סדר סיבה ומסובב | 14

סדר סיבה ומסובב | הרב שגב רומנו

ביאור מקיף ומעמיק על סדר השתלשלות העולמות הרוחניים, כפי שביאר אדמו"ר הרב יהודה לייב הלוי אשלג זצ"ל מחבר פירוש הסולם על הזוהר הקדוש | בסדרת שיעורים נפלאה, מבאר הרב שלב אחר שלב את יציאת עשר הספירות בדרך קודם ונמשך | כפי בכתב 'בעל הסולם' בספריו 'תלמוד עשר הספירות'.

 

הכנה לשבירת הכלים

עיקר של יציאה של פרצוף מפרצוף זה בעצם הזדכות של הפרצוף העליון שהמלכות שלו נקראת טבור, הטבור מאבד את העביות שלה המסך של הטבור, מלכות אמרנו מחולקת לשתי מסכים מסך שהוא מזווג [מקשר] את האין סוף [השראת אין סוף במדרגה, הפה מלכות דראש עם הנברא, ואחרי שהשראת אין סוף נדפסת, האור מתפשט לגוף, אחרי שמלכות עשתה אור חוזר והיא זכתה באותה מדרגה רוחנית אז היא זוכה בה "בפועל".

הראש זה בחינת "בכוח", ובפועל זה מתפשט מהפה עד הטבור טבור משקף את המסך של הגוף. המסך אוחז את אור הפנימי הוא מחזיק את האור הפנימי במדרגה. האור פירושו ההשגה של אותו נברא, עלמנת שהנברא יוכל לקבל השגות חדשות, הוא חייב לוותר על האור הפנימי הקודם.

משל: למה הדבר דומה שאדם לומד סוגיה מסוימת הוא מרוצה ממה שהשיג ממנה זה האור הפנימי, אבל שמתחילים שאלות מה? למה? איך? כמה? הוא רואה שהוא לא מבין כלום אלו מקיפים, הוא רואה שבאופן יחסי למה מה שהוא למד בהתחלה, הביטושים של השאלות, הסתירות שנוצרו לו איבדו את הערך של האור פנימי, זה נקרא זיכוך ובשלב הבא יקבל ערך חדש, זה נקרא שהטבור עלה, עליה פירושו הזדככות, והתעבות זאת ירידה. הזדכות [העליה] אני אומר שהטבור הזדכך איבד את העביות שלו, ועכשיו המסך לא אוחז את האור פנימי, והוא מזדכך עד לראש בחזרה, וראש זו השראת אין סוף חדשה, כי האור תמיד מחכה בראש, בראש אין עוביות והאור אין סוף מכה תמיד בנברא, הבחינה שהוא מזווג אותו, המלכות המזדווגת נקראת "פה" הזווג נקרא דיבור, הדיבור של הבורא, זה זיווג על מלכות בראש וההתפשטות שלה לגוף יוצר כלים בפועל כל פרצוף בנוי בצורה הזאת: ביטוש אור חוזר במלכות של הפה האור חוזר נעשה לבוש לאור ישר [שפע האלוקי] המלכות זוכה בו והאור מתפשט לגוף, מסתיים בטבור.

מהפה עד הטבור – זה הגוף, גוף זה העיקר של הפרצוף כמו שאמרנו בסוגייה גופא.

מהטבור ולמטה – כוחות סיום, שיעור של ראש תוך, איך יצא פרצוף חדש שהוא איבד את מדרגה הקודמת שזה אומר באופן טכני, המסך יזדכך כלומר איבד עוביות אחת, שהזווג היה בגולגלתא דא"ק הקומה הייתה על ד' דעוביות, העוביות הכי גדולה, מזדכך המסך לג' דעוביות, יצא מזה ע"ב פרצוף החכמה. וכן גם בפרצוף החכמה יהיה אותו דבר: זיווג בפה אור חוזר, אך הפעם תתפשט קומת חכמה לא קומת כתר כמו בגולגלתא, זה לא כמו בקומת הכתר עכשיו אנחנו בפרצוף החכמה, בפרצוף החכמה מתפשט קומת חכמה גם כאן יהיה ביטוש [סתירה] בין האור מקיף לאור פנימי ויאבד את האור פנימי ויזדכך מהטבור ויעלה בחזרה לראש. עליית הטבור לראש [הזדכות] עד שתביא אותו למדרגה חדשה קשר חדש עם אין סוף, כל פעם שמזדכך מגיע לראש השראת אין סוף במדרגה, ראש מתפשט פרצוך חדש.

