פתיחה לחכמת הקבלה | 26 | אות לט

פתיחה לחכמת הקבלה | אות לט
מאת הרב אשלג זצ"ל, מגיד שעור
הרב שקד אליהו פנחס

הרשימות של המסך דגוף שהזדככו בעת העליה לראש הנקראות 'רשימות שקטות',
בעת התכללותם בזיווג דלא פסיק ששם ובעוביות שממטה למעלה מתעוררות לתחייה
וניכר שוב שינוי הצורה מהמסך דראש וכן הוא יורד לחזה ומוציא פרצוף חדש הנקרא עב

לט) ונתבאר, שמכח הביטוש דאו"מ באו"פ חזר המסך דמלכות
המסיימת להיות לבחינת מסך ומלכות המזדווגת, (לעיל אות לה),
כי הביטוש דאור מקיף טיהר את המסך המסיים מכל העביות דגוף שהיה בו,
ולא נשאר בו רק רשימות דקות מהעביות ההיא השוות לעביות דמסך דראש,
ונודע שהשתוות הצורה מדביק ומיחד הרוחניים זה בזה,

לפיכך אחר שהמסך דגוף השווה צורת עביותו למסך דראש,
הנה תיכף נכלל בו ונעשה עמו כאלו היו מסך אחד,
ואז קבל כח לזווג דהכאה כמו מסך דראש, ויצאו עליו הע"ס דקומה החדשה, כנ"ל.

אמנם יחד עם זווגו זה, נתחדשו בו במסך דגוף, הרשימות דעביות דגוף שהיו בו מתחילה,
ואז חזר וניכר בו שוב שינוי הצורה באיזה שיעור בינו למסך דראש הנכלל עמו, והכר של
השינוי הזה מבדילהו ומוציאהו מהפה דראש דעליון. כי אחר שחזר וניכר מקורו הראשון,
שהוא מפה ולמטה דעליון, הנה אז אינו יכול לעמוד עוד למעלה מפה דעליון,
כי שינוי הצורה מפריד הרוחניים זה מזה, ונמצא שהוכרח לירד משם למקום שמפה ולמטה דעליון.

ולפיכך, נבחן בהכרח לגוף שני כלפי העליון, כי אפילו הראש של הקומה החדשה נבחן כלפי העליון כגופו בלבד,
להיותו נמשך ממסך דגוף שלו. ולפיכך שינוי הצורה הזו מבדיל אותם לב' גופים נבדלים,
וכיון שהקומה החדשה היא כולה תולדה של המסך דגוף של פרצוף הקודם, ע"כ נחשב כבן אליו, וכמו ענף הנמשך ממנו.

בעקבות טבע הביטוש של האו"מ במסך להאביד בחינת העוביות האחרונה שלו,
יוצא כל פרצוף תחתון משיעור קומה אחרת מה' בחינות עוביות שבמסך,
ובשל כך נחסר מהבחינה העליונה של האורות ומהבחינה התחתונה של הכלים של הפרצוף העליון.

תמליל השיעור:

טוב שלום רב לכולם, אחר הצהריים טובים.

הפעם אנחנו משדרים פה באור יום שזה מאוד נחמד.

אז בעזרת השם אנחנו נלמד היום את אות ל"ט בפתיחה

וסוף סוף נגיע לתשובה היסודית הזאת

שישבה לנו כבר מלפני כמה אותיות:

למה בעצם פרצוף עב, שאוסף,

שיוצא בתוך מערכת עולמות אק,

למה הוא נקרא בן ותולדה לפרצוף גולגלתא?

מה מה למה הוא לא נקרא אח שלו,

בן דוד שלו, סבא שלו – למה למה דווקא בן ותולדה?

הרי בסופו של יום שניהם יצאו, כביכול,

מהמלכות של הראש דגלגלתא –

אז אם הגוף של גולגלתא

יצא מהמלכות דגוף שלו,

וגם עב יצא מהמלכות של אותו ראש עב,

אז הם היו צריכים להיות באותם, באותה מדרגה?

אז בוא נסביר את זה רגע אחד עם שרטוט

וניכנס לתוך האות בלא נדר.

