.

נראה שיש פה קצת כפל לשון בארי.

אבל ידוע שכל מילא של הארי מדוייקת, ואין פה שום דבר מיותר.

ועכשיו הוא נותן לנו משהו שהוא לא מאותו חלק.

אני מזכיר לכם איפה שיש כוכב' פה, בתעס,

אז מראה לכם מאיפה המקור.

אז זה בשונה מהדברים הקודמים,

שהם מהעץ חיים, זה משער מאמרי רזל על שבת, דיבור המתחיל ולהבין.

אני מציע שיהיה לכם כתבי הארי, זה דבר חשוב שיהיה בב'.

אז פה הוא מזכיר לנו עוד פעם את העניין

שבאינסוף הייתה אחדותו יתברך, בסוד הוא ושמו אחד,

ולא היה הבחן בין אור לכלי.

ומעבר לזה הוא מדגיש לנו שוב

שאנחנו לא יכולים לתפוס את המציאות הגבוהה הזאת,

וזה חשוב להבין גם קצת מבחינת ענווה וצניעות.

יש ספרא דצניעותא, חלק בזוהר שמתגלה

רק לבעלי הצניעות, ספר הצנועים, ספר הצניעות.

אז צריך להבין שלא כל דבר אנחנו יכולים להשיג.

בסדר, אז הוא אומר שקודם ד' העולמות האלו, איזה עולמות?

אצילות, בריאה, יצירה ועשייה, שעכשיו ייבראו בתוך החלל,

היה אינסוף, הוא אחד ושמו אחד, באחדות נפלאה ונעלם יתברך,

שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו,

זאת אומרת ביצורים היותר רוחניים שהוא ברא,

ואין להם השגה באינסוף יתברך,

כי אין שום שכל נברא יכול להשיגו, להיות כי אין לו מקום ולא גבול ולא שם.

עכשיו שימו לב זה מאוד מדוייק המילים פה.

הרי מה מגדיר את הנברא? שהוא מוגבל.

הוא גם תופס את הכל בהגבלה,

מאחר שאנחנו תופסים את הכל בהגבלה, אפילו רעיון:

הוא מוגבל בכוחות השכל שלי, ביכולת ההבנה שלי.

אז מאחר שאני מוגבל, אינני יכול לקלוט דבר שאינו מוגבל,

ומאחר שהוא יתברך אינו מוגבל ואין לו מקום,

אמרנו מה זה מקום? רצון.

ולא גבול, ולא שם –

שכל זה נהיה אחרי הצמצום, מבחינת הכלים והנבראים.

אז אנחנו לא יכולים לתפוס אותו.

דבר מוגבל לא יכול לתפוס דבר לא מוגבל,

לכן אני לא יכול לתפוס את האלוקות באמת, אלא ממעשיך הכרנוך.

כמו שהסברנו בהרחבה בהקדמות, שמתוך המעשים שלו,

מתוך המעשים שלו – דרשו חז"ל אותו שהוא מבחינת טוב ומטיב.

וכל מה שמתפשט מזה השמות והכינויים,

א-ל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד, שם הוויה, ה' צבא-ות.

אבל כל זה אנחנו תופסים רק מהפעולות, לא ממנו.

ממעשיך הכרנוך, מתוך המעשים אנחנו יודעים

להכיר אותו יתברך.

בסדר, אז אנחנו בעצם מתחילים.

האור הפנימי עשינו אות א'.

לעניות דעתי גם עשינו את אות ב',

אבל אני רוצה לחזור על זה בכל זאת.

והנה אחר הצמצום הנ"ל, אשר אז נשאר מקום החלל והאוויר פנוי וריקני

באמצע האור האינסוף ממש כנ"ל.

כן, זאת אומרת איפה מדברים עכשיו? מעולם הצמצום.

הבחינה ה-ד' הסתלקה.

היה שם מה שאנחנו אומרים חלל, כמו חלל מגשמיות.

כן, דבר שהוא חלול מתוכן, כמו ה' ישמור, חללי צהל,

או כוס חלולה או כל דבר שהוא מרוקן מתוכנו.

אז מבחינה ד' שהתרוקנה מכל האור שהיה מיוחס לה באינסוף,

אבל זה לא נעשה באינסוף. זה נעשה בעצם בעולם הצמצום.

והנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שמה

נאצלים ונבראים והיצורים והנעשים.

אמרנו, מה זה מקום? מקום, זה מקום פנוי לתיקונים,

הרצונות, הרצונות והחסרונות, עם שתי סוגי חסרונות אם אתם זוכרים.

אור חסדים, מרוקן מאור חוכמה.

וחלל. איך קראנו לאור חסדים מרוקן מאור חוכמה?

אוויר ריקני.

יפה מאוד, אוויר ריקני.

טוב. הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם נאצלים, נבראים, ויצורים ונעשים,

כמו שאמרנו, מרמז על עולמות אביע.

ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד ישר,

מן האור העגול שלו.

זאת אומרת לא היה שינוי עדיין יש את העיגולים

מלמעלה למטה, מבחינה א' לבחינה ד',

הוא משתלשל ויורד תוך החלל ההוא.

אז יש לנו פה אור פנימי על עניין,

המשיך מן אור אינסוף קו אחד ישר.

הוא חוזר פה על אותו רעיון,

שאנחנו לא מדברים פה על פעולות כמו בגשמיות,

בוא נקרא את לשונו הכי טוב.

אין להבין עניין פעולה זו – איזה פעולה? של המשכת האור,

כן, ואז המשיך כביכול, ואז – זה זמן,

קודם היה ככה, ואז ככה ואחר כך ככה.

אז הוא בא להדגיש לנו שוב, זה לא הרבה הוא יעשה את זה בתעס,

להחזיר אותנו להתבוננות ולמיקוד שאנחנו מדברים פה על רוחניות,

ולא על גשמיות.

אז פה בא ואומר לנו ואין להבין עניין פעולה זו כמשמעותו השטחית,

על דרך פעולה אנושית, שמתחילה פעל ככה,

שמתחילה פעל כך ואחר כך פעל בדרך אחרת

ונסתלק מפעולה ראשונה,

כי אין לך הגשמה יותר גדולה מזו.

הוא יתברך אינו בעל מקרה ושינוי חס ושלום.

כן, מה זה העניין של מקרה? מה שקורה. כן, קרה ככה אחר כך ככה.

כן מראה על התהוות, על שינוי, על התפתחות.

זה לא עובד ככה עם הבורא.

כן? כי הוא אינו חס ושלום בעל מקרה ושינוי,

כמה שכתוב אני הוויה לא שניתי.

אין שינוי בהוויה, היה הווה ויהיה.

אף על פי שאין מדובר בעצמותו יתברך,

אלא רק באור המתפשט ממנו.

תגיד זה הקו, זה לא הוא, אין לו שינוי,

האור, יש בו שינוי? לא גם באור אין שינוי.

מכל מקום, כיוון שאין שינוי ומקרה ותנועה בעצמותו יתברך,

שימו לב: לא שינוי, לא מקרה, לא תנועה, כלום.

לכן אנחנו לא מסוגלים להשיג אותו.

כי אנחנו בעלי שינוי ומקרה ותנועה.

למה אין בו תנועה? כי אמרנו התנועה היא תולדה של חיסרון.

בגשמיות אני רעב, אז אני נע לכיוון המקרר לאכול.

אני מרגיש בודד, אני נע לכיוון פגישות עם בנות זוג כדי להקים משפחה.

או קיי. חסר לי רכב, אז אני יוצא לעבוד, להרוויח כסף.

כל תנועה, גם בנפש. התנועות הנפשיות שהן תולדה של חסרונות.

הבורא הוא לא בעל חיסרון, אין לו ממי לקבל,

הוא מחויב המציאות, מצוי ראשון. אתם זוכרים?

סיבת הסיבות, עילת העילות וסיבת הסיבות.

כן, שיש לדעת שיש מצוי ראשון,

אם הוא המצוי הראשון – אז ממי הוא מקבל, הוא לא יכול,

אין לפניו כלום!

אז מאחר שהוא לא מקבל מאף אחד, אין לו חיסרון.

אם הוא לא בעל חיסרון, הוא לא בעל תנועה.

זה לא בעל מקרה ושינוי.

ואנחנו כן, ולכן שוב אני חוזר על זה בכוונה להדגיש

עוד פעם ועוד פעם: אנחנו לא יכולים להשיג כלום בעצמותו יתברך.

אלא מה? מאחר שגם הוא, מאחר שהוא אינו בעל שינוי,

אז אז גם באור המתפשט ממנו, אין שום שינוי מכל מקום,

כיוון שאין שינוי ומקרה ותנועה בעצמותו יתברך, אלא שהוא בעל מנוחה בהחלט.

זה נקרא כלל ברוחניות, שהאור במנוחה מוחלטת.

האור הוא במנוחה תמידית,

נמצא שמתחייב להיות כך גם באור המתפשט ממנו,

כל כמה שלא הגיע לבחינת נאצל.

אז אני אמרתי בלשון מודרנית, תיכף יודעים להגיד "כל זמן", כן.

מקווה שאנחנו לא משנים חלילה מדברי רבנו,

רק אנחנו ככה מחדדים זה שיהיה קל להבין.

זאת אומרת אז, הוא אומר נמצא שמתחייב להיות כך,

נמצא שמתחייב להיות כך גם באורו המתפשט.

היינו כל זמן שלא הגיע לבחינת הנאצל,

דהיינו כל זמן שלא הגיע לבחינת התלבשות בכלים.

כי רק אז יצא מכלל עצמותו יתברך לבחינת הנאצל

המחודש והמקבל ממנו.

