עגלת קניות

close-icon

אין מוצרים בסל הקניות.

הזמנה מינימלית 300, סכום ההזמנה הנוכחי שלך הוא 0.00

פתיחה לחכמת הקבלה | 2 | הקדמה – אותיות א – ב

סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

פתיחה לחכמת הקבלה | 2 | הקדמה – אותיות א – ב

להאזנה

פתיחה לחכמת הקבלה | הרב שקד אליהו פנחס

הקדמה לפתיחה אותיות א – ה

 

הקדמה

א. איתא בזוהר ויקרא פרשת תזריע דף מח: "תא חזי דכל מה די בעלמא, לא הוי אלא בגיניה דאדם, וכלהו בגיניה מתקיימי וכו', הדא הוא דכתיב (בראשית ב, ז) 'וייצר ה' אלקים את האדם', בשם מלא, כמה דאוקימנא, דאיהו שלימותא דכלא וכללא דכלא וכו', וכל מה דלעילא ותתא וכו' כלילן בהאי דיוקנא". עיין שם היטב.

זוהר תזריע

"אָמַר לֵיהּ וְהָא כְּתִיב (בראשית ב׳:ה׳) וְאָדָם אַיִן לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה. אָמַר לֵיהּ, תָּא חֲזֵי, דְּכָל מַה דִּי בְּעָלְמָא לָא הֲוִי אֶלָּא בְּגִינֵיהּ דְּאָדָם, וְכֻלְּהוּ בְּגִינֵיהּ מִתְקַיְּימֵי, וְלָא אִתְחֲזִיאוּ בְּעָלְמָא, וְכֻלְּהוּ אִתְעַכְּבוּ עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דְּאִקְרֵי אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ה׳) וְכֹל שִׁיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְגוֹ'. טֶרֶם: עַד לָא, כְּתַרְגּוּמוֹ. מִשּׁוּם דְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה לָא אִתְחֲזֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאָדָם אַיִן, כְּלוֹמַר, כֻּלְּהוּ אִתְעַכְּבוּ בְּגִינֵיהּ דְּהַאי דִּיּוּקְנָא, עַד דְּאִתְחֲזֵי. וּבְגִין כָּךְ לָא אִתְחֲזֵי (נ"א אתברי) הַאי דִּיּוּקְנָא, אֶלָּא בְּדִיּוּקְנָא דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ז׳) וַיִּיצֵר יְיָ' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, בְּשֵׁם מָלֵּא. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּאִיהוּ שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, וּכְלָלָא דְּכֹלָּא."

 

הסולם:

"א״ל והא כתיב וכו׳: אמר לו, והרי כתוב, ואדם אין לעבוד את האדמה. ואיזה חשיבות יש כאן שמזכיר השם אדם. א"ל בוא וראה, כל מה שיש בעולם לא היה אלא בשביל האדם, והכל מתקיים בשבילו. ע״כ לא נראו בעולם והכל נעכב, עד שבא אותו הנקרא אדם. ז״ש וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו', טרם פירושו עד לא, כתרגומו, משום שצורה עליונה, שנקראת אדם, לא נראתה. ז"ש ואדם אין לעבוד את האדמה. כלומר הכל נתעכב בשביל אותה הצורה עד שנראתה. ומשום כך, לא נבראה צורה זו, אדם, אלא בצורה הראויה לו, ז״ש, וייצר ה׳ אלקים את האדם, בשם מלא, כמו שהעמדנו, שהשם אדם הוא שלמות הכל וכלל הכל."

הרי מפורש, שכל העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם בהאדם, וכן כל המציאות הנמצאת בעולמות ההם אינם רק בשביל האדם. ויש להבין הדברים, המעט לו לאדם העולם הזה וכל אשר בו בכדי לשמשו ולהועילו, אלא שהוא נצרך גם לכל העולמות העליונים וכל אשר בהם, כי לא נבראו אלא לצרכיו.

ב. והנה בכדי להסביר הענין הזה על מילואו הייתי צריך להביא כאן לפנינו את כל חכמת הקבלה, אמנם בדרך כלל בשיעור המספיק להבין את פתיחת הדברים יתבאר לפניך בפנים הספר.

והתמצית הוא, כי כוונת השי"ת בבריאה היתה כדי להנות לנבראיו כנודע. והנה ודאי הוא, שבעת שעלה במחשבה לברוא את הנשמות ולהנותם מכל טוב, הנה תיכף נמשכו ויצאו מלפניו בכל צביונם וקומתם ובכל גבהם של התענוגים שחשב להנותם, כי אצלו ית' המחשבה לבדה גומרת ואינו צריך לכלי מעשה כמונו.

ולפי זה יש לשאול, למה ברא העולמות צמצום אחר צמצום עד לעולם הזה העכור והלביש הנשמות בהגופין העכורים של העולם הזה.

ג. והתשובה על זה איתא בעץ חיים שהוא כדי להוציא לאור שלמות פעולותיו (ענף א'). ויש אמנם להבין, איך אפשר זה שמהשלם יצאו פעולות בלתי שלמות עד שיהיו צריכים להשלימם על ידי פועל ומעשה שבעולם הזה.
והענין הוא, כי יש להבחין בהנשמות בחינת אור ובחינת כלי, כי עצם הנשמות שנבראו הוא הכלי שבהם, וכל השפע שחשב ית' להנותם ולענגם הוא האור שבהם.

כי מאחר שחשב ית' להנותם הרי עשה אותם בהכרח בבחינת רצון לקבל הנאתו, שהרי לפי מדת הרצון לקבל את השפע כן יגדל ההנאה והתענוג. ותדע שהרצון לקבל ההוא, הוא כל עצמותה של הנשמה מבחינה התחדשות ויציאת יש מאין, ונבחן לבחינת כלי של הנשמה. ובחינת ההנאה והשפע נבחן לבחינת אור של הנשמה הנמשך יש מיש מעצמותו.

ד. ביאור הדברים. כי בריאה פירושו התחדשות דבר מה שלא היה מקודם שהוא הנבחן ליש מאין, אמנם איך נצייר זה שיהיה דבר מה שאינו כלול בו ית', הלא 'כל יכול וכוללם יחד', וכן אין לך נותן מה שאין בו. ובאמור אשר כלל כל הבריאה שברא ית' אינו אלא בחינת הכלים של הנשמות שהוא הרצון לקבל, מובן זה היטב, שהרי הכרח הוא שאינו כלול ח"ו מהרצון לקבל, כי ממי יקבל. ואם כן הוא בריאה חדשה ממש שלא היה אף זכר ממנו מקודם לכן, ועל כן נבחן ליש מאין.

ה. ויש לדעת, שהחיבור ופירוד הנוהג ברוחניים אינו אלא בהשואת הצורה ובשינוי הצורה, כי אם ב' רוחניים הם בצורה אחת, הרי הם מחוברים יחד, והם אחד ולא שנים, שהרי אין מה שיבדילם זה מזה. ואי אפשר להבחינם לשנים, זולת בהמצא שינוי צורה מזה לזה. וכן לפי מדת גודלה של השתנות הצורה ביניהם כן שיעור התרחקותם זה מזה, עד שאם הם נמצאים בהפכיות הצורה זה מזה, אז נבחנים רחוקים כרחוק מזרח ממערב, דהיינו בתכלית המרחק המצוייר לנו בהמציאות.

 

תמלול השיעור:

אז אנחנו התחלנו את הפתיחה לחכמת הקבלה.

התחלנו שיאורים די מסודרים,

הם עלו לאתר, לרשת. אפשר לראות אותם לעקוב שמה.

חשוב מאוד לשמור על קביעות חוכמת הקבלה.