וכך מגיעים להתפשטות של חמשה פרצופים:

גלגלתא – פרצוף הכתר.

ע"ב – חכמה.

ס"ג – בינה.

מ"ה – ז"א.

ב"ן -מלכות.

הרעיון של יציאת פרצוף מפרצוף: בורא עולם לא רוצה שנסתפק במעט כלים, רוצה שתקבל עוד כלים. לכן נעשה עוד פרצוף זה אומר עוד כלים, על מנת שהנברא יוכל להשיג עוד השגות.

יש להבין לכל פרצוף יש כוחות סיום. התוך והסוף יוצא ביחד הגוף, הגוף נקרא תוך וסוף.

הכתר יצא על רצונות הכי גדולים כדי להשיג את הקומה אור הכי גדולה נצטרך רצונות הכי גדולים. הרצונות הכי גדולים כשהם מופנות לעצמך [לאגו] אז זה נקרא רצון עבה, אבל כשהם בעל מנת להשפיע בבחינת אור חוזר הקומה הנמשכת נקראת כתר, הכי זכה וזה ערך הופכי בין אורות לכלים. כשיש כלי גדול הנברא זוכה באור גדול האור של הכתר הוא האור הכי גדול.

המלכות היא המושכת [הרצון לקבל הגדול], אבל מי שיקבל את האור הגדול [היחידה] זה הכתר. הרב אשלג מחדש על מה שכתוב בהאריז"ל במבוא שערים שכתוב בפירוש ואז צמצם עצמו שנית שבורא עולם עשה במערכת צמצום שני, זה רמוז במדרש רבא שהקב"ה בורא עולמות ומחריבן אנחנו שואלים למה להחריב עולמות אם מדובר בח"ו באדם אני מבין, בבן אדם לא יצא לו מה שהוא רצה אז הוא הורס ובונה חדש, אבל למה אצל בורא עולמים מלך מלכי המלכים למה הוא בורא עולמות ומחריבן אבל זה כדי שאנחנו נתעקב קצת שיעור בפני עצמו.

לפרצוף הבינה הפרצוף השלישי בינה האופי שלה היא אמא חפצה בחסדים רוצה להשפיע כל כולה אהבה היא לא רוצה לקבל לעצמה היא רוצה להדמות למאציל להדמות לכתר, ושהנברא רוצה להדמות לשרשו זה מעורר עליו אור של חסדים זה התכונה ל בינה, כל כולה חסדים אהבה נתינה אמא נותנת את הדם שלה דם נעקר ונהיה חלב אמא מניקה זה כפשוטו נותנת דם לילדים, זה האופי של בינה הבינה היות והיא בעצם חפצה בחסדים אין לה אופי של רצון לקבל לעצמה אז היא לא מצומצמת כשאר הפרצופים שאר פרצופים נעצר האור שלהם בטבור,

כי הם רוצים את החכמה את הבחירה החופשית את הרצון לקבל לעצמו חכמה היא התענוג עצמו, אבל היא לא רוצה את התענוג היא רוצה להשפיע את התענוג, ולכן יש לה בחינה שמתפשטת מתחת הטבור מה זה המקום הזה שמתחת הטבור זה מקום של רצון לקבל על מנת לקבל, זה כלים של בחינה ד' של הרצון לקבל הכי גדול ואז יש לנו חיבור בין הבינה שהיא בחינה ב' לבין הבחינה הראשונה שיצאה בעולמות, הד' מלכות מתחברת עם בינה ומעכשיו איפה שיש מלכות מידת הדין יש בינה מידת הרחמים איפה שיש מידת הרחמים יש בינה הירידה של הרחמים אל תוך הדין השפילה בהתחלה את ערכה של מידת הרחמים ופגמה בה כביכול, אולם רק מצד הגילוי לתחתונים, לא חס וחלילה פגם של טעות יש איזה שהוא.

