נהמא דכיסופא — למה הנשמה יורדת לעולם הזה?

נהמא דכיסופא: מדוע מתנה שניתנת בחינם מולידה בושה?

נהמא דכיסופא הוא המפתח לשאלה הגדולה ביותר בחכמת הקבלה. אם הבורא רצה להיטיב לנבראיו, והוא כבר הטיב בפועל, מדוע ירדה הנשמה אל העולם הזה? הרי באין סוף היה לנו הכל. הרב שקד אליהו פנחס שליט״א פותח בשיעור זה את השאלה במלוא חריפותה. לכן, לפני שנגיע אל התשובה, נעמוד תחילה על סדר בניית הכלי. השיעור נסמך על יסודות ארבע הבחינות של הרצון לקבל, וממשיך את הלימוד במטרת הבריאה ותיקון הרצון.

מהו נהמא דכיסופא בחכמת הקבלה?

נהמא דכיסופא פירושו בארמית לחם של בושה. זהו הרגש הבלתי נמנע של המקבל טובה גדולה בלי שעמל עליה כלל.

המונח מופיע רבות בכתבי האריז״ל ובספרות הקבלה. כמו כן, הרמח״ל בפתיחת מסילת ישרים קובע שתכלית הבריאה היא להיטיב לנבראיו. אולם דווקא כאן נולד הקושי. הטבה שלמה אינה יכולה להגיע כמתנת חינם. לפיכך נדרש עולם שלם של תיקון. בשיעור מבאר הרב את שתי התשובות שנתנו המקובלים לשאלה הזאת.

ארבע הבחינות: כך נבנה הרצון לקבל

השיעור נפתח בשרטוט מבנה הכלי הרוחני. תחילה השורש, הנקרא כתר. אחריו בחינה א׳ שהיא חכמה, בחינה ב׳ שהיא בינה, בחינה ג׳ שהיא זעיר אנפין, ובחינה ד׳ שהיא מלכות.

בחינה א׳ נקראת התפשטות א׳, ובחינה ג׳ נקראת התפשטות ב׳. למעשה, ההתפשטות היא ירידת האור מן הבחינה העליונה. בבחינה א׳ שורר אור חכמה. לעומת זאת, בהתפשטות השנייה מאיר אור חסדים בהארת חכמה. אחרי כל התפשטות באה התגברות. הנאצל מתגבר ודוחה את האור, ומתוך הדחייה נולד כלי אמיתי. הרחבה על מבנה זה תמצאו בשיעור על שלושת חלקי הכלי הרוחני.

למה בכלל צריך את כל התהליך הזה?

התהליך נחוץ כדי שייווצר נברא הדורש את האור בכוחות עצמו, לומד תורה, משפיע, ועולה במדרגות עד שהוא מקבל מחדש את אור החכמה.

כאן מונח לב השאלה. בחינה א׳ כבר הייתה מלאה באור חכמה. גם בחינה ד׳ מלאה באור חכמה. אם כן, מה נתחדש בכל השרשרת הארוכה? הרב מנסח זאת בחדות אופיינית ושואל מי צריך את כל התהליך הזה. אכן, מצד הבורא כבר ניתן הכל. באין סוף לא חסר לנו דבר. אז מדוע לרדת אל עולם מלא צרות וייסורים? יסוד קרוב מתבאר גם בשיעור על תכלית הבריאה והשתוות הצורה.

משל הדוד העשיר: כשהכל ניתן בחינם

כדי להמחיש את הנקודה מביא הרב משל מחיי היום יום. אדם מגיע לארץ ומגלה דוד עשיר שלא הכיר מעולם. בשבוע הראשון הדוד נותן לו בית. בשבוע שאחריו רכב. אחר כך הוא משיא אותו, קונה בגדים לילדיו, ורק נותן ונותן.

מה רע בזה, שואל הרב. התשובה עולה מאליה מפי השומעים. בסופו של דבר אין סיפוק. כל מפגש עם הדוד מלווה בתחושה מכרסמת של בושה. אני מרגיש שאני עצמי איני כלום. בדיוק זה נקרא נהמא דכיסופא. הרב מסכם את העיקרון: ״המתנה הכי גדולה זה להשיג לבד, ולא לקבל סתם ככה בלי מאמץ״ (מתוך השיעור).

איך מבטלים את נהמא דכיסופא?

מבטלים את נהמא דכיסופא בקבלה בזכות עצמנו, כלומר בפעולה הדומה לפעולת הבורא: הוא משפיע, ואף אנחנו משפיעים.

כאן הרב מסיר טעות נפוצה. רבים סבורים שביטול הבושה נעשה בהצגת חשבון לפני הבורא. הנחתי תפילין שמונים שנה, שמרתי שבת, תנו לי שכר. אולם זו אינה הכוונה כלל. יתרה מזו, גישה כזאת רק מעמיקה את הקבלה לעצמו. הכוונה האמיתית שונה לחלוטין. בלשון הרב בשיעור: ״כדי לבטל את הנהמא דכיסופא אנחנו צריכים לקבל בזכות עצמנו״.

השתוות צורה: לפעול כמו הבורא

חז״ל ניסחו זאת בשלוש מילים. כשם שהוא רחום, אף אתה רחום. כשם שהוא חנון, אף אתה חנון. מכאן שכל עבודת האדם היא רכישת תכונת ההשפעה.