שלא כמו דף גמרא, שלומדים גמרא אז יש סוגיה.

פספסת, אתה תבוא מחר, סוגיה חדשה.

לא יקרה כלום.

חכמת הקבלה מבוססת על סדר הולך ונבנה.

זאת אומרת זה כמו שאתה לומד מתמטיקה.

אז אם אדם פספס לוח הכפל,

יהיה מאוד קשה אחר כך לעשות משוואות

או לא יודע, לא משנה מה, כי אתה בעצם אתה לא יודע כפל.

בונים את האדם, בונים אותו, את המספרים,

ואז 4 פעולות חשבון,

ואז שברים ואז לא משנה מה.

אבל בסופו של יום

כשהוא ירצה להגיע למתמטיקה מתקדמת,

הוא יהיה חייב לדעת גם מה שהוא למד בכיתה א'.

זה נבנה על זה.

 

אז זה דוגמה כמעט מדוייקת.

היא אולי קצת יותר מורכבת בקבלה,

אבל בקבלה הדבר, הדברים נבנים נדבך על פני נדבך.

ובעל הסולם, הייחודיות של בעל הסולם,

הגדולה של בעל הסולם,

העילוי של בעל הסולם,

בעצם החידוש שלו זה שהוא הראשון שסידר את זה.

זאת אומרת, הקבלה היא כתובה בצורה

מאוד מבולגנת, מאוד מבלבלת.

גם ככה היא כתובה בצורה של צופן ובצורה שזה…

אבל גם היא לא כתובה בצורה, נקרא לזה כרונולוגית,

כאילו של סדר התפתחות.

והייחודיות של בעל הסולם, יש כמה דברים.

א' שהוא סידר את זה.

הוא לקח את כל כתבי הארי,

חתך מהם את הקטעים שהוא בחר,

וסידר אותם כאילו כתב ספר חדש מתוך כתבי הארי.

מצד אחד הוא לקח את הדברים המקוריים.

זאת אומרת, זה ציטוטים מתוך כתבי הארי.

אבל הוא פשוט סידר אותם בסדר

שאנחנו קוראים לו קודם ונמשך.

זאת אומרת מה קדם למה? מה הוליד?

מה זה נקרא? סדר השתלשלות העולמות.

ויש לנו סדר של התפתחות, של כחב תום,

כתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות.

או מדברים מצד האורות אז יחנרן. או מלמטה נרנחי.

נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

 

אוקיי, ובעצם הגדולה שלו,

היא לא רק שהוא סידר את זה,

אלא החשש הגדול של המקובלים היה הגשמה.

בגלל שהכל פה בצורת משל וכתוב,

והמקובלים הבינו אחד את השני

כי הם היו כולם בהשגה רוחנית,

בדורות הקודמים לפחות כל המקובלים אמת

שדיברו בינם לבין עצמם,

הם היו בהשגה והבינו אחד את השני.

ובדור הזה…

הפחד הגדול היה שלא יבינו על מה הם דיברו.

אז הוא בא ותרגם את הכל לערכים של רצונות.

רצון לקבל רצון להשפיע.

ובעצם את כל המושגים שיש בקבלה,

כמו גלגלתא, עב, סג, מה ובן,

כמו אור פנימי, אור מקיף, טבור.

המון המון המון מושגים, שחלקם מושגים גשמים

כמו פרצוף וגוף, ראש תוך סוף.

כל הדברים האלה הוא בא,

ובעצם נתן להם תרגום פשוט לשפה שלנו.

והשפה שלנו שאנחנו מבינים,

שהיא בטוחה שלא נגשים בה היא שפת הרצונות.

ותורת הרצונות הזאת שהוא הביא

או שפת הרצונות,

היא בעצם מתלבשת על דבר שאנחנו קוראים

שפת הענפים,

שאנחנו מדברים עליה הרבה.

שפת הענפים זה בעצם…

 

אולי אני אקח רגע רוורס.

המערכת בנויה בצורה כזאת.

יש את העולם הרוחני.

אוקיי, הנקודה הגבוהה ביותר שאנחנו תופסים נקרא אינסוף.

ואז אינסוף, זה לא הבורא עצמו אלא זה

האור הנמשך ממנו יתברך,

והוא אינסופי ובלתי מוגבל,

והכלים מקבלים שמה את כל האור בצורה בלתי מוגבלת,

מכל כיוון, מכל צורה.

זה לא סתם כמו כוס שהיא מלאה,

זה כמו כוס שהיא מלאה,

אבל גם מוטבעת בתוך האוקיינוס!

בכל מקום ובכל צורה.

המים נכנסים ומקיפים ומכילים,

וכן הלאה.

אותו דבר פה, אפילו תגידו כוס מספוג עוד יותר,

היא ממש, הכול מלא במים,

ככה באינסוף הכלים נספגים לגמרי בתוך האור,

ומלאים בלא שום הגבלה.

זה קצת דומה לעובר שנמצא במעי של אימו.

אז בעצם נכלל ממנה לגמרי.

מה שהיא שומעת הוא שומע,

מה שהיא אוכלת הוא אוכל,

מה שהיא מרגישה הוא מרגיש.

זאת אומרת אם היא עצבנית –

אז הוא חווה את זה,

אם היא שמחה – הוא חווה את זה.

 

אז בעצם במערכת האינסוף

שנקראת גם מחשבת הבריאה,

או רצונו להיטיב לנבראיו, שזה כמה שמות,

אנחנו נלמד על הכל,

אז יש לנו מציאות שהכלים – מי שיהיה שרשי כלים,

מי שלעתיד לבוא, יהיו הנבראים,

מקבלים את כל ההנאה כולה, את כל ה…

את כל ההארה האלוקית.

אחר כך מתחילה מתחיל סדר של התפתחות,

של אור בעצם בונה את הכלי.

נקרא כתר, חוכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת,

נצח, הוד, יסוד ומלכות.

שההבדל בין כל מדרגה למדרגה

זה שיש יותר עוביות.

עוביות הכוונה יותר רצון לקבל.

יותר תאוות, יותר עצמיות, יותר אנוכיות.

עד שהמלכות מולידה בעצם את המציאות הגשמית הזאת,

שמבחינת מה שקרה תכלס,

זה באכילת עץ הדעת, הכל התגשם.

עד עץ הדעת, הכל היה רוחני.

כל מה שמספרים לכם, אדם וחווה ותפוח ונחש –

קודם כל תפוח לא היה שם.

אתם יודעים, הגמרא מדברת על כמה דברים שאולי היו,

תפוח לא היה.

כן, יש איזה שאלה אם זה תאנה או אם זה שעורה

או שהיא סחטה לו גפן.

יש לו דעה אתרוג בגמרא אחרת.

אבל זה לא היה בגשמות.

כן, בדיוק, כל זה לא היה בגשמי.

מציאות רוחנית לחלוטין.

ברגע האכילה מעץ הדעת, חווה אכלה,

האכילה את אדם,

האכילה את כל החיות, זה כתוב במדרש.

 

מציע מאוד מאוד לקרוא מדרש רבה, לא יותר מזה.

תקראו את ילקוט מעם לועז.

ולדעתי ללמוד חומש בלי רשי וילקוט מעם לועז,

זה לא ללמוד חומש.

זה אחת המתנות הכי גדולות שקיבלה האנושות לדעתי.

ילקוט, כשמו מלקט מכל המדרשים.

יש לנו פשט, דרש, רמז וסוד.

כמו שאמרתי לכם,

אני מאוד אוהב להרחיב את הלימוד.

