הכנה ליום הכיפורים ראש השנה ועשרת ימי תשובה | סולם יהודה | פנימיות התורה

עשרת ימי תשובה – מסע אל החיים האמיתיים

בימים הקדושים שבין ראש השנה ליום הכיפורים עומד היהודי בלב לבה של עבודת הנפש. שלוש פעמים ביום אומרים בני ישראל “זוכרנו לחיים, מלך החפץ בחיים, כותבנו בספר החיים, למענך אלוקים חיים”. השיעור הזה מוליך את הלומדים אל פנימיות הדברים ומגלה את משמעותם העמוקה. בעיון תורת כתבי בעל הסולם מתבאר כי אין מדובר באמירה בעלמא אלא בעבודת מחשבה ולב מעמיקה.

פירוש פנימי של תפילת זוכרנו לחיים

על פי המבואר בשיעור, אין הכוונה שהקדוש ברוך הוא יזכור אותנו לחיים, שהרי “אין שכחה לפני כסא כבודו”. אלא הבקשה היא שאנו עצמנו נזכור את התכלית שלשמה נבראנו – להשיג את החיים האליונים, אותם חיים של דבקות וקרבת הבורא. הזיכרון אינו אקט סביל אלא תודעה אקטיבית שצריכה ללוות את האדם בכל רגע ורגע, גם בשעת צרה, גם בעליות, וגם בעת ירידה רוחנית.

עבודה זו דורשת התרכזות מתמדת בתכלית האחרונה. כל קושי, כל מבחן וכל הסתר – אין לראותם במנותק מן התכלית האלוקית הכוללת. החיים האמיתיים אינם החיים החיצוניים, אלא ההשגה הפנימית באלוקות. ההכרה בשלמות הבורא יתברך והדבקות המתמדת בו – זו תמצית החיים האמיתיים שמבקשים עליהם בני ישראל בימים הנוראים.

כותבנו בספר החיים – מציאות שאנו יוצרים במעשינו

הביטוי “כותבנו בספר החיים” אינו אומר חלילה שהקדוש ברוך הוא יושב וכותב כדמיון אנושי. בשיעור מובאת לשונו של בעל הסולם זצ”ל ש”ספר” הוא מלשון “ספירות” – כי מעשי האדם, דיבוריו ומחשבותיו יוצרים מציאות רוחנית ממש. מציאות זו הופכת להיות מקור השפע שמשפיע על האדם בחזרה – לטוב ולמוטב.

בעיון מושגים קבליים מתברר שאין הדברים תיאוריים בלבד. כאשר אדם מבקש “כותבנו בספר החיים” הוא דורש מעצמו שמעשיו יבנו לו מציאות של ברכה, של סייעתא דשמיא, של הצלחה ופריה ורביה. האותיות והדיבורים יוצרים כלים, והכלים מקבלים את האור האלוקי השופע.

נפש אלוקית ונפש בהמית – שתי מציאויות חיים

על פי תורת הקבלה, באדם שני שורשי חיים: נפש אלוקית ונפש בהמית. השאלה המרכזית היא מאיזה ענף האדם מקבל את השפע שלו. כאשר התענוג, הרצון, ההרגשה והחכמה באים מצד הנשמה – זה נקרא להיכתב בספר החיים. כאשר הם באים מצד הבהמיות בלבד – זו מציאות אחרת לגמרי, מציאות של חיסרון וריקנות.

חכמינו זכרונם לברכה אמרו “רשעים בחייהם קרויים מתים”, לא משום עונש בעלמא, אלא מפני שמי שמושך את חיותו רק מן הצד התחתון – חי חיים של בדידות, שעמום, דאגה ויובש פנימי. אין זה תענוג אמת אלא ניסיון לאסוף פירור מתוך פירור. החיים האמיתיים הם בקבלת השפע מן הנשמה ומחיבור פנימי אל הבורא יתברך.

מסע השנה – מאב לאלול לתשרי

השיעור פורס מבט כולל על המסע הרוחני בחודשי אב, אלול ותשרי. בחודש אב, ובמיוחד בתשעה באב, ישראל בונים את הכלי – חיסרון של תשוקה לדבר השלם והכללי. אין מדובר בחיסרון פרטי, אלא בחיסרון של כלל ישראל ושל הבריאה כולה – להשבת השכינה ולבניין בית המקדש שבו תהיה השראת שכינה לכל העולם.

הקבלה בחגים ובמועדים מתגלה במלוא עומקה. בחודש אלול הופכת התשוקה הזו לעבודת הלב, לחשבון נפש ולחיפוש פנימי. ובחודש תשרי – בראש השנה וביום הכיפורים – מתגלים הכלים שנבנו ומתמלאים באור. עשרת ימי התשובה הם הזמן שבו הכלי שנבנה בקיץ פוגש את האור הגדול של הימים הנוראים.

שבעה רקיעים – דרגות של עליה רוחנית

במהלך השיעור מובא עניין שבעת הרקיעים – שבע מחיצות רוחניות זו למעלה מזו, שאותן צריך האדם לעבור בעלייתו בעבודת השם. הרקיעים הם דרגות של גילוי כבוד הבורא, והם נמצאים בפנימיות לבו של האדם. ככל שהאדם עולה במדרגות עשייה, יצירה, בריאה ואצילות, הוא משיג יותר מאחדות השם ומשלמותו של הבורא יתברך, ואין שום ריב בעולם בנפשו.

לעיון מעמיק ולהמשך הדרך מומלץ לפנות אל שיעורי הרב ולהתחבר אל מארג הלימוד הקבוע. ניתן גם להירשם אל שיעורי קבלה אונליין המתקיימים בימי שני ורביעי בשעה 20:30.

שורש הבריאות – חיבור לאור הגדול

החלק האחרון של השיעור עוסק במשמעות הבריאותית והנפשית של החיבור לחיים האליונים. כאשר אדם מנותק מן הנשמה ומחפש תענוג בצד הבהמי בלבד – זה שורש החולאים, הן הגופניים והן הנפשיים. תענוג של פירוד מן האמת מוליד מצוקה ובדידות. לעומת זאת, החיבור אל הקדושה, אל הלימוד, אל הכוונה ואל העבודה הפנימית – מבריא את האדם בכל המישורים, ומחבר אותו אל הצינור של אור עליון ושפע רוחני. זוהי המתנה הגדולה של עשרת ימי תשובה.