עגלת קניות

close-icon

אין מוצרים בסל הקניות.

הזמנה מינימלית 300, סכום ההזמנה הנוכחי שלך הוא 0.00

תלמוד עשר הספירות | חלק א | פרק א | 2

סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

תלמוד עשר הספירות | חלק א | פרק א | 2

להאזנה

שיעור תורה בחכמת הקבלה על כתבי האריז"ל
בספר תלמוד עשר הספירות (תע"ס) חלק א'
שכתב וחיבר הרב יהודה לייב אשלג זצוק"ל
מחבר פירוש הסולם על ספר הזוהר הקדוש
מגיד שיעור: הרב שקד אליהו פנחס
ממרכז 'סולם יהודה' ללימודי קבלת אשלג

 

תמלול השיעור:

טוב ערב טוב לכולם

ויישר כוח על ההשתתפות.

אנחנו נמשיך בעצם בתלמוד 10 הספירות.

התחלנו שבוע שעבר את חלק א'.

נתנו את ההקדמה

באור פנימי של בעל הסולם

לחוכמת הקבלה וכתבי הארי.

כפי שאתם זוכרים,

בעצם אנחנו מדברים פה על חוכמה

שמתארת את המערכת הרוחנית,

שהיא נטולה מכל תיאור

שיכול לבוא בחמשת החושים ובדמיון.

כי היא לא מוגבלת בזמן ובתנועה,

ואין בה העדר.

 

ואנחנו נרצה לראות כרגע

את את החלק שלקח בעל הסולם

בחר באמת בחלק מאוד מאוד מעניין

מתוך כתבי הארי,

לתת לנו את יריית הפתיחה

והכניסה לחוכמת הקבלה,

ועל מה על מה הוא מדבר.

ונתחיל לבאר את המילים אחת לאחת,

כדי שלאט לאט יהיה לנו תמונה בהירה

עם עם השיעורים של המערכת הרוחנית

שכל כך התאמץ בעל הסולם

והיה חשוב לו לעזור לנו להבין אותה.

 

כפי שאמרתי לפני כן,

הלימוד הזה הוא מאוד נצרך בימים האלה.

פרט לכך שהוא שופך קצת שפע

של של טוב ודעות נקיות וברורות על על המציאות,

הוא גם נותן עם הזמן יכולת

לאנשים שלומדים אותו,

לתקשר בצורה יותר בריאה ונכונה זה עם זה

ועם הסביבה שלהם.

אז בעזרת השם בוא נעלה את את הכתוב ונתחיל.

 

טוב בשם השם נעשה ונצליח.

אז אנחנו נקרא קודם את דברי הרב.

כשאנחנו אומרים הרב,

אנחנו מתכוונים לאריזל.

ונראה ככה באופן כללי

את הפרק הראשון,

על מה הוא מדבר?

ומשם אנחנו נתחיל לגלוש לאור פנימי,

ולהבין את הדברים.

אז הפרק הראשון

מדבר על עניין הצמצום א',

שנצטמצם אור האינסוף ברוך הוא

בכדי להאציל הנאצלים ולברוא הנבראים.

ויש בו ה' עניינים.

 

העניינים האלה בעצם נותנים לנו

את תחילת סדר ההשתלשלות.

הדבר הראשון שנדבר בו יהיה,

שלפני הצמצום היה אור אנסוף

ממלא כל המציאות.

נסביר לאט-לאט,

מהו אור אינסוף, מה היא המילה צמצום,

ומה היא בכלל המציאות שמדובר עליה, ברוחניות?

אחר כך נדבר על סיבת הבריאה,

שהיא הייתה כדי לגלות שמותיו וכינויו.

מה זה אומר "שם"?

מה זה אומר "כינוי"?

והכי חשוב, מה זה אומר "גילוי",

מה זה לגלות את הדברים האלה?

 

אחר  כן אנחנו נדבר על צמצום האור

מסביבות נקודה האמצעית.

נסביר מה מהו אור בכלל,

ומה היא הנקודה האמצעית?

ואז אנחנו נעבור לעניין החלל

שנשאר לאחר הצמצום.

הוא שהוא נשאר עגול.

למה הוא דווקא נשאר עגול,

ולא בצורה אחרת?

ומה זה מסמל?

הרי צורה גיאומטרית,

לתת פה בתוך מערכת רוחנית?!

ונסיים את הפרק הזה שיסביר לנו,

בחלק שיסביר לנו,

שהאור האינסוף הוא בהשוואה,

ולכן גם הצמצום שנעשה שמה היה בהשוואה.

וזה סוד אותו עיגול שאנחנו נדבר ממנו.

 

אז בעזרת השם, בואו נקרא את את דברי הרב.

אני חוזר ומזכיר,

שהדבר הזה, מי שירצה לראות אותו במקורו,

נמצא בעץ חיים בשער א' ענף ב'.

דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות,

ולא היה בו שום מקום פנוי בבחינת אוויר ריקני וחלל,

אלא היה הכל ממולא מן אור אינסוף פשוט ההוא.

ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף.

אלא היה הכל אור אחד פשוט בהשוואה אחת,

והוא הנקרא אור אינסוף.

 

אות ב'. וכאשר עלה ברצונו הפשוט

לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים,

להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו,

אשר זו היייתה סיבת בריאת העולמות.

אות ג'. הנה אז צמצם את עצמו אינסוף

בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש

וצמצם האור ההוא ונתרחק

אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית.

 

באות ד' הוא מסביר לנו מה קרה לאחר מכן.

ואז נשאר מקום פנוי ואוויר וחלל ריקני

בנקודה האמצעית ממש.

והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחת

בסביבות הנקודה האמצעית ריקנית ההיא,

באופן, שמקום החלל ההוא

היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה,

ולא היה בתמונת מרובע בעל זווית ניצבת.

לפי שגם אינסוף צמצם עצמו בבחינת עיגול

בהשוואה אחת מכל הצדדים.

 

מסיים לנו את הפרק הזה ואומר,

והסיבה הייתה, לפי שכיוון שאור האינסוף

שווה בהשוואה גמורה,

הוכרח גם כן שיצמצם עצמו בהשוואה אחת מכל הצדדים,

ולא שיצמצם עצמו מצד אחד

יותר משאר צדדים.

ונודע בחוכמת השיעור,

שאין תמונה כל כך שווה כמו תמונת העיגול.

מה שאין כן בתמונת מרובע,

אשר בה זווית ניצבת בולטת, וכן תמונת המשולש,

וכיוצא בשאר התמונות.

כן, מתחיל לדבר איתנו גיאומטריה…

ועל כן אור אינסוף הוא בחינת עיגול

עד כאן הפרק הראשון.

