כי תשא | תשע”ח | סוד נטילת ידיים – הרב שקד אליהו פנחס | סולם יהודה

סוד נטילת ידיים של הכהנים בפרשת כי תשא

בפתח פרשת כי תשא מתחיל הכתוב לבאר את סדר העבודה במשכן, לאחר שדובר בפרשיות הקודמות על בניית המשכן ומינוי הכהנים. שיעורי הרב שקד אליהו פנחס פותחים בפנינו את שערי הסוד הטמון בציווי על הכיור והכן. הכתוב אומר: “ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה, ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם, בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו”.

הציווי המעשי על נטילת ידיים ורגליים

הכיור היה דוד מים גדול שהיה צמוד אליו שובלי מים, ומהם היו הכהנים נוטלים את ידיהם ואת רגליהם. כל עבודת המקדש הייתה צריכה להיעשות בעמידה, ולכן לא יכול היה הכהן לעמוד ולרחוץ את רגליו בבת אחת. הסדר היה מיוחד במינו: היה מניח את יד ימין על רגל ימין ביחד תחת המים ומקדש, ואחר כך עובר לצד שמאל, מניח את יד שמאל על רגל שמאל ביחד תחת המים ומקדש. רק לאחר מכן היה נכנס לעבוד בקודש.

השאלה הגדולה – חוסר פרופורציה לכאורה

מובן לכל בר דעת שמי שעולה לעבוד במשכן ה’ צריך להיות נקי בידיו וברגליו. אדם המגיש דבר ואינו ראוי לעמוד בפני מלכים בצורה בזויה או מלוכלכת – אין זה מן הראוי. עד כאן ניתן להבין את הציווי באופן הגיוני וטבעי. אולם סיום הפסוק – “ולא ימותו” – נשמע מופרך לגמרי. וכי משום שהכהן לא רחץ ידיו ורגליו כראוי הוא מתחייב מיתה בידי שמים? נראה לכאורה כי זו עונש שאינו מתאים לכשל פשוט כל כך של ניקיון גופני. עיון מעמיק במושגי המושגים הקבליים מגלה לנו רובד פנימי הרבה יותר עמוק.

רבדים שונים של חיים ומוות

כדי להבין את הדבר צריך לדעת שיש רבדים שונים להגדרת החיים והמוות. בעין הבשר והגוף של העולם הזה, חיים נקרא אדם הנושם, ואם הוא חי חיים טובים ומבלה ומצליח בעולם הזה. ואילו מת הוא אדם שאינו נושם וקוברים אותו תחת האדמה. גם אדם שחי חיים שאינם חיים, חיים קשים של סבל מתמשך – בעיני בשר ודם הוא חי. אולם בעיניים הרוחניות, מוות וחיים נמדדים בצורה אחרת לחלוטין. ייתכן שאדם נראה חי ומצליח בעיני העולם, ובעיניים הרוחניות הוא מת ממש.

הקדוש ברוך הוא הוא חי החיים

כתוב בתקונים שהקדוש ברוך הוא נקרא חי החיים. ויש לנו חוק מוחלט בכל החוקים הרוחניים – הם חוקים מוחלטים שאינם משתנים לעולם. החוק הזה אומר ש”דומה מושך דומה”. דבר דומה מושך דבר דומה אליו. שני אנשים הדומים ברצונותיהם ובתכונותיהם נמשכים להיות חברים, ושני אנשים הפוכים ברצונותיהם אינם מתאחדים באופן טבעי. כתבי בעל הסולם מבארים בהרחבה את חוק הדמיון הצורה הזה כיסוד בעבודת ה’.

חברות מתוך דמיון תכונות

אם ניקח לדוגמה שני אנשים האוהבים נגינה בפסנתר, אוהבים ללכת לקונצרטים, וכל ענייני הפסנתר מעניינים אותם – כשייפגשו במקום כלשהו יסתדרו ויתחברו בצורה נוכחת. ילכו יחד לקונצרטים, ינגנו יחד וידברו על המוזיקה וחכמת הניגון. זה נקרא דומים ושייכים זה לזה. ולעומת זאת, שני אנשים שאינם דומים יהיו תקועים אחד לצד השני בלי יכולת להתחבר. גם אם ישבו במשך עשר שעות אחד ליד השני – לא יצליחו להפיק שום קשר משמעותי. החיבור הזה נקרא חברות, מלשון חיבור.

הדרך להידבק בבורא יתברך

כל מה שמתרחש בנפשות הפועלות בעולם הזה בין אדם לחברו – אותו דבר מתרחש בין הנפשות הללו לבין הקדוש ברוך הוא. גם פה פועל אותו כלל של דומה מושך דומה. הבורא הוא חי החיים, מקור כל החיות במציאות הזאת. אם כן, כדי להיות חי באמת, האדם צריך להיות מחובר ודבוק לחי החיים. כיוון שהבורא אינו משתנה לעולם, הרי שהאדם הוא זה שצריך להשתנות ולהידמות לבוראו. עיון בעוד שיעורי וידאו בקבלה חסידית יחזק את ההבנה היסודית הזאת.

והלכת בדרכיו – דביקות במידות

נשאלת השאלה: הרי ידוע שהקדוש ברוך הוא אינו גוף ולא דמות הגוף, אם כן באיזה אופן ניתן להידמות אליו? על כך פוסק השולחן ערוך בסימן קנ”ו על הפסוק בדברים “והלכת בדרכיו”. מה זה ועלכת בדרכיו? “מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון”. זאת אומרת, דרכי הקדוש ברוך הוא ומידותיו הם הדרך להידמות אליו. כאשר האדם מתחקה אחר התכונות האלוקיות של נתינה, חסד ורחמים – הוא נעשה דומה לבוראו. ואז, מתוך החוק של דומה מושך דומה, נמשך אליו אור החיים בטבעיות.

ההזמנה לעמיקות בלימוד

הרב שקד אליהו פנחס שליט”א מוסר שיעורים שבועיים בזום בימי שני ורביעי בשעה 20:30, שבהם נחשפים סודות נפלאים נוספים מתורת בעל הסולם והרב”ש זצוק”ל. כל המעוניין מוזמן להצטרף ולהיכנס אל היכל החכמה הפנימית. כמו כן ניתן להגיע למרכז ההפצה של עמותת סולם יהודה, שם נמכרים ספרי בעל הסולם ותלמידיו במחירי עלות, ללא פערי תיווך. תרומה לעמותה מאפשרת להמשיך ולהפיץ את מעיינות החסידות לכל בית בישראל ולהעניק לרבים את אור הקבלה האמיתית.