אני לא, אתה לא יכול לבנות מדרגות רוחניות

אם אתה לא בקי בהלכה,

ואם אתה לא לומד גמרא על בסיס יומי,

ואם אתה לא לומד מינימום

חומש עם רשי כל שבוע את הפרשה.

זה דברים בסיסיים, בסיסיים,

שכל אדם חייב לדעת.

ובעל סולם מסביר, במתן תורה,

שיש 3 תנאים ללימוד החוכמה.

אחד, זה שלקבל מרב מקובל אמיתי.

זאת אומרת שיש לו שושלת שקיבל ולמד,

ומסביר איך לבחון אותו.

שתיים, שהתלמיד יהיה תלמיד חכם מבין מדעתו.

ושלוש דרך העברת החוכמה היא –

א' ברמיזה,

ו-ב' מלמדים רק את החלקים שמותר ללמד,

ולא את החלקים שאסור ללמד.

והכל צריך להיות בהתאמה לתלמידים.

לכן הדברים האלה טוב לעשות אותם

בקבוצות קטנות בדווקא.

וכל מה שאנחנו פותחים את הדברים לרשת,

זה רק בשביל למשוך אנשים ללימוד הזה.

אנשים שמחפשים ללמוד ולא יודעים איפה ואיך,

אבל זה לא באמת ללמד.

ללמד צריך פנים אל פנים.

שוב זה החלופה לפנים אל פנים.

 

היום אתם יודעים שמי שלומד בבין הזמנים,

מקבל שכר כולם, ויורד אליו כל השפע כולו.

בזה הרגיל במהלך השנה,

אז הוא צריך להתחלק על כל התלמידים.

אותו שפע מתחלק על כולם.

כמו שיש לך במשל ההוא של חזל

זה עוגה, יש לך עוגה, יש לך 20 אנשים,

צריך לקחת על 20 אנשים.

יש לך 10 – כל אחד מקבל פי שתיים.

יש לך 3…

אז כתוב שמי שלומד בבין הזמנים

יש איזה מאן דאמר אני לא זוכר מי זה היה,

שהיה ביום כיפור, בצאת יום כיפורים,

לא היה יוצא מבית הכנסת.

היה יושב ולומד עד שמישהו היה מחליף אותו.

שאל אותו מישהו,

אתה הולך לאכול? אתה לא יוצא?

אמר, בזמן הזה אף אחד לא לומד,

כולם הולכים לאכול,

אז אין תורה בעולם.

לא תהיה תורה בעולם…

צריך לשבת וללמוד תורה.

 

האמת שזה נכון חלקית,

כי אתם יודעים השעון משתנה בכל מדינה.

אבל הוא אומר על האזור שלנו, אין מי שילמד,

כולם הולכים לאכול עכשיו.

אז הוא היה יושב ולומד עד שמישהו הולך,

אוכל וחוזר, מחליף אותו, לומד במקומו,

והוא היה הולך לאכול.

תבינו כמה החשיבות הזאת

דווקא כשאנשים לא לומדים.

ללמוד, זה לא כזה סוד, אבל צריך לדעת את הדברים האלה.

אז הנה, זכינו ללמוד בזמן שכולם בבניאס רואים…

יופי יאללה, בואו נתחיל.

טוב, הקדמה. בשם השם נעשה ונצליח,

והוא ברחמיו עלינו ירויח,

את כל עם ישראל, ולאחדות ולאהבת איש לרעהו,

ולגאולה במהרה בימינו.

זה השלב שאתם אומרים אמן.

כן, אתם אומרים אמן על השתק,

אני לא יודע אם זה תופס…

 

איתא בזוהר ויקרא פרשת תזריע דף מ"ח,

תא חזי, דכל מה די בעלמא

לא הוי אלא בגיניה דאדם.

כל מה שכביכול יש לנו נברא קיים, כן, הכל הוא בשביל האדם.

וכולהו בגיניה מתקיימי, והכל מתקיים בגללו,

בזכותו, בעדו, בשבילו.

כן, הדא הוא דכתיב ויצר השם אלוקים את האדם,

בשם מלא. גם השם וגם אלוקים. זה נקרא שם מלא.

אומר השם וגם אלוקים.

זה נקרא שם מלא.

כמה דאוקימנא – כמו שהעמדנו –

דאיהו שלימותא דכלא וכללא דכלא וכו’,

שהוא כולל הכל והכל כלול בו.

וכל מה דלעילא ותתא וכו’,

כל מה שהוא למעלה ומלמטה,

כן, כלילן בהאי דיוקנא,

כלולים בדיוקן שלו, בתבנית שלו.

אז כמובן שאנחנו לא מדברים

על תבנית גשמית.

שאנחנו נראה שסדר העולמות מדבר על האיברים

ועל צורת האדם כביכול,

לא מדבר על ראש גשמי, על טבור, רגליים, אצבעות רגליים,

אלא מדובר על מבנה, מבנה רוחני,

מבנה שבעצם כולל את סדר כל העולמות.

 

פתח אליהו, הספרדים קוראים פתח אליהו לפני התפילה,

פתח אליהו מביא שמה כן, את כל הדברים,

מה זה יד ימין, יד שמאל וכן הלאה.

יסוד, שזה איבר הברית וכן הלאה.

מביא את זה לפי סדר ספירות,

אבל חשוב מאוד מאוד מאוד מאוד!

חכמת הקבלה, לא להתבלבל ולא להגשים.

אנחנו לא מדברים שום דבר גשמי.

אנחנו מדברים בעצם על מערכת רוחנית.

המבנה שלה הוא אותו מבנה של האדם,

או יותר נכון, זה לא שהיא המבנה החיצוני שלנו,

אלא זה המבנה הרוחני הפנימי שלנו,

אלא שהוא התגלה והתגשם

בדרגה הגשמית הכי הכי נמוכה ממש לגוף האדם.

אז הוא אומר,

הכל נברא בשביל האדם,

כל מה שאנחנו רואים,

שתבינו, הכל,

ממערכות הכוכבים הרחוקות ביותר

ועד היצורים שאנחנו בכלל לעולם לא נדע עליהם,

שנמצאים בים או בדם שלנו,

חיידקים וכן הלאה,

הכל נברא בשביל האדם.

וכמובן כל מערכת העולם הרוחנית.

ובעל הסולם פה בא ותוהה.

למה אדם צריך את זה?

אדם לא משתמש בכל זה, אדם לא צריך את זה.

ויש פה הרחבה של, שהבאנו מזוהר תזריע.

שבעצם בוא נקרא רק את הסולם על זה,

כי חבל על הזמן לקרוא את הארמית.

מי שרוצה שוב,

יקבלו העתקים של הפירושים האלה,

וגם של השיעור עצמו, הווידאו.

 

אמר ליה, והא דכתיב.

אמר לו, והרי כתוב,

ואדם אין לעבוד את האדמה.

הכוונה הייתה בבריאת העולם,

שהוא ברא את הכל, ועדיין לא נברא אדם.

ואיזה חשיבה, עוד מעט קוראים על זה, בראשית,

מתחילים עוד מעט על הפרשה הזאת,

ואיזו חשיבות יש כאן,

שמזכיר שם אדם.

אמר – אמר ליה בוא וראה,

כל מה שיש בעולם לא היה אלא בשביל האדם,

והכל מתקיים בשבילו.

על כן לא נבראו בעולם ולא נראו

בעולם והכל נעכב.

זאת אומרת שם מסופר,

שכל הצמחים והפירות

שום דבר לא צמח,

הכל היה כאילו תקוע. למה?

כי הכל בשביל האדם,

ואם אין את האדם, בשביל מה להצמיח שום דבר?

ואם – בשביל מה להפעיל את כל המערכת?