אז שוב, המילא היא לא "זמן", המילא היא "כל כמה",

אבל רק להבנה להבהרה ויתר הבנה, שיניתי את הלשון ל"זמן".

כמובן חלילה, אנחנו לא משנים מדבר רבנו רק רוצים להבהיר

טיפה יותר בלשון היותר רגילה שלנו.

וכבר ביארנו שכל החידוש הזה –

שימו לב, זה מילים חשובות מאוד.

ממש עקרונות מנחים בכל החוכמה.

וכבר ביארנו שכל החידוש הזה נאמר בעיקר על הכלי של הנאצל.

זאת אומרת החידוש הוא לא באור.

והוא לא בעצמותו יתברך חלילה, לא בעצמותו,

ולא באור הנמשך ממנו, אלא איפה החידוש?

ביארנו שכל השינויים הם בכלים.

תבינו, זה חוק. חובה להבין, להפנים ולהזכיר לעצמנו כל הזמן,

כל השינויים הם מצד הכלים לא מצד האורות,

תזכרו תמיד את המשל של הסופר,

של 3 הטבחים שנכנסו לסופר וכל אחד ראה את תחום בישולו,

זה ראה בשרי, זה ראה את הגבינות, זה ראה את הירקות.

וכשהם יצאו, דיברו אחד עם השני,

זה שמתעסק בירק בסלטים ויש לו סלטיה

בכלל לא שם לב שהיה שם בשרים.

וזה שמתעסק בגבינות ובכלל לא שם לב שיש שם ירקות,

כל אחד ראה רק מה שהרצון שלו רוצה.

אבל זה לא החסיר ממה שיש בסופר!

בסופר יש גם בשר, גם מוצרי גבינה וגם ירקות,

אלא שהם לא הבחינו בזה.

אותו דבר פה. זה לא שבאמת האור מסתלק, האור מתפשט,

אלא הכלי לא מבחין באור.

וזה מה שיקרה עכשיו בחלל, שהיא הבחינה ד'

שנצטמצמה ונסתלק ממנה האור.

באמת, הוא לא הסתלק. האור שם.

אלא היא לא מבחינה בו כי אין כפייה ברוחניות.

זה מה שהוא אומר שכבר בארנו שכל החידוש הזה

שהורה בעיקר על הכלי של הנאצל,

דהיינו בחינת הרצון לקבל שישנו בנאצל,

שהרצון הזה אף על פי שהוא רוחני,

מכל מקום הוא וודאי חידוש צורה, והוא מקרה,

כי אינו נוהג בהכרח בעצמותו יתברך.

אמרנו שהוא, לא שייך להגיד עליו, שיש לו רצון לקבל,

וכן באור שיתלבש בו, שהוא אינו מחודש,

שהרי נמשך מעצמותו יתברך בבחינת יש מיש.

שוב הרחבה מהפתיחה. אנחנו בלא נדר נשים את זה פה למטה

את הקטעים האלה, זאת אומרת,

יש לנו יש מאין, שזה הכלי,

ויש מיש שזה האור.

מכל מקום, עניין הפעלת האור העליון במידת הכלי,

מה זה הפעלת? הכוונה התפעלות. איך הכלי מתפעל מהאור,

דהיינו מבחינת מה שהכלי מתפעל ומקבל מן האור העליון,

נופל עליו גם כן מבחינת חידוש, שהוא מקרה בהכרח כמובן.

ותדע שכל החידושים והשתלשלות המדרגות הנ"ל,

הנה הם עוסקים רק בערך התפעלותו של הכלי וקבלתו מהאור העליון.

כי זה לבד מקבל השינויים והריבויים.

שימו לב מה אומר, זה טריקי קצת.

הוא אומר, כביכול, כן, שהכלי מתפעל מהאור,

ורואה את האור וחווה את האור בצורה אחרת.

מאחר שהוא חווה את האור בצורה אחרת,

אז הלשון של השינוי נופלת על האור.

אנחנו אומרים אור מסתלק –

האור לא מסתלק, אלא הכלי לא מבחין בו.

אבל הלשון הזאת, שהאור מסתלק כאילו יש שינוי באור,

היא נופלת על האור.

זאת אומרת, משתמשים באותה לשון של שינוי לאור,

אף על פי שאין באור שינוי, אלא רק בהשאלה ממה שחווה הכלי.

אוקיי?

זה שוב זה נקודות עדינות שהם היסודות של הבנת כל התעס,

החלקים הראשונים של התעס.

תדעו לכם הם הכי חשובים, כי עליהם בנוי הכל,

על העקרונות שנלמד פה בנוי כל התעס,

ומי שלא לומד את העקרונות האלה טוב,

קשה מאוד להמשיך בצורה ישרה.

