פתיחה לחכמת הקבלה | 29 | אות מג

פתיחה לחכמת הקבלה | אות לט
מאת הרב אשלג זצ"ל, מגיד שעור
הרב שקד אליהו פנחס

פתיחה לחכמת הקבלה | הרב יהודה לייב הלוי אשלג זצוק"ל
מגיד שיעור: הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

פתיחה לחכמת הקבלה אות מג | בעל הסולם
מגיד שיעור: הרב שקד אליהו פנחס

מקורות:
יציאת ב' רשימות זכר ונקבה בראשים של כל פרצופי א"ק

וביאור זיווג הנקבה בזכר על ידי התכללות הנקבה

מג) וההשארה של הרשימו דהתלבשות מהבחינה אחרונה, שנשארה בכל מסך,

גרם ליציאת ב' קומות זכר ונקבה, בראשים דכל הפרצופים ,

החל מע"ב דא"ק וכן בס"ג דא"ק וכן במ"ה וב"ן דא"ק ובכל פרצופי אצילות.

כי בפרצוף ע"ב דא"ק, שאין שם במסך אלא רשימו דעביות דבחי"ג,

המוציא ע"ס בקומת חכמה, הנה הרשימו דהתלבשות מבחי"ד הנשארת שם במסך ,

שאינה ראויה כלל לזווג עם אור העליון, משום זכותה כנ"ל,

הנה היא נכללת עם העביות דבחי"ג ונעשית לרשימו אחת,

ואז קנתה הרשימו דהתלבשות כח להזדווגות עם אור העליון,

וע"כ יצא עליה זווג דהכאה עם אור העליון, המוציא ע"ס בקירוב לקומת כתר,

והוא מטעם היות בה בחי' התלבשות דבחי"ד.

והתכללות זה נקרא התכללות הנקבה בזכר, כי הרשימו דעביות מבחי"ג נק' נקבה,

להיותה הנושא לבחי' העביות, והרשימו דהתלבשות דבחי"ד נק' זכר,

משום שבא מקומה גבוהה ממנה, ומשום שהוא זך מעביות.

ולפיכך הגם שהרשימו דזכר בלבד אינו מספיק לזווג דהכאה,

אמנם ע"י התכללות הנקבה בו, נעשה גם הוא ראוי לזווג דהכאה.

תמלול השיעור:

ערב טוב לכולם. תודה רבה על ההצטרפות שלכם.

בעזרת השם אנחנו ממשיכים היום

בפתיחה לחוכמת הקבלה באות מ"ג.

אני אעשה ככה חזרה כללית. על מה דיברנו?

ונמשיך מאותה נקודה.

בעצם בשיעור האחרון, באות מ"ב,

הסביר לנו בעל הסולם

שלאחר הסתלקות האור נשארות לנו שתי רשימות.

הוא אמר לנו שנאבדת בחינת העוביות האחרונה,

אבל היא לא באמת נאבדת לגמרי,

כי העוביות מחולקת לזכר ונקבה.

חלק אחד שנקרא רשימו דהתלבשות,

וחלק אחד שנקרא רשימו דהמשכה.

מה המקור של שתי הרשימות האלה, ומה המהות שלהם,

ואיך הם עוזרות לנו לפתח את הפרצוף הבא?

זה בדיוק מה שאנחנו נלמד.

בגדול, אם נעשה רגע תזכורת על מה אנחנו מדברים,

אנחנו מדברים בעצם על סדר ירידת והשתלשלות העולמות,

מאין סוף, שזו התפיסה הראשונה שלנו את הבורא.

באינסוף, מתוקף רצונו להיטיב לנבראיו,

הקדוש ברוך הוא כבר שם באינסוף, שם שורש לכלי.

זה כלי, אבל לא כלי ממש, ושמה בעצם באינסוף,

כבר התפשטו ד' בחינות ושורשם של הבחינה ד',

הרצון לקבל כביכול, ומולאו באור.

עכשיו, הבחינה ד' שהייתה שם באינסוף,

בעצם רצתה ב'ר דבקות,

רצתה להשתוות לאור, כטבע האור שמילא אותה.

ולכן בעצם היא התחילה בתהליך

שמוליד את כל את כל המציאות עד המציאות שלנו.

עקב עליית הרצון שלה,

באותו רגע נברא עולם הצמצום,

והתפשט האור עוד פעם בכל הבחינות

עד הבחינה ד' ומילא אותה.