זה כמו, לצורך העניין,

שאדם הולך למפעל מכוניות,

וכל המכוניות עומדות שם בחוץ,

מוכנות כבר, גמורות עם הניילנים.

ובא אדם ושואל, למה חבר'ה,

למה אתם לא מניעים את המכוניות ונוסעים?

אמרו לו, כי אין אנשים שיקנו אותם,

ברגע שכל זה נברא בשביל שמישהו יקנה אותם

ויסע עם זה לעבודה,

לא משנה לאן.

אבל בסופו של יום, כל עוד אנשים

לא רוצים את המכונית

ולא קונים את המכונית,

אז זה סתם פה, שוכבת במגרש המכוניות,

אפילו שהיא חדשה ומעולה

 

אז כתוב שם בזוהר,

כל העולם היה קיים כבר,

גמר לעשות את הצומח,

את המאורות הגדולים, שמש ירח, פרפרים,

הכל היה מוכן,

אבל שום דבר כאילו לא, איך אומרים,

לא התניע את המערכת,

לא התחיל לזוז.

שאומר למה? על זאת אומרת,

כי לא נברא אדם והכל בשביל האדם.

כל עוד לא נברא אדם, לא שייך.

אמר הבורא, כל מה שיש בעולם

לא היה אלא בשביל האדם, והכל מתקיים בשבילו.

על כן לא נראו בעולם והכל מתעכב.

לא נראו הכוונה פירות שם, אם אני לא טועה,

עד שבאו אותו עד שבא אותו הנקרא אדם.

וזה שכתוב כל שיח השדה טרם יהיה בארץ.

כן, זכרתי נכון.

וגומר.

"טרם" פירושו עוד לא.

מה זה טרם?

הכוונה עוד לא.

כן טרם בא בית דוד, כן, טרם, כי עוד לא

עוד לא נראו בארץ כל הפירות השדה,

כתרגומו, משום משום שצורה עליונה שנקראת אדם

לא נראתה.

 

וזה שאומר זה שאומר ואדם אין לעבוד את האדמה,

כלומר הכל יתעכב בשביל אותה צורה

עד שנראתה,

ומשום כך לא נבראה צורה זו אדם,

אלא בצורה ראויה לו.

וזה כתוב וייצר השם אלוקים את האדם,

בשם מלא.

הדיבור, יש בו משהו מאוד מאוד מיוחד.

שפתיים, מסבירה פנימיות התורה,

איפה מובאת המילה שפתיים?

בשפת היאור.

כתוב שבת פרעה, בתיה, הלכה על שפת היאור,

לפני שהיא ראתה את משה, ואז היה ידא אריכתא,

היד התארכה והיא שלפה את התיבה,

וראתה אותו והתאהבה בו ואימצה אותו.

אז שמה יש הרבה הסברים.

מה זה המילה שפה?

מה זה שפת היאור?

אז השפה, המהות שלה. זה שהיא מחברת בין,

בוא נגיד שפת היאור או שפת הים,

בין המים לבין היבשה.

 

אם תהיה עמוק עמוק ביבשה, לא תראה את המים.

אם תהיה עמוק עמוק במים, לא תראה את היבשה.

השפה מחברת, המהות זה שהיא מגלה.

אם אדם עומד על שפת המים,

אז הוא מגלה גם את זה,

וגם הוא רואה את את שתי הדברים.

אותו דבר השפתיים שלנו.

הן מגלות מה שבפנים.

עד שאדם לא מדבר לא יודעים מיהו,

יכול להתרשם מהלבוש, אתה יכול להתרשם מההנהגות,

אבל אתה לא באמת יודע מיהו.

יש סיפור כזה. אני חושב שלמה המלך,

שככה רצה להמחיש את הנקודה הזאת,

אז הוא ראה באיזה כפר אז כפר איזה אדם,

אמנם היה לו לבוש כפרי,

הנראה אדם בלבושו פשוט, אבל היה לו הדרת פנים,

וכזה נראה מאוד מכובד.

עדיין היה נראה כמו ממש, אדם מאוד מאוד מורם מעם.

 

אז הוא ביקש ממנו לבוא.

הוא כמובן הלביש אותו מכובד וכן הלאה,

וסידרו אותו והוא אמר לו בוא,

אני רוצה שתשב פה בישיבת החכמים.

אבל מה, דבר אחד:

אל תוציא מילה, רק תהנהן ככה בראש,

כאילו אתה מבין על מה מדברים.

שום מילה!

 

אותו בנאדם ישב, כל החכמים יושבים ומידיינים,

שלמה המלך ישבו,

איזה גאונים היו אנשים בעלי השגה רוחנית אדירה,

זה הרבה מעבר לגאון,

והם יושבים מתדיינים שמה וכן הלאה. סנהדרין.

עושים ככה, עושים ככה.

ורואים את האדם החדש הזה,

וכולם מסתכלים עליו,

והוא כל דבר – כן, כן, והוא לא מוציא מילה.

וכולם מתוחים. מה יהיה בהפסקה?

הלכו לפינת קפה כולם מדברים, אה? מי זה החדש הזה?

שלמה לא מכניס כל אחד לישיבה של הסנהדרין, וכן הלאה.

ובין ככה עוגה לעוגה, מה, כבר מתחילים?

מה זה ההוא בטח זה הצדיק הזה והצדיק,

לא מבינים מה שלמה המלך הכניס אותו לישיבת סנהדרין.

והוא כל דבר מהנהן וכבר ככה הוא מבין,

וזה, וכבר אחד רב עם השני, כמה הוא גאון וכמה הוא,

מי זה והתערבויות האלה, זה זה.

 

ואז בסופו של דבר

המלך ככה מגיע אליהם ככה לפינת קפה,

ואומר, מה אתם אומרים על התלמיד החכם החדש שהבאתי,

כולם, מה, תקשיב, איזה אדם,

ניכר ניכר חכמת חוכמתו ניכרת על פניו היא,

באדם ירא שמיים ניכרת על פניו משהו.

אומר להם מצויין, מצויין.

נכנסו פנימה, ותוך כדי הדיון הוא שואל אותו,

תגיד, משה, מה דעתך על מה שאנחנו אומרים?

וההוא פתח את הפה ושטויות על שטויות על שטויות…

וכל ביזיונו וכל קלונו היה בפני כולם.

מה רוצה להראות? רוצה להראות להם,

לא צריכים בבני,

שלמה אומר, זה היה מסופר,

אבל צריך להראות להם,

או שאני המצאתי את הסיפור, גם יכול להיות…

אני כבר לא זוכר מרוב שיעורים.

אבל בסופו של יום מה הוא רצה להראות להם?

שבעצם האדם רואה לפנים,

והשם רואה ללבב.

 

אנחנו זוכרים את זה מהנביא,

שהוא בא להמליך את דוד המלך.

והוא רואה את כל האחים שלו.

אחי דוד הרי חשבו שהוא בא מאישה אחרת,

ואז זרקו אותו לגדל את הצאן.

היה דבר הכי בזוי.

והוא רואה את כל האחים שלו,

את כל האחים הגדולים שלו, אחד גדול ויפה, אחד חזק.

אחד תלמיד, אחד יותר מרשים מהשני.

ואומר, הנה זה בטח המלך,

וזה בטח המלך, ונגמרו כל הבנים,

והוא אומר לישי, אין לך עוד ילדים?

הוא אומר, הסתירו את דוד,

ואז דוד מגיע ככה מהשדה,

ככה עם תלתלים כולו קופץ נער גבעות כזה.

אומר הנביא בעצמו מתפלל,

נביא את אליהו הנביא, הוא בעצמו מתפלל,

אומר לבורא, זה, תראה את האחים שלו,

אחד יותר מתאים להיות מלך מהשני,

זה? הקרקס הזה, הולך להיות מלך על עם ישראל?