 

ועכשיו בעזרת השם ובלא נדר

אנחנו נתחיל את הכל מהתחלה,

ונלמד מילה מילה על צביונה הרוחני

כפי שהוא הסביר,

שבשביל זה הוא בעצם מביא את הכתבים שלו.

וננסה לבנות לנו בעצם עם עם השיעורים

את המבנה הרוחני שממנה נאצל

את כל המציאות שאנחנו חיים בתוכה.

הדבר הזה יסייע לנו בהרבה דברים.

 

אבל נסביר דבר דבר במקומו, בסדר?

אז בעזרת השם הוא מתחיל ואומר לנו,

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות.

אז בעצם בעל הסולם גוזר לנו קטע מתוך כתבי הארי

שאומר לנו טרם שנבראו הנבראים ונאצלו הנאצלים.

לאחר שהוא נתן לנו הקדמה,

שהמערכת הרוחנית איננה שבוייה בזמן

ומוגדרת בתנועה או במקום,

אז למה אתה בא ופותח לנו את את את הלימוד הזה

במילה שמתארת זמן, "טרם", הרי זה "לפני"?

 

בימינו אנו, בכלל בשפה א א שלנו,

כשאנחנו מדברים על "טרם",

אנחנו מדברים על זמן,

על משהו שהיה לפני.

אז כמובן שכפי שהסברנו כבר בהרחבה,

אנחנו מדברים פה על השורש הרוחני של הזמן,

השורש הרוחני של טרם.

 

אז יסביר לנו בעל הסולם

במקומות שונים בחוכמה בעצם

שכשאנחנו מדברים על השורש הרוחני של הזמן

אנחנו צריכים להבין קודם כל

את השורש הרוחני של התנועה,

מה המקור של תנועה רוחנית?

אז כדי להבין את זה,

מי שהשתתף איתנו בפתיחה או בחלק משיעורי ההקדמות,

אנחנו יודעים שיש לנו חוקיות

שהיא מאוד מאוד חשובה להבין,

שמאוד מאוד חשוב להבין אותה בחוכמה,

שנקראת "שיווי צורה" ו"שינוי צורה".

 

והחוקיות הזאתי אומרת, ששתי דברים רוחניים

שמשווים צורתם,

הם בעצם נחשבים לדבוקים ומאוחדים.

ושתי דברים שהם בהיפוך צורה,

הם נחשבים נפרדים ורחוקים זה מזה.

יש גם תהליך של השתוות צורה או שינוי צורה,

שהוא בעצם גורם לריחוק וקירוב בין הרוחניים.

אז באמת במרחבי החוכמה,

בעל הסולם נותן המון דוגמאות בהרבה מקומות.

אבל הקלאסי, זה הדיבור על הנפשות של האדם.

שאנחנו רואים ששתי נפשות של שתי אנשים,

שתי בני אדם,

הרי הפנימיות שלנו

היא חלק מהמערכת הרוחנית,

אז ניתן ללמוד ממנה בעצם על המערכת הרוחנית.

 

שני בני אדם שיש להם רצונות זהים

כמהים לאותו דבר,

יש להם את אותם שאיפות,

את אותם דברים שהם אוהבים.

אז באופן טבעי, הם יהיו אוהבים זה לזה,

מחוברים ומקושרים זה עם זה,

יהיה להם קל לפתח שיחה משותפת,

יהיה להם קל לחלוק את הזמן אחד עם השני,

יהיה הזמן יהיה להם קל להבין דברים יחדיו.

ושני אנשים שהרצונות שלהם הם הפוכים

אז יקרה בדיוק ההפך.

 

זאת אומרת יכול להיות שני אנשים

שגרים זה ליד זה, קיר משותף, במשך40  שנה,

אבל לא יהיה שום חיבור אמיתי ביניהם,

אלא אם כן זה רצון לקבל

שאחד צריך מהשני,

אני לא יודע מה, פומפה,

כי יש לו סתימה בביוב….

אבל באופן טבעי, אם אין, אם הרצונות שלי

והכמיהות שלי והמטרות שלי בחיים,

הם לכיוון מסוים, אוקיי,

לצורך הדוגמא העניין,

אחד מהשכנים הוא יש לו

עניין להתפתחות בחוכמת הכלכלה,

נגיד הוא לומד כלכלה, ואוהב כלכלה ומשקיע,

משקיע המון כוחות בלימוד הכלכלה,

 

והוא גם מאוד מאוד אוהב לגדל צפרדעים.

אז יש לו חוות צפרדעים,

והוא משיג צפרדעים נדירות מכל מיני מקומות בעולם.

א ואני לא יודע מה,

והוא אוהב לשחות, אוקיי?

עכשיו לעומת זאת,

החבר השני שלו, שגר הקיר לידו,

אז הוא לא סובל מים בכלל, יש לו פחד ממים,

וצפרדעים גורמים לו לחלחלה,

וכלכלה זה דבר שפשוט לא מעניין אותו בשום צורה.

אז באופן טבעי, לא יהיה להם על מה לדבר בכלל.

 

יותר מזה,

הם ייחשבו אנשים מאוד מאוד רחוקים זה מזה

א לעומת זאת שתי אנשים שמאוד יאהבו

את אותם דברים,

ויהיה להם מטרות משותפות.

אז הם באופן טבעי ימצאו את הדרך

להתחבר זה לזה.

ויחשבו כאוהבים וקרובים זה לזה.

 

דוגמה פשוטה: השידור הזה.

זאת אומרת פה התחברנו כקבוצת אנשים

שמאוד אוהבת את לימוד החוכמה

את פנימיות התורה,

זה זה גורם להם להתרגשות,

להתפתחות, לצמיחה,

זה מסקרן אותם,

זה מעניין אותם,

הם רוצים לדעת על זה עוד.

ולכן באופן טבעי אנחנו, תראו, מתחברים.

וראיתם שלפני שירדתי למשרד

אתם כבר דיברתם ביניכם

וכן הלאה.

 

וכל אחד בכלל גר במקום אחר,

כל אחד בגיל אחר,

כל אחד ברמה השכלתית אחרת,

כל אחד במצב משפחתי אחר,

ובכל זאת החיבור הוא מאוד מאוד טבעי.

והחיבור טבעי משום שיש השתוות צורה ברצון.

ההבנה הזאתי היא בסיסית מאוד בחוכמת הקבלה,

להבין ששתי דברים שהרצון שלהם הוא זהה,

הם נחשבים מחוברים.

שתי דברים, שתי רוחניים שהרצון שלהם הוא שונה,

נחשבים מנותקים,

היא היא בסיס להבנת כל החוכמה.