ועכשיו בעולם הצמצום

אחרי שהבחינה ד' בעצם התמלאה מכל האור,

היא צמצמה את עצמה,

שמשמעות הצמצום בעצם, שהיא דוחה את האור,

אף על פי שהיא מאוד משתוקקת אליו.

ואז היא ממשיכה את האור בעוד פעם,

משום שהיא בעצם הבינה שאין, אין שייך להשפיע אל הבורא,

אם אנחנו לא מקבלים ממנו,

כי הוא רוצה להיטיב לנבראיו,

ובעצם רצונה להשוות צורתה אל העליון

ולהיות משפיעה כמוהו,

היא חייבת לקבל את האור בצורה מסוימת.

ואז יש לנו פה את העניין של קו ועיגולים,

שלא נכנס אליו כרגע.

אבל האור, בסופו של דבר שהוא נמשך אליה,

אז בעצם הוא ממלא עוד פעם את כל הבחינות בצורת קו.

והמלכות הזאתי עכשיו

תעשה דבר שנקרא מסך, מענייני המסך ואור חוזר,

כמו שהסברנו בעצם, אחרי שהיא מתמלאת,

היא מתחשבת באיזה אופן, היא מחשבת באיזה אופן

האור שממלא אותה כרגע היא יכולה לקבל על מנת להשפיע,

ובאיזה לקבל

ובאיזה חלק מהאור היא לא מסוגלת לקבל אותו,

כי היא תיפול לתוך תאוותה עצמה.

הדבר הזה בעצם מסלק את האור פנימי מתוכה,

ומחלק אותו לשתי חלקים.

החלק שהיא מסוגלת לקבל על מנת להשפיע

נשאר בתוכה ונקרא אור פנימי.

החלק שיצא החוצה נקרא אור מקיף.

האור המקיף הזה, אחרי שהיה את כל החשבון בראש

וירד בתוך, היינו בגוף הפרצוף,

אנחנו מדברים כבר על פרצוף הראשון,

פרצוף גלגלתא,

הפרצוף הזה שאנחנו מדברים עליו הוא בעצם הפרצוף הראשון

שיוצא בא"ק, נקרא פרצוף גלגלתא.

כל החשבון נעשה בראש, ונקרא בכוח,

איזה חלק אפשר לקבל על מנת להשפיע ואיזה לא.

ואז כשהחלק שמתקבל על מנת להשפיע בתוך

נקרא אור פנימי,

והוא משתלשל, יורד יורד,

ובעצם המלכות הבאה נקראת מלכות המסיימת.

הראשון נקראת מלכות המזדווגת,

והמלכות הבאה נקראת מלכות המסיימת.

כפי שהסברנו בשיעורים הקודמים,

והיא מסיימת את האור,

היא נקראת גם הטבור.

המלכות הראשונה נקראת פה של הפרצוף,

המלכות השנייה נקראת הטבור של הפרצוף.

ואז האור מקיף מבחוץ בא ומתחיל ללחוץ על המלכות הזאת,

ואומר לה, מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו.

הבורא רצה שתקבלי את כל האור.

אז תתחילי לקבל.

היא מסכימה איתו אבל היא לא מסוגלת.

ולכן מתחיל תהליך של הזדככות המסך,

והעוביות שבמסך בעצם מתחילה להזדכך,

והמסך דטבור עולה לפה דראש,

מאחר שבראש, הסברנו שיש כל הזמן כל הזמן

זיווג דלא פסיק,

כל הזמן יש לך חשבון

כמה אפשר לקבל על מנת להשפיע,

אז היא בעצם, בעלייה הזאת,

היא בהסתלקות של האור מהתוך,

מתוך הגוף של הגלגלתא,

היא מאבדת את הבחינה ד' דעוביות.

ושמה היא בעצם מבינה שהיא יכולה.

היא עוברת ונכללת כל הזמן

מכל הבחינות שהיא עברה דרכם.

זאת אומרת מהד' היא עולה לג', לב', לא' ולשורש,

ששם בעצם היא נמצאת במלכות דראש,

והיא משווה את הצורה אליו בהסתלקות,

בעצם כשהיא מגיעה למעלה,

ונכללת עוד פעם בזיווג דלא פסיק.

אותם רשימות שנשארו, הרושם שנשאר,

מתעוררות חזרה, קמות לתחייה בעצם,

והיא בעצם עושה הפעם זיווג דהכאה

על בחינה. ג'.

בחי"ג בפרצוף, בגלגלתא כולו זה בעצם החזה שלו,

ולכן יורדת חזרה לחזה.

