הקדמה לספר הזוהר 33 | שידור חי

הקדמה לספר הזוהר

שיעור תורה מהרב שקד אליהו פנחס

מתוך השידור החי הניתן בימי א’ ו ד’

מקורות:

הקדמה לספר הזוהר

הקדמה לספר הזוהר החיוב לעסוק בפנימיות התורה

הטעם שהזוהר נגלה לדורות האחרונים | הרב שקד אליהו פנחס

הקדמה לספר הזוהר | הרב שקד אליהו פנחס

ע. וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל’ נתיב תנינא, דף עג, ב) וזה לשונו: קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סוכלתנו למנדע בה,

ואיהי בינייכו. קומו והתעוררו בשביל השכינה הקדושה, שהרי יש לכן לב ריקן בלי בינה לדעת ולהשיג אותה, אף על פי שהיא בתוככם.

ורזא דמלה קול אומר קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר,

כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין.

וסוד הדבר, כמ”ש (ישעיה מ, ו) קול אומר קרא, שקול דופק בלבו של כל אחד ואחד מישראל לקרות ולהתפלל להרמת השכינה הקדושה,

שהיא כללות נשמות של כל ישראל (ומביא ראיה מהכתוב (איוב ה, א) “קרא נא היש עונך”, שקריאה פירושו תפילה).

אבל השכינה אומרת מה אקרא, כלומר אין בי כח להרים את עצמי מעפר, בשביל שכל בשר חציר,

כולם המה כבהמות אוכלי עשב וחציר, כלומר שעושים המצות בלי דעת כמו בהמות, וכל חסדו כציץ השדה,

כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם במצות שעושים שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם,

אלא רק לתועלת עצמם הם עושים המצות. ואפילו כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין.

ואפילו הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם,

בלי כונה הרצויה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם. בההוא זמנא, וכו’ רוח הולך ולא ישוב, לעלמא,

ודא איהו רוחא דמשיח. בעת ההיא, נאמר על הדור (תהלים עח, לט), “רוח הולך ולא ישוב” להעולם,

דהיינו רוח המשיח הצריך לגאול את ישראל מכל צרותיהם עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב (ישעיה יא, ט),

“ומלאה הארץ דעה את ה’ וגו'”, הרוח הזה נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם. וי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא,

ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה.

אוי להם לאותם אנשים הגורמים שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם,

שהמה הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת,

כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה. ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה,

לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה. ווי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא.

אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם. עכ”ל.

עא. וטעם דבריהם הוא כמו שבארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם ובפנימיות התורה,

ומניחים אותה כמו דבר שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה כעורים מגששים קיר.

שבזה המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה, המה מחשיבים על פנימיות התורה.

ואז המה גורמים במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות שישנן בעולם מגבירות את עצמן על כל חלקי הפנימיות שבעולם,

כל אחת לפי מהותה, כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו עמי הארצות שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות

שבכלל ישראל שהם גדולי התורה. וכן החיצוניות שבאומות העולם,

שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם.

וכן חיצוניות כל העולם, שהם אומות העולם, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם.

ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל,

דהיינו כמו שאמרו ז”ל (יבמות סג, א) “אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל”.

דהיינו כמו שאמרו בתיקונים הנ”ל שהם גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו.

ואחר שבעונותינו הרבים נעשינו עדי ראיה לכל האמור בתיקונים הנ”ל.

ולא עוד אלא שמדת הדין פגעה דוקא בהטובים שבנו, כמו שאמרו ז”ל (בבא קמא ס, א)

“ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה”. ומכל הפאר שהיה לכלל ישראל בארצות פולין וליטא וכו’,

לא נשאר לנו אלא השרידים שבארצנו הקדושה. הנה מעתה מוטל רק עלינו שארית הפליטה,

לתקן את המעוות החמור הזה, וכל אחד ואחד מאתנו שרידי הפליטה, יקבל על עצמו בכל נפשו ומאודו

להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה,

ואז יזכה כל אחד ואחד מאתנו להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת ישראל שבו,

שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת אומות העולם שבו, שהיא צרכי הגוף.

ויגיע כח הזה גם על כלל ישראל כולו, עד שעמי הארצות שבנו יכירו וידעו את השבח והמעלה

של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם ויצייתו להם. וכן פנימיות אומות העולם, שהם חסידי אומות העולם,

יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן. וכן פנימיות העולם, שהם ישראל,

יתגברו בכל שבחם ומעלתם על חיצוניות העולם, שהם האומות. ואז כל אומות העולם יכירו ויודו במעלת ישראל עליהם.

ויקיימו הכתוב (ישעיה יד, ב) “ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה’ וגו'”.

וכן (ישעיה מט, כב) “והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה”.

וזהו שאמרו בזוהר נשא דף קכד ע”ב וז”ל “בהאי חיבורא דילך

דאיהו ספר הזוהר וכו’ יפקון ביה מן גלותא ברחמי”, דהיינו כמבואר. אמן כן יהי רצון.