בעזרת השם נעשה ונצליח והוא ברחמיו עלינו ירוויח.

אז אנחנו באות ל"ט בפתיחה.

בוא אני אנסה לתת לכם קצת רקע כללי.

מה קרה ומה אנחנו שואלים?

אז בעצם הסברנו פה

במערכת מבנה של פרצוף רוחני,

שהאור ישר יורד –

נעשה את זה מאוד בקצרה.

כן, כבר הסברנו את זה 1000 פעם.

המלכות של הראש דוחה את האור בחינת אור חוזר.

בעצם לא רוצה לקבל אלא על מנת להשפיע.

האור חוזר הזה הופך להיות אור חוזר המלביש.

הוא עושה חשבון על האור הזה,

הופך להיות כלי בעצם,

האור חוזר מלביש הופך להיות כלי לקבלת האור.

ואז הוא מקבל חלק על מנת להשפיע,

שזה נקרא אור פנימי.

לצורך העניין, 10%.

90% יוצא כאור מקיף.

כל התהליך הזה של הקבלה נקרא כלים גמורים.

כל התהליך הזה שנעשה בראש, נקרא שורשי כלים.

פה רק היה חשבון, זאת אומרת קבלה בכוח,

ופה היה בעצם קבלה בפועל.

ואחר כך המלכות הבאה, המלכות דטבור

היא נקראת המלכות המסיימת,

המלכות למעלה הייתה נקראת המלכות המזדווגת,

שהיא בעצם עשתה זיווג בין שתי הרצונות האלה,

והצליחה לקבל,

עשתה תהליך מאוד מאוד חזק מבחינה רוחנית.

ואז המלכות המסיימת אומרת,

אני אין לי את הכוח הזה,

אז אני מסיימת פה על האור.

אז זה מה שנקרא טבור – טוב אור. עד כאן טוב האור.

מכאן אני לא יכולה להשתמש באור,

כי אני אפול בתאווה ולרצונות לקבל שלי.

ואז בעצם מה שקורה,

אור פנימי מתחיל ללחוץ מבחוץ,

כן, כמו המארח שאומר תאכל תאכל,

הכנתי לך עוד הרבה מנות,

ויש פה ביטוש בין האור פנימי לאור מקיף,

בין האור הפנימי שבעצם מוכן להיכנס

רק בצורה של קבלת להשפיע, בצורה מתוקנת,

בצורה של קדושה,

ובין האור מקיף שלא מחשבן שום דבר על המסך הזה,

שבמערכות הגוף, שרוצה רק להשפיע טוב כמה שיותר

ולהיכנס פנימה.

אז אחר כך הדבר הזה גורם לזיכוך

של המסך של המלכות.

ואז הוא מזדכך.

הזיכוך שלו בעצם מחליש עד כדי שמאביד את העוביות

של של המלכות הזאתי. אמרנו שיש במלכות

עוביות וקושיות, עוביות זה הרצון לקבל, כמו אדם עב גס,

וקושיות – זה כמה היא קשה עם עצמה ויכולה להתגבר.

ואז היא בעצם מתוקף ההזדככות הזאתי

עולה בהדרגה עד לפה דראש,

משווה צורתה לפה דראש, ראש. כלומר הטבור, עולה לפה דראש.

כן, זה לא עליה גשמית, אלא זה עלייה רוחנית.

כמובן שהיא מקבלת את אותן תכונות

של ניקיון וזכות שיש במלכות שבראש.

ובעת העלייה בעצם נשארות רשימות,

זאת אומרת, הרשימות האלה נקראות רשימות שקטות,

הם רדומות, הם בעצם, מה שקורה

ברגע שאיבדה את העוביות היא איבדה,

היא איבדה גם את כוח הקושיות.

וכמו שהסברנו בשיעור שעבר

שאם אם אין לי רצון למשהו,

אז גם אין לי את הקושיות להתגבר עליו,

כי אני בכלל לא רוצה אותו.

זאת אומרת אני עכשיו, לצורך העניין,

לא רוצה לשחק גולות.

כן, זה לא מעניין אותי.