ואומר לו כן, השם יראה, האדם יראה לעיניים

והשם יראה ללבב.

אנחנו רואים חיצונית הבורא רואה את הלבבות.

 

לכן אי אפשר לעבוד על הבורא.

דרך אגב בוחן כליות ולב,

הקדוש ברוך הוא רואה את הפנימיות שלנו,

ולכן הכי חשוב זה לדעת את זה בתפילה,

כי בתפילה אנחנו כביכול מעוררים רצונות,

תפילה זה לשון הפללה, שאני מפליל את עצמי,

ואני אומר בזה אני לא בסדר,

בואו תעזור להתקדם, להתפתח.

וגם זה מלשון כמיהה, שאדם כמה למה שהוא רוצה,

הוא שואף להתגדל ואפילו בגשמיות, כן.

אז אז אדם צריך לדעת שהתפילה שלו

צריכה להיות אמיתית, צריכה להיות אמיתית,

כי במילא הבורא יודע באמת מה אנחנו רוצים.

אנחנו שקופים בפני השם, אז חבל לנסות להסתתר.

אז הוא אומר,

למה נברא בשם מלא?

כמו שהעמדנו,

ששם שהאדם, שהשם אדם הוא שלמות הכל.

לכלל הכל.

הרי מפורש, שכל העולמות, העליונים והתחתונים,

כלולים כולם באדם.

וכן כל המציאות, הנמצאת בעולמות ההם,

אינם רק בשביל האדם.

 

ויש להבין את הדברים:

המעט לו לאדם העולם הזה וכל אשר בו

בכדי לשמשו ולהועילו,

אלא שהוא נצרך גם לכל העולמות העליונים

וכל אשר בהם,

כי לא נבראו אלא לצרכיו.

 

לכאורה פה זה אמור להיות סימן שאלה סימן קריאה.

הוא אומר, מה מה אדם מה אדם,

תחשבו על זה, אדם,

תחשבו על אדם שחי פה 120 שנה

כמה דיברנו על זה אז בשיעורים הקודמים,

שהתחלנו ללמוד וזה,

כבר כמה משטח כדור הארץ הוא משתמש,

כמה מהאוויר של, שבעולם הוא נושם,

כמה מהצמחייה הוא משתמש,

כמה מהעולם החי הוא משתמש?

הרי ברוב החיות לא רק שאנחנו משתמשים,

אנחנו אפילו לא פוגשים אותם בחיים, בחיינו.

ארמדיל לא יודע איך זה נקרא, דוב נמלים.

אולי פעם בחיים ראינו את זה.

מלא יצורים שאנחנו בכלל,

כל סוגי הפרפרים,

כל סוגי החרקים.

ראיתי פעם כתבה על איזה חרדי שעובד באוניברסיטה,

במחלקת חקר חרקים,

והוא מאוד מאוד אוהב סוג מסוים של חיפושיות,

גדל אותם שם, נוסע למחקרים,

ואיזה סוג מאוד, חדקוניות אני חושב,

חיפושיות כזה עם חדק.

מאות סוגים או עשרות סוגים של רק של הסוג הזה של החיפושית.

יש כל כך הרבה חרקים,

כל, אנחנו בקושי פוגשים,

פוגשים זבוב גם אז מנסים להרוג אותו,

כאילו מה מה אנחנו צריכים את כל את כל עולם החי,

את כל העולם הזה,

כל עולם הצמחים, הפרחים, לא משתמשים בזה,

כמה יצורים מתחת למים שאנחנו לא יודעים עליהם,

כל האזור הזה, שהרי באיזשהו שלב האור של השמש

וזהו, נגמר. יש חלקים חשוכים מתחת למים.

יש שם יצורים,

כל כך הרבה יצורים שאנחנו אפילו לא מכירים.

האנושות לא יודעת.

 

אתם יודעים כמה יצורים יש ביערות הגשם,

בצמרות העצים, שזה עשרות מטרים?

זה כמו בניינים שלמים רבי קומות ושמה בצמרות העצים,

יצורים שלמים שחיים שם,

ציפורים שחיות שמה ומתות שמה,

כל מיני חרקים, כל מיני קופים.

אחד מפורסם, העצלן, אבל חוץ מזה אין,

אין הרבה שמפורסמים.

כל מיני יצורים שחיים שם רק בצמרות.

אז לא מכירים אותם, לא יודעים עליהם.

סוגי פטריות סוגי זה,

עכשיו הוא אומר,

המעט לאדם?

לא צריך את כל זה.

בוא תגיד לנו מה אתה, רוחניים,

כן, כל עולמות האצילות, בריאה, יצירה,

בקושי בעולם העשייה האדם מגיע…

אז מה צריך את כל הדבר הזה?

זה התמיה של בעל הסולם.

התמיהה מובנת?

 

בעצם, אתם קולטים את השאלה שלו?

אני פה, הוא מביא, כן, מביא הוכחה מהזוהר

שהעולם נברא בשבילנו.

הבורא לא התניע את העולם

ולא התחיל להפעיל את המערכות,

כמו הצמחת פירות וכן הלאה,

עד שאנחנו לא באנו.

טוב באנו. לא משתמשים, ומה שאנחנו משתמשים –

אנחנו הורסים.

אז לא בטוח למה.

בואו נראה לאן מתקדם מפה.

טוב אות ב'.

והנה בכדי להסביר העניין הזה על מילואו,

איזה עניין? למה צריך את כל העולמות.

שהרי אנחנו לא משתמשים בהם כביכול,

הייתי צריך להביא כאן לפנינו את כל חכמת הקבלה.

אמנם בדרך כלל, בשיעור המספיק

להבין את פתיחת הדברים,

יתבאר לפניך בפנים הספר.

זאת אומרת, מספיק שאני אגיד לך

רק את ההתחלה של הדברים,

כי הסוף כבר יתבאר לך בהמשך הספר.

אז אני אביא פה רק מקצת.

אומר לנו בעל הסולם, שתבין את הרעיון הכללי,

את קו המחשבה, את העיקרון שעליו מושתת הדבר,

אתה תבין לעומק יותר בהמשך הלימוד.

והתמצית הוא, כי כוונת השם יתברך בבריאה הייתה

כדי להנות לנבראיו כנודע.

 

דרך אגב, פה יש קצת הרחבה

שתדעו מה הייתה מטרת הבריאה.

אני לא אכניס אתכם עכשיו למקורות וכן הלאה.

למה נבראו כל העולמות?

אז בהרבה מקומות, הוא אומר, בעצם להיטיב לנבראיו.

במקום אחר הזוהר ובכלל כתבי האריזל,

מדברים על עניין שלא יהיה נהמא דכיסופא.

או: שלא יהיה בעצם, שלא נקבל בצדקה, שלא נקבל בצורה

של של חסד, משום שהדבר הזה יוצר בושה.

והפתרון בין השתי הדברים, זה לא שזה מחלוקת,

אלא זה, זה נובע מזה. זאת אומרת,

המטרה הייתה להיטיב לנבראיו,

אבל הטבה גמורה היא הטבה בזכות ולא בחסד.

ולכן הוטבע בנבראים. המציאות הזאת שאנחנו מתביישים מלקבל.

מי שראה את השיעורים הקודמים שלנו,

אז יודע שבעצם הסיבה שאנחנו מתביישים מלקבל,

מצד אחד אנחנו נהנים מהקבלה, כן,

זאת אומרת, אם בן אדם עכשיו בא ונותן לי 1000 ₪.

זה מאוד נחמד.