לכן אמרתי גם לינון כמה פעמים,

אתה בא ושואל אותי מחלקים יותר מתקדמים,

קשה לי להסביר לך כי אני לא יודע איך למדת את כל המושגים.

אז אני יכול לזרוק לך תשובה ככה,

אבל לא בטוח שהתשובה בכלל תענה על השאלה.

צריך לעבור את הדברים ביחד,

ובעזרת השם דבר בעיתו, מה טוב.

נלמד את הכל, אל תדאגו, אני בונה לסיים איתכם פה

את התעס, אנחנו נסיים וגם לא פעם אחת אל תדאגו.

אומנם האור כשהוא לעצמו, נמצא תמיד בבחינת המנוחה המוחלטת,

זאת אומרת נופל עליו לשון שינויים,

אנחנו אומרים האור מסתלק, האור מתפשט,

אבל באמת הוא במנוחה מוחלטת,

בהיותו מתפשט מעצמותו יתברך.

זאת אומרת מה אמרנו? בגלל שהוא יתברך אין בו שינויים,

אז גם באור הנמשך ממנו אין שינויים.

אז כל השינויים בכלי, רק שהכלי חווה את האור בצורות שונות.

אז אנחנו מפילים את אותו לשון של שינוי על האור.

והבן זה היטב ותזכור זה בהמשך כל הלימוד בחוכמה הזאת

בכל מילא ומילא ממש.

שימו לב, זה לא לשון שבעל הסולם נוקט בה הרבה,

אני חוזר על זה.

והבן זה היטב, את מה להבין?

שכל פעם שאנחנו אומרים שינוי באור – זה לא באמת שינוי באור,

הוא שינוי בכלי שמתפעל מהאור.

ואנחנו עושים בהשאלה את אותה לשון על האור,

הוא מתפשט או מסתלק וכן הלאה.

והבן זה היטב ותזכור זה במשך כל הלימוד בחוכמה הזאת,

בכל מילא ומילא ממש, אוקיי?

ולפי המתבאר תבין היטב,

כי האור העליון אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו לרגע.

זה גם נקודה מאוד מאוד חשובה.

ואינו נופל חס ושלום תחת המקרה והחידוש.

זאת אומרת אם עכשיו אדם אומר

מה, איזה חושך יש לי בחיים, כמה קשה לי,

כמה רע לי אין פרנסה, אין זה אין זה אין זה –

יש הכל, אתה רק לא קולט את זה.

אין לך כלים לקלוט את זה. לא חסר לבורא פרנסה,

לא חסר לבורא כסף, לא חסר לו בריאות,

הוא משפיע את הכל כל הזמן.

כמו שיש לנו אוויר בלי הגבלה.

אלא כדי לקלוט את זה צריך כלים.

כמובן שיש תיקונים שאדם צריך לעבור, ראינו גם צדיקים,

שהרב יעקב יוסף זצ"ל ראינו אותו

בפטירה הקשה שלו עם המחלה הידועה.

כן, בסדר. צדיקים גם יכולים להיות חולים,

אבל זה לא בגלל שחסר לבורא בריאות,

אלא יש גם עניינים שאנחנו לא יודעים, חשבונות שמיים.

אבל יש הרבה הרבה דברים מהם.

מה שחשוב זה להבין שלבורא לא חסר כלום.

דרך כל הפניות שלנו צריכות להיות אל הבורא ולא לשום גורם אחר.

אני חוזר, או לפי המבואר תבין היטב כי האור העליון

אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו רגע,

ואינו נופל חס ושלום תחת המקרה והחידוש,

אלא שהוא במצב המנוחה המוחלטת,

וכל עניין הצמצום והסתלקות האור האמורים כאן –

כן. מאיפה מדברים? מהבחינה ד', מה שנהיה חלל –

אינם אמורים אלא רק בערך התפעלותו וקבלתו של הכלי,

דהיינו נקודה אמצעית.

או קיי, הנקודה האמצעית היא הבחינה ד' באמצע ממש.

זוכרים האמצעית באמצע ממש?

אתם זוכרים, האמצעית באמצע ממש,

מבחינה ד' שבבחינה ד', שמשם מסתלק האור,

ונהיה שם חלל.

ובאמת הוא אומר לא מסתלק האור.

אלא רק בגלל שהכלי לא מרגיש בו,

הוא לא חווה אותו, הוא לא קולט אותו.

אז אנחנו אומרים שהסתלק האור.

זה כמו בן אדם בוא ניקח לזה משל גשמי,

נכנס לחדר בחדר, יש תאורה, הכל נפלא.

פתאום מישהו בא ושם לנו ידיים מאחורה על העיניים.

מה אומר? מי כיבה פה אור? אף אחד לא כיבה פה אור.

יש פה אור, הוא אומר אין אור, אני רואה חושך.

אומר לא, יש פה מלא אור, מה אתה לא רואה?

אומר, לא אני לא רואה. אור קיים, רק הוא לא מבחין.