הרי הכל ודאי מתוכנן מראש וחייב לומר שכל המהלכים האלה היו לכתחילה, לא בדיעבד לא היה משהו שיצא לא בסדר ההשתלשלות ח"ו. לכתחילה כדי לקבל את הרע הגמור יש לנבראים תפקיד מאד יקר דירה בתחתונים. המקום הכי נמוך בעולם שיכול להיות מה יכול להיות המקום הכי נמוך בעולם ים המלח.

ים המלח ים המוות זו נקודה הכי נמוכה בעולם ברוחניות זה בחינה ד' ארבע מאות מטר מתחת לפני הים זה צריך להיות רצון לקבל כזה גדול שהוא שוכח בכלל שיש מישהו אחר עד כדי כך שכופר לגמרי במציאות של הבורא יש רק אותו והקב"ה רוצה להתגלות אפילו אצל הכופר הזה בפוטנציאל כולנו כופרים כאלה זאת אומרת נולדנו מצד אחד מאמינים גדולים, אבל זה אמונה של תינוק הוא מאמין להורים שלו הוא מאמין לכל מי שלוקח אותו על הידיים אחר כך הוא עד גיל 5 6 מתחיל לאבד את כל האימון אחרי שלא הגיעו בזמן לאסוף אותו מהגן והבטיחו ולא קיימו איבד את כל האימון בהורים אחר כך הוא צריך לפתח אימון אחר לגמרי בדרגה הרבה יותר גבוה לשם שמיים, לא אם אני אקבל מהבורא אז אני האמין לו אם אני הניח תפילין באותו יום שאני מואר ומחייכים אלי אז אני אניח תפילין גם מחר. לא! אני הניח תפילין גם אם אני אקבל על זה מכות כי צריך להניח תפילין.

אבל מדרגה עוד יותר גבוה זה שהוא עושה את זה מתוך אהבה שהוא לא יכול לוותר על התפילין כי זה רצון ה' איך לא לעשות רצון של אבא, איך אפשר אבא כזה אהוב מלך מוערץ, איך אני לא אעשה בדיוק מה שהוא אומר לי, אז יש על בזה מדרגות על מדרגות באהבה ויראת הרוממות כמה הוא חשוב וכמה אני רוצה להיות קרוב אליו. יש לדעת בורא עולם אירגן לנו תפקיד מאוד מאוד חשוב לגלות את הרע בשיא תוקפו ושם לתקן אותו, ככה הבריאה בנויה.

מתי התגלה הרע?

לפני שבירת הכלים לא היה רע בעולמות, עד שבאה השבירה, השבירה נתנה מקום לרע הגמור, לאגואיזם המוחלט, ליישות הנפרדת מהבורא, האפשרות לבחור נגד הבורא – האדם יכול לבחור בחירה שהיא נגד הבורא, אבל אמרנו שהבחירה זה השפע הכי טוב שיש בעולם, אין שפע גדול במציאות יותר מהבחירה זה אמנם "עליה וקוץ בה" הבחירה היא הכי טובה ובגלל שהיא הכי טובה, יש לה את ה"כנגד" היא יכולה לשמש לרועץ וזה בעצם הסוד שהמשיח הוא גימטריא "נחש" הוא נחש בהתחלה כי הוא מפריד אותנו, ג' קליפות הטמאות סופי תיבות של ענן גדול רוח סערה ואש מתלקחת זה יוצא סופי תיבות "נחש" זה הקליפה הגדולה שהיא לא ברת תיקון בכוח האדם, האדם ביכולתו לתקן רק את ה קליפת נוגה את מקום הרשות, אך בורא עולם עשה שבירה ערבב את מקום הרשות והטוב עם הרע, כשהאדם מברר את הטוב ואת הרשות, מתברר איתו גם חלקים של הנחש עצמו ממש, הרע הגמור נקרא גם ל"ב האבן, הקב"ה בורא עולמות ומחריבן העולמות האלה נקראים מלכים.

