הנסתר בין פורים מגילת אסתר ועמלק

מצוות מחיית זכר עמלק מוזכרת מספר פעמים בתורה "וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָֽק־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח" (דברים כ"ה, יט) במקום אחר כתוב "וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־ זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם" (שמות י"ז, יד)

נשאלת השאלה מי צריך למחות את עמלק אנחנו או הקב"ה? בד"כ הפתרון נמצא בחוקיות של "בעובדא דלתתא אתער דלעילא" (במעשה שמטה מתעורר המעשה שלמטה) הכוונה שהנראים מתקנים מעשיהם פה למטה גם בעולם העליון מתקנים הדברים, אך פה זה לא הסיפור שהרי פה כתוב שהקב"ה צריך לפעול… הבהרת ייסוד להבנת הדברים יש להבין כי במושגי המקובלים עמלק הוא בעצם יצר הרע (הרצון לקבל לתועלת עצמו שבאדם), ועוד יש להבין את עניין פנימיות וחיצוניות (אור וכלי) בגשמיות: השתוקקות הרצון לקבל נקראים הכלי, והתענוג והמילוי מכונים האור. ברוחניות: התורה ומצוות נקראים הכלי , והתענוג המלובש בהם זה האור (תרי"ג עיטין ותרי"ג פיקודין)

ההבדל הגדול הוא שבגשמיות התענוג מגולה ולכן 'עין רואה ולב חומד' ולכן בהסתכלות על דבר גשמי מורגש כבר התענוג והטעם הפנימי שלו. וברוחניות התענוג נסתר מתוקף תיקון הבריאה המוטלת על הנבראים (לתקן את הרצל"ק בעל מנת להשפיע – השוות הצורה) ובכך להשלים את מטרת הבריאה אשר ביצועה מוטל על הבורא והיא 'להנות לנבראיו' (המתוקנים ומוכשרים לקבלת האור האלוקי). עוד יש להבין את עניין עבודת השם בדרך של לשמה ושלא לשמה, בעקבות ההסתרה על התענוג מהתו"מ לעבודת ה' נדרשת אמונה שמוסתר בה הינו בתורה ובדרך הרוחנית תענוג עצום אלא שאנו טרם מוכנים לקבלו מחוסר השוואת הצורה!

עתה נשכיל כי שני אלו היינו היות שהאדם מונע ממילוי ושאיפה לאושר ומתוקף ההסתרה הנ"ל נולדות שתי צורות לעבודת הבורא: עבודת ה' שלא לשמה שמשמעותה שהאדם מקיים את המצווה שלא לשם המצווה אלא מתוך אמונת חכמים בעניין תרי"ג פיקודין אלא שכרגע אין הוא ראוי לקבל המילוי אלא מסתפק באמונה קלושה שבינתיים יקבל מילוי אחר, למשל: פרנסה, בריאות, מדרגות רוחניות, עולם הבא… לעומתה עבודת ה' לשמה והיא מתאפשרת כתוצאת החוק טבע ש'הקטן נהנה לשמש את הגדול' ולכן אם יש לאדם אמונה בגדלות המלך כפי שאומר הזוהר "דעיקר יראה הוא שהאדם עובד את ה' בגין דאיהו רב ושליט" (הקדמה לספר הזוהר אות קצא) שמתוך אמונה בגדלות המלך האדם כל כך נהנה מכל מצווה (כבגשמיות שאנו נהנים מכל מעשה גשמי המביא עימו מילוי, אין לנו תלונות על ריבוי הגשמיות כמו סוגי המאכלים במלון… להפיך אנו רודפים להשיג כמה שיותר ואת הטוב שביותר) כך יש כאלו שעובדים את ה' מתוך תענוג בשימוש המלך וכל מצווה היא המילוי ממש ורודפים אחרי המצוות, כשם שכל העולם רודף אחרי גשמיות (וזה נקרא לשמה שעושה את המצווה לשם המצווה שמצוותת אותו עם הקב"ה).

על דרך הכתוב במשנה מסכת אבות פרק א: "אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם" העבודה של לשמה בנוסף לאמונה מצמיחה מלחמה עם הגוף עם היצר (העמלק) שכל עניין קליפת עמלק הוא: "זכור את אשר עשה לך עמלק… אשר קרך בדרך… ואת עייף ויגע ולא ירא אלוקים" (פר' כי תצא) פירוש רש"י 'קרך' קירר את עבודת ה' שלך וגרם לך לזלזל בגדלות ה' שאומר לאדם מה הרווח שלך בכזו עבודה מעייפת אם המלך שלך גדול איפה הוא ואיפה גודלו שאתה עמל כל כך ללא שכר. יוצא שעיקר העמלק הפנימי לבטל את החשיבות של 'יראת שמים' באדם! מלחמת עמלק כה קשה שאדם מנסה לעבוד ללא קבלה לתועלת עצמית מתוך גדלות המלך שרואה שאין לו סיכוי ומתחיל להתפלל לה' ותפילה זו נגמר הכלי של מחיית עמלק!

ובאמור נבין כל הנ"ל על עניין אור וכלי: עמלק שלמטה = כלי (רצון, צורך והשתוקקות להנאה ותענוג מהמעשים) עמלק שלמעלה = אור (המילוי ממעשי התו"מ באמונה והשפעה – לשמה) ובזה מתורצות כל הקושיות כי ידוע ש'אין אור בלי' כלי וכן 'הבא להיטהר מסייעין אותו' לכן כשהאדם מכין כלי למטה היינו מחה את זכר עמלק כמצווה: "תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח" אזי הקב"ה מבטל את העמלק שלו ונותן לו את האור הגנוז ואת התענוג והקשר עימו! ומתוקף ש'אין אור בלי כלי' נצרכת פה שותפות ואין אומרים " בעובדא דלתתא אתער דלעילא" כי כשאין לאדם חיסרון למה להביא לו מילוי רוחני (אין כפייה ברוחניות!)

לשיעורי קבלה בווידאו על חודש אדר וחג הפורים

למאמרי המקובלים בעל הסולם והרב"ש מענייני פורים

למאמרים בתורת אשלג מרבני המרכז בנושא החג ופורים