 

עכשיו אחרי שלמדנו את חוק השתוות הצורה,

שגורם לדבקות בין הרוחניים,

ואנחנו יודעים ששינוי צורה

גורם לריחוק בין שתי דברים רוחניים,

אז אנחנו יכולים להקיש מזה,

שדבר שמשנה צורתו מרעהו שהוא דבוק אליו

הוא באופן טבעי יתרחק ממנו.

עכשיו כשאנחנו מדברים בפנימיות התורה,

על פי תורת בעל הסולם,

אנחנו בדרך כלל נדבר על רצון לקבל ורצון להשפיע.

זה מאוד מאוד בגדול.

כאשר אם שני דברים

יש להם את אותו רצון,

נגיד שני רוחניים יש להם רצון להשפיע,

והם נחשבים דבוקים ומאוחדים זה לזה,

ואחד מהם מתחיל לפתח רצון לקבל –

אז כל תנועה שתהיה כלפי הרצון לקבל,

הגורם הראשון יתרחק מהגורם השני לא.

 

ואז אם יהיה עוד שינוי צורה והרצון לקבל יגדל,

באותו באותו אחד שהתרחק,

אז הוא יתרחק עוד קצת.

ואם יגדל הרצון לקבל שלו עוד,

הוא יתרחק עוד קצת.

זאת אומרת שתנועה רוחנית נגרמת

בעקבות שינוי צורה.

ולהפך, זאת אומרת אם יש שתי דברים

שהם הפוכים בצורתם,

זה רוצה להשפיע זה רוצה לקבל,

ואז אחד מהם מתחיל להתפתח ברצון להשפיע שלו,

אז הוא התקרב יותר ויותר ויותר אל רעהו,

עד שהם יהיו מחוברים ומאוחדים.

 

זה מאוד מאוד חשוב להבין את הנקודה הזאתי,

כי זה מה שאנחנו מנסים לעשות

כדי להשיג דבקות עם האור האלוקי,

עם הבורא יתברך,

אנחנו בעצם מנסים לשנות את עצמנו

להיות דומים לו ברצונות.

הוא גילה לנו את רצונותיו ואת פעולותיו בתורה.

ועל פי התורה, במהלך השנים

לימדו אותנו חזל

איך הבורא היה מתנהג בכל סיטואציה.

ואני צריך ללמוד להתנהג כמוהו.

וככל שאני לומד להתנהג כמוהו,

 

וזה נקרא שהאבות היו מרכבה לאור העליון.

מה הכוונה? שהאבות,

אברהם, יצחק, יעקב, דוד, שלמה,

כל כל הצדיקים האלה,

בעצם היו, פיתחו בתוכם יכולת

להרכיב את האור האלוקי עליהם,

ושהוא בעצם פועל.

זאת אומרת כשיש לך רכב ונהג,

הרכב לא נוסע לבד,

הנהג מנהיג אותו.

הצדיק, מי שמנהיג אותו –

זה הביטוי האלוקי.

 

זאת אומרת,

אם עכשיו אברהם הרכיב על עצמו

את תכונת החסד,

וזה ביטא חסד בכל הפעולות שלו,

דוד לקח את ספירת המלכות,

כל, כל, משה – זה דעת,

כל אחד מהצדיקים האלה,

כל אחד משבעת הרועים,

בעצם הרכיב על עצמו תכונה אלוקית.

ובעקבות זה שאנחנו צאצאים שלהם,

והם מוטמעים בתוכנו ככוחות נפש,

אנחנו צריכים ללמוד להתנהג באותה צורה

בחיים שלנו.

 

עכשיו, אחרי שהסברנו שתנועה רוחנית

נובעת משינוי צורה, אוקיי,

שינוי צורה יוצר מציאות חדשה,

כמו שהסברנו בפעם הקודמת,

יש תוספת מצבים.

אז שרשרת של שינויי צורה שמסובכות זו בזו,

זאת אומרת אחת יוצאת מהשנייה,

היא תיחשב זמן רוחני.

דוגמת ימים וחודשים ושנים.

זאת אומרת, אם אני אראה

השתלשלות של מצבים רוחניים שיצאו זה מזה

בסדר קודם ונמשך,

כאשר כל פעם היה עוד שינוי צורה,

עוד שינוי צורה, עוד שינוי צורה,

לכל המצבים האלה, כשאני אחבר אותם –

אני אקרא זמן רוחני.

 

זאת אומרת הזמן הרוחני

הוא תולדה של תנועות רוחניות

שנובעות משינוי צורה.

והן יוצאות זו מזו ומסובכות זו בזו.

וכאשר יש לי רצף של תנועות,

אני קורא לזה, זמן.

וכשאנחנו נגיד "טרם" ו"אחר כך",

כפי שאומר פה הרב,

טרם נבראו נבראים ונאצלו נאצלים

היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות,

אנחנו נדבר על סיבה ומסובב.

טרם – זה הסיבה. ואחר כך – זה המסובב

שסובב מאותה הסיבה.

 

וחשוב שוב לזכור את מה שהסברנו

שיעור שעבר, שאין לנו היעדר ברוחניות,

יש לנו תוספת מצבים.

זאת אומרת יש לנו מצב,

שינוי צורה יצר מצב חדש.

אז יש לנו מצב א', והמצב הב' שהשתלשל ממנו.

ואז אם יהיה עוד שינוי צורה,

אז יהיה גם מצב ג'.

אז יהיה מצב א', שזה המקור,

ב' זה המצב אחרי השינוי צורה הראשוני,

וג' אחרי הריחוק הבא.

ושלושת המצבים האלה,

כשאני אתחם אותם וארצה לתת להם שם,

להגדיר את את ההתפתחות הזאתי,

אני אקרא לה זמן.

 

אז מהו "טרם" ו"אחר כך"?

טרם זה הסיבה,

אחר כך זה המסובב,

שורש וענף, מאציל ונאצל,

שזה המון שמות במרחבי החוכמה.

אבל בגדול, כשאנחנו מדברים

על טרם נבראו הנבראים ונאצלו הנאצלים,

אנחנו נדבר על הסיבה הראשונית

שגרמה להתפתחות כל המציאות.

 

שאלות?

אם יש פה נגיד רצונות שונים

אחד רוצה רפואה והשכן שלו

רוצה להיות עובד אדמה,

כן, אז בוא נגיד שניהם

הרצון שלהם זה רק להנאת עצמם.

אוקיי? לא אכפת להם לעזור איש לאיש.

האם נחשבים שהם דומים

מכיוון שהם חושבים רק על עצמם

או אנחנו חושבים שהם שונים

בגלל שאחד אוהב רפואה

ואחד, והשני אוהב להיות עובד אדמה?

 

שאלה מצויינת שאלה מצויינת.

השאלה מאיפה אנחנו מסתכלים.

