עגלת קניות

close-icon

אין מוצרים בסל הקניות.

הזמנה מינימלית 300, סכום ההזמנה הנוכחי שלך הוא 0.00

הקדמה לספר הזוהר 11 | שידור חי

סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

הקדמה לספר הזוהר 11 | שידור חי

להאזנה

הקדמה לספר הזוהר

 

שיעור תורה מהרב שקד אליהו פנחס

מתוך השידור החי הניתן בימי א, ג, ו ד'

 

מקורות:

 

הקדמה לספר הזוהר

ג' מצבים בבריאה: מחשבת אין סוף, זמן התיקון, גמר התיקון

יג. אמנם עדיין נשאר לנו להבין, סוף סוף, כיון שהרצון לקבל לעצמו, הוא כל כך פגום ומקולקל, איך יצא והיה במחשבת הבריאה באין סוף ברוך הוא, שלאחדותו אין הגה ומלה לפרשה.[1]

והענין הוא, כי באמת תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, הייתה מחשבתו ית' גומרת הכל[2], כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו[3], ותיכף יצאו ונתהוו כל הנשמות וכל העולמות העתידים להבראות מלאים בכל הטוב והעונג והרוך שחשב בעדן, עם כל תכלית שלמותן הסופית שהנשמות עתידות לקבל בגמר התיקון, דהיינו אחר שהרצון לקבל שבנשמות כבר קבל כל תיקונו בשלימות ונתהפך להיות השפעה טהורה, בהשואת הצורה הגמורה אל המאציל ית'[4]. והוא מטעם, כי בנצחיותו ית', העבר והעתיד וההוה משמשים כאחד, והעתיד משמש לו כהוה, ואין ענין מחוסר זמן נוהג בו ית' ([5]זהר משפטים אות נא; [6]זהר חדש בראשית אות רמג).

ומטעם זה, לא היה כלל ענין הרצון לקבל המקולקל בצורה דפרודא, באין סוף ברוך הוא. אלא להיפך, שאותה השואת הצורה העתידה להגלות בגמר התיקון, הופיעה תיכף בנצחיותו ית'. ועל סוד הזה אמרו חז"ל ([7]זוהר חדש בראשית אות רלג; פרקי דרבי אליעזר פרק ג) קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד, כי הצורה דפרודא שברצון לקבל לא נתגלתה כלל במציאות הנשמות שיצאו במחשבת הבריאה, אלא הן היו דבוקות בו בהשואת הצורה, ב[8]סוד הוא ושמו אחד. ועי' בתלמוד עשר הספירות ענף א'.

[1] באמת צורת הרצל"ק המופיעה בא"ס אינה מורה על שום פחיתות וחיסרון בערכו ית', אלא להיפך היא דווקא טיב הבריאה ממש. זאת משום שחק הוא ש'כל ענף יהיה טבעו שווה לשורשו' ולכן כל העניינם הנוהגים בשורש יתרצה בו הענף ויאהב אותם ויחמדם, וכל העניינים שאינם נוהגם בשורשו גם הענף מתרחק מהם, ולא יסבול אותם, וישנא אותם. ומשום שהוא ית' שורש לכל בריותיו אנו נמשכים למנוחה, ואוהבים את החכמה, הגבורה והעושר וכל המעלות הטובות הכלולות בו ית'. ושונאים ומואסים בהופכם דוגמת הסכלות, החולשה, העניות והבזיונות וכד', משום שאינם מצויים בשורשנו.

 

וכמובא לעיל באות ז' תבין כי משום שבו ית' שהוא שורשנו אין שום 'רצון לקבל', הרי שכל רצון להנות לעצמנו שהוא טבע הנבראים משמש הופכי לטבע ההשפעתי של הבורא. יוצא מדברנו שהשימוש בטבע האנוכי שלנו הוא המקור לכלל הייסורים הנחווים במציאות חיינו – שהרי אינם נמצאים בשורשנו! ורק בעוה"ז שבו נוהג קלקול ותיקון בנושא אחד [תע"ס ח"א לוה"ת צד] נראה שאף שיש רווחים במילוי התאוות, יחווה הנברא במקביל בושה וסבל בזמן הקבלה מהאחר. וסבל זה נקרא בלשון חז"ל 'נהמא דכיסופא'.

