י”ז בתמוז | בין המצרים | אבלות י-ם | ר’ שקד אליהו פנחס | סולם יהודה | שיעור קבלה

על ירושלים שבלב — עומק האבלות בימי בין המצרים

בימי בין המצרים, מי”ז בתמוז ועד תשעה באב, נכנס עם ישראל לתקופה הקשה ביותר בלוח השנה. הרה”ח שיעורי הרב שקד אליהו פנחס פותח את השיעור בהבהרה שאין מדובר רק באבלות על אבני הבית, אלא על נקודה פנימית עמוקה בנפש האדם. השיעור מבקש להוריד את עניין החורבן מן ההיסטוריה הרחוקה אל המציאות הפנימית של כל יהודי, אל הירושלים שבלב.

הרב מבאר שכאשר אדם רוצה דבר מסוים בכל לבו, הוא בסוף מַשׂיג אותו. כוח הרצון המרוכז על נקודה אחת הוא הסוד של כל הצלחה בחיים. אך מה קורה אצל רוב בני האדם? הרצון מפוצל לרסיסים רבים — בכל רגע מתעורר רצון אחר, ובכל שעה משתנה הכיוון. דווקא משום כך, רוב הרצונות נשארים ללא מימוש, שכן אין רצון אחד שבולע את כולם.

מהותו של רצון שלם — דוגמה מאתלטים אולימפיים

הרב נותן דוגמה מוחשית מתוך עולם הספורט. אתלטים אולימפיים מקדישים את כל חייהם, כבר מגיל ילדות, להשגת מדליה אחת. שום דבר אחר אינו מנחם אותם, שום הצלחה אחרת אינה מספקת אותם. הם אוכלים בשביל המדליה, ישנים בשביל המדליה, ובוחרים חברים שיסייעו להם בדרך אליה. הריכוז המוחלט הזה הוא שמביא לבסוף לתוצאה. וכאן עולה השאלה הגדולה — מדוע איננו מצליחים לרכז כך את הרצון לעבודת ה’ ולקבלת השפע הרוחני?

אבלות שלמה — כשאין דבר אחר שמנחם

הרב מבאר שזוהי בדיוק מהותה של האבלות על ירושלים. אדם נקרא אבל על ירושלים כאשר שום דבר אחר בעולם איננו ממלא את החסרון שלו. כל הנאה גשמית, כל הצלחה ארצית, כל מתנה שיקבל — אינן מסיחות את דעתו מן החסרון העיקרי. זהו חסרון שלם, רצון אחד שבולע בקרבו את כל שאר הרצונות. בכך מתחבר הרב למסורת הקבלית של כתבי בעל הסולם, המבארים את עומק עבודת הכלים והרצונות.

מהי ירושלים הפנימית?

כדי להיות אבלים אמיתיים על ירושלים, מסביר הרב, יש להבין תחילה מהי ירושלים. אין הכוונה רק לאבני הבית או לבניינים הגשמיים. ירושלים, על פי תורת הסוד, היא נקודת הקדושה, נקודת השראת השכינה בלב האדם. בית המקדש הפנימי נבנה בלבבות בני ישראל מתוך פעולות רוחניות, מתוך עבודת השפעה ונתינה. החורבן הוא העדר השראת השכינה בלב, וירושלים הבזויה היא המצב שבו הרוחניות נראית בעיני האדם כדבר חסר ערך.

מדוע הרוחניות נראית בזויה?

הרב מסביר שכאשר אדם מסתכל על הגשמיות, הוא רואה בה תועלת מיידית. אוכל טעים מביא הנאה, כבוד מביא סיפוק, שפע גשמי ממלא את הרצון לקבל. כל פעולה גשמית נושאת בתוכה תוצאה מורגשת. אך בבואנו אל הרוחניות, השפה משתנה לחלוטין — הרוחניות מדברת על השפעה, על נתינה, על ביטול הרצון לקבל לטובת הזולת. ובזה אין האדם רואה תענוג, אלא להפך — הדבר נראה לו בזוי.

למה לתת? למה להעניק לכולם? למה להשפיע ללא תמורה? כל אלו שאלות שמתעוררות בלב האדם, משום שאין הוא רואה את התועלת המיידית בנתינה. זוהי בדיוק ירושלים הבזויה — המצב שבו נקודת הרוחניות נחשבת בעיני האדם כדבר חסר ערך. עיון נוסף בעניין זה ניתן למצוא במושגים קבליים המבוארים באתר.

הסתר כפול ועבודת הכלים

הרב מעמיק ומסביר שאנחנו נמצאים בתקופת ההסתרה, ואף יותר מכך — בהסתרה כפולה. אין גילוי של אור אלוקי, ולכן איננו רואים את התענוג שבמסירת השכל וברצון להשפיע. כדי לזכות לראות את האור הזה, צריך לבנות כלים מתאימים — רצונות חדשים, חסרונות חדשים, שיהיו מכוונים אל הקדושה ולא אל הגשמיות בלבד.

אור התורה כמחזיר למוטב

כיצד נבנים הכלים הללו? הרב מבאר על פי דברי חז”ל “המאור שבה מחזירו למוטב”. כאשר האדם לומד את התורה ביגיעה ובעמל, ובפרט את פנימיות התורה, האור המאיר מתוך הלימוד מחזיר אותו למוטב. המוטב הוא הקדוש ברוך הוא, אשר טוב ומיטיב, והאור שבתורה בונה בלב האדם את הכלים לקבלת השפע האלוקי. אפשר להעמיק בכך גם דרך שיעורי וידאו בקבלה חסידית המוקדשים לעבודה זו.

בקשה אמיתית על נקודת הרוחניות

אם כן, כיצד יכול האדם להתאבל באמת על ירושלים? הרב מסכם שיש לבקש על נקודת הרוחניות שבתוכו, להתפלל עליה, ולפקוד אותה עד אשר תהפוך לרצון יחיד וקבוע. רצון אחד — רק לרוחניות, רק להשפיע, רק לטוב. בעבודה זו אנו זוכים להכנת הכלים שיוכלו לקבל את האור האלוקי לכשיתגלה. ההצטרפות לשיעורי קבלה אונליין בזום בימי שני ורביעי בשעה 20:30 פותחת בפני הלומד שער מעשי לעבודה הפנימית הזאת.

מבית המקדש החיצוני אל המקדש הפנימי

השיעור של הרב שקד אליהו פנחס שליט”א מלמד אותנו שהאבלות על ירושלים אינה זיכרון היסטורי בלבד. היא עבודה פנימית שמתחדשת בכל שנה ובכל יום. ככל שירבה החסרון על נקודת הרוחניות, ככל שיתחזק הרצון להשפיע ולתת, כך נזכה לבניין ירושלים שבלב, ומתוך כך לבניין בית המקדש בגלוי, במהרה בימינו אמן.