באופן טבעי כמובן

שאנחנו נגיד שהם דומים

בזה שהם, שניהם, אגואיסטים.

אבל הם שונים בצורה שהאגו מתבטא בהם.

זאת אומרת זה שאחד הוא אגרונום

אני לא יודע מה,

איזה חקלאי שעכשיו מפתח אתרוגים,

אז זה נפלא.

וזה שהשני הוא יש לו רצון אחר,

פיזיקה, אוקיי? להתפתח בחוכמת הפיזיקה.

 

אבל שניהם בסוף מחפשים את תועלת עצמם.

יש להם הנאה מהלימוד.

הם מקבלים כבוד מהדבר הזה,

הם מקבלים שכר מהדבר הזה.

אז באופן טבעי

הצורה הפנימית שלהם

תחשב מאוד מאוד דומה.

כי שניהם סך הכל גוש של אגואיזם.

אבל אבל יש פה שינוי נוסף סליחה,

אבל הם יחשבו שונים

באיך הם משתמשים באגואיזם.

 

זאת אומרת אתה יכול לקחת דבר

אפילו יותר קיצוני,

אתה יכול לקחת שתי לומדי תורה

ולראות לומד אחד שלומד תורה לשמה,

ולומד, ולומד תורה אחד

שהופך את התורה קרדום לחפור בה.

הוא רוצה את המעמד שתיתן לו התורה,

הוא רוצה את העולם הבא שלו,

הוא רוצה את הכסף –

לא משנה –

את כל הדברים שיכול לינוק מהתורה.

 

לעומת זאת השני

באמת חושב ולומד ופועל

כדי שהתורה תשנה אותו לאהבה רעהו,

לקשר עם האלוקות.

אז אתה רואה אותה פעולה

שתיהם לומדים תורה

אבל אחד זה אחד, והשני זה השני, אוקיי?

זאת אומרת התשובה בקצרה,

הם נחשבים דומים

בכך שהם פועלים עם הרצון לקבל

הם נחשבים שונים באיך הם משתמשים בו, אוקיי?

 

אבל עדיין זה מבחינה רוחנית הם דומים.

מבחינה רוחנית

הרצון לקבל נחתך לארבע סוגים כלליים

יש רצון לקבל הנאה ותענוג מהנאות גופניות,

בעל הסולם מסביר,

מהנאות של כבוד ושליטה, ממון וידע,

וזה זה זה כולנו מורכבים מכל הרצונות האלה,

זאת אומרת אנחנו פועלים מהבוקר עד הערב

כדי להתמלאות,

 

לצורך העניין אני קם לשתות קפה

כי יש לי איזה הנאה גופנית מהקפה,

ואני הולך אחר כך לעבודה

כדי לקבל הנאה ממונית,

ואני מתנהג, מתלבש בצורה מסוימת

כדי שהחברה תכבד אותי,

אבל אני כל הזמן פועל על אותו טריטוריה

שתמלא אותי.

אז זה לא באמת משנה

אם אדם יותר מתמלא מלימוד,

מזה שהוא חקלאי,

או מזה שהוא פיזיקאי,

תכלס זה היינו הך.

 

אם יש עוד שאלות אתם מוזמנים.

ונמשיך הלאה.

מה הסיבה האידיאלית

לכל הפעולות המשתנות בעולם?

זאת אומרת, הייתי רוצה סיבה אחת

שתקשור את כל הפעולות שלי,

שמתוכה אבין כל מה שאני עושה, מקלחת,

בין אם זה אכילה

בין אם זה לימוד

מה הסיבה שהיית ממליץ עליה,

שאתה דיברת לפני כן על הסיבה האידאלית

ללמוד על מנת להתקרב לבורא,

ללמוד על מנת…

תשמע, פעם היה, איזה פעם היה איזה מישהו

באיזה שיעור שאמר

אני כל מה שאני עושה זה למען עם ישראל.

אז אותו מגיד שיעור, ככה שמעתי,

אני לא הייתי בשיעור הזה,

שאל אותו,

אתה כוסס ציפורניים למען עם ישראל?

תשמע, אני חושב שקודם כל

צריך להשתלם ולהבין טוב טוב את התורה והמצוות.

 

עכשיו אנחנו לקראת פסח למשל

אז אדם צריך ללמוד הלכות פסח 30 יום לפני החג.

זה אומר מפורים.

צריך ללמוד הלכות פסח,

איך מתנהלים מול עם חמץ, עם עניין חמץ,

איך מנהלים את הסדר, זה יין כשר,

זה יין לא כשר,

איך שותים אותו,

מה כמות היין שצריך לשתות,

מה כל ההנהגות של פסח.

אחרי שאדם לומד את הבסיס,

של איך הבורא רוצה שאני אתנהג בפסח,

הוא צריך – לא יודע אם אחרי,

אבל במקביל, ללמוד את פנימיות החג.

 

אז יש לזה הרבה רבדים.

החמץ הוא בעצם הרצון לקבל שלי.

ואני לא רוצה להשתמש בו בצורה לא מתוקנת.

ויש לזה המון המון המון רבדים של התפתחות,

ודיו אדיר שנשפך על הנושא הזה,

שבעצם כל פסח בא לסמל על היצר הרע

שאנחנו רוצים לבער מקרבנו,

וללמוד לאט לאט את כל התהליך הזה.

 

גם סיפורי התנ"ך כמו שהסברתי שבוע שעבר,

סליחה כמו שהסברתי ביום שני,

שתהליך יציאה ממצרים

זה תהליך של יציאה מהאגו להשפעה,

ושוב יש לזה הרבה הרבה נדבכים.

אבל אם נכמת את התשובה,

אז קודם כל אדם צריך לדעת מה ההלכה,

דע מה השם יתברך רוצה מאיתך,

כי אם ליראה אותו לאהבה אותו לקיים את מצוותיו,

מסילת ישרים פותח בזה את ספרו.

זאת אומרת אנחנו צריכים לעבוד על היראה ואהבה

ביחד עם זה אנחנו צריכים ללמוד את המצוות

ואת הקשר ביניהם.

 

אז אתה שואל מה אני צריך לחשוב שאני מתקלח?

אז כבר יש לנו את את הגמרא,

שהלל אמר שכשהוא הולך להתקלח

אז הוא הולך לעשות מצווה.

למה הולך לעשות מצוה?

כי הוא הולך לנקות את הגוף שלו

בשביל עבודת השם.

זאת אומרת אנחנו….

לא מבקש לדעת מה לחשוב.

אז מה מה שאלת לא הבנתי אותך.

 

את מה הסיבה הכללית להשפיע?

אני רוצה להיות כמו האלוקות,

מה הוא טוב אף אני טוב,

מה הוא מבקר חולים – אני מבקר חולים,

מה הוא רחום – גם אני רחום,

מה הוא חנון – אף אני חנון.