 

ובכדי לתקן זאת, ברא את העוה"ז, אשר הנשמה באה ומתלבשת בגוף ,וע"י עסק התו"מ עמ"נ לעשות נ"ר ליוצרו, מתהפכים כלי הקבלה של הנשמה, לכלי השפעה וממילא מתבטלת הבושה כי כעת בזמן ההשפעה הנברא בהשתוות צורה וזוכה לקבל את אורו ית' בלא שהדבר יפריד אותו ממנו ית' ובכך מתממשת מטרת  הבריאה להיטיב לנבראיו והרי לך שדווקא הרצל"ק הנבחן בא"ס הוא טיב הבריאה המסוגל להביא את הנבראים לדבקות. (עפ"י המובא בתע"ס ח"א, הסת"פ יט-כ)

 

[2] ובעניין זה שבמחשבת הא"ס כבר גמר הכל כתב הרב"ש זצ"ל כי יש להבחין בעולם הא"ס שלושה מצבים: א) טרם הצמצום, שהיה בבחי' 'הוא ושמו אחד', והצמצום שהיה הוא רק מטעם קישוט בנקודת הרצון. ב) צמצום, היינו שלא לקבל בעמ"נ לקבל ג) לקבל רק בעמ"נ להשפיע. ושם נבחן כאילו כבר קיבל את כל האור בצורה מתוקנת בחי' מה שיהיה בגמר תיקון.

 

[3] בעניין שאינו צריך לכלי המעשה כמונו כתב רבנו: "…שזה ברור שהשי"ת מטובו הפשוט ברא את העולמות כולם כדי להנות לנבראיו…ונודע שמחשבת השי"ת היא תיכף פעולה, כי אדם המורכב בגוף נמצא בו שהמחשבה אינה פעולה, שעדיין צריך לכלי מעשה. אבל אצלו ית' ברור שמחשבתו גומר הכל, שאין צריך למעשה אחרת.

 

ולפי זה נמצא שבמחשבת הבריות ותכלית שכרם ושיעור קומתם, תיכף נתפשט האור הזה שאנו מכנים אותו מחשבת הבריאה בכל טוב וכל שלימות העתיד, שהשי"ת למעלה מזמן ומקום. וזכור ואל תשכח שאין אנו מדברים כלל בעצמותו ית'. וזהו דברי חז"ל, "מתחילה היה אור א"ס ב"ה ממלא את המקום". פירוש, דכיון שחשב השי"ת להַנות, תיכף נטבע באור הזה הרצון להֶנות, ועל כן מוכרח להיות חוק אור המתפשט בבחינת הרצון לקבל הנאה מאתו ית'…" (פי חכם יז-יח)

 

[4] "כי כל העולמות וכל הנשמות שישנם והעתידים להבראות עם כל מקריהם עד לתכלית תיקונם, הנה הם כולם כבר כלולים בא"ס ב"ה, בכל תפארתם ובכל מלואם. באופן, שיש לנו להבחין ב' עיקרים בכללות המציאות שלפנינו. עיקר א', בבחינת מה שהם קבועים וקיימים בא"ס ב"ה בכל שלימותם ותפארתם. העיקר הב', כמות שהם ערוכים ומשתלשלים ומתחדשים לפנינו מאחר הצמצום הא', בחמשה העולמות המכונים אדם קדמון אצילות בריאה יצירה עשיה… דהיינו כללות המציאות שבעיקר הא', מבחינת מה שהם ערוכים וקיימים בא"ס ב"ה שמטרם הצמצום. ומשמיענו שאור העליון היה ממלא אותם לגמרי עד שלא נשאר בהם שום מקום פנוי, שיהיה אפשר להוסיף בהם שלימות ותיקון כל שהוא" (תע"ס ח"א, או"פ אות ג)

