ארבעים וחמישה ימים מספירת העומר (45 ימים לעומר בדיוק היום)

תפארת שבמלכות – יופי ההנהגה הפנימית ביום המ”ה לעומר

ביום המ”ה לספירת העומר זוכים ישראל לעלות בדרגה נוספת בתיקון המידות, לדרגת תפארת שבמלכות. דרגה זו היא מן הדרגות הנפלאות שבספירת המלכות, ובה מתגלה היופי הפנימי שבהנהגה הרוחנית של האדם. התפארת כפי שנתבאר רבות בשבוע שעסק בספירת התפארת, עניינה הפירות והתולדות הטובות היוצאות מתוך הדבר הנכון. המלכות עניינה ההנהגה. והשאלה העולה היא, מה היופי והתפארת שבהנהגה?

היופי כהרמוניה והתאמה נכונה

היופי באופן כללי בא מן ההרמוניה ומן ההתאמה הנכונה של דברים. יופי הפנים נובע מן ההתאמה הנכונה בין איברי הפנים זה לזה. יופי הנוף הוא ההתאמה הנכונה של האובייקטים הנמצאים בנוף. כל דבר ועניין, ברגע שיש בו התאמה והרמוניה בין הדברים הנדונים, אפשר לומר עליו שהוא יופי. גדלותה של הבריאה ניכרת בסדרים ובהרמוניה הפנימית שבה.

מבנה ההנהגה הנכונה

כל הנהגה בנויה מלמעלה למטה. יש את המלך או הנשיא בראש המדינה, תחתיו יש שרים, ותחת השרים סגנים, ולסגנים יש משרדים ופקידים, ולבסוף יש את העם. אם ההיררכיה הזאת בנויה בצורה נכונה ומסודרת, אפשר לומר שיש כאן תפארת, יש כאן חן ויופי של הנהגה. הסדר והמשמעת ההיררכית הם יסוד היופי בכל מסגרת ציבורית ורוחנית.

מלך – מוח לב כבד

כאשר מדברים על נפש האדם, ההיררכיה ממש מרומזת באותיות המילה “מלך”. כידוע ברבות מן המקורות, מ-ל-ך הן ראשי תיבות של מוח-לב-כבד. שלושת האיברים הללו מסמלים שלוש תכונות נפשיות: המוח מסמל את השכל והמחשבה, הלב מסמל את הרגשות, והכבד מסמל את התאוות. כשהאדם פועל בצורה נכונה, דהיינו שהמוח מולך ומנהיג את הלב ואת הכבד, את הרגשות ואת התאוות, יוצא שהוא מולך בתוך הנפש של עצמו. במושגים קבליים מוסבר בהרחבה סוד הצירופים הללו.

האדם שאינו נסחף

דבר זה הוא מאוד יפה, לראות אדם שאינו נסחף אחרי כל רגש חולף, ואינו נסחף אחרי כל תאווה שמתעוררת בו. היה בעבר מושג שהפך לפופולרי, “ספונטני”. “אני ספונטני” פירושו שהאדם עושה מה שבא לו ומתי שבא לו. אולם דבר זה איננו בבחינת מלך. זה בבחינת “קלם”, הפוך מן המילה מלך. אם לוקחים את המילה מלך והופכים אותה, נוצרת המילה “קלם”, היינו כבד שולט על הלב ועל המוח. זו בדיוק התמורה ההפוכה של סדרי הבריאה.

ברכת בלעם ויופי המחנה

זו המילה היחידה שיכול היה בלעם הרשע להספיק לומר בזמן הכוונה שלו לקלל את עם ישראל. בלעם רצה לקלל את ישראל, שהוא העם שכולו מסודר. כל האוהלים שלו מסודרים לכיוון אחד, כל ההנהגות שלו מאורגנות. לא היה אוהל אחד פונה לכאן ואוהל אחד פונה לכאן. הסתכל וראה “מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל”, ובסוף הוא בירך. מה ראה – ראה שהאוהלים מסודרים, ראה את הסדר הנפלא, שאוהל אחד לא יציץ לחברו. בכתבי בעל הסולם מוסבר לעומק סוד הסדר והדגלים שבמחנה ישראל.

רגע של דין ונצחון ישראל

היה רגע אחד שכביכול היה רגע של דין בשמיים, ובאותו הרגע רצה בלעם לומר “קלם”. רצה לקלל את עם ישראל שהתאווה תשלוט על הרגשות ועל השכל. אולם הוא לא הצליח, נעצר באמצע. בלעם רצה בעצם לקבוע שעם ישראל יפחד וישתעבד לתאוותיו. אור השם שבלם לא הצליחה קללתו. לאחר שלא הצליח לקלל, נתן עצה לבלק שישלח אליהם את בנות מדיין, ודווקא באופן הזה הצליח לגרום לקלקול, לסתירת הסדר של הרגשות והתאוות.

היופי המלכותי שבאדם

אם נמקד את כל השיעור למשפט אחד: היופי שבהנהגה, היופי שבמלכות, היופי שבאדם, הוא האדם שמולך על התכונות הפנימיות שלו ומבטא זאת החוצה. הדבר הזה הוא כל כך יפה. היופי כולו הוא עניין של התאמה והרמוניה בין כוחות הנפש, עניין של השלטת השכל והחשיבה הבריאה והנכונה. יש לנו ראש, מה זה ישראל, “לי ראש”, יש לי ראש, יש לי מלך, זה הקדוש ברוך הוא. על פי החוקים הללו האדם מנהיג את הרגשות ואת התאוות שלו. האדם המתנהל בצורה כזו, באופן טבעי מופיע עליו חן מיוחד, חן של מלכות, חן של הנהגה פנימית שיש לה יכולת הנהגה חיצונית. להעמיק בעניינים אלו מוזמנים הגולשים לצפות בשיעורי וידאו בקבלה חסידית ולהצטרף לשיעורי קבלה אונליין בזום בימי שני ורביעי בשעה 20:30.