אני צריך לחשוב

איך בכל רגע אני מקשר כל דבר לשם יתברך,

ומבין את המציאות שאני נתקל בה,

 

שנייה, אוקיי, נכנסתי לאמבטיה,

נכנסתי לאמבטיה חת קלר אה

אין סבון אין שמפו נגמר השמפו,

עכשיו אני תקוע כולי רטוב בלי שמפו,

להבין שהבורא גלגל את המצב הזה,

ואיך אני אמור להתנהג עכשיו, אוקיי?

אדם עכשיו יצא לתחנת אוטובוס

וחיכה שם והוא לא יודע

מה פתאום בא מישהו ודחף אותו.

מה איך להבין שהבורא

גלגל את הסיטואציה הזאתי,

ואיך אני מגיב לה אוקיי?

רצון לקבל? כן,

אבל שוב צריך להבין קודם כל

לקשר כל דבר לשם יתברך.

 

זה נקרא התבודדות.

זאת אומרת

זה לא לפני שאני חושב על הרצון לקבל,

אני חושב שאלוקים פה,

אלוקים מנהל את הסיטואציה, אוקיי,

זאת אומרת זה מאוד קל לראות את זה

כשאתה רואה חדשות

אז אנשים ישר, מה, הם,

צריכים להיכנס בהם, והוא, ומה הוא אמר,

ומה הוא, זה,

רגע! איפה בורא עולם בסיפור?

צריך לזכור שבורא עולם מנהל את העולם,

לא אף אחד אחר.

 

ואם אנחנו יוצאים בהכל מנקודת הנחה הזאתי

בכל רגע בחיים שלנו,

אז כבר שנו

זה לא אותם חיים

אחרי שאני מבין שבורא עולם מנהל לי את החיים.

עכשיו איך אני מגיב לזה?

והתגובה שלי צריכה להיות לעשות את רצונו,

אם הוא סידר לי חיים כאלה,

והכניס אותי לסיטואציות כאלה,

איך הוא רוצה שאני אתנהג פה?

ובפשטות הוא רוצה

שאני שאני אהיה באהבה,

 

תקשיבו טוב לכל מילה שהוא אומר,

אנחנו פתחנו ב-דע כי טרם שנאצלו הנאצלים

ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט,

ממלא כל המציאות.

המילה "פשוט" תחזור פה פעמיים.

הפעם הוא ידבר על אור

שהוא מתאר את האור שמתפשט מעצמותו יתברך,

למה הוא מדבר על האור

שמתפשט מעצמותו יתברך?

משום שבעצמו יתברך אין לנו תפיסה,

ואין לנו שום הגה לדבר ממנו,

אנחנו רק מדברים מבחינת "ממעשיך הכרנוך",

מתוך האור שמתפשט ממנו תפסו חזל אותו,

אבל בו אנחנו לא אוחזים.

 

אז פה כשהוא מדבר על האור העליון,

יהיה מקום אחר שהוא דבר על אור פשוט

משום שהוא פשוט – כ-לא מורכב,

זה הא בהא תליא אבל לא נכנס לזה עכשיו.

זאת אומרת יש לי דבר מורכב

ויש לי דבר מחלקים שונים,

ויש לי דבר שהוא פשוט, שהוא אחדותי,

פה כשהוא אומר את המילה "פשוט",

הוא מתכוון על אור המתפשט מעצמותו יתברך.

 

אז תראו מה הוא כותב לנו פה באור פנימי,

מה זה אותו אור עליון?

האות "ב" נופלת על המילה "עליון",

היינו אור המתפשט מעצמות הבורא יתברך,

ודע שכל השמות והתואר

הבאים בחוכמת הקבלה,

שימו לב, כל השמות והתוארים –

אינם חס ושלום בעצמות הבורא יתברך,

אלא רק באור המתפשט מעצמותו יתברך.

אומנם בעצמותו יתברך אין לנו שום מילה והגה כלל,

כי זה הכלל, שימו לב, יש פה כלל,

 

יש הרבה כללים, מאות כללים בתעס,

וכל אחד מהם הוא אוצר בלום,

זה הכלל, כל מה שלא נשיג – לא נדעהו בשם,

וזכור זאת ואל תיכשל.

עכשיו, יש פה כלל חשוב.

צריך להבין, שכל התוארים האלה

שנתנו לנו חזל,

הם – א', לא במהות האלוקות, אלא במה שנמשך ממנה.

תחשבו רגע על הסידור, על סידור התפילה,

איך אנחנו פונים אל הבורא?

א-ל רחום, חנון, סומך נופלים, רופא חולים,

מתיר אסורים,

זה פעולות, זה לא הוא.

 

מתיר אסורים, זוקף כפופים, סומך נופלים –

זה זה לא הוא זה מה מה הוא עושה, אוקיי?

הביטוי הכללי לעשייה האלוקית,

זה "טוב ומטיב", מן הטוב להטיב,

הבורא מטיב לנברא, מטיב כל הזמן,

אבל אנחנו לא מדברים עליו,

מדברים על הפעולות שלו.

 

אז כשהרב כותב לנו,

שהארי כותב לנו, שצריכים לדעת

שהסיבה הראשונה –

כי הסברנו ש"טרם" זה הזמן שזה הזמן

הוא תולדה של תנועות רוחניות,

של סיבה ומסובב,

הסיבה הראשונה שממנה נאצלו הנאצלים

ונבראו הנבראים, כן, במקור היה אור עליון

שמתפשט מעצמותו יתברך,

לא יודעים מה זה עצמותו יתברך,

וגם לא נדע,

 

הוא היה ממלא כל המציאות

תכף נדון על מה היא מציאות בכלל?

עכשיו נחזור רגע למילת "טרם".

כשהאור פנימי דיבר על "טרם",

אז הוא ביקש מאיתנו

להבין את הזמן, את צורת הזמן הרוחני,

והוא הפנה אותנו להסתכלות פנימית.

הביאור שהוא הפנה אותנו אליו

נמצא בדף כ"ו בפרק י"ט באות ל"ג,

שם הוא הסביר לנו

מה הפירוש של תנועה רוחנית,

 

שכפי שהסברתי בתחילת השיעור,

תנועה רוחנית היא התחדשות של שינוי צורה,

שזה גורם להתפתחות א

למעבר נגיד, ממקום למקום.

אז בוא נקרא את מה שהוא כותב,

כותב לנו בעל הסולם,

עוד נשאר לבאר דבר הזמן והתנועה

שאנו נתקלים בהם כמעט בכל מילה בחוכמה הזאת.

אכן תדע שהתנועה הרוחנית

איננה כתנועה מוחשית ממקום למקום,

כן, מה זה התנועה המוחשית

ממקום למקום?