פעם מופיע שהיו שבעה מלכים ופעם שמונה מלכים, והסיבה לחילוק ביניהם הוא האם מחשיבים גם את הכולל שלהם, הכתר, הנקרא מלך הדעת, לפעמים מחשיבים אותו ולפעמים לא מחשיבים אותו. הרעיון מאוחרי זה הוא שיש עולמות שנשברו כי משותף בהם גם הטוב של הבינה חסדים וגם מידת הדין שעלולה בפוטנציאל לתת מקום לרע מקום לבחירה רעה והשיתוף ביניהם יצר בלבול יצר חוסר איזון. השיתוף הזה קרה בבינה, משום שבינה היא אור דחסדים יכלה להתפשט למקום של הדין מתחת הטבור משום שהדין לא פוגע בה.

משל: לכך שהאדם לא יכול לצמצם מישהו שבא להשפיע לדוגמא: אם באים שלושה אנשים לעזור לאדם מסויים: שתים באין לעזור מתוך כוונה לא לשם שמיים, על מנת שאחר כך אתה תעזור להם, ואילו השלישי בא לעזור מתוך כוונה לשם שמיים, כי הוא רוצה לעזור, אם תעליב את אותם שניים אשר באו לא לשם שמיים, מיד הם יוותרו וילכו, אבל אותו אחד שבא באמת לעזור, לו לא יהיה אכפת אם תעליב אותו. זה לא ישנה לו, הרי הוא בא לעזור.

הנמשל: הבינה לא נפגמת מהצמצומים, כלומר אי אפשר לצמצם אותה אי אפשר לצמצם מישהו שהוא בא להשפיע אתה יכול לצמצם רק מישהו שבא לקבל לעצמו. אדם עזר עשה איזה פעול. אם הוא עשה את זה לשם שמיים הוא לא מתלונן למה אחרים לא עזרו לי, אבל שהוא עושה את זה לא לשם שמיים תמיד כואב לו למה אחרים לא עשו גם כן. ויש עוד הרבה מדרגות עוד יותר גבוהות, שהוא רוצה שיהיה טוב לאחרים שאחרים גם הם ישפיעו שיהיה להם טוב, אבל האדם בדרך כלל משקר לעצמו, כשלאדם כואב לו שאחרים לא עזרו, זה משום שהאדם לא עבד לשם שמיים אדם העובד מול הבורא הוא לא שואל למה אחרים לא עשו?, כי הוא חוטף מצוות – תענוג טוב מאוד שאחרים לא יעשו. השאירו לו מקום, השאירו לו לעשות את זה בדרגה הרבה יותר גבוה.

סיבה ומסובב – יציאת פרצוף ס"ג

אז אנחנו בשיעור של יציאת פרצוף ס"ג זה פרצוף הבינה, מע"ב. אתמול דיברנו על יציאת פרצוף החכמה, פרצוף ע"ב, מגלגלתא, אמרנו שפרצוף זה הנהגה שלמה שאיתה הבורא מנהיג אותנו, ושאנחנו עושים עבודה של מיתוק הדינים אז אנחנו ממתקים ע"י פרצוף מסוים ע"י חיבור לספירה מסויומת, הנהגה מסוימת. אנחנו נלמד בשיעור אחר כל פרצוף באריכות על אופיו ותפקידו כרגע אנחנו רק לומדים תכנית, איך משתלשל מאחד לאחד אבל נזכיר רק בקצרה שגלגלתא זה כתר וכתר זה אומר סיבה ראשונית שמקיפה את הכל כמו במשל של קוצו של יוד שאיתו מתחילים לכתוב כל דבר בחכמה אין אות שלא מתחילה מקוצו של י' אבל מצד שני לא מובן ממנה כלום, ככה הכתר הוא נעלם ונשגב ונעלה מאוד אי אפשר להבין ממנו כלום אבל הוא שורש להכל, היוד היא כבר משהו שאנחנו יכולים לתפוס אותו כחמה, אבל זה כמו טיפת זרע כי עדין לא יצתייר מזה משהו.