ומתוך החזה היא מוציאה את הפרצוף הבא,

שנקרא פרצוף עב.

כל הזמן של הירידה שלה בתוך הגלגלתא

נקרא עב הפנימי,

כי הוא בפנים פרצוף הגלגלתא,

וכל החלק שיצא החוצה,

מתוקף שינוי הצורה שהיה בין המסך הזה, בעצם,

שעלה לפה דראש אחר שהתעוררו הרשימות,

לבין המסך המקורי שיש בראש,

שהוא הרבה יותר זך כביכול,

הפרצוף הזה יקרא עב החיצון.

מהחזה ומעלה זה יהיה הראש של העב החיצון,

ומהחזה ומטה יהיה הגוף של העב החיצון.

כל זה למדנו עד עכשיו.

הדבר האחרון שלמדנו בשיעור האחרון,

זה שכאשר האור מתפשט בתוך התוך דגלגלתא,

בגוף של הגלגלתא,

הוא בעצם חוקק איזה שהוא איזה שהוא משהו איזה רושם שם.

וגם ברגע שהוא מסתלק הוא חוקק ומשאיר איזה שהוא רושם.

ברגע שהוא יורד, אחרי שהאור מסתלק מהירידה שלו,

נשאר דבר

שאנחנו קוראים לו רשימו דהמשכה,

והוא בא מצד הכלי.

זאת אומרת, איך האור התרשם ויתפעל מהכלי שבו הוא היה?

הוא היה מבחינה ד', מבחינה ג', מבחינה ב', בחינה א' ובחינת השורש.

ואמרנו שזה כמו סיר שממלאים אותו.

בוא נגיד סיר שבישלו בו משהו חריף.

ואחר כך רוקנו אותו.

ואז המים שמכניסים פנימה, חדשים ונקיים,

הם בעצם מקבלים את החריפות מהדפנות של הכלי.

ככה האור שהוא משתלשל לתוך הכלי בבחינת המשכה,

הכלי ממשיך אותו,

האור מתרשם מהכלי עצמו.

ואז, כשהוא מסתלק נשאר רושם הזה.

צלילות המים עצמה. זה נקרא רשימו דהלבשה.

זאת אומרת שהאור התלבש בתוך הכלי.

ויש הרשימו מהאור עצמו.

ואז יוצא שיש לנו שתי רשימות.

רשימו דהמשכה או רשימו דעוביות,

שנקרא גם נקבה

משום שהוא נקב או חיסרון

הוא בא מצד החיסרון, מצד הכלי,

ורשימו דהלבשה שבעצם הגיע מטעם ומתוקף האור עצמו,

שהתלבש בתוך הכלי.

והוא נקרא גם זכר,

משום שהוא זך יותר והוא בעצם הגבוה.

נלמד היום כמה סיבות למה זה נקרא זכר,

וזה נקרא נקבה. מפה בעצם אנחנו נמשיך.

אני רק אגיד מה אנחנו נלמד?

אנחנו בעצם נלמד ששתי הרשימות האלה נזקקות ונצרכות

להולדת הפרצופים הבאים,

משום שהם התחילו להתכלל זו בזו,

וביחד יהיה להם את הכוח

לעשות כל פעם זיווג מחדש על האור,

ולהוציא עוד בחינה ועוד בחינה.

אז אנחנו בעצם הגענו לאות מ"ג בפתיחה.

נתחיל לקרוא את לשון הזהב של בעל הסולם

ונמשיך להסביר את הדברים.

בשם השם נעשה ונצליח והוא ברחמיו עלינו ירויח.

אות מ"ג בפתיחה לחוכמת הקבלה.

אנחנו נתנו פה כותרת, יציאת ב' רשימות זכר ונקבה,

בראשים של כל פרצופי אק,

וביאור זיווג ונקבה בזכר על ידי התכללות הנקבה.

אות מ"ג.

והשארה של הרשימו דהתלבשות

מהבחינה האחרונה שנשארה בכל מסך,

גרם ליציאת ב' קומות, זכר ונקבה,

בראשים דכל הפרצופים,

החל מעב דא"ק וכן סג דא"ק

וכן במה ובן דאק, ובכל פרצופי האצילות,

כי בפרצוף עב דאק,

שאין שם אלא רשימו דעוביות דבחינה ג',

המוציאה 10 ספירות בקומת חוכמה,

הנה הרשימו דהתלבשות מבחינה ג' הנשארת שם במסך,

שאינה ראויה כלל לזיווג עם אור העליון משום זכותה כנ"ל,

הנה היא נכללת עם  עוביות דבחינה ג'

ונעשית לרשימה אחת.