הנה אני הזזתי את היד מפה לפה.

 

אלא הכוונה היא על התחדשות צורה.

בשונה מהתנועה המוחשית,

שאתם רואים אותי עכשיו,

בחושים שלכם,

מזיז את היד מכאן לכאן,

הוא אומר לנו – ברוחניות זה לא קשור לזה,

זה קשור, אבל זה לא זה.

הוא אומר, ברוחניות אנחנו מתכוונים

על התחדשות צורה,

שכל חידוש צורה אנו מכנים בשם תנועה.

 

כי אותו החידוש,

דהיינו שינוי הצורה שנתחדשה ברוחני

במשונה מהצורה הכללית הקודמתו שבאותו הרוחני,

הרי היא נבחנת שנתחלקה ונתרחקה מהרוחני ההוא,

ויצאה בשם ובשליטה בפני עצמה,

כן, זאת אומרת אם יש שינוי צורה,

אז יש מציאות חדשה.

כל שינוי צורה יוצר מציאות חדשה,

והמציאות הזאת התרחקה מהמציאות הקודמת.

המציאות הקודמת לא השתנתה,

היא תישאר כמות שהיא,

כי יש רק תוספת מצבים.

 

אז עכשיו יש לנו שני מצבים,

כשאחד מרוחק מחברו

על פי עוצמת גודל כמות השיעור

של הרצון לקבל שהוא פיתח,

שבזה היא דומה לגמרי למהות הגשמית,

אשר נפרד ממנה איזה חלק

ומתנענע והולך לו ממקום למקום.

ולפיכך מכונה

ולפיכך מכונה החידוש צורה בשם "תנועה",

זאת אומרת כמו שבגשמיות

אני לוקח עכשיו שתי כוסות שהם ביחד

ואני מתחיל להרחיק את את האחת,

אז הוא אומר לנו, בדומה לזה,

או היינו לוקחים אולי דוגמה אחרת

סליחה זה לא טוב הדוגמה הזאתי,

 

בוא נגיד שאנחנו לוקחים פה עכשיו

איזה גוש של פלסטלינה,

בסדר, ואני לוקח עכשיו חתיכה מהגוש,

מתחיל להפריד אותה מהגוש המרכזי,

ולהרחיק אותה ממנו,

ממש עושה כדור אחד קטן מתוך הגוש,

ומתחיל להפריד אותו.

אז הוא אומר, זה דומה מאוד.

כי כמו הוא אומר לנו שבזה, מה זה בזה,

בזה שיש התחלקות וריחוק,

דומה הדבר למהות הגשמית,

אשר נפרד ממנה איזה חלק.

 

כשאני לוקח גוש פלסטלינה

ולוקח חתיכה ומרחיק אותו ממנה,

אז אותו דבר קורה ברוחניות,

הוא מתנענע והולך לו ממקום למקום,

אלא ברוחניות השינוי

הוא הגורם לתנועה ולריחוק, אוקיי,

בגשמיות אני יכול לקחת עכשיו מסור

לנסר חלק מהספריה הזאת,

ולנתק אותה, אוקיי, את אותה חתיכה,

ברוחניות מה שגורם לנסירה ולריחוק,

קוראים לו שינוי צורה.

שינוי צורה גורם לפירוד.

 

ועכשיו הוא ידבר איתנו,

באות הבאה בתוך ההסתכלות פנימית,

על מה הוא זמן, מה הוא זמן רוחני.

אז הוא אומר לנו,

זמן הרוחני פירושו

מספר מסוים של חידושי שינוי צורות

המסובבים זה מזה.

קודם ואחר כך פירושם סיבה ומסובב.

אות ל"ד בהסתכלות פנימית.

ודבר הזמן בהגדרתו הרוחנית

תבין, כי כל עיקר מושג הזמן אצלנו

אינו אלא הרגש של תנועות.

כי מוח המדמה שבאדם מצייר

ומרקם מספר מסוים של תנועות

שהרגיש בהן בזו אחר זו

ומעתיקן בדמיון זמן מסוים,

 

כמה זמן לקח לך להגיע מתל אביב?

א לפחות שעה ורבע עד שעה

היה פקק פה והיה זה,

זאת אומרת על פי התנועות שעשיתי

אני מרגיש זמן,

המוח מדמה לי זמן.

זאת אומרת יש לי זמן שאני פועל ככה

וזמן שאני פועל ככה,

אבל אני, המוח תופס את את מימד הזמן

על פי התנועות שאני עושה בתוך הזמן הזה,

 

באופן שאם היה האדם עם סביבתו

במצב של מנוחה מוחלטת,

לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום.

כך אדם סגור אותו בחדר חשוך

בלי שום קשר עם הסביבה,

הוא יאבד את הקשר עם עם ממד הזמן,

הוא לא ידע אם יום לילה,

אם עבר שעה או יום,

הוא הוא לא ידע,

והנה כן הדבר גם ברוחני,

שסכום מסוים של חידושי הצורות –

 

הסברנו מקודם, שחידושי צורה יוצר תנועה רוחנית,

אז את התנועות האלה נסכם ונקרא להם זמן,

כן, אני חוזר שסכום מסוים של חידושי הצורות

הנבחנות לתנועות רוחניות כנזכר למעלה,

המסובכות זו בזו בסדר סיבה ומסובב –

זה לא סתם תנועות,

זה תנועות שיצאו אחת מהשנייה

בסדר סיבה ומסובב,

מכנים אותן בשם "זמן" ברוחניות.

ועניין "קודם" ו"אחר כך"

פירושו תמיד כמו סיבה ומסובב.

 

אז הסברנו עכשיו מה היא תנועה רוחנית,

והסברנו מהו הזמן הרוחני.

אז אם נחזור עכשיו לאות א'

ונקרא אותה עוד פעם,

אז נראה ונוכל יותר להרגיש

על מה דיבר האריזל,

שלפני הצמצום היה אין סוף ממלא כל המציאות.

אז כבר כשהוא כותב לנו,

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים

היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות –

אז אני מבין שאני צריך להתנתק רגע מהדמיון שלי,

שיש איזה אור אלוקי כזה,

שממלא איזשהו אזור מסוים.

 

אלא על מה אנחנו מדברים פה?

על נקודה מסויימת בסדר השתלשלות העולמות,

והיא הנקודה הראשונית,

שאנחנו קוראים לה "טרם".

אבל היא לא סתם "טרם".

הא טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים.

אני קצת א א אעשה לכם הרחבה על העניין,

מה זה נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים.

בהמשך אנחנו נראה,

שיוצא לנו סדר של עולמות אחרי הצמצום וכן הלאה,

יהיה לנו אק ואביע, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה.