הוא מחדד את זה יותר. פירוש,

תראו כמה היה חשוב לו שנבין זה לא יאומן איזה עמל

הבן אדם הזה עשה.

פשוט נפלא.

הוא נתן לנו כלים ופתח לנו את כל כתבי הארי.

שוב שתבינו, אני אתן לכם משל גשמי.

אני אתן לכם משל.

אולי מעולם המתמטיקה.

מה בעצם העבודה הנפלאה שעשה בעל הסולם?

כשאתה רוצה ללמד אדם מתמטיקה,

אתה צריך ללמד אותו כמה יכולות.

למשל, מספרים, 4 פעולות חשבון, שברים, פראבולות, פונקציות.

אוקיי, אבל אחרי שלימדת אותו את כל היכולות האלה,

הוא כבר יכול לשחות ולהתקדם לבד

בכל מרחבי חכמת המתמטיקה.

ואותו דבר בכל דבר ועניין.

לצורך העניין לוקחים בן אדם ומכשירים אותו להיות קבלן.

אז מלמדים אותו נגרות, ושרברבות, וחשמל ובטון

איך לבנות קירות וכן הלאה.

אבל אחרי שהוא מוכשר בכל המיומנויות האלה,

הוא לא צריך כבר אותך, הוא יכול ללכת ולבנות

שכונות ובניינים וערים שלמות לבד.

יש לו כבר את הידע להתנהל בתוך הדברים האלה,

כי נתת לו את הכלים.

זה מה שעשה בעל הסולם בתלמוד עשר הספירות בעצם.

החלקיות מתוך כל כתבי הארי בתלמוד עשר הספירות,

היא חלקיות קטנה מאוד.

הוא לקח באמת חלק מאוד קטן מתוך כתבי הארי,

אלא מה? הוא לקח את החלקים שמסבירים לנו

את כל המבנה המרכזי

ואת כל התהליכים הפנימיים בסדר ההשתלשלות.

ואז זה לא משנה מה תפתח –

תפתח שער הכוונות, תפתח כל חלק בכתבי הארי,

ויש לך כבר את המיומנות להתנהל בפנים ולהבין על מה הארי מדבר.

מתוקף זה יש לך כבר את היכולת להבין את הזוהר

עם פירוש הסולם,

כי אם אתה מבין כל המושגים את כל התהליכים,

אז שהסולם בא ואומר לך פה זה צמצום ב',

ופה זה מדובר על עניין הפרסה, וכן הלאה,

אתה יודע להבין כבר בנבכי החוכמה על מה מדובר,

וזו הגדולה והפאר והפלא הגדול שהצליח לעשות,

הצליחה לעשות הנשמה האדירה הזאת

של בעל הסולם, הרב יהודה הלוי אשלג, זכר צדיק

צדיק וקדוש לברכה, מורנו ורבנו, בתלמוד 10 הספירות,

מה שלא נעשה לפני כן.

שהוא בעצם נתן פשוט ארגז כלים להבנה ופיצוח

והסרת החשש להגשמה בלימוד חוכמת הקבלה.

טוב, אז הוא נותן לנו עוד ביאור.

פירוש, אף על פי שהאור העליון לא פסק מלהאיר,

מכל מקום הכלי לא קיבל עתה כלום מהארתו.

שוב, זוכרים, המשל של האדם שנכנס לחדר מואר

וכיסו לו את העיניים, אז הוא חושב שהאור הסתלק.

האור נמצא, רק שהוא לא קולט אותו.

למה? למה הבחינה ד' לא ראתה אותו?

משום שמיעטה את עצמה,

דהיינו שמיעט הכלי הזה, הבחינה ד', המלכות שבאינסוף,

מיעטה את הרצון לקבל שבה, דהיינו שלא לקבל בבחינה ד'

שהיא האמצעית ממש –

זוכרים? אמצעית באמצע ממש, ד' שבד' –

אלא רק בג' בחינות הקודמות הנמצאות בה,

שהרצון לקבל קלוש בהם,

והרצון להשפיע שולט שם יותר.

בבחינה א', ב' וג' יש הרבה יותר רצון להשפיע.

אם אתם זוכרים למדנו את זה בפתיחה.

שהיה נצרך ד' בחינות כדי לפתח רצון לקבל אמיתי

בבחינת הבה לי בנים אם לא מתה אני.

רצון כזה שאין יותר ממנו.

לעומת זאת, בבחינה א', ב', ג', הרצון לקבל

על זה לא שולט כל כך,

ויש הרבה יותר רצון להשפיע,

יותר בהשתוות הצורה עם האור.

אז שם ניתן לקבל את האור גם לאחר הצמצום.

חוץ מזה שהצמצום משפיע ממנו ומטה,

אז בחינה א, ב' וג' – זה לא פועל עליהם,

כי הוא התחיל רק מהבחינה ד'. ד' שבד'.