ואז קנתה הרשימו דלהתלבשות כוח

להזדווגות עם אור העליון.

ועל כן יצא עליה זיווג דהכאה עם אור העליון,

המוציא 10 ספירות בקירוב לקומת כתר.

והוא מטעם היות בה בחינת התלבשות בבחינה ד'.

והתכללות זה, נקרא התכללות הנקבה, דנקבה, בזכר.

כי הרשימו דעוביות מבחינה ג' נקראת נקבה,

להיותה הנושא לבחינת העוביות,

והרשימו דהתלבשות לבחינה ד' נקראת זכר,

משום שבאה מקומה גבוהה ממנה,

ומשום שהוא זך מעוביות.

ולפיכך, הגם שהרשימות דזכר בלבד,

אינו מספיק אלא לזיווג דהכאה,

אומנם על ידי התכללות הנקבה בו

נעשה גם הוא ראוי לזיווג דהכאה.

עכשיו נסביר קצת דברים.

הרי הסברנו,

שבכל פעם שהאור מקיף מזכך את המסך

ועולה לפה דראש,

נאבדת בו בחינת עוביות אחת.

כמו במשל שסיפרנו הרבה פעמים,

על האורח שבא ואוכל 5 מנות

ונופל בתאווה על אחת המנות.

ולמחרת שהוא בא אומר,

תנו לי רק 4 מנות.

המנה אתמול שנפלתי בתאווה עליה,

אני לא רוצה להתעסק איתה בכלל.

ואז מאחר שהוא מאבד את העוביות עליה,

הוא הוא בעצם לא מתעסק איתה,

פשוט לא מגישים לו.

נותנים לו 4 מנות.

נקרא שהוא איבד את בחינת העוביות, העוביות ד'.

אז יש לו בחינה ג', ב', א' ושורש. 4 מנות.

ועכשיו הוא נופל בתאווה על המנה, על מנה אחרת.

הוא כבר מתבוסס שם

בתוך האכילה והשתייה של אותה מנה,

ושוכח לגמרי את המארח…

ואז הוא אומר חבר'ה,

עוד פעם בושות,

עוד פעם זה,

תעשו לי טובה,

מחר תביאו לי פחות את המנה,

גם את זאת אל תגישו לי.

וככה כל פעם הוא מאבד בחינת עביות אחת,

עד שהוא מזדכך ומגיע בעצם לראש.

זה מה שקורה בעצם למסך.

ואז הוא הוסיף לנו בשיעור שעבר,

שנדע שהוא בעצם לא מאבד לגמרי את העוביות.

אלא עוביות הזאתי יש לה שני פנים,

שני צדדים,

צד אחד נקרא הצד הזכר וצד אחד נקרא צד הנקבה.

הצד הזכר משום זכותו הוא בעצם נשאר,

הוא לא הוא לא נאבד,

כי זה רק רושם מהאור, שהאור השאיר,

כמו לצורך העניין,

שאדם אכל סטייק,

הוא מבין שהוא לא יכול יותר להתמודד עם הסטייק.

אז מחר אל תגישו את הסטייק.

אבל הזיכרון מהטעם הטעים של הסטייק נשאר לו.

פחות או יותר.

אולי זה לא מדוייק למשל ב100%,

אבל פחות או יותר.

מדברים על רוחניות אז קשה להגשים את זה,

ולנסות להבין את זה,

באמת להביא את זה

ולהוריד את זה באמת במשל גשמי.

אבל בוא נגיד את זה כך.

אז לצורך העניין, הרשימו הזה מהאור

שנקרא הרשימו דהלבשה,

אוקיי, הזכר, הוא נשאר, הוא עובר הלאה,

לסעודה הבאה, לפרצוף הבא,

אבל הרשימו דנקבה, הרשימו דעוביות,

הרשימו דהמשכה – הוא נאבד.

אז יוצא שלאותו רשימה יש פן זכר ופן נקבה.

אז הרשימו דנקבה הוא אובד,

והרשימו שבזכר נשאר.

ואז יוצא שבפרצוף הבא

יהיה לנו שתי סוגי רשימות.

אחת מהפרצוף הקודם – הזכר שלו.

ואחת מהפרצוף הזה עצמו,

שעליו בעצם הוא עושה את העבודה.

כי הרי אם הוא בא ואומר תנו לי את כל המנות

מבחינת רשימו דעוביות ג',

אז כן מגישים לו 4 מנות,

ג', ב', א' ושורש.