 

אז הוא אמר לנו,

לפני הדבר הזה שנאצלו הנאצלים –

בעולם האצילות,

ונבראו הנבראים –

בעולם הבריאה,

בריאה מורה על חידוש, ואצילות מראה על "אצלו",

לא יגורך רע,

אז הוא אומר, לפני המציאות הזאת,

היה אור העליון פשוט ממלא כל המציאות.

מה זה אור, נגיע לזה,

אבל אנחנו מבינים שיש משהו

שיוצא מתוך עצמותו יתברך

והמשהו הזה הוא פשוט ואינו מורכב.

 

והוא מתפשט.

האמת שפשוט ומורכב יוסבר אחר כך,

אבל הוא מתפשט מעצמותו יתברך,

והוא ממילא ממלא את כל מה שהיה

מה היה, מה זה מציאות? נגיע,

ולא היה שום מקום פנוי

בבחינת אויר ריקני וחלל,

אלא היה הכל ממולא

מן אור אין סוף פשוט ההוא,

ולא היה לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,

אלא הכל היה אור אחד פשוט

בהשואה שוווה בהשוואה אחת,

והוא הנקרא אור אינסוף.

 

בעצם עכשיו אנחנו רוצה לראות,

מה זה ממלא כל המציאות?

הבהרנו שטרם זה הסיבה הראשונה,

אור עליון זה האור המתפשט ממנו יתברך,

והמציאות שהוא מדבר עליה

הוא מסביר לנו פה.

לכאורה תמוה מאוד.

אות ג' באור פנימי

לכאורה המדובר כאו בטרם שנבראו העולמות,

ואם כן איזו מציאות ישנה כאן,

אשר אור העליון צריך למלא אותה?

 

אני אומר לכם, לכתחילה, הנקודה שנבין עכשיו,

זו נקודה שתלווה אותנו כל הפרק.

חשוב מאוד להבין אותה

על העניין הזה של המציאות.

בסדר, תנסו להיות מרוכזים

ותחזרו על זה אחר כך.

והעניין הוא, כי כל העולמות וכל הנשמות

שישנם ועתידים להיבראות,

עם כל מקריהם עד לתכלית תיקונם,

הנה הם כולם כבר כלולים באינסוף ברוך הוא

בכל תפארתם ובכל מילוים

 

זה חמש-שש שורות שצריך להבין אותם טוב

מה הם אומרות.

הוא אומר לנו שלפני בכלל

שנבראו כל הנשמות וכל העולמות

וכל מה שצריך להיברא,

כבר הכל,

עם כל המקרים שלהם,

מה זה "מקרים"? מה שיקרה איתם

עד לתכלית תיקונם, עד הסוף,

כן כבר הכל היה כלול באינסוף יתברך.

אנחנו מדברים כרגע על מציאות שנקראת "אינסוף".

 

הוא בא ואומר לנו תקשיב משה,

אתה אתמול רצית משהו,

ומחר אתה תרצה משהו,

ויהיה לך איזה שאיפה ומטרה

ותקופה כזו בחיים,

ויהיה לך חיסרון בתקופה אחרת בחיים,

ואתה תתפתח לפה ותתפתח לכאן ולשם,

ואתה פעם תרצה לעבור דירה

ופעם תרצה לעבור… פעם תרצה להתחתן

ופעם תרצה להביא ילדים

ופעם אתה תרצה להחליף אור טוב

ופעם יהיה חסר לך כסף

פעם יהיה חסר לך דבר אחר, תשומת לב,

ופעם אתה… לא יודע מה, יבוא לך מתוק,

כל המקרים האלה.

 

וכל הרצונות האלה

וכל העניינים האלה שקורים איתך

כבר היו כלולים באינסוף  עוד לפני שנבראת.

ולא רק אתה נבראת, שכל המציאות נבראה.

שימו לב, זה משפט פשוט מפוצץ.

הוא אומר לנו

שהאור שכל העולמות וכל הנשמות

שישנם ועתידים להיבראות

עוד לא נבראו עם כל מקריהם –

כל מה שיקרה איתם,

יש את האדם ילד,

עכשיו הילד גדל,

אומר מה יהיה עם הילד הזה,

הכל כבר נקבע לו,

מה יהיה איתו, כל המקרים שלו

כבר היו עד לתכלית תיקונם,

עד שהילד הזה יקום בתחיית המתים.

 

הנה הם כולם כבר כלולים באינסוף ברוך הוא

בכל תפארתם ובכל מילוים.

זאת אומרת עם כל התפארת שלהם,

עם כל החסרונות ועם כל המילויים,

באופן שיש לנו להבחין ב' עיקרים

בכללות המציאות שלפנינו,

עכשיו אומר, אוקיי, יש לנו מציאות

שקוראים לה אינסוף.

נסביר בהמשך מה זה אינסוף.

אלא רק יודעים שהיא מציאות שקיימת

לפני שהמציאות הזאתי שאנחנו חיים בה נבראה.

 

עכשיו הוא אומר לנו שבמציאות הזאת, באינסוף,

המציאות הרוחנית שאנחנו קורים לה אינסוף

כבר היה בה כל כל החסרונות כל המילויים

הכל היה, כל הנבראים, כל הנשמות,

דומם, צומח, חי, מדבר, מלאכים, שדים, מה שתרצו

הכל היה עם כל המקרים שצריכים להתפתח.

אלא מה, זה היה במצב גולמי.

זה עוד לא התפתח.

כמו שגלום בגרעין של אבוקדו כל העץ אבוקדו,

עם העלים ועם חילופי העונות

שהוא ישיר עלים, ויוריד יוציא עלים והפירות,

זה הכל קיים אבל זה בגרעין של האבוקדו.

זה רק, זה, קיים.

אבל לא בא לידי ביטוי בכוח ולא בפועל.

 

באינסוף כל המציאות עם כל המקרים שלה

וכל החסרון וכל המילויים – היו,

אבל לא באו לידי ביטוי בפועל.

עכשיו הוא בא ויגיד לך,

תדע לך, באינסוף עצמו

יש חלוקה לשתי מציאויות.

אז הוא אומר לנו שיש,

הוא קורא לזה שתי עיקרים.

עיקר הא' בבחינת מה שהם קבועים וקיימים

באינסוף ברוך הוא בכול שלמותם ותפארתם,

העיקר הב' כמות שהם ערוכים

ומשתלשלים ומתחדשים לפנינו מאחר הצמצום א',

בחמישה עולמות המכונים

אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה.

כמו שיוסבר להלן.

 

מה זה "אחר"?

אמרנו "טרם" ו"אחר כך",

סיבה ומסובב,

אז בתוך האינסוף עצמו

אנחנו מחלקים שתי הבחנות.