אז הוא אומר, והרצון להשפיע שולט שם יותר,

באופן שהאור העליון לא נתפעל כלל מן הצמצום.

ולא שינה את דרכו חס ושלום,

אלא ממש כמו שמאיר באינסוף ברוך הוא,

כן מאיר גם בעת הצמצום ולאחר הצמצום

ובכל העולמות כולם ואפילו בעולם העשייה.

באיזה עולמות אנחנו מדברים?

אצילות, בריאה, יצירה ועשייה.

למה הוא אומר אפילו בעשייה?

כי עשייה היא כנגד הבחינה ד'.

בלי שום הפסק אפילו לרגע.

אלא הכלים בעצמם עושים את כל השינויים הללו,

כי אינם מקבלים אלא לפי מידתם,

דהיינו מידת הרצון לקבל שבהם כמבואר.

פה עכשיו הוא עובר בעצם להסביר,

אחרי שהוא הסביר בעצם,

אנחנו אף פעם לא מדברים מצד האור, אלא מצד הכלי.

נתן לנו פה את הכלל, ביאר אותו פירט אותו,

פירש אותו מכל כיוון שלא יהיה שום ספק,

שבעצמותו יתברך ובאור הנמשך ממנו אין שינוי,

לא מדברים ממנו ומהאור שמתפשט ממנו.

האור במנוחה מוחלטת.

אלא כל השינויים והחידושים והמקרים, והתנועות והחסרונות והכל,

מצד הכלי שמתפעל מהאור.

ומתוקף ההתפעלות הזאת

אנחנו מפילים את לשון השינוי אל האור.

אחרי שהוא אמר את זה, הוא עובר למשהו אחר.

הוא אומר: מהאמור תבין, מתוך מה שהסברנו עכשיו, תבין

אשר מה שאומר הרב המשיך מן אור אין סוף קו אחד,

פירושו אשר מקום החלל בעצמו, כי האור לא משתנה.

זה לא שהאור המשיך את עצמו, אלא מי המשיך אותו?

מקום החלל בעצמו.

מה זה מקום החלל? הבחינה ד' שנתרוקנה.

דהיינו הכלי שנתרוקן מהאור אין סוף,

הנה הוא עצמו גרם להמשכת הקו מאור אינסוף,

מסיבת המיעוט שנתחדש ברצון לקבל שבו,

כי שיעור מידת קבלתו עתה לאחר הצמצום,

לאחר צמצום הבחינה ד' שלו מכונה בשם קו.

אמרנו, מה העניין של קו?

מצד אחד שיש מעלה ומטה, לא כמו בעיגולים.

מצד שני שהוא מועט לעומת כל האור שהיה בעיגולים.

דהיינו בערך קבלתו. סליחה, אני חוזר,

מכונה בשם קו, דהיינו בערך קבלתו הקודמת בבחינה ד',

שמילא את המקום כולו.

כן, מקודם האור מילא את המקום כולו,

ועכשיו רק בבחינת קו דק.

אבל עתה שאין לה רצון לקבל הגדול הזה,

למה אין לה? כי עשתה צמצום, אלא רק ג' בחינות הרצון הקודמות,

שהרצון לקבל קלוש בהם, כנזכר למעלה,

מה יש שם? את הרצון להשפיע,

נבחן כמו שהכלי ההוא אינו מקבל יותר מאין סוף,

אלא קו אחד של אור,

וכל מקום הכלי נשאר ריק ופנוי מהאור.

כי אין האור הדק כזה, כי אין האור הדק הזה

שמקבל עתה, מספיק למלאות את כל מקום הכלי,

שזה עתה, שזה עלה לו מחמת חיסרון ובחינה ד' שמיעטה אותו כנ"ל.

זאת אומרת לפני הצמצום היה האור ממלא את כל המציאות.

זוכרים? טרם שנבראו הנבראים ונאצלו הנאצלים

היה אור סוף ממלא את כל המציאות.

ולא היה לא ראש ולא סוף וכן הלאה וכן הלאה.

עכשיו, אחרי שהיה צמצום, נברא עולם חדש,

אינסוף נשאר as is. נברא עולם הצמצום

התפשט בו אור בכל הבחינות,

ואז הבחינה ד', הוא מסתלק ממנו,

אמרנו לשון הסתלק. זה לא באמת שהאור עושה פעולה,

כי אין בו שינוי במנוחה מוחלטת,

אלא הבחינה ד' לא מבחינה בו,

כי אין לה רצון אליו, וזה נקרא שאין כפייה ברוחניות.

ואז מאחר שהוא מתקבל רק בא', ב' וג' בלי ד',

זה נקרא שהקבלה היא קבלה קטנה מבחינת קו,

אז יש לנו את העיגולים והקו עובר ביניהם עד הבחינה ד',

שם נעשה מסך, הצמצום והמסך.

נלמד בהמשך יותר על המסך, שהוא תולדה בעצם של הצמצום.