 

[5] "עוד, יש הזהרות לבני אדם במקראות אלו, וכמה עצות טובות עליונות הם בכל דברי התורה, וכולם אמת בדרך אמת, ונודעות לחכמים היודעים והולכים בדרך אמת. בזמן, שרצה הקב"ה לברוא העולם, עלה ברצון לפניו, וצייר כל הנשמות העתידות להנתן בבני אדם אחר כך, וכולן נצטיירו לפניו בצורה ההיא ממש שעתידות להיות אחר כך בבני אדם, וראה כל אחת ואחת." (הסולם על זוהר משפטים נא)

 

[6] "…א"ר שמעון, כשעלה במחשבתו לברוא העולמות, באותה שעה, נבראו העליונים והתחתונים וכל מה שבהם, שנאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. אל תקרא אליהם, אלא אלקים. מלמד שבה' בראם, שהיא המלכות הנקראת אלקים. ועל ידיה יעמדו יחדיו. והיינו שכתוב, מי כמכה באלים ה'. שפירושו מי כמכה באלים, שיוכלו לברוא שמים וארץ, אלא שהכל נברא ע"י אלקים, ולא ע"י אלים, שהמלה אלים חסרה ה' מהשם אלקים. שז"ס בה' בראם (כמ"ש לפנינו אות רמ"ד). כי ה' זו, היא כמו אוצר המלא מכל צרכי הבית. כי אז יודעים, שיש שם הכל, כל מה שצריכים…" (זהר חדש בראשית אות רמג)

 

[7] "ותניא א"ר אבא וכו': ולמדנו אר"א א"ר יוחנן, קודם שברא הקב"ה את העולם היה הוא ושמו אחד [תע"ס חלק א' פרק א' דברי הרב אות ב' או"פ אות ל']. ולא היה כלום חוץ ממנו. והיה בדעתו לברוא את העולם, וברא קודם אלף עולמות. שנאמר האלף לך שלמה, שה"ס החכמה המכונה אלף בסוד ואאלפך חכמה. ואח"כ ברא עולמות אחרים. וע"כ ברא מקודם אלף עולמות שה"ס החכמה, כדי להודיע מקודם, שהכל נגדו כאין."

(זוהר חדש בראשית אות רלג; פרקי דרבי אליעזר פרק ג)

 

[8] "כבר ידעת סוד הוא ושמו אחד, שאע"פ שיש שינוי צורה בבחינת הרצון לקבל הכלול בא"ס ב"ה, מ"מ אין זה עושה שם שום הבדל בינו ובין אור העליון, אלא הם באחדות הפשוטה ועם כל זה, נעשה ענין הצורה הזו האמורה לסיבה ולגורם לבריאת העולמות…עד לעוה"ז, שנעשתה ונתחדשה כאן אותה האפשרות של נתינת מקום לעבודה בתורה ובמצות, שלא על מנת לקבל אלא רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה, הנה אז מסוגלות הנשמות, להפך צורת הרצון לקבל שבהן המפרידן מן המאציל, לצורת רצון להשפיע…שהוא השתוות הצורה עם המאציל, שנק' דביקות ויחוד, כנ"ל … וכבר ידעת, כי השתוות הצורה עושה הרוחניים לאחד, וע"כ חוזרים אז העולמות לקדמותם" (תע"ס ח"א, או"פ אות מ)

לחנות הספרים

 

60 אגורות ליום
שיעשו את כל ההבדל!

לחצו כאן לתרומה

הלימוד באתר מוקדש

הרשמה לאתר
תכני האתר המלאים נפתחים רק לגולשים רשומים (הרשמה בחינם!)
להמשך גלישה יש לבצע הרשמה אותה ניתן לבטל בכל עת.
הרשמה
+