אז יש לו את העוביות שלו עצמו,

של אותו אותה דרגה

שעליה עושה את הזווג דהכאה,

זאת העוביות דהמשכה,

ואת העוביות דהלבשה מהמסך הקודם.

אז בוא תסתכלו,

יש לנו פה את פרצוף גלגלתא,

שהוא הראשון שיוצא,

ויש לו שתי סוגי רשימות.

אחרי שהאור מתפשט ומסתלק ממנו,

מהתוך דגלגלתא,

אז לפני שהוא בעצם מתחיל את התהליך,

ועובר לעב, אז נשאר בו שתי רשימות,

רשימו דהתלבשות ,רושם מהאור עצמו,

שהתלבש בפרצוף,

ורשימו דעוביות, שזה מהרושם שאור התרשם מהכלי.

הרושם שהאור התרשם מהכלי נקרא נקבה,

נקרא ד' דעוביות,

כי זה בעצם עכשיו על עוביות ד' אנחנו מתעסקים,

והרושם מהאור, אוקי, נקרא ד' דהתלבשות.

עכשיו, כשאנחנו אמרנו שהבחינה ד' נאבדת,

דיברנו על ד' דעוביות, על הנקבה.

אז היא אובדת.

אנחנו עוברים לעב, אתם רואים פה את עב?

אז ד' ההתלבשות עוברת הלאה, לפרצוף הבא.

אז עכשיו יהיה לנו ד דהתלבשות שבא מהגלגלתא,

וג' דעוביות שהוא בחינתה עצמה,

עוביות עצמה של עב,

כי על הג', על בחינת ג' דעוביות,

עשינו את הזיווג דהכאה מהחזה,

מהחזה של גלגלתא.

אוקיי, אז יש לנו קומת זכר דעב,

שנקראת ד' התלבשות,

שנשארת מהפרצוף הקודם,

וקומת נקבה של הרשימו,

שזה רשימו ג' דעוביות שלה עצמה.

או קי. עכשיו תראו מה אומר לנו פה באות מ"ג.

ומההשארה של הרשימו דהתלבשות

מהבחינה האחרונה שנשארה בכל מסך,

גרם ליציאת ב' קומות זכר ונקבה.

אתם רואים? הרשימו דהתלבשות נשארה,

הרשימו דהתלבשות עברה, ונשארה פה מהפרצוף הקודם.

אז היא גורמת שיש לנו זכר ונקבה,

והם יעבדו אחד עם השני.

אז אתם רואים,

הד' דהתלבשות נשארה במדרגה,

היא עוברת אל העב,

והיא נשארת פה בבחינת זכר.

ויש לנו את הנקבה.

ואז הוא אומר לנו שהזכר והנקבה הזאת,

בעקבות ההישארות של הבחינה ד' דהתלבשות

של הרשימו ד' דהתלבשות בקומה,

בעקבות זה שזה נשאר פה,

אז יש לנו עכשיו ד' דהתלבשות וג' זכר ונקבה.

עכשיו מבחינתכם מה שאני שרטטתי

פה ורשמתי ד' וג' דהתלבשות תתעלמו מזה כרגע.

זה לא מעניין אותנו.

זה יהיה בהמשך יעזור לנו.

אבל מה שבאמת מעניין אותנו זה הד' דהתלבשות

שנשאר מהפרצוף הקודם.

והג' דעוביות שילך לאיבוד

כל פעם שאנחנו נצא בפרצוף חדש.

אז אני קורא שוב.

בהשארה של הג' דהתלבשות מהבחינה האחרונה,

הנה זאתי כן,

הרשימו דהתלבשות מהבחינה האחרונה

שנשארה בכל מסך,

גרם ליציאת ב' קומות זכר ונקבה

בראשים דכל הפרצופים.

זאת אומרת זה יהיה תמיד,

זה יהיה פה בעב זכר ונקבה,

זה יהיה בסג זכר ונקבה,

זה יהיה פה במה זכר ונקבה,

וזה יהיה פה בבן.

בסדר? תמיד אנחנו יהיה לנו בכל פרצוף זכר ונקבה,

זכר יהיה מהפרצוף הקודם,

כי הוא זך והוא לא נאבד,

והנקבה תהיה הרשימו של הפרצוף הזה.

עכשיו אני רשמתי פה הערה 82,

שמסכמת לנו בעצם,

למה זה נקרא זכר וזה למה זה נקרא נקבה.

קומות זכר ונקבה. הרשימה דהמשכה נקרא נקבה,

מלשון נקב, היינו חיסרון,

להיותה הנושא לבחינת העוביות.

