מאמר ח | עבודת התורה לשמה | סולם יהודה

עבודת התורה לשמה — להשפיע על הזולת לדרך האמת

בשיעור הנוכחי ממשיך הרב לבאר את כתבי בעל הסולם במאמר ח חלק ג, ופותח בשאלה יסודית בעבודת ה’. כאשר אדם חש שזכה לצעוד במסילה המוליכה אל עבודת התורה לשמה, האם מוטלת עליו החובה להשפיע גם על חברו לעלות אל אותה דרך נכונה, או שמא די לו בעבודתו הפרטית. שאלה זו נוגעת בעצם מהותה של אהבת ישראל ובאחריות הרוחנית של היחיד כלפי כלל הציבור.

שאלת היסוד במאמר ח חלק ג

הסוגיה המרכזית שמעלה הרב היא סוגיית האחריות הרוחנית של האדם כלפי הסובבים אותו. כאשר אדם זוכה לבהירות פנימית בענייני אמונה ועבודת ה’, עומדת בפניו ההכרעה האם להסתפק בעבודתו האישית, או שחלה עליו חובה להעביר את האור הזה הלאה. הרב מבאר שהשאלה אינה תיאורטית בלבד, אלא נוגעת לכל אדם הלומד תורה ומבקש לעלות במעלות הקודש.

מצוות הוכח תוכיח את עמיתך

הרב מסביר שהדבר תלוי בכוונת הלב בלבד. אם אדם רואה שחברו אינו שומר תורה ומצוות, או שומר אך אינו מתקדם לדרגת לשמה, ויודע בעצמו שביכולתו להחזירו למוטב — הרי זה חיוב גמור עליו. שורש החיוב הוא במצוות “הוכח תוכיח את עמיתך” הכתובה בתורה. דין זה דומה לעניין חינוך הילדים, ואף יתרה מזה, שכן ענייני התוכחה בין אדם לחברו הם משורשי קיום הברית של ישראל.

התנאי הקדוש לקיום המצווה

אולם הרב מדגיש בעקבות תורת בעל הסולם והרב”ש, שהיתר ההוכחה תלוי לחלוטין בטוהר הכוונה. רק אם המוכיח חושב באמת שהוא מקיים בכך את מצוות השם הכתובה בתורה, ואין לו שום נגיעה עצמית או אינטרסנטיות פנימית — אזי מותר לו לעורר את חברו לדרך האמת. בלא תנאי זה ההוכחה אינה אלא דמיון של מצווה, ולמעשה היא הופכת לכלי של פירוד ולא של חיבור.

המכשול של רצון השליטה על הזולת

ברם הרב מצטט את דברי רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ”ל הכתובים בכתבי הרב”ש, על המכשול הגדול שאורב לאדם בעצם הניסיון להוכיח את חברו. פעמים רבות אדם המטיף מוסר לזולתו, אינו פועל מתוך רצון לקיים מצוות שמים, אלא מתוך רצון פנימי דק של שליטה ושררה על הזולת. הקליפה הזו לבושה לעיתים בלבוש של תורה, ולכן ההיזהרות בה היא מן הקשות בעבודת ה’.

דברי רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ”ל

הרב”ש מבאר את הדברים בעמקות, שהאדם הופך את חברו ל”כלי” להוכחת גדלותו האישית. במקום לקיים מצוות תוכחה, הוא בא להראות לחברו את התנשאותו וגדלותו. הסימן לכך הוא נימת הזלזול המתלווה אל ההוכחה — “מה אתה לא יודע שום דבר, תראה איך אנחנו הולכים ועושים, ואתה — שום דבר”. כאשר התוכחה מלווה בנימה כזו, היא חזקה למעלה מתשעים אחוז שאין מקורה במצוות התורה אלא בנגיעה אישית.

השוני בין מחלוקת לשם שמים למחלוקת אישית

הרב מרחיב את היריעה ומשליך את הסוגיה על המחלוקות הציבוריות. המחלוקת בין דתיים לחילוניים, וכן המחלוקות הפנימיות בין הליטאים לחסידים ובין חסידות לחסידות, מקור רובן הוא בעיוות הזה ממש. כל קבוצה בטוחה שדרכה היא הדרך היחידה, ושעל הזולת לבוא וללכת בעקבותיה. למעשה אין כאן עניין שמיימי, אלא העמדת ה”אני” של כל אחד במרכז העולם.

הרב ממחיש זאת בדוגמת החסיד האומר “הרבי שלי הוא הגדול בעולם”. כאשר נבחנים הדברים לעומקם מתברר שהאומר אינו מתכוון באמת לרבו, אלא לעצמו — “אני בחרתי ברבי הזה, ולכן אני הגדול”. זוהי אחיזת עיניים דקה ועמוקה בעבודת ה’, ועל האדם להיזהר ממנה במשנה זהירות.

כל אחד ודרכו הנשמתית

היסוד הגדול שמעמיד הרב, על פי תורת חסידות אשלג, הוא ש”אלו ואלו דברי אלוקים חיים”. כל אחד ניגש לעבודת הבורא לפי שורש נשמתו ולפי השליחות שהוטלה עליו בעולם הזה. אחד נשלח לכאן ואחר נשלח לשם, וכל הדרכים מנהיגות את העולם ומשלימות זו את זו. אין דרך אחת בלעדית, אלא תפארת של גוונים שכל אחד מהם מאיר חלק אחר באמת האלוקית.

על כן עיקר עבודת ההשפעה אינה לכפות על הזולת ללכת בדרכך הפרטית, אלא לעורר אותו לבחור בדרך הראויה לשורש נשמתו, מתוך אהבת ישראל אמיתית וביטול ה”אני” הפרטי. רק כך זוכה אדם להיות שליח אמת של הקדוש ברוך הוא ולא שליח של רצונותיו האישיים.

יסודות מעשיים מן השיעור

הרב מסכם שעל האדם לבחון את ליבו היטב לפני כל הוכחה — אם דבריו נובעים ממקום של חשבון לשמיים או חשבון של ה”אני”. המצווה אמיתית רק כאשר אין לאדם נגיעה אישית בדבר, וכל מאמציו אינם אלא לרומם את חברו. עיון נוסף בסוגיות אלו ובעניינים נוספים מתורת הקבלה ניתן למצוא בשיעורי וידאו בקבלה חסידית באתר.

הציבור מוזמן להעמיק בתורה זו ולהצטרף לשיעורי קבלה אונליין בזום בימי שני ורביעי בשעה 20:30. כמו כן הציבור מוזמן לרכוש ספרים במחירי עלות במרכז ההפצה של עמותת סולם יהודה ולתרום להפצת מעיינות החסידות, וזו מצוה גדולה לרבים.