למה המלכות דראש נחשבת מאציל למלכות דגוף? הרב שקד אליהו פנחס | סולם יהודה | קבלה

קבלה על מנת להשפיע – סוד המלכות דראש כמאציל למלכות דגוף

בשיעור עמוק ומאלף עוסק הרה”ח הרב שקד אליהו פנחס שליט”א באחת השאלות היסודיות ביותר במבנה הפרצופים על פי תורת בעל הסולם. השאלה הניצבת לפנינו היא מהו טיבה של המלכות דראש, וכיצד היא נחשבת בחינת מאציל ומוליד למלכות דגוף. הקושיה גדולה היא, ועליה מבסס הרב יסוד מופלא בעבודת ה’ ובהבנת מבנה ההשתלשלות. בשיעורים נוספים של הרב שקד אליהו פנחס מבאר הרב את עומק המבנה הרוחני של הפרצוף בהרחבה.

ההבדל היסודי בין מאציל לנאצל

הרב פותח בהבחנה הבסיסית בין המאציל לנאצל. המאציל הוא הזך והגבוה, אינו מקבל אלא משפיע את האור כלפי מטה. הנאצל הוא העב והנמוך, מקבל את האור מן המאציל. הבחנה זו היא יסוד מוסד בכל הבנת מבנה הספירות וההשתלשלות שבמדרגות הקדושה. כל ההפרש בין המאציל לנאצל הוא בעצם בצד הרצונות, מי שמקבל הוא הנמוך, ומי שמשפיע ואינו מקבל הוא הגבוה.

אולם כאן עולה קושיה עצומה. כאשר אנו מתבוננים במלכות דראש ובמלכות דגוף, אנו רואים תופעה הפוכה. המלכות דראש דווקא היא המקבלת את האור הפנימי, ואילו המלכות דגוף עושה סיום על האור ואינה מקבלת. אם כן, על פי הכלל היסודי – היה צריך להיות שהמלכות דראש תהיה הנמוכה והמלכות דגוף תהיה הגבוהה. כיצד יתכן שהמקבלת היא המאצילה והמסיימת היא הנאצלת?

פתרון הקושיה – הקבלה שהיא השפעה

תשובת הרב לקושיה זו היא יסוד גדול בתורת הקבלה, המבואר בכתבי בעל הסולם. כל הקבלה של המלכות דראש איננה קבלה בפועל אלא בכוח בלבד. וכאשר היא מסכימה לקבל, אין זו קבלה לעצמה אלא קבלה מתוך גדלותה הרוחנית הגדולה.

המלכות דראש מקבלת אך ורק את אותו אור שהיא יכולה לכוון בו על מנת להשפיע, מתוך השתוות הצורה לעליון. כלומר, האור הפנימי הנכנס בגוף ומוליד את עשר ספירות דגוף וכן את המלכות דגוף, הוא בעצם אור שהתקבל בגדלות עצומה ובכוונה זכה. הקבלה הזאת איננה קבלה רגילה כלל ועיקר.

החשבון של האור החוזר והכרעתו

החשבון הנעשה במלכות דראש הוא על ידי האור החוזר שדחתה. אותו אור חוזר הופך להיות מלביש, ובכוח זה מוריד את האור הפנימי לתוך הגוף. זהו השבח הגדול של המלכות דראש – שהיא בחרה לקבל על מנת להשפיע, וזה הקיום הנעלה ביותר שיכול להיות בעולם הרוחני. דברים אלו הם מן המושגים הבסיסיים בתורת הקבלה החסידית.

בעצם, המלכות דראש מקבלת רק את אותו אור שהיא מוכנה להשפיע ממנו נחת רוח ליוצרה. היוצא מכך הוא, שהקבלה של המלכות דראש כל כולה השפעה. ומאחר וקבלה על מנת להשפיע נחשבת כמשפיע גמור – הרי שהמלכות דראש היא משפיעה ולא מקבלת באמת. כך נפתרת הקושיה לעומקה.

המשל מן הגמרא – האדם המקדש אישה

להמחשת היסוד הזה מביא הרב את המשל מן הגמרא, על אדם שיוצא לקדש אישה ואין לו כלום בידו. אם אותה אישה אומרת לו שזה כבוד גדול עבורה להתחתן עם אדם חשוב כמותו, ולכן היא נותנת לו את הבית והוא יקדש אותה באותו בית – אזי על אף שהוא המקבל את הבית, הדבר נחשב שהוא הנותן והמשפיע אליה. שכן הכבוד שיש לה להתחתן עמו הוא המתנה האמיתית, וקבלתו את הבית היא בעצם צורת השפעה כלפיה. אותו דבר במלכות דראש – הקבלה שלה היא בעצם צורת השפעה ונחת רוח ליוצרה.

המלכות דגוף – הסיום מתוך קטנות

לאחר שירד האור והתפשט בעשר הספירות, מולידה המלכות דראש את המלכות דגוף ומאצילה אותה. אך כאשר המלכות דגוף נולדת ובאה לידי הופעה, היא קטנה ועדיין עשרת הכוחות שלה אינם בנויים די צרכם. היא אינה מסוגלת עדיין לעשות את אותו חשבון של האור החוזר ולקבל על מנת להשפיע באמת.

אם תקבל מתוך קטנותה ומתוך עוביותה והרצונות הגדולים שלה, היא תיכשל ותעבור לקבלה על מנת לקבל, ולא תוכל להישאר בקדושה. לכן בוחרת המלכות דגוף לעצור ולא לקבל כלל. היא מסיימת את האור ומשמשת כסיום לפרצוף. את השוואת הצורה שלה אל האור היא משווה על ידי האור המקיף בלבד, ובכך תוכל לעלות לעתיד ולקבל גם את הכוחות של החשבון שנעשה בכוח בראש.

הדיוק העצום של חכמת הקבלה

מכאן אנו רואים, שאף על פי שאמרו הקדמונים שהמקבל הוא הנמוך ועב, והמלכות דגוף איננה מקבלת כמו העליון שאינו מקבל – עדיין נחשב שהקבלה של המלכות דראש המזדווגת היא השפעה, והעצירה של המלכות דגוף איננה השפעה אלא היא תוצאה של קטנותה. כל ההבדל הוא בדרגה הרוחנית של בעל המעשה ובכוונתו הפנימית. עיון נוסף במושגים קבליים יחדד את ההבחנות הללו.

הרב מסיים בהתפעלות גדולה – זה פלא עצום שהמקובלים מצליחים להבין את המבנה הרוחני הזה לעומקו. אלו ההשגות הגבוהות ביותר, כשמופיע האור העליון ומתלבש במציאות הרוחנית, ואין במציאות האנושית שום דבר שיכול להידמות לזה. כל החכמות שבעולם אינן יכולות להגיע לדיוק זה. נושאים אלה ועומק הסוגיות נלמדים בהרחבה בשיעורי הקבלה השבועיים בזום בהדרכת הרב.