אז זה מה שהוא מסביר לנו כאן,

ונתבאר אשר האור העליון לא נפסק כלל מסיבת הצמצום,

וכן לא נשתנה כלל שימשיך האור בבחינת קו אחד.

שוב הוא חוזר על זה עוד פעם, האור אותו דבר.

אלא כל השינוי הגדול הזה נעשה בסיבת כלי הקבלה שנתמעטו,

אשר עתה לא יוכלו לקבל מאור אין סוף

אלא שיעור קטן מאוד הנקרא קו.

אז מה זה קו? שיעור קטן ביחס לעיגולים,

ומראה מעלה ומטה דהיינו לפי מידת רצונו.

רצונו של מי? של הכלי, של הבחינה ד'

שעשתה את הצמצום,

כי לא ירצה יותר מהמידה ההיא והבן היטב.

שאלות, טענות, מענות?

הקו הזה ימלא את כל הבחינות לפי רצון כל בחינה ובחינה?.

לא כל בחינה, רק את א', ב' וג'. ד' היא לא תמלא אותה.

את בחינה ד' לא יכול למלאות, לכן זה נקרא קו.

צמצום, בינתיים צמצום אוקיי.

עוד לא דיברנו על האור ישר ואור חוזר, לא דיברנו על זה.

אבל בגלל זה היא לא מקבל, לא יכולה לקבל איפה שאין את המסך.

נכון.

אבל הוא ימלא את הרצון? יש לה את הרצון דבחינה ד'.

יש, נכון, הוא גם ממלא אותו,

ורק אחר כך הוא מסתלק.

קודם כל הבחינה ד' מתמלאת, ורק אז מסתלק האור.

לא באמת מסתלק, לעולם לא, הוא לא מבחין בו

שוב, הוא לא מבחין בו, אז אנחנו מפילים את הלשון

של ההסתלקות, הלשון של השינוי, על האור.

זה כל מה שהסברנו בשיעור.

עיקר מה שהסברנו בשיעור.

שהלשון של השינוי נופלת על האור, אפילו שבאמת אין שינוי באור.

אתם יודעים למה הדבר דומה? סתם עולה לי איזה משל,

נגיד ילד הולך עכשיו לגן.

והיום הראשון בגן הוא ככה מתרגש, ואבא ואמא הולכים,

הוא בוכה ובאמת אבא ואמא מאחורי החלון,

מאחורי הוילון מסתכלים עליו.

אז הם פה רואים אותו, משגיחים עליו,

אבל הוא מתחיל לבכות והוא בא לגננת, למה אתה בוכה?

אומר לה, אבא ואמא הלכו, אין לי יותר אבא ואמא, מה אני אעשה?!

והוא בוכה כי זה ההרגשה האמיתית שלו של נטישה.

אבל באמת אבא ואמא פה הם לא הלכו לאף מקום.

הוא פשוט לא מרגיש אותם.

פה בנמשל  זה קצת שונה

כי הוא רצה לא להרגיש את זה.

פה זה לא מתוקף הרצון שלו.

אני רוצה להסביר מה זה שהאור קיים במשל הזה

והוא לא מורגש.

או קיי האור קיים והוא לא מורגש.

אז ההורים פה, אבל הילד לא חווה אותם,

הוא מבחינתו יתום עכשיו.

בגלל שהמית את עצמו, הוא לא רוצה לראות?

שוב. במשל, הוא לא מתאר את עניין העבודה. בגלל שהוא המית את עצמו,

אז הוא לא רואה את האור, נכון?

נכון, מה זה לא רואה? לא חווה אותו, נגיד ככה לא חווה.

לא חווה. תקשיבו, אתן לכם דוגמה.

אם מישהו מכם קנה אוטו פעם.

אז אז אתם תשימו לב שאתה קונה את האוטו

פתאום אתה רואה מלא מאותו דגם.

לפני כן לא שמת לב.

אבל בשבוע שאתה קונה פתאום וואי אתה רואה

עוד פעם את אותו אוטו מלא פעמים.

ווי גם לשכן יש וגם פה פתאום אתה רואה מלא מהרכבים האלה.

לפני שבוע שלא תכננת לקנות את האוטו הזה לא שמת לב.

העניין במה שהוא אומר פה באות ב' באמצע.

שהאור נמשך רק לג' בחינות?

לא. איפה האור מתקבל? האור מתקבל בג',

הוא נמשך בוודאי, החלל מושך אותו.

אמרנו את זה הרגע.

החלל שהיא הבחינה ד' שהתרוקנה, זה הרצון שמושך את האור.

אמרנו את זה הרגע,

אלא מה? אני אראה לך את זה כתוב, תסתכל.

ומהאמור תבין שאר מה שכתב הרב,

המשיך מן אור אין סוף קו אחד –

פירושו אשר מקום החלל עצמו, דהיינו הכלי

שנתרוקן מאור אין סוף,

הנה הוא עצמו גרם להמשכת הקו מאור אינסוף,

אלא מה? שהוא לא קיבל את זה, הוא המשיך.