אבל אם מחר הוא יבוא ייתן לי עוד 1000,

ואחרי זה עוד 1000, ואחרי זה אפילו עוד סכומים יותר גדולים;

באיזשהו שלב אני ארגיש מאוד מאוד לא נעים מהסיפור הזה.

אז הסיבה היא שכל ענף שואף להידמות לשורשו.

זה אחד מהחוקים הרוחניים שהארי מסביר.

והכוונה היא. בואו תנסו לחשוב על גשמיות, כן,

שענף, אם הוא בא משורש,

הרי השורש מצמיח את הגזע, ואת הגזע מצמיח את הענפים,

והענפים את העלים והפירות.

אז משורש של עץ תפוזים – לא יצא תפוחים.

 

אוקיי? דרך אגב, אתם יודעים זה מאוד מעניין.

למדנו לא מזמן, לא מזמן. כן מזמן.

את העניין של – תראו בכל הכתבי הלכה,

לא מדובר כמעט על בכלל על פירות הדר.

שימו לב יש לך המון, המון דיונים

על על שבת.

שבשבת יש המון שאלה האם מותר לסחוט לימון?

האם מותר זה וכן הלאה.

לאוכל? כן, זה משקה, כן. לא משנה.

או סתם בשביל לשתות? בשביל לשתות.

אבל כמעט בכל כתבי חז"ל, פסקי ההלכה,

לא מדובר על פירות הדר.

אתם יודעים למה, יש לכם רעיון למה?

אולי כי אין אותם כל כך בארץ ישראל?

אבל היינו בכל העולם, היינו בכל העולם,

אבל היינו בכל העולם. מה קשור לארץ ישראל?

דווקא פירות הדר הכי הרבה יש בארץ ישראל.

זה מקום שהכי מתאים לגידול תפוזים.

איך לא היה בארץ ישראל?

כי לא היה בכלל.

כל פירות ההדר קיימים אני חושב 150 שנה, לא יודע,

תקראו אבל בערך 150 שנה.

נכון, הכליאו חושחש – ויש דבר כזה אמיתי,

לא חושחש הבלש,

יש דבר כזה חושחש,

וזה פרי מסוים, עם תפוח

אני חושב, ויצא תפוז.

ומזה המשיכו הכלאות, הכלאות, הכלאות

וכל פירות ההדר שאנחנו מכירים היום,

הם בעצם – היום זה כבר יותר מההכלאות,

אז זה כבר ברמה הגנטית, הם מתערבים.

שזה דרך אגב, הורס לנו את כל האוכל.

רק שתדעו.

 

יאללה והנה בכדי להסביר כל העניין –

דיברנו על זה, והתמצית היא

והתמצית הוא: כי כוונת השם יתברך בבריאה

הייתה כדי להנות לנבראיו, כנודע.

הסברנו, מקום אחד, מקומות מסוימים כותבים להנות לנבראיו.

מקומות שני כותבים להסיר את נהמא דכיסופא.

זה תולדה של זה.

כדי להיטיב לנבראיו בצורה הטובה ביותר,

הוא הטביע. את רצון, את העניין של של נהמא  דכיסופא,

של הבושה מקבלה.

לא סיימתי את ההסבר.

ההסבר הוא שכל ענף שואף להידמות לשורשו.

אז משורש של תפוזים לא יצא אגסים,

לא יצא פירות של אגסים כי הענף הוא שואף להידמות לשרשו.

גם החומרים שיהיו בפרי יהיו החומרים

שהשורש רצה וינק מהאדמה.

זה אשלגן או לא משנה מה.

עכשיו אותו דבר אנחנו.

השורש שלי הוא –

מה השורש שלנו?

אנחנו חלק אלוק ממעל. נכון. יפה.

אז השורש שלי הוא האלוקות.

אז כל מה שיש באלוקות, מסביר בעל הסולם,

אני נמשך אליו באופן טבעי.

כל הנבראים, כל הבני אדם, סליחה, כן,

אם זה אושר, וכוח, וכבוד, ויופי, ובריאות

וכל הדברים שיש בבורא –

אני נמשך אליהם.

וכל הדברים שאין בבורא אני נדחה מהם.

חולי, וכיעור, ועוני וכל הדברים האלה. טיפשות.

כי הם לא נמצאים בשורש שלי.

אני נמשך למה שיש בשורש שלי, שזה האלוקות,

ואני נדחה ממה שאין בשורש שלי.

 

מה הכי אין בשורש שלי,

בואו תגידו לי אתם,

מה מה אין בבורא מה הכי הרבה?

הוא נקרא אחד יחיד ומיוחד.

רצונו להיטיב לנבראיו.

אין לו ממי לקבל.

יפה מאוד.

אין בבורא קבלה.

אז נכון. בבורא אין קבלה ממי יקבל?

הוא מחייה ומזין את כל המציאות כולה בכל רגע ורגע תמיד,

מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית.

אז אם הוא לא מקבל –

זה אין בשום צורה בבורא,

אין בו קבלה, אז הדבר שאנחנו הכי סובלים ממנו,

נדחים ממנו, מבייש אותנו וכן הלאה,

זה קבלה.

אף על פי שיש פה פרדוקס, כי אני כן נהנה לקבל, כן.

דרך אגב, אתם יודעים, אנחנו לא יכולים לחיות בלי קבלה.

השאלה גם מה אדם יכול…

 

האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.

שמעתי את זה יפה מהרב יובל אשרוב.

אז הוא אמר שאדם יכול לחיות, לצורך העניין,

בלי אוכל, תקופה די ארוכה.

תתפלאו, לא יודע כמה, אבל הרבה עשרות ימים

אדם יכול לחיות בלי אוכל.

בלי מים, הרבה פחות.

בלי אוויר הרבה פחות.

אבל בלי אהבה, אדם יכול לחיות, לא יכול לחיות, רגע.

אדם שהוא לא מוערך בשום צורה,

והחברה, אם החברה תתעלם ממנו –

הוא פשוט לא יוכל להתקיים.

השם ישמור, השם ישמור

רחוק מכם. הנאצים עשו ניסויים לגדל תינוקות

בלי מגע יד אדם.

לא יודע איך הם עשו את זה טכנית. כולם מתו.

אין דבר יותר חשוב לאדם.

אנחנו יצור חברתי באופן מכוון.

למה הבורא יצר אותנו יצורים חברתיים,

שאכפת לנו מהחברה?

משום שיש שני קומות בעבודת האדם, בעבודת בעבודה רוחנית.

אחד נקראת אהבת הזולת, והשניה נקראת אהבת השם.

אי אפשר להגיע לקומה שניה בלי לעבור בקומה ראשונה.

 

נכון, אם אני בקומת קרקע,

כלומר אפס נגיד, ואז יש לנו קומה אחת,

קומה שתיים,

אני לא יכול להגיע, גם אני אעלה במעלית,

אני חייב לעבור דרך קומה אחת.

אוקיי, אני לא יכול להגיע לקומה שתיים באופן טבעי,

מבלי לעבור בקומה אחת.

אז הוא אומר, הקומה, הקומה שתיים זה אהבת השם,

אבל אני לא יכול להגיע לאהבת השם, אם אין לי אהבת הזולת.

מכירים את כל אלה שאומרים אני יש לי לב נקי, אני זה,

שטויות במיץ עגבניות. סתם אגואיסט.

ו-או, אני לא הזקתי לאף אחד. בסדר, זה סור מרע,

מה עם עשה טוב, יש לך?

יש לך פה בחינה שצריך לעבור אותה עכשיו.

למה צריך קודם אהבת הזולת?

למה צריך כל אהבת הזולת,

בשביל להגיע לאהבת השם?