כן, נקבה, נקב, נקב זה חיסרון.

יש לך חור, אתה יכול למלא אותו.

קח עכשיו לצורך העניין איזה גוש פלסטלינה,

אתה תעשה בו איזה נקב, אתה יכול להוציא.

עכשיו בנקב הזה יש חיסרון, בפלסטלינה עצמה,

שפה אפשר לתת מילוי.

ואין עוביות, כן, נקראת נקב על שם בחינת העוביות שבה,

ואין עוביות אלא הרצון לקבל,

והחיסרון שאיפשר לה להמשיך את האור מטרם הסתלקותו.

כן, לפני שהייתה הסתלקות האור, הוא המשיך.

למה זה המשיך את האור? כי היה חיסרון.

לכן זה נקרא עוביות דדהמשכה,

כי זה מה שגרם להמשיך את האור,

הרצון לקבל שם.

ואז שהאור הסתלק, נשאר בעצם רושם על האור

מהכלי שהמשיך אותו.

הרשימו דההתלבשות נקרא זכר,

כי בא מקומה יותר גבוהה.

למשל בפרצוף עב,

הרשימו דהתלבשות הגיעה מפרצוף הגלגלתא

ומהעוביות של בחינת ד' שהייתה שם,

ולכן תקרא ד' ההתלבשות.

שימו לב, אתם רואים,

הרשימה הזה בא מהגלגלתא וייקרא ד' דהתלבשות.

לעומתה, הרשימות דעוביות שיש בה,

היא מקומת העוביות דבחינה ג' של עב,

שעליה נעשה הזיווג שהוציא את עב.

אם אתם זוכרים פה,

הטבור דגלגלתא עלה לפה דראש.

אוקיי, איבד את הבחינה ד' דעוביות שלו.

ואז הוא הוציא זיווג דהכאה חדש על מסך חדש,

שהיה מהחזה, שהוא הבחינה ג' של הגלגלתא.

כל מה שמעל החזה יהיה העב החיצון,

וכל מה שמתחת לחזה – יהיה הגוף.

תכף אנחנו גם נלמד,

שהראש והגוף יוצאים מזיווגים שונים

של הזכר והנקבה ונקבה בזכר.

אז אתם רואים,

כל מה שהיה מעל החזה יקרא עב,

ייקרא הראש של העב החיצון

וכל מה שמתחת ייקרא הגוף.

אז מאחר שהוא יצא, כל הפרצוף עב הזה,

על זיווג דבחינה ג',

אז הבחינה ג' דעוביות זה שלו עצמו,

זה הבחינת עוביות שלו.

רק מה,

הוא גם נכלל מהעוביות של ההלבשה

של הגלגלתא עצמו.

אז יש לנו בעצם עכשיו בפרצוף עב

שתי סוגים של עוביות,

עוביות זכר ועוביות נקבה.

אז אני חוזר.

לעומת הרשימו דעוביות שיש בקומת עב

בבחינה ג' של עב,

שעליה נעשה הזיווג שהוציא את העב,

ולכן יקרא ג' דעוביות, כי הוא שייך לפרצוף הזה,

יוצא שבעב יישארו הרשימות

ד' ההתלבשות וג' דעוביות,

ומשום שהרשימו דהתלבשות הזה

בא מהפרצוף הקודם והגבוה,

ייחשב זכר כלפי הרשימה.

אוקיי, אתם רואים בעצם,

ד' דהתלבשות באה מהפרצוף הגבוה,

מגלגלתא, ולכן הוא ייחשב זכר כלפי הנקבה,

שהיא באה מהפרצוף הזה.

תמיד העליון ייחשב זכר

ובאופן יחסי משפיע,

והתחתון ייחשב נקבה באופן יחסי

גם אם הוא לא מקבל ממנו.

באופן יחסי אליו הוא נקבה ומקבל.

עכשיו בעל הסולם נותן טעם נוסף בחלק ד',

אני הבאתי אותו פה.

טעם נוסף לדבר מביא בחלק ד',

בהסתכלות פנימית אות מ"ב.

שם הוא כותב,

שהסיבה שנקראות הרשימות זכר ונקבה,

היא ששתי הרשימות מגיעות מקומת אור אחת.

למשל כשהסתלק אור היחידה לצורך העניין,

הוא משאיר שתי רשימות,

אוקיי, רק פה מה קרה בגלגלתא?

עתה הסתלק אור היחידה,

נכון, הוא התפשט בגלגלתא והסתלק.

ואז מה קורה כשהוא מסתלק?

הוא השאיר שתי רשימות,

אבל אחרי ההסתלקות שלו,

ניכרת העוביות והשפלות של הכלי.

כי קודם כשכל הכלי היה מלא באור,

לא ראינו את זה.

עכשיו שהוא הסתלק,

אנחנו רואים את השפלות שלו.

לכן אף על פי

שבאו מאותה קומת אור,

ייחשבו כזכר ונקבה זה לזו,

שהרשימו דהמשכה, תיקרא כמובן נקבה,

בשל שפלותה שבאה מצד הכלי,

וחברתה הרשימה תכונה זכר, בשל מעלתה וזכותה,

שהרי באה מצד האור.

בסדר.

אז בואו נעשה סיכום.

נמצאנו למדים 3 טעמים לכינויי הרשימו דזכר ונקבה.

אחד שהרשימו דהתלבשות באה מקומה גבוהה,

ולכן נקראת זכר.

רואים? הוא בא מהגלגלתא.

שתיים, שהרשימו  דהתלבשות זך יותר.

לכן הוא נקרא זכר, מלשון זך.

למה הוא זך יותר? כי הוא מצד האור עצמו,

מה שהאור התרשם מהכלי.

ושלוש שבשלושה הן שתי הרשימות

באות מאותה קומת אור,

אלא שלאחר הסתלקותו

ניכרת שפלות האחת שתכונה נקבה

וזכות האחרת שתכונה זכר.

אז כל הדבר הזה בעצם יקרה בכל הפרצופים שיש לנו,

החל מעב, דרך סג, מה, ובן.

בראשים של כולם אנחנו נבחין זכר ונקבה.

אני ממשיך לקרוא באות מ"ג.

כי בפרצוף עב דאק,

שאין שם במסך,

אין הרשימו דעוביות דבחינה ג',

כן. המוציא 10 ספירות בקומת חוכמה,

אתם רואים עכשיו שהוא מוציא?

תסתכלו, זה מאוד מאוד מובן פה,

אתם רואים, זו קומת חוכמה.

תחשבו על בניין עם קומות,

יש לנו קומת מלכות, זה פה.

יש לנו קומה תפארת זה פה,

יש לנו קומת בינה, זה פה, וכן הלאה.

חוכמה וכתר.

אז אנחנו רואים שפה הוא יוצא מקומת חוכמה,

אבל יש לו, שימו לב, זה דבר דק מאוד ועדין,

צריך לתת את הדעת עליו.

תכף אנחנו נראה את זה,

יש לו פה משהו שהוא בקירוב לקומת כתר,

כאילו יש לנו חצי קומת כתר. זה הד' דהתלבשות.

זה זה מין איזה מדרגת ביניים בין הפרצופים,

הד' דהתלבשות הזאתי.

אוקיי, הרשימו דהתלבשות הוא משהו בין לבין.

זה לא קומת כתר, אז לא גם לא קומת חוכמה,

נקרא כתר בקירוב. אוקיי?

אז הבחינה ג' הזאת מוציאה קומת חכמה.

אתם רואים פה? זה ברור.

והנה הרשימו דהתלבשות מבחינה ד'

הנשארת שם במסך,

שאינה ראויה כלל לזיווג עם האור העליון,

משום זכותה כנל,

הנה היא נכללת עם העוביות דבחינה ג',

ונעשית לרשימו אחת.

ואז קנתה רשימו דהתלבשות כוח להזדווגות

עם אור העליון,

ועל כן יצא עליה זיווג דהכאה עם האור העליון,

המוציא 10 ספירות בקירוב לקומת כתר,

והוא מטעם היות מהבחינת התלבשות בבחינה ד'.

זאת אומרת, תסתכלו,

זה קטע מאוד מאוד עדין עדין מאוד.

תסתכלו, זה הבחנות בעולמות הרוחניים.

בעצם, כדי שהדבר הזה יצא, שעב יוצא,

אנחנו צריכים סיוע.

הזכר פה, הד' דהתלבשות הוא זך מידי.

אין לו כוח עוביות, אין לו כוח בעצם להמשיך,

כוח המשכה להמשיך את האור.

מה הוא עושה? הוא נכלל עם הנקבה.

ואז הוא יכול לצאת בקומת כתר בקירוב.

הוא לוקח ממנה את הכוח של העוביות.

צריך זכר ונקבה ביחד כדי להוציא מדרגה חדשה,

כמו בגשמיות:

בלי זכר ונקבה. לא נולד ילד.

אותו דבר. עם כל הניסיונות שיש היום,

זה לא עובד עדיין…

ואותו דבר פה,

בלי העזרה של הנקבה וקבלת העוביות שלה,

וכוח ההמשכה שלה,

לא יוכל לצאת החלק הזה בעצם של העב,

שהוא בא כביכול מצד הזכר.

אבל למה אני אומר כביכול?

כי הוא בא מצד הזכר בהתכללותו עם הנקבה.

אנחנו תכף נראה שההתכללות הזאת של הנקבה בזכר

היא כאילו באה אליו ומתכללת איתו,

ונותנת לו כוח,

היא תוריד את הראש של הפרצוף.

הרי פרצוף עב יש לו ראש וגוף,

אז אנחנו נראה,

אם תסתכלו פה אתם רואים,

פרצוף עב יש לו ראש ויש לו גוף,

אז התכללות הנקבה, שהיא באה ומתכללת עם הזכר,

ועוזרת לו, מתוקף זכותו יצא רק הראש של הפרצוף,

שנקרא גם בכוח, או ממטה למעלה,

כל מה שלמדנו עד היום;

וההתכללות של הזכר בנקבה,

שהוא יפנה אליה

ובעצם ייקח ממנה את כוח העביות,

אז היא תהיה העיקרית.

אז כוח העוביות שלה יבוא בפועל,

והיא תוליד את גוף הפרצוף,

שהוא שהוא עיקרו של הפרצוף.

וזו הסיבה, דרך אגב, שהפרצוף ייקרא על שמה,

על שם הנקבה.

אז אני חוזר.

והתכללות זו נקראת התכללות הנקבה בזכר,

כן, הנקבה באה ומתכללת בזכר ועוזרת לו,

כי הרשימו דעוביות מבחינת ג' נקרא נקבה,

להיותה הנושא לבחינת העוביות,

והרשימו דהתלבשות לבחינה ד',

נקרא זכר משום שבאה מקומה גבוהה ממנה,

ומשום שהוא זך מעוביות.

ולפיכך הגם שרשימו דזכר בלבד

אינו מספיק לזוג דהכאה,

אומנם על ידי התכללותו בנקבה

נעשה גם הוא ראוי לזיווג דהכאה.

אז בחלק ה'. בתעס באור פנימי באות ד',

הוא שואל שאלה מאוד יפה,

הוא אומר. אף על פי שהבחינה ד'

לא השאירה רשימו,

ועל כן מאין יש לנו פה רשימו בקומת כתר?

הרי סוף סוף אמרנו שהרשימו של הבחינה ד' נאבדת!

אומנם יש בכל בחינה ב' מיני רשימות,

כי יש בחינת רשימו דהמשכה,

שהוא שייך לבחינה התחתונה של המדרגה;

לצורך העניין, בדיבור שלנו הרשימו דהמשכה

יהיה שייך לבחינה התחתונה שהיא עב,

ויש בחינת רשימות של התלבשות האור,

שהיא שייכת לבחינה העליונה שבקומת המדרגה.

מה זה הקומה העליונה, הגלגלתא,

יש עוד ד' וג' ביחס של ב' הרשימות הללו,

הן כבחינת זכר ונקבה,

אשר הרשימו דהתלבשות הוא בחינת הזכר שברשימו,

והרשימו דהמשכה הוא בחינת נקבה שברשימו.

ותדע כי מבחינת הנקבה של הרשימו דבחינה ד' נעלמה,

דהיינו השייך למלכות,

אבל מבחינת הזכר של הרשימו, השייך לכתר,

הוא נשאר וכלול במסך שעלה למלכות של ראש כנ"ל. אוקיי?

אז נתן לנו פה עוד, מתוקף השאלה שלו,

עוד חזרה ורענון על כל הדבר הזה.

אז בעצם בזה סיימנו את אות נ"ג.

חשבנו שנספיק יותר אבל לערב זה זמננו תם.

אז בעזר השם יתברך שבוע הבא פורים.

שיהיה חג שמח ומבדח, מלא שמחה,

שמחה היא הכלי דהמשכה של כל הקדושה.

אנחנו נלמד את זה בהמשך בעזרת השם,

שהמוח, שזה מראה את העניין של האור חוזר.

אז תמיד תהיו בשמחה ובאושר.

אני מודה לכם על ההשתתפות.

ניפגש אחרי פורים, לא ביום שני כמובן, אלא ביום רביעי הבא.

ברכה והצלחה לכולם חג שמח להתראות לילה טוב.