שיר השירים | ו | סולם יהודה

שיר השירים פרק ב — דו-שיח הכלולות בין כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא

בשיעור זה נכנס הרב אל פסוקי הפתיחה של פרק ב’ בשיר השירים, מן הפסוק “אני חבצלת השרון” ועד השבועה “אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ”. משל הכלולות שבמגילה ממשיך והולך, לעיתים בדיבור גלוי בין הדוד לרעיה, לעיתים בהרהור פנימי, ולעיתים בשיח עם הסובבים. תחת רובד הפשט מתגלה משל עמוק לקשר שבין נשמות ישראל לבוראן. שתי בחינות יסוד מצויות במגילה — בחינת הגדלות והרוממות מצד אחד, ובחינת הקטנות וההסתר מצד שני. שתיהן מעידות על עומק החיבור הקיים בין כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא, ועל דבקות שאינה תלויה במצב חיצוני. הרב פותח את הסוגיה לפי דרכה של תורה הפנימית, ומומלץ לעיין גם בכתבי בעל הסולם להעמיק בשורשי המשל.

חבצלת השרון — מצב השירה והשלמות

הרעיה פותחת ואומרת על עצמה “אני חבצלת השרון”. פרח החבצלת הגדל בעמק השרון משמש משל לנשמה שכל כולה שירה. במצב זה אין גילוי האהבה בא בדיבור או במילים שקולות, אלא בשירה הפורצת מאליה. הספרים הקדושים מבארים ששירה נאמרת מתוך הרגשת שלמות, וכשנשמת ישראל זוכה לראות את גודל הטוב האלוקי בחייה, היא פוצחת בשיר. החיים נראים אז ככלי מלא, מלא אמונה ובטחון ודקדוק מוסרי הקושר את האדם אל השם יתברך ואל תורתו. ניכר הדבר אף בהליכותיו של הצדיק, שכל מהותו רוממות ושירה. זהו המצב העליון שבו הנשמה מתבטאת בלי מסכים, מתוך גילוי פנימי של אור.

שושנת העמקים — העלאת הפרי אל בית המקדש

לאחר ביטוי השירה ממשיך הפסוק וקורא לכנסת ישראל “שושנת העמקים”. השושנה הגדלה בעמקים מסמלת את עליית האדם מן המקומות הנמוכים אל המרומים. כן הוא בעבודת השם, שהאדם נוטל מן הפרי שגדל באדמת חייו ומעלהו אל בית המקדש. החיים מתקדשים, הטוב האלוקי מתגלה בכל פרט, ובכל אשר יפנה רואה את אצבע ה’ המורה לו את הדרך. בשיעור מבאר הרב כי גם המצבים הגבוהים הללו אינם תכלית בפני עצמם, כי אם שערים אל הקשר התמידי עם הבורא. ניתן לעיין במקורות נוספים במושגי הקבלה המבארים את אופן עליית הנפש.

כשושנה בין החוחים — מצב הירידה והקשיים

כנגד מצב הרוממות מציב הפסוק את המצב ההפוך: “כשושנה בין החוחים, כן רעיתי בין הבנות”. כאן הנשמה מצויה בסביבה רוחנית קשה, מוקפת קוצים ודרדרים — תרבויות זרות ודרכים הרחוקות מן האמת האלוקית. היהודי המבקש לחיות כנשמה אלוקית בלתי מוגבלת מוצא עצמו מוקף השפעות הסותרות את שאיפותיו הפנימיות. ואף על פי כן, הקדוש ברוך הוא מסתכל על רעייתו ואומר: “כן רעיתי בין הבנות”. יש בנות רבות הרוצות למשוך את בני האדם אל אפשרויות אחרות של רוחניות, אבל הרעיה האמיתית, הצופה אל השם גם מתוך החוחים, נשארת ייחודית. הרב מטעים שאת הרצון הפנימי הזה אפשר להריח אף מבין הקוצים, ואין כדוגמתו בכל הסביבה. דווקא קושי המצב הוא העדות הגדולה ביותר על אמיתות הקשר.

כתפוח בעצי היער — מתיקות הפרי שבקשר

הרעיה משיבה לדודה: “כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים”. הרב מבאר שאין הכוונה לתפוח המוכר לנו, אלא לעץ העוזרר הגדל בארץ ישראל, שיח גבוה מלא קוצים, אך פירותיו קטנים ומתוקים. כך גם הקשר עם הקדוש ברוך הוא נראה לעיתים כדרישה מגבילה ולא נוחה, אך הוא נושא פירות מתוקים שאין להם תחליף. עצי היער האחרים גבוהים, מצלים ומגינים מן הגשם — דמות לחיי הגוף ולתרבויות הזוהרות — אך אין בהם יבול. רק עץ זה, על אף קוציו, מוליד פרי. לכן הרעיה אומרת: “בצילו חמדתי וישבתי, ופריו מתוק לחכי”. החמדה כבר אינה תאוה רגעית אלא חשק עמוק שמרים את הנשמה אל הקשר. כדי לקיים קשר חי עם תורה זו, מומלץ להצטרף אל שיעורי הקבלה האונליין בזום המתקיימים בקביעות בימי שני ורביעי בשעה 20:30.

הביאני אל בית היין — דגל האהבה הגלוי

מן החמדה הפנימית עוברת הרעיה אל הצהרה גלויה: “הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה”. לאחר שחמדה את חיי האמונה והניסיונות, ולאחר שעמדה לעיתים במרחק רב מן הדוד, היא מבקשת לסגור את הפער ולהביא את האהבה אל גילוי מלא. הדגל הוא סימן הזיהוי, הכרזה פומבית שאין הדבר נסתר עוד. בשיעור מודגש כי גם בהיותה רחוקה היא ממשיכה להאמין ולחפש את החיבור. ניתן לעיין באוסף הרחב של שיעורי הוידאו בקבלה חסידית שבאתר ולקבל מבט נוסף על תהליך פנימי זה.

סמכוני באשישות — בקשת התמיכה והשבעת הבנות

הפסוק ממשיך: “סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים, כי חולת אהבה אני”. הרעיה מבקשת תמיכה רוחנית במצב של חולשה אהבתית, חולי שכולו געגוע. “שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני” — שתי הידיים, יד הדין ויד החסד, מקיפות את הנשמה ומחזקות אותה. הרב מסיים בקריאת השבועה: “השבעתי אתכם בנות ירושלים… אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ”. האהבה אינה כפויה, היא חייבת להתעורר מאליה, מתוך חמדה פנימית של הנשמה ושל האומה. השיעור פותח חלון אל עומק תורת הסוד שבמגילת שיר השירים, ומראה כיצד כל פסוק נושא בתוכו את כל מצבי הקשר שבין נשמות ישראל לקדוש ברוך הוא.