אז יש כמה סיבות.

בעל הסולם אומר קודם כל שהשם,

 

מאוד מאוד ממליץ ללמוד את תומר דבורה

של הרמק זכר צדיק וקדוש לברכה,

שהוא מסביר שמה את 13 מידות הרחמים,

ואת העבודה הרוחנית שלנו לפי זה.

יש שמה כמו א-ל רחום, וחנון, ארך אפיים

ורב חסד, ואמת, עושה חסד לאלפים וכן הלאה.

אז יש עוד פסוק אחר,

גם שמקביל ל13 מידות הרחמים,

אבל בסופו של יום.

חלק מהתכונות של הקדוש ברוך הוא זה.

זה, שהוא לא, הוא לא מעניש מיד.

הוא סובל את סובל את החטאים שלנו, כמו סבל,

סבל שסובל על הכתפיים משא, והוא ממתין. ארך אפיים.

המלאכים, כתוב שם שהמלאכים קוראים לבורא מלך עלוב.

למה מלך עלוב?

אתה נותן לבן אדם כוח לדבר –

והוא מדבר לשון הרע.

אתה נותן לו יד – והוא מכה את חברו.

הוא עושה את כל את כל הדברים נגדך,

ואתה מחייה אותו בכל רגע ורגע.

אתה אומר לשמור שבת –

הוא עם אותו נשימה, באותו כוח שאתה נותן לו,

הוא הולך ומחלל שבת.

מעליבים אותך. מלך עלוב. ככה קוראים לו המלאכים.

 

אבל זה עם הבורא יש הרבה סיבות

למה אדם לא נענש מיד.

למה רואים רשעים שכביכול טוב להם בעולם הזה, וכן הלאה.

לא נכנס לכל ההסברים כי הם פחות עניינים ללימוד,

אבל בסופו של יום, עם האדם זה לא ככה.

אם אני חלילה אתן אגרוף לחבר, או אגזול ממנו משהו,

הוא ייתן אגרוף חזרה.

הוא יתבע אותי בבית דין על הגזילה.

זאת אומרת התגובה, המשוב עם החבר הוא הוא הרבה

יותר חד, הוא הרבה יותר ניכר,

ואז יש עם מי לעבוד.

אז יש לנו מצוות שבין אדם לחברו

ומצוות שבין אדם למקום.

אבל כל עוד אני, אם אני רק אעשה מול המקום,

אז אני יכול להיות מדומיין,

כי אין לי משוב מהבורא. אין לי מיד תגובה.

או שהתגובה אני לא מבין אותה.

לצורך העניין אני אומר,

הנה אני מחלל שבת, אני גונב, אני לא יודע מה,

תראה איזה חיים טובים יש לי,

אתה פשוט לא מבין את התגובה האלוקית.

הוא שולח לך רמזים, הוא רוצה שתחזור בתשובה.

יש הרבה הסברים, לא נכנס. משלם לשונאיו בחייהם להאבידם,

כן, משלם לו פה, שעולם הבא הוא לא יהיה לו,

ובסופו של יום,

הפעולה של של ללמוד להשפיע, ללמוד לתת –

הרבה יותר קלה כי יש משוב בין אדם לחברו.

 

אז למה יש כל כך הרבה סוגים?

יש לי מצוות שבין אדם לחברו,

יש מצוות שבין אדם לרב,

בין אדם להוריו, אבא ואימא,

יש הלכות לאבא יש הלכות לאמא,

יש שתי כרכים בילקוט יוסף

של מצוות כבוד אב.

שתי כרכים ככה עבים כל זה רק על כיבוד אב ואם?

אוקיי? אבל יש לי המון סוגים של אהבת הזולת,

המון סוגים של אפשרויות להשפיע.

איך אני משפיע לאח, לאחות, לבן,

לשכן הילכות שכנים? וואו חושן משפט מלא הלכות שכנים.

אז כל הדברים האלה הם ערוצים של אהבה

שאני צריך ללמוד לאהוב, לתת, להשפיע.

ויש הרבה סוגים של ערוצים,

כי יש הרבה, יש הרבה סוגים של תקשורת עם האלוקות,

האלוקות הוא מאוד מגוונת.

שתבינו, היכולת שלי לתקשר עם המדרגה הרוחנית

שאנחנו קוראים לה –

לא מדרגה. סליחה, עם…

אין לי מילה להגדיר את הבורא, ישות רוחנית או משהו –

לא חשוב, אבל בוא נקרא לו הבורא לצורך העניין,

או ריבונו של עולם, או אלוקים, או איך שאתם רוצים.

אבל היכולת שלי לתקשר איתה היא לא אנמית כזאת

היא ערוץ אחד כזה, דבר איתו ככה.

יש לנשמה מגוון מאוד מאוד גדול של ערוצי תקשורת, של ערוצי אהבה.

 

ואת זה אני לומד על בסיס ההלכות האלה.

הלכה זה אותיות הכלה.

האור מוכל על מי שמקיים את ההלכה בצורה נכונה.

הלכה מאוד מאוד חשוב. אני מציע, בעל הסולם אומר

לפחות שעתיים ביום ללמוד. הלכה,

מאוד מאוד חשוב הלכה מאוד מאוד חשוב.

אתם לא מבינים כמה.

כל מה שכתוב, שמיום שחרב בית המקדש

אין להקדוש ברוך הוא אלא ד' אמות של הלכה,

מציע להתקשר גם לאדם רציני.

טוב אז בסדר,

אז נתנו פה ככה מנעד רחב. אוקיי.

בעצם מטרת הבריאה הייתה להטיב לנבראיו.

בשביל זה הוא ברא את הנהמא,

הוא הטמיע בנו את הנהמא דכיסופא,

איך מתבטל את הנהמא דכסופא?

שוב, אני מסכם לכם פה המון המון כתבים מהקדמות, מזה,

זה בכוונה כי אני מבין שאתם לא בקיאים בבעל הסולם.

אני מעדיף לתת ארסנל גדול

של מושגים וכן הלאה,

ואז אתם תראו, הגלישה פנימה, תהיה פה,

לקרוא את הכל; אני אתן לך את העקרונות

מכל הספרים,

 

אז כדי לבטל את הנהמא דכיסופא,

רוב האנשים מתבלבלים וחושבים,

שבעצם אני מקיים מצוות,

ואז אני בא עם תלושי שכר לבורא, נכון?

אני הנה תראה עכשיו הנחתי תפילין 80 שנה,

מגיע לי! אני לא אתבייש שאני בא לבוס שלי לקבל משכורת,

אני לא מתבייש, להיפך אני בא בגאון.

הנה עבדתי כל החודש,

עשיתי את העבודה שאתה ביקשת

והתאמצתי, ויגעתי, והזעתי. עכשיו תשלם.

אז כביכול פשוטי העם חושבים.

שהנהמא דכיסופא התבטל.

בגלל שאני, בגלל שאני למדתי הנהמא דכיסופא התבטל,

בגלל שאני עבדתי, קיימתי את המצוות.

הנה נתת לי עבודה, נקראת עבודת השם, לא?

הנה עבדתי אצל השם עכשיו תשלם.

 

אז קודם כל אנשים לא תופסים,

שהמושג עבודת השם זה – הוא עובד!

הוא עושה הכל,

אני צריך לקבל את זה שהוא עושה הכל,

אני חושב שאני עושה, שאנשים באים:

העסק הזה אני ב-10 אצבעות!

איזה 10 ואיזה אצבעות, מי נתן לך את האצבעות?

מי נתן לך את הכוח, את השכל, את הרצון, כל התנאים

זה עשה לך הבורא,

אתה זרמת עם זה.