כל האותיות מתחילות ביוד, אבל עוד לא יצא מהיוד הזאת עוד אות, עוד התפשטות של האות. אז הכחמה היא כמו זרע אב והבינה היא כמו הרחם שמציירת את הולד, היא קולטת אותו, בונה אותו, בונה מלשון בניין, בינה, היא גם מחזירה אותו ל… נותנת לו את הצורה המיוחדת שלו את השורש שלו, אז היא בעצם, עניין של תשובה, בינה זה עניין של לשוב, כי אם אתם זוכרים שדיברנו על הבינה היא רצתה לשוב להיות כתר, בינה יש לו תנועה של תשובה היא גם בחינה של אמא שמניקה את הולד, השדיים, דדים הם שייכים- אל שדי, זה בבינה.

אז נלמד את כל השמות קודש בנפרד. כרגע צריך לדעת שיציאת פרצוף מפרצוף זה אומר ההנהגה יוצאת מהנהגה. יש את ההנהגה הגבוה ביותר, אין סוף ברוך הוא, הוא לא יכול להשפיע עלינו ישירות כי הוא אין סופי אם הוא ישפיע לתוך סוף, מה יקרה לסוף שלנו? הסוף- הלך עליו.. אז הוא רוצה שהוא לא יהיה סוף אלא שהוא יהיה גבול שהוא עדין נותן לאין גבול להשפיע בתוכו. אז יש הדרגתיות, יש את פרצוף הנהגת הכתר, פרצוף הכתר נקרא גלגלתא זה הרצונות הכי גבוהים, הרצונות להיטיב הרצונות הזכים ביותר כלול שמה כל השפע כתר מלשון להכתיר, כתר.

סיבה ראשונית, מכתיר, וגם המלך, וגם שכמו שהכתר הוא מעל הראש של הבן אדם זה לא חלק מהגוף ככה זה לא חלק מהדברים שאנחנו ממש תופשים אותם, אנחנו יודעים שהם קיימים אבל אין בהם אחיזה, לכן הכתר זה מכונה גם כן אפס, כי זה אפס ההשגה, ומכונה גם כן אין, אין סוף. האין סוף מאיר לתוך פרצוף הכתר והכתר הוא עדין בחינת אין סוף כי הוא השראת אין סוף באותה מדרגה, אחר כך הוא משפיע את זה בפרצוף החכמה, שהחכמה זה כל הכוח, כח מה, הכל כלול שמה בכח, מה זה ביטול ואנחנו מה, זה כח כמו שאומרים, בכח.

וגם כל הכח כל החיות החכמה תחייה את בעלה, כחמה זה החיות. והחיות העצמה הזאת שהיא התענוג הכי גדול שיש בבריאה אותה הכתר רוצה להשפיע, מה הבורא רצה להשפיע? את הכחמה! אז החכמה נקראת השפע. פרצוף החכמה התמלא וזה נקרא ראש תוך סוף, כל פרצוף הוא ראש תוך וסוף. ראש זה הבכוח שלו ההתקשרות שלו עם האין סוף, תוך זה מה שהוא יכל לקבל בע"מ להשפיע וסוף זה הכוחות סיום שהוא הפסיק לקבל את המותרות, ויש לנו עכשיו פרצוף שלם, מה גורם לו להזדכך ולהסתלק ממנו האור הפנימי שלו?