הרב ממחיש זאת בסעודת שבת. מבחינת האדם עצמו די היה בקרקר וגבינה. אולם הבורא ציווה להתענג בבשר וביין. משום כך האדם מוכן ליהנות, ובלבד שישמח את בוראו. כאשר כל מעשיו מכוונים לעשות נחת רוח ליוצרו, הבושה מסתלקת מאליה. אדרבה, הוא חש שהוא עושה טובה. שורש התנועה הזאת מתבאר בשיעור על הרצון להידמות למאציל, וכן בשיעור על רצון לקבל ורצון להשפיע.

משל העובר: למה נדרש חיסרון אמיתי?

חיסרון אמיתי נדרש מפני שבלעדיו אין הרגשה כלל. העובר מקבל מאמו הכל ואינו חש דבר, ורק לאחר לידתו נולדת בו תודה אמיתית.

זוהי התשובה השנייה שמביא הרב. במקור הכל מגיע אלינו, אך אין שם רצון. העובר מקבל מזון, חמצן ואור, ואינו אומר תודה על ארוחת אמו. הוא פשוט אינו מרגיש. לעומת זאת, לאחר שנולד ונוצרים בו חסרונות ממשיים, הוא מבקש אוכל ומודה עליו באמת. לפיכך ירידת הנשמה בונה כלי. הכלי קודם לאור, והחיסרון הופך להשתוקקות אמיתית.

ההטבה הטובה ביותר: לקבל בהשתוות צורה

מכאן מתבררות שתי תשובות משלימות לשאלת ירידת הנשמה. הראשונה היא ביטול הבושה. השנייה היא יצירת חיסרון אמיתי. שתיהן יחד מסבירות מדוע ירדנו לעולם מלא רצונות ותאוות.

בעצם, זו ההטבה הגדולה ביותר שהבורא יכול לתת. אילו היינו מקבלים בלי רצון אמיתי, או בלי השתוות צורה, הייתה נותרת בושה. אכן, האור האלוקי נמצא בכל מקום. הרב מדגיש שאפשר לקחת אותו תמיד, אך רק מי שדומה לבורא לוקח אותו נכון. עומק המדרגה הזאת מתבאר בשיעור על מהי דבקות בשפת הקבלה.

התורה היא החמצן של העולם

בסיום השיעור מרחיב הרב את היריעה אל האנושות כולה. כל חוקי הבורא מכוונים אל תכונת ההשפעה, ולכן הם נקראים מצוות מלשון צוותא וחיבור. בלשונו: ״התורה היא החמצן של העולם, היא החמצן של המציאות״.

בלי התורה, מסביר הרב, היה כאן כאוס אחד גדול. כל רצון לקבל היה בולע את רעהו. אחת המתנות הגדולות שקיבלה האנושות היא עשרת הדיברות, שנתנו כללי יסוד להתנהגות אנושית. חלק מן הדברים אפשר להשיג בכוחות עצמנו מתוך ייסורים. לעומת זאת, חלקם הם הוראות אלוקיות שבלעדיהן לא נגיע רחוק. המטרה הסופית היא אחדות וקבלת השפע האלוקי. עיון נוסף מצוי בשיעור על מתן תורה אותיות ט־י ובשיעור על ברכת אשר יצר בקבלה.

לימוד נהמא דכיסופא עם סולם יהודה

שמונה דקות, ושאלה שמלווה את הלומד שנים. רוצים להמשיך ברצף ובהדרכה חיה? הצטרפו לשיעורי הזום של הרב שקד אליהו פנחס שליט״א בימי שני ורביעי בשעה 20:30. כמו כן, מרכז ההפצה של עמותת סולם יהודה (ע״ר 580674034) מציע ספרי קבלה וחסידות במחירי עלות, ומאה אחוז מהתרומות מוקדשים להפצת פנימיות התורה.

שאלות נפוצות על נהמא דכיסופא

מה פירוש נהמא דכיסופא?

נהמא דכיסופא הוא ביטוי ארמי שפירושו לחם של בושה. הוא מתאר את אי הנוחות של המקבל טובה גדולה בחינם, בלי שעמל עליה. המונח משמש בקבלה כדי להסביר מדוע לא די בכך שהבורא מיטיב, ומדוע נדרשת עבודת הנברא.

למה הנשמה יורדת לעולם הזה?

הנשמה יורדת כדי לרכוש כלי אמיתי. בעולם הזה נולדים בה חסרונות ממשיים והשתוקקות אמיתית לאור. בנוסף, כאן היא לומדת לקבל על מנת להשפיע, ובכך מתבטלת הבושה שבקבלת חינם.

מהי השתוות צורה במילים פשוטות?

השתוות צורה היא הידמות לתכונת הבורא. הבורא כולו השפעה, ולכן גם האדם לומד להשפיע. כשם שהוא רחום אף אתה רחום, וכשם שהוא חנון אף אתה חנון. מתוך הדמיון הזה נעשית הקבלה מותרת ונטולת בושה.

האם ביטול הבושה פירושו לדרוש שכר על המצוות?

לא. הרב מדגיש שזו טעות נפוצה. הבאת חשבון לפני הבורא על תפילין ושבת אינה מבטלת את הבושה אלא מעמיקה אותה. הביטול נעשה בפעולה הדומה לפעולת הבורא, כלומר בהשפעה מתוך רצון לעשות לו נחת רוח.