תלמוד עשר הספירות | חלק ב | 28 | פרק ד | הסתכלות פנימית אותיות מט – נ | סולם יהודה

אור חוכמה והארת חוכמה — ביאור הפער בתלמוד עשר הספירות חלק ב פרק ד

בשיעור זה ממשיך הרב שליט”א בביאור הסוגיה העמוקה של תלמוד עשר הספירות, בחלק ב’ פרק ד’, באות מ”ט של ההסתכלות הפנימית. הרב פותח בהודעה כי נותרו רק שתי אותיות אחרונות לפני סיום הפרק, ובכוונתו לסיים את החלק לקראת ימי בין הזמנים. עיקר היריעה בשיעור הוא ההפרש העצום שבין אור חוכמה לבין הארת חוכמה, פער שכמעט לא ניתן לאמוד מחמת גודלו.

ארבע בחינות דאור ישר — המסגרת הכוללת של הסוגיא

הרה”ח שליט”א מזכיר לתלמידים את יסוד המהלך של הפרק — ארבע בחינות של יציאת אור ישר, שבאמצעותן מתפתח הכלי בארבעה שלבים עוקבים. בעל הסולם זצ”ל הסמיך את הביאור לסוגיית הגמרא, המתארת ארבע אפשרויות של הנאה הבאה לאדם באיסור. מטרת המהלך כולו להראות שהרצון לקבל הגדול ביותר מתגלה דווקא באופן מסוים, הוא הוא בחינה ד’ של האור הישר.

הרב מדגיש שהדיון נוגע אך ורק לאור הישר היורד מעילא לתתא, ולא מצד האור החוזר או האור המקיף. השיעור עוסק אך ורק בכלי הלומד ומתפתח ברצונו לקבל את אור החוכמה במישרין מן האצילות העליונה. כפי שניתן ללמוד ממושגים בקבלה, כל בחינה מהווה שלב חיוני בהתפתחות הכלי הרוחני.

בחינה א’ ובחינה ב’ — “אפשר וקא מכוון”

הרבנו שליט”א מחזיר את השומעים לשיעורים הקודמים, שבהם נתבארו בחינה א’ ובחינה ב’ בהתאמה לסוגיית הגמרא. שם נידונה שאלת “אפשר וקא מכוון או לא אפשר ולא קא מכוון” — האם יש באפשרות האדם להיבדל ולא לעשות את האיסור, ואם כבר הוא עושה אותו, האם הוא מכוון ליהנות ממנו או אינו מכוון. הדוגמה הנודעת בסוגיא היא דוגמת הריח הטוב של עבודה זרה — האם יכול אדם ללכת בדרך אחרת ולא להריח את הריח, ואם כבר הריח, האם כוונתו ליהנות או לא.

בחינה ג’ — זעיר אנפין ומדרגת הארת החוכמה

בשיעור הקודם, באות מ”ח, עסק הרב שליט”א בבחינה ג’, היא מדרגת זעיר אנפין, שבה נמצא אור החסדים בהארת חוכמה. כאן מגיע הרב לעומק הסוגיא — מהי באמת הארת חוכמה, ובמה שונה היא מאור חוכמה ממש. אף שהבחינה נקראת בלשון “חוכמה”, אין כאן אלא הארה קלושה היוצאת מן ההתגברות של הכלי, ולא עצמות האור האלוקי ממש. מי שמעוניין להעמיק במושגים אלו מוזמן לעיין בכתבי הרב”ש הדנים בסוגיות אלו.

עצמות המדרגה — חילוץ עצמות והגילוי הפנימי

הרב עומד על מושג יסודי — עצמות המדרגה. עצמות פירושה עצם הדבר, המהות הפנימית שלו. הרב מביא דוגמה נפלאה מברכת חילוץ עצמות בתפילת שמונה עשרה. בפשטות מדובר בבריאות הגוף, אך בפנימיות הכוונה היא שנחלץ מכל דבר את האלוקות הגנוזה בתוכו. ככל שאדם מעמיק הסתכלותו בדבר, הוא רואה את האלוקות שבמהותו ובעצמותו.

כפי שלימד הבעל שם טוב זי”ע — אין שום דבר שיכול להתקיים ללא חיות והארה אלוקית, וההארה האלוקית הזו היא עצמות הדבר וחיותו. הרב מביא דוגמה פשוטה מתוך חיי היום יום — אפילו אבקת כביסה פשוטה, אדם בעל השגה רוחנית רואה בה אלוקות, כי אין שום מציאות שתתקיים ללא חיות אלוקית.

הפער העצום — אור חוכמה לעומת הארת חוכמה

הרב שליט”א מבאר את נקודת היסוד של האות — הארת החוכמה משמעותה שעצמות המדרגה היא אור דחסדים, אלא שמקבלת הארה מצד אור החוכמה. הבחינה ב’ התגברה בסופה, והתגברות זו גרמה שלא יתקבל אור חוכמה. אך מתוקף ההבנה שאי אפשר לחיות ללא שום הארה, נמשכת הארת חוכמה כחיות מינימלית. זה דומה למי שרואה מאכל אך אינו אוכל ממנו — רק מראה יש לו, ולא את התענוג עצמו.

מה שאין כן באור חוכמה — כל עצמותו של האור כולו חוכמה ואין בו חסדים כלל. אור זה נקרא גם אור חיה, מפני שהוא מחייה את כל המציאות. כל חוויית תענוג שאדם חווה, בין אם בניגון, במראה נוף נפלא או בקדושת מקום, נובעת מהארה של האור האלוקי המחייה את המציאות. ללימוד מעמיק יותר ניתן להאזין בספרייה הקולית למאמרי חסידות.

ההשגה העילאית — ממעלת האר”י הקדוש

הרב מביא דוגמה למדרגה עליונה של השגה באלוקות, מתוך סיפורי האר”י הקדוש. רבי חיים ויטל זצ”ל תיאר בהקדמתו לכתבי האר”י, כי רבו היה יודע שיחת עצים ושיחת ציפורים, היה מסתכל על אדם ויודע את כל גלגוליו, ואף היה יודע את מחשבות האדם מטרם שיצאו מן הכוח אל הפועל. מדרגה זו אינה נתפסת בשכל האנושי, והיא מלמדת עד כמה גדול הפער בין המושגים הרוחניים העילאיים ובין תפיסתנו המצומצמת. להעמקה נוספת בנושאים אלו ניתן להצטרף לשיעורי קבלה אונליין בזום.

הזמנה להמשך הלימוד והעמקת ההבנה

מעיין הציבור מוזמן להמשיך וללמוד משיעורי הרב שקד אליהו פנחס שליט”א, המעמיקים בסוגיות תלמוד עשר הספירות ומביאים את תורת בעל הסולם זצ”ל באופן בהיר ומסודר. שיעורי הזום מתקיימים בימי שני ורביעי בשעה 20:30, ובמרכז ההפצה של העמותה ניתן לרכוש את ספרי בעל הסולם ותלמידיו במחירי עלות. הציבור מוזמן אף לתרום להפצת מעיינות החסידות ולזכות בהרבצת התורה לרבים.