שתי הבחנות, לפני הצמצום א',

שזה מושג שעוד לא למדנו אותו.

ואחרי הצמצום א',

שאז יש לנו כבר השתלשלות של חמשת העולמות,

וזה שאומר הרב –

אתם רואים, גם בעל הסולם – מה זה "גם",

ממנו למדנו –

אתם רואים, בעל הסולם קורא לארי – הרב.

 

וזה שאומר הרב, אשר,

וזה שאומר הרב, אשר אור העליון היה נמשך

מעצמותו יתברך היה ממלא את כל המציאות

דהיינו כללות המציאות שבעיקר הא'.

מה זה אמרנו, עיקר הא'?

בבחינת מה שהם קבועים באינסוף ברוך הוא

בכל שלמותם.

מתי? לפני הצמצום.

זאת אומרת שהוא אומר לנו

דכעת, שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות.

על המציאות שבעיקר הא' לפני הצמצום

אני יודע שלא למדנו מה זה צמצום,

אבל אנחנו רק רוצים לקבל איזשהי תמונה כללית,

אחר כך אנחנו נפרוט אותה וניכנס אליה בזום-אין

לכל עניין ועניין.

 

ומשמיענו שאור העליון היה ממלא אותם לגמרי,

עד שלא נשאר בהם שום מקום פנוי,

שאי אפשר להוסיף בהם שלמות ותיקון כלשהו,

זאת אומרת, המשפט הראשון

שבעל הסולם בוחר לפתוח בו

את תלמוד 10 הספירות מתוך כתבי הארי,

משתף אותנו בעצם ברעיון הזה

א', שאנחנו מדברים מתוך מציאות שאין בה זמן, תנועה ומקום.

 

וכשהוא מדבר איתנו על מושגים של ענייני

זמן, תנועה ומקום,

הוא מדבר איתנו על השורש הרוחני של המושגים האלה.

וכאשר הוא נתן לנו את תחילת הדברים,

ב"דע כי טרם שנאצלו הנצאלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות",

הוא הסביר לנו את את הדבר הזה.

כי טרם מבחינה רוחנית זה סיבה,

זמן רוחני זה סדר של השתלשלות מצבים

של סיבה ומסובב,

שהם התנועות הרוחניות שנובעות משינוי צורה.

והמקור של כל הדבר הזה,

המציאות של כל הדבר הזה,

שאנחנו נקרא לה אינסוף,

שהיא לפני שנאצלו הנאצלים ונבראו –

 

היה שם בחינה של אור פשוט.

זה אור שמתפשט מעצמותו יתברך,

שבעצמותו אין לנו שום הגה ומושג ומילה.

אז האור העליון הפשוט הזה

היה ממלא את כל המציאות.

אז המילה "מציאות" הוא הסביר לנו,

שאנחנו מדברים באינסוף.

יש שתי מציאויות,

המציאות שלפני הצמצום

והמציאות שאחרי הצמצום.

לפני הצמצום האור פשוט הזה

היה ממלא את כל את כל האפשרויות,

בלי פתח לאיזשהו חיסרון שלא מקבל מילוי

או צריך תיקון.

 

כן, כמו בוא ניקח את זה הכי גשמי בחיים שלנו,

אדם רעב. אז יש לו חיסרון.

התיקון שלו, שיביא לו אוכל והוא יאכל.

אדם מרגיש בודד. אז התיקון שלו

שיבוא חבר וישב איתו.

שהוא יתחתן.

אני לא יודע מה.

במציאות של האינסוף לפני, בעיקר הא'.

 

לפי עיקר הב', שהוא בא לאחר הצמצום,

ויש התפתחות של חמשת העולמות,

אני יודע שעדיין רוב הדברים

זה מושגים שהם סינית לחלק מהשומעים,

לא נורא, הכל יובן לאט-לאט,

הוא אומר, במציאות ההיא

מילא  אור העליון שמתפשט ממנו יתברך

את כל המצבים ואת כל האפשרויות –

זה המשפט הראשון שהוא מביא לנו

בתלמוד 10 הספירות מתוך כתבי הארי.

ואנחנו נראה לאט לאט, שעם האות

ועם שאר הפרקים בלימוד

הדברים יותר יתבהרו

ויהיו גם מובנים בהשפעתם על החיים שלנו

לאט-לאט בלא נדר.

שאלות?

לפני הסיום,

 

אם אפשר לשאול רק זה מעניין,

שבארי עצמו לא כתוב עניין עצמות,

זה רק רק בשם, הייתי אולי מצפה

שלפחות בהתחלה שלהיות

בוא נגיד כפי שהוא יגיד שהאור מתפשט מהעצמות,

ואחר כך הלאה,

והארי לא מביא את העניין של העצמות.

אני אני אתה אומר אתה אומר אתה אומר

שכשבעל הסולם לקח מתוך הארי

הארי לא השתמש במילה עצמותו,

פה אתה אומר היית רוצה שפה זה יפתח

במילה עצמותו,

 

שאני רוצה

זה לא משנה זה פשוט מסקרן אותי

שמאיפה בעל הסולם לקח את עניין העצמות,

אם זה לא אם זה לא מופיע בכלל בארי

או או מצד שני למה הארי לא מתייחס לעניין

של העצמות?

למה אתה אומר שהארי לא מתייחס

לעניין של עצמות,

ולמה עצמות לא מופיע בארי?

הארי מדבר – קודם כל צריך לדעת

שהארי כמעט לא כתב שום דבר,

זה הכל רבי חיים ויטל כתב,

וגם שרבי חיים רבי חיים ויטל כתב

אז יש בוודאי שיש דיבור על עצמותו יתברך.

אבל הארי מזכיר את עניין העצמות

מאות פעמים בכתביו.

 

בעיקרון חלק גדול מה חלק גדול מהתעס

נלקח בדווקא מהעץ חיים.

בעץ חיים זה מוזכר שם יותר מ-20 פעם.

עכשיו אם התכוונת ללמה הוא לא לא כתב את זה

פה בהתחלה –

זה אני לא יודע.

כשנפגוש אותו אנחנו נשאל אותו…

עוד מעט פוגשים את כל הצדיקים…

אבל העניין "עצמות" מופיע

המון פעמים בכתבי הארי, המון פעמים.

תודה רבה על ההשתתפות יישר כוח לכולם

לילה טוב לילה טוב וכל טוב

 

 

לחנות הספרים

 

60 אגורות ליום
שיעשו את כל ההבדל!

לחצו כאן לתרומה

הלימוד באתר מוקדש

הרשמה לאתר
תכני האתר המלאים נפתחים רק לגולשים רשומים (הרשמה בחינם!)
להמשך גלישה יש לבצע הרשמה אותה ניתן לבטל בכל עת.
הרשמה
+