זה מילא אותו והוא התרוקן ממנה,

ורק הבחינה א', ב' ג' קיבלו.

מאחר שרק הבחינה א', ב', ג' קיבלו, זה נקרא קו.

הוא המשיך את זה, אבל הוא לא מקבל אותו.

בסדר, הוא רוצה משהו אחר.

אני חושב בהקדמה של תלמוד עשר ספירות הוא אמר,

שזה דומה לשולחן, אתה הולך למסיבה, שם יש שולחן,

יש לכל אוכל אבל אתה יכול לקחת מה שאתה יכול,

לא יותר מזה אתה לא יכול.

נכון, נכון אני לא זוכר אם אני אמרתי זה אבל יכול להיות נכון.

זה כמו היום שאתה הולך לאיזה, שאתה הולך לבית מלון.

יש לך שפע אינסופי.

נכון מלא כמה שאתה רוצה לחמים וחביתות ומה שאתה רוצה.

כמה אתה יכול לאכול?

כמה אתה יכול לאכול?

רק מה שאתה מסוגל לקבל.

אז יפה. המשל יפה אני לא בטוח שאני אמרתי. טוב לא, משל יפה.

אבל פה זה יותר מזה. בוא נגיד את זה אחרת.

ראינו משל מהרב"ש.

אומר הרב"ש באור שלום דבר יפה,

הוא אומר מה העניין של אין כפייה ברוחניות,

ואיך האור המתקבל הוא מתקבל על פי הרצון?

אז אפשר לראות את זה בעולם התורה.

יש לך אדם בעל בית. בעל בית,

הוא יוצא לעבודה בערב הוא חוזר,

בין מנחה לערבית יש איזה 20 דקות שיעור נחמד כזה,

קצת הרב נותן כמה הלכות יפה,

אולי אחרי ערבית הוא נשאר גם לדף היומי,

בשבת קצת תפילות עם עוד איזה שיעור קטן וזה מספיק לו.

יש אחד שכבר זה לא מספיק לו.

הוא רוצה ללכת וללמוד בכולל,

ולשבת כל יום חצי יום לפחות וללמוד גמרא יותר בעיון,

רש"י ותוספות, רשב"א. הוא רוצה יותר.

ורוצה אפילו ללמוד קצת חסידות.

ויש אחד שגם זה לא מספיק לו.

הוא בכלל רוצה לעשות סמיכה, מבחני סמיכה ברבנות.

ואחר אפילו יותר מזה, רוצה גם ללמוד קבלה.

ואחר רוצה להיות דיין.

אבל מה ההבדל בין זה שמספיק לו חצי שעה

בין מנחה לערבית, אולי דף היומי וקצת בשבת תפילות,

לבין זה שרוצה להיות דיין? זה שרוצה לדעת את כל כתבי הארי,

מה ההבדל?

הרי הכל מונח בפני כולם וזה הטוב הגמור, למה שלא ניקח?

אלא הכל נבחן לפי הרצון, הרצון, הוא לא מוגבל.

קח כמה שאתה רוצה, השפע לא מוגבל והרצון מוגבל,

אלא פיתוח הרצון, זה העבודה שאנחנו יודעים עליו.

וככל שאדם מפתח יותר רצון, אז הוא יקבל יותר.

אין כפייה ברוחניות.

אתה לא רוצה? לא יושיבו עכשיו בכוח ויאכיל אותך תורה.

לא, תורה מונחת בקרן זווית, וכל אחד יבוא וייטול.

כן, 3. כתרים, כתר כהונה, כתר מלוכה, כתר תורה,

כתר כהונה, רק אנשים שהם המשפחה של אהרון.

כתר מלוכה, צאצאי דוד.

כתר תורה – כל דיכפין יבוא וייטול.

מוטל כמו מדבר. מדבר, אף אחד לא הביא לך,

תיכנס תעשה מה שאתה רוצה.

אז הרעיון הזה הוא רעיון חשוב

להבנה שהמטרה שלי להרחיב את הרצון

ליכולת קיבולת גדולה יותר.

תבוא עם כוס, קבל כוס, תבוא עם דלי תקבל דלי,

תבוא עם רכבת וקרונות, תקבל רכבת וקרונות.

העניין עם איזה גודל של כלי אתה בא.

בסדר? טוב חבר'ה, תודה רבה,

אני מחילה על הפגרה הקטנה שנכפתה עלינו,

והנה חוזרים לשיגרה בעזר השם יתברך.

ינון אני רואה אותך ביום ראשון.

ואותכם חבר'ה יום שני הבא.

אז שיהיה כמעט שבת שלום

הרבה הצלחה וברכה יישר כוח.

תודה רבה לילה טוב כל טוב.