האור הפנימי זה האור שהוא השיג אבל הוא קטן לעומת האור המקיף, האור אין סוף רוצה להשפיע לו הרבה יותר, אז הוא אומר לו תתרוקן כדי שאני יוכל למלא אותך בשפע הרבה יותר גדול, ומי זה השפע הזה? השפע של הבינה. אמרנו במשל שלנו האדם למד סוגיה, רק קרא אותה, למד אותה בע"פ, שינן את המשנה, זה הכתר, כלול שם הכל, כל ההבנות כלולות שם אבל בצורה לא מובנת ולא מושגת, הוא שינן עכשיו משנה בספר יצירה, "לב נתיבות חכמה בעשר ספירות בלימה", נפלא, עכשיו בוא נבין אותם…

ההבנה באה מתוך השאלות, והשאלות זה כמו האור מקיף שמציק לאור פנימי, האור פנימי אומר לו "מה הבנת? לא כל כך הבנת", אומר לו "יש לי תענוג בקצת שהבנתי, יש לי תענוג" אומר לו "לא לא זה קצת תענוג, בוא תקבל יותר" זה נקרא שהוא סותר אותה זה נקרא ביטוש, ביטוש זה סטירה ביטוש האור מקיף באור פנימי, מזכך אותו ומעלה לו את המסך את הכח התגברות , עליה זה זיכוך, נכון? מעלה אותו לאיפה? לשורש שלו בחזרה, מעלה אותו עד לראש שלו, עד לשורש ואז יש ראש חדש, יש השראת אין סוף חדשה במדרגה, זה בינה, להבין דבר מתוך דבר, זה כבר הרבה יותר מובן וכבר כמו ממשנה הפך להיות גמרא, יש לי כבר שאלות תשובות, בנייין, שקלא ותריא, יש לי מהלכים, זה הבינה.

שאדם למד בצורה של בינה הוא עדין לא יודע לבטא את זה בפה שלו זה עריכת שפתיים נקרא, זה נקרא שהוא עדין לא יודע. כי הלשון זה בחינת הדעת, זה גילוי של הדעת שלו וכדי לגלות הלב שלו לגלות את הדעת שלו החוצה הוא צריך לדעת לחבר בין החכמה והבינה ולדעת לקשור אותה בכל הפרטים. כל פרט שיש במשנה בצורה הגולמית להסביר אותו טוב עד ההבנות הכי ברורות, אחר כל שהוא כבר יש לו תורה שהוא יודע להגיד אותה זה דעת, בחינת הבעיר אנפין, דעת זה שבראש, שהוא מתפשט לגוף זה נקרא זעיר אנפין, וכבר הפרצוף הבא, הגענו כבר לפרצוף מ"ה.

והפרצוף האחרון זה פרצוף שנקרא פרצוף המלכות, מכונה בשמות גלגלתא זה היה כתר, חכמה ע"ב בינה ס"ג הזעיר אנפין, התפארת מכונה מ"ה, גמט' אדם. תפארת אדם, והאדם הזה הוא עיקר ההנהגה שאנחנו מונהגים על ידיה בעולם זה הנהגת המשפט, והוא מאיר להנהגת הצדק, המשפט וצדקה, צדקה זה המלכות שמכונה גם ב"ן.

הפרצוף האחרון הב"ן הוא בחינת הנוקבא, בחינת החסרונות, בחינת המקום שצריך לקבל את המילוי, והמשפיע, הממלא זה הזעיר אנפין ובעצם בתפילה, בכל מקרה שאנו אומרים- לשם איחוד קודש בריך הוא שכינתא, אנחנו מתכוונים קודש אבריך הוא להוויה שזה הזעיר אנפין, התפארת, דרכו אנחנו מונהגים והוא ממתק את החסרונות של הגילוי של המלכות שלו בעולם, השם שלו לא שלם ולכן אנחנו אומרים יתגדל ויתקדש שמה רבא, מי זה השם שלו? זאת השכינה, הגילוי של המלכות לנבראים גילוי אור השם בעולם איך שהוא שוכן אצלנו זה נקרא שכינה וזה כבר שייך לפרצוף הזה של המלכות.

 

לעמוד שיעורי הקבלה של הרב שגב רומנו

לרכישת ספר 'מילון הסולם' של הרב שגב רומנו

לשיעורי קבלה וחסידות מכל מרבני המרכז

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל שיעורי הוידיאו שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.