אז אני לא צריך כמו הבן שלי

שהוא משחק גולות עם החברים ונהנה מזה,

ואני אומר לו תפסיק תעצור מזה בוא תעשה משהו אחר,

עכשיו אז הוא צריך כוח קושיות

להתגבר על הרצון ועל התענוג ממשחק הגולות

וללכת לעשות משהו אחר.

אני לא צריך את זה, אין לי את הרצון לזה

ואין לי את הקושיות לזה.

אין לי לא את העוביות ולא את הקושיות.

מאחר שבהזדככות ממטה למעלה נאבדה העוביות דמסך,

האור מקיף מזכך את העוביות שבמסך,

אז גם בעצם מאבד את הקושיות.

ואז כשהמלכות עולה אל הפה דראש, ראש,

מה שקורה שם זה תהליך מאוד מעניין.

בראש הסברנו תמיד יש חשבון קבלה בכוח, לא בפועל, בכוח.

אז כל הזמן יש זיווג דלא פסיק,

כל הזמן יש שם זיווגים עם האור.

עכשיו המלכות דגוף, שהוא המלכות דטבור, היינו הך,

עולה לפה דראש בראש, ומשווה צורתה אליה.

היא אחד איתה ממש, היא אותו דבר.

עכשיו הרשימות האלה שנשארו, הרושם,

הזיכרון תקראו לזה, שנשאר בעצם מהמדרגות שהסתלקו,

מהעוביות דבחינה ד' וג' וב' וא' ושורש,

הם רשימות שקטות שלא פועלות.

הסברנו כבר שבכל פעם שביטוש כזה קורה,

נאבדת בחינת עוביות אחת,

נאבדת בחינת עוביות ד-ד'.

ואז בעצם ברגע שהם מתכללים בזיווג דלא פסיק למעלה,

תחשבו על אותו בנאדם שבא לסעודה בנמשל,

וקיבל 5 מנות, נהנה מהם,

אבל על אחת המנות הוא לא יכל להתגבר,

הוא נפל בתאווה ונסחף שמה אל הרצון לקבל לעצמו.

למחרת הוא מקבל לו סעודה,

הוא אומר: את הדבר הזה אל תגישו לי,

תגישו לי רק 4 מנות.

זה מה שקורה פה.

ברגע שהוא מאבד את הבחינה ד',

מוגש אותו כל הסעודה,

אבל הוא בכלל לא מתמודד עם מנה אחת.

יש לו רק בחינה ג', בחינה ג' זה אומר,

שיש לו 4 דרגות,

מבחינה ג', ב', בחינה א', ובחינת השורש.

ועל כל 4 דרגות האלה, ברגע שיתחיל זיווג דלא פסיק,

יקומו לתחייה כל הרשימות האלה.

שוב מונח בפניו הסעודה, אז שוב יש לו, יש לו עוביות הזה,

זה מוגש, הוא רוצה את זה,

ואז הוא צריך בעצם קושיות.

ואת הכוח קושיות, כוח התגברות, הוא מקבל מהמלכות דראש,

שבשביל זה הוא בעצם עלה.

הוא עלה לפה כדי לקבל כוח לעשות עוד זיווגים.

עכשיו מכאן יצא לנו, בעצם למדנו, פרצוף עב.

כן, אתם רואים, הנה פה הפה של הגלגלתא,

אתם רואים המלכות דפה, פה? הפה של הגלגלתא,

פה נעשה חשבון על האור חוזר,

כל התהליך שאנחנו רואים פה על האור חוזר

אור חוזר מלביש עשה חשבון ירד והוציא את כל הגוף.

עכשיו עם אותה נקודה, המלכות עלתה בעצם מהטבור,

עלתה לפה לראש עוד פעם,

קיבלה בעצם כוח עוביות לעשות עוד עוד זיווג דהכאה,

והוציאה פרצוף עב.

השאלה שיושבת ושהתחקרנו בשיעורים הקודמים,

אבל עדיין לא קיבלנו תשובה כמו שנקבל היום,

היא בעצם, אם הגוף פה כל הפרצוף בעצם

יצא מהפה דראש, וגם העב יוצא מהפה דראש,

כי המלכות עלתה לפה דראש,

למה אנחנו אומרים שעב במדרגה נמוכה יותר?