אבל זה לא שאנחנו חסרי עשייה פה בעולם.

אנחנו לא חסרי עשייה, אנחנו כן עושים,

אבל אנחנו עושים –

א' בהסכמת השם,

ב', ברצון השם.

יש לך פה הרבה מאוד נתיבים. את כולם קבע הבורא.

ואת אותו סף הוא קבע לכולם.

אתה תחליט באיזה נתיב ללכת.

 

יש כמה, שתי דעות בגמרא,

אבל בעיקרון הדעה שאני, הרווחת, ושאני מחזיק ממנה,

זה – יש לך המון ערוצים.

סליחה, לא, המון מסלולים של חיים.

אתה יכול ללמוד רפואה, אתה יכול ללמוד משפטים,

אתה יכול ללמוד פחחות מגריפות. זה לא משנה.

אבל הבורא רוצה שתגיע אליו.

אתה בחרת רפואה? יופי. עכשיו יהיה עוד צומת.

אתה תלמד לי נגיד כירורג,

או שתלמד להיות אורתופד.

עכשיו עוד צומת, כל אחד יפתח לך אנשים אחרים שתפגוש,

מטופלים אחרים, בתי חולים עם עניינים אחרים,

אבל לא משנה כמה זה מסתעפת, כל הדרכים כולם,

ואת כל המצבים כולם, קבע מראש הבורא.

אתה רק תבחר באיזה מסלול ללכת,

אבל הכל כבר נקבע מראש.

אתה תבחר באיזה כביכול מסלולים ללכת.

 

אני יכול להגיד לכם שתקשיב מה אתה רוצה חמוד.

לבן שלי, כן, אתה יכול לאכול פה שוקולד לבן או שוקולד חום?

מגיש לו את שניהם, מה שאתה רוצה, שאתה אוהב יותר תיקח.

אבל אני לא הצעתי לו קרמבו,

ואני לא הצעתי לו ארטיק,

ואני לא הצעתי לו במבה.

אני הצעתי לו שתי דברים.

מזה הוא צריך לבחור.

הבורא הציע לנו לכל אחד לפי סוג התיקון שלו,

מספר מסלולים שצריך לבחור בהם.

כל המסלולים קבועים, כל המצבים קבועים,

הכל מוגדר כבר מראש.

אם ללכת, באיזה מסלול ללכת – זה אתה בוחר.

והאם ללכת באמונה למעלה מהדעת.

למה ללכת – זה אתה בוחר.

אם אתה לא באמונה,

אני עשיתי, אני קבעתי, אני למדתי,

אני עבדתי, אני, ואני, ואני, ואני, ואני.

כתוב, אני עומד ביניכם ובין השם.

במתן תורה בהר סיני פחדו מהקולות, אמרו למשה רבינו,

תעמוד בינינו ואתה תגיד לנו, הוא ידבר איתך – ואתה תדבר איתנו.

אז אחד המדרשים אומר, מה זה אני עומד ביניכם?

אם אדם אומר אני, ואני, ואני – זה עומד בינך לבין השם.

אבל אם אדם אומר אין, אני באותיות אין, כן,

כמו אנוכי השם אלוקיך, אנכי זה אני עם כף, כף הדמיון,

אם כשם שהוא רחום גם אתה רחום,

כשם שהוא חנון, גם אתה חנון,

אז אנוכי השם אלוקיך.

תוריד כף הדימיון, אני השם אלוקיך:

כל אחד חושב שהוא אלוקים,

שהוא עושה, והוא פועל, והוא זה. שטויות במיץ עגבניות.

מה אנחנו פועלים פה בכלל? היה עכשיו את כל ההפגנות וזה.

 

אז פעם שאתם הייתם צעירים יותר לפני עשור בערך,

יותר מעשור, 12 שנה, היה הפגנות מאוד גדולות,

כל זה היה נקרא מחאת הקוטג',

שרבו, האנשים צעקו על יוקר המחייה.

ועשו מחאת אוהלים, ושמו מס, בלגן, השביתו את המשק,

מיליון איש יצאו לרחובות, מיליון איש יצאו לרחובות,

כל תל אביב הייתה אוהלים. בלאגן.

אז אני הייתי פעיל באיזה ארגון.

אז בא איזה מישהו ככה מההפגנות, כזה דרום אמריקאי,

והוא אמר דבר מאוד מאוד יפה.

אני אגיד לכם בדיוק איך שהוא אמר את זה.

אבא, אבא שלי אמר, שכל פעם שיש בלאגן – תסתכל למטה

אז אומר לו, למה למטה?

מה שאתה מסתכל למטה, מה אתה רואה?

אומר, מה? את הגוף שלך.

ורק על זה אתה שולט, ובקושי.

חושבים שאנחנו עושים הרבה, אנחנו כמעט ולא עושים כלום.

אדם צריך לבחור להיות באמונה שהבורא עושה, זה נקרא עבודת השם, הוא עובד.

 

אני חוזר על הפסקה.

והתמצית הוא כי כוונת השם יתברך בבריאה

היתה כדי להנות לנבראיו כנודע.

והנה ודאי הוא, שבעת שעלה במחשבה לברוא את הנשמות

ולהנותם מכל טוב, הנה תכף נמשכו ויצאו מלפניו

בכל צביונם וקומתם ובכל גובם של התענוגים שחשב להנותם,

כי אצלו יתברך המחשבה לבדה גומרת,

ואינה צריכה לכלי המעשה כמונו.

ולפי זה יש לשאול,

למה ברא הבורא, למה ברא עולמות?

סליחה. ולפי זה יש לשאול, למה ברא העולמות צמצום אחר צמצום

עד לעולם הזה העכור, והלביש הנשמות,

והלביש הנשמות מהגופים העכורים

של העולם הזה?

אז פה כביכול הוא מקדים את המאוחר,

והוא אומר לנו מה יקרה, אבל מה השאלה שלו פה?

מצד אחד הבנו כן, אז באות א', למדנו,

שהכל נברא בשביל האדם.

באות ב' למדנו,

שכוונת הבריאה הייתה לא רק בשביל האדם, אלא ממש להיטיב

לנבראיו, להיטיב לאדם.

שילבנו פה את עניין של נהמא דכסופא

שנעשתה בשביל זה.

אז עכשיו אם עכשיו המושכל השלישי

שהוא מביא לנו פה,

שכשהכל נברא בהתחלה,

במחשבת הבריאה מה שנקרא אינסוף,

הכל נברא מוכן,

כל הרצונות וכל המילויים.

מה הכוונה?

 

תראו, זה שוב דברים פה דורשים המון המון הרחבה.

לא סתם התחלתי עם מי שהיה איתנו בשיעורים הקודמים,

יותר מחצי שנה האחרונה, דווקא במאמרים אחרים

אתם יכולים לראות אותם באתר,

כי הם מביאים את כל העקרונות האלה.

אני פה מסכם לכם בקצרה.

יש לנו 3 מצבים בהתפתחות,

זה נקרא אינסוף, שיתא אלפי שני, גמר תיקון.

אינסוף זה המציאות הקדמונית ביותר, שחזל תפסו.

אינסוף ברוך הוא. זה נקרא גם מחשבת הבריאה, או רצונו להיטיב לנבראיו.

בעצם זה בעצמותו יתברך אין השגה. 

 

לחנות הספרים

 

60 אגורות ליום
שיעשו את כל ההבדל!

לחצו כאן לתרומה

הלימוד באתר מוקדש

הרשמה לאתר
תכני האתר המלאים נפתחים רק לגולשים רשומים (הרשמה בחינם!)
להמשך גלישה יש לבצע הרשמה אותה ניתן לבטל בכל עת.
הרשמה
+