שכר מצוות | סולם יהודה

שכר מצוות – יסוד העבודה הרוחנית בתורת הקבלה

השיעור פותח במאמר חז”ל הנודע במסכת אבות: “הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות”. מאמר יסודי זה מהווה עמוד תווך בעבודה הרוחנית, ומגלה לאדם את הדרך הנכונה לקיים את התורה והמצוות. בשיעור מתבאר כיצד ההעלמת השכר מן האדם היא דווקא המפתח להתקדמות רוחנית אמיתית.

ההבדל בין חשבון גשמי לחשבון רוחני

בחיים הגשמיים האדם מתנהל על פי מאזן של יגיעה מול תועלת. כל פעולה שהאדם עושה נבחנת על פי הרווח הצפוי ממנה. כאשר אדם ניגש לקנות אופניים משוכללים ושומע שמחירם עשרים אלף שקל, הוא יכול לקבל את ההסבר של המוכר על איכות הגלגלים, נוחות הישיבה וההתאמה לרוכב הקצר, ולהשתכנע כי היגיעה הכספית שווה את התמורה.

חשבון זה מלווה את האדם בכל אורחות חייו. בבחירת בן זוג, בהתחייבות למקום עבודה, בכל מערכת יחסים – האדם עורך מאזן של כדאיות. האם שווה להשקיע את המאמץ הזה תמורת התועלת הצפויה? זוהי דרכו של עולם, ובמושגים הקבליים היא נקראת חשבון של הגוף.

מצב החירום והגילוי של חשיבות האמיתית

המצב משתנה לחלוטין כאשר האדם נקלע לחירום. אדם התועה במדבר יממה שלמה, שוכב צמא על החול הרותח ויודע שמותו קרב, יסכים לשלם אלף שקל על בקבוק מים פשוט של חצי ליטר. שהרי הוא מצילו מן המוות, וחייו חשובים לו מכל הון שבעולם. במצב חירום זה החישוב של יגיעה מול תועלת משתנה לחלוטין.

דוגמה זו מלמדת יסוד עמוק – ערך הדבר אינו נקבע לפי מחירו בשוק אלא לפי מידת הצורך של האדם בו. כל עוד האדם לא חש שהדבר חיוני לחייו, הוא ימדוד אותו במאזני כדאיות רגילים. רק כאשר מתגלה לו שהדבר הוא חיי נפשו ממש, הוא מוכן לשלם עליו כל מחיר.

הסתרת שכר המצוות – סוד העבודה הרוחנית

ברוחניות הסדר הפוך לגמרי. אין האדם יודע מה שכרה של כל מצווה, ולכן אינו יכול לערוך חשבון של יגיעה מול תועלת. הנחת תפילין, שמירת שבת, מצוות שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו – כולן מוצגות באופן שווה, בלא שיוודע לאדם מה יקבל על כל אחת מהן.

הסתרה זו היא מכוונת ומחושבת, והיא מהווה את היסוד של כל עבודת ה’. אילו היה האדם יודע את שכר כל מצווה, היה מקיים רק את אותן מצוות שהשכר בהן גדול, והיה זונח את האחרות. על כן ציוו חז”ל להיזהר במצוה קלה כבחמורה – שלא ידע האדם במה הוא מרוויח יותר, וכך יקיים את כולן באופן שווה. יסוד זה מבואר באריכות בכתבי בעל הסולם.

שתי האפשרויות לגשת לעבודת ה’

לפני האדם עומדות שתי אפשרויות כאשר הוא מגיע לעבוד בכרמו של המלך. האפשרות הראשונה היא להתעניין בתוכן העבודה עצמה. לעבוד בפרדס, לחוש את ריח ההדרים, להיות בטבע – יש בזה מתיקות ועונג פנימי. כך גם בעבודה הרוחנית – ללמוד תורה מתוך תענוג, להתפלל מתוך חיבור, לקיים מצוות מתוך שמחה. זו גישה של אדם הנהנה מן העבודה עצמה, ואינו זקוק להבטחת שכר כדי להיכנס אליה.

האפשרות השנייה היא גישה של אמונה. האדם אינו יודע מה שכרו, אך הוא מאמין בבעל הבית שלו. הוא יודע שבעל הפרדס הזה הוא נדיב גדול, ושכל מי שעבד אצלו יצא מרוצה וקיבל משכורות גבוהות. על כן, אף שלא נכתב בחוזה מה השכר המדויק, האדם נכנס לעבודה מתוך אמונה שהשכר יהיה גדול מכל המצופה.

האמונה כמפתח לקבלת שכר המצוות

עבודה מתוך אמונה היא המדרגה הגבוהה ביותר. כאשר אדם מקיים מצוות לא מפני שהוא יודע מה יקבל עליהן, אלא מפני שהוא מאמין בבורא עולם ובצדקתו של הצו – זו עבודה טהורה. עבודה זו מעמידה את האדם במקום של ביטול עצמי, שהוא היסוד של כל העלייה הרוחנית בדרכי המקובלים.

עבודת המצוות שבין אדם לחברו

קושי מיוחד יש באדם בקיום מצוות שבין אדם לחברו. בהן נדרש מן האדם לבטל את עצמו בפני חברו, להגדיל אותו ולכבד אותו, לעזור לו גם כשאין הדבר נוח. כאן נשאלת השאלה בחריפות – מה השכר שאני מקבל על זה? האדם מבטל את עצמו, והוא אינו יודע מה התמורה. דווקא בזה מתגלה גודל העבודה, שכן היגיעה היא גדולה והשכר נסתר לחלוטין.

ההוראה המעשית מן השיעור

הלקח המעשי מן השיעור הוא לחדול מלנהל את העבודה הרוחנית במתכונת של חשבון מסחרי. אל לאדם לשאול בכל מצווה מה ירוויח ממנה, אלא לקבל את כולן באהבה ובהתמסרות. כאשר האדם מגיע להכרה שהעבודה עצמה היא המתנה, ושהשכר האמיתי טמון באמונה ובקשר עם הבורא – הוא זוכה להיכנס בשערי הקבלה ולטעום מטעמה של התורה הפנימית. להרחבה בנושא מומלץ לעיין בשיעורי הוידאו בקבלה חסידית ולהצטרף לשיעורי הקבלה האונליין בזום.