למה הוא לא יוצא מאותו גובה?

דרך אגב, התהליך הזה קורה עוד פעם

גם בסג וגם במה וגם בבן,

כל פעם עלתה לפה דראש, בראש הפרצוף, או קיי?

כל פעם התהליך הזה קורה

וכל פעם אנחנו רואים שיש ירידה במדרגות.

אז כרגע אנחנו נתעסק רק בגלגלתא ועב.

נשאל את זה על גולגלתא ועב.

אם המלכות דטבור עולה לפה דראש בראש,

והוציא את גוף הפרצוף,

וגם בגולגלתא קרה ככה,

אז למה בעצם אנחנו מוציאים רק פרצוף בגובה חוכמה,

ולא בגובה כתר כמו שהיה פה?

זו השאלה שלנו. בזה תדון אות ל"ט.

בוא נראה את הכתוב בעזרת השם.

אות ל"ט, פתיחה לחכמת הקבלה.

אז אנחנו רשמנו פה בעזרת השם כותרת

שמסכמת את האות.

הרשימות של המסך בגוף שהזדככו בעת העלייה לראש,

הנקראות רשימות שקטות,

בעת התכללותם בזיווג דלא פסיק ששם,

ובעובי, ובעוביות, ובעוביות שממטה למעלה,

מתעוררות לתחייה,

וניכר שוב שינוי הצורה מהמסך דראש,

וכאן הוא יורד לחזה או מוציא פרצוף חדש.

אני אקרא עם לשון בעל הסולם.

ואני, אני אקרא את כל האות ברשותכם, ואחר כך נסביר

את זה לאט לאט, בסדר?

ונתבאר שמכוח הביטוש דאור מקיף באור פנימי,

חזר המסך דמלכות המסיימת

להיות בחינת מסך ומלכות המזדווגת,

כי הביטוש דאור מקיף טיהר את המסך המסיים

מכל העוביות דגוף שהיה בו,

ולא נשאר בו רק רשימות דקות מהעוביות ההיא,

השוות לעוביות למסך דראש.

ונודע שהשתוות הצורה, מדביק ומייחד הרוחניים זה בזה.

לפיכך, לאחר שהמסך בגוף השווה צורת עוביותו למסך דראש,

הנה תכף נכלל בו ונעשה עמו כאילו היו מסך אחד.

ואז קיבל כוח לזיווג דהכאה כמו המסך דראש,

ויצאו עליו 10 ספירות לקומה חדשה, כנזכר למעלה.

איזה קומה? עב. מגולגלתא יוצא עב.

אמנם יחד עם זיווגו זה התחדשו בו במסך דהגוף

הרשימות דעוביות דגוף שהיו בו מתחילה,

ואז חזר וניכר בו שוב שינוי הצורה באיזה שיעור

בינו למסך דראש שנכלל עמו.

והיכר של השינוי הזה מבדילהו ומוציאהו מהפה דראש דעליון.

כי מאחר שחזר וניכר המקור ראשון

שהוא מפה ולמטה דעליון,

הנה אז אינו יכול לעמוד עוד למעלה מפה דעליון,

כי שינוי הצורה מפריד הרוחניים זה מזה.

כן, העיקרון הפשוט שלמדנו,

ששינוי צורה או השתוות צורה מפריד או מדביק את הרוחני.

זה מה שקורה פה בעצם בין המסכים,

מסך דטבור מזדכך. משווה צורה.

עולה לראש.

ונמצא, שהוכרח לירד משם למקום שמפה ולמטה דעליון

אחרי שמתעוררות הרשימות עוד פעם

הוא ניכר בשינוי צורה

ואז הוא יורד.

ולפיכך נבחן בהכרח דגוף שני כלפי העליון.

כי אפילו הראש של הקומה החדשה

נבחן כלפי העליון כגופו בלבד,

להיותו נמשך ממסך דגוף שלו.

ולפיכך שינוי הצורה הזה מבדיל

אותם לב' גופים נבדלים,

וכיוון שהקומה החדשה היא כולה תולדה

של המסך דגוף של הפרצוף הקודם,

על כן הוא נבחן כבן אליו, כמו ענף הנמשך ממנו.

אז עכשיו אנחנו נעלה את השרטוט שאני קצת שדרגתי אותו,

ונקרא את זה ונסביר,

ואחר כך נקרא את ההערות שרשמתי למטה,

בלא נדר קצת תוספות מהתעס.

טוב, אז בואו נתחיל לאט לאט

נבאר פה שורה שורה,

וגם אני אוכל להראות לכם את זה בשרטוט שעשינו.

אני יודע שזה קטן לכם, אני אגדיל את זה כשזה יהיה רלוונטי.

ונתברר שמכוח הביטוש דאור מקיף באור פנימי,

חזרה המלכות דמלכות המסיימת להיות

לבחינת מסך ומלכות המזדווגת.

אז בעצם אנחנו רואים בפרצוף גולגלתא, הטבור הזה,

היה בו בעצם הזדככות.

למה הזדככות הייתה?

כי האור מקיף בעצם ניסה להיכנס בכוח לתוך גוף הפרצוף,

לתוך גוף הגלגלתא,

אחרי שנכנס פה כבר אור פנימי,

והמלכות המסיימת אמרה אני לא מוכנה,

אני פשוט לא יכולה.

כל תענוג שתיתן לי, כן,

העליון מנסה לתת בעצם תענוג לתחתון –

אני פשוט אפול לתאווה.

תעזוב אותי בשקט אני לא רוצה, פשוט לא רוצה.

והיא לא מוכנה לקבל.

והדבר הזה שהיא לא מוכנה לקבל,

משווה אותה למלכות דראש.

כי גם מלכות דראש לא רוצה לקבל אוקיי,

אז היא מזדככת מכל בחינות העוביות שלה

ומאבדת את הבחינה האחרונה משום זה.

כי הביטוש דאור מקיף טיהר את המסך המסיים.

זוכרים, יש לנו מלכות המסיימת ומלכות המזדווגת.

הוא טיהר את המלכות המזדווגת,

אתם רואים זו המלכות המסיימת שהמסך נקרא המסך המסיים,

וזו המלכות המזדווגת.

אז אומר שהאור מקיף מטהר את העוביות,

את הרצון לקבל, את התשוקה ואת התאווה לאור שיש במלכות.

כי כל מלכות, היא חיסרון, כל מלכות כלי,

היא רצון בעצם למשוך את האור,

אבל המטרה שלנו היא לקבל את האור בצורה נכונה,

והיא לא יכולה לעשות את זה.

מלכות דטבור מתוקף גריעותה, כמו שהסברנו בשיעור שעבר,

לא יכולה לעשות את זה.

אז בעצם הביטוש דאור מקיף טיהר את המסך המסיים

מכל העוביות דגוף שהיה בו,

ולא נשאר בו רק רשימות דקות מהעוביות ההיא,

השוות לעוביות דמסך דראש, אוקיי?

כמו שבמסך דראש יש עוביות קלושה,

שהוא עוביות דשורש, שהיא לא עולה בשם,

היא לא בעצם יכולה להחזיק אור,

אז ולכן בעצם נעשה כל התהליך,

ורק יש פה קבלה בכוח ולא בפועל.

אז ברגע שנזדכך מכל העוביות,

הוא נהיה שווה למלכות העליון.

המלכות של הטבור משווה צורותיו למלכות דראש.

והשתוות צורה, הסברנו את זה כבר מזמן, ואלפי פעמים,

השתוות צורה מדביקה את הרוחניים זה בזה, אוקיי?

ונודע שהשתוות הצורה מדביק ומייחד הרוחניים זה בזה,

ולפיכך לפיכך,

לאחר שהמסך בגוף השווה את צורת עוביותו למסך דראש,

הנה תכף נכלל בו ונעשה עימו כאילו היה מסך אחד

פשוט דבר אחד.

פשוט דבר אחד, זה אותו דבר. זה אותה מדרגה רוחנית, זה אותו דבר.

עכשיו, מאחר שהוא בעצם נהיה אחד איתו,

הוא יכול לקבל עכשיו את הכוח שלו לזיווג דהכאה,

כי הרי המסך דראש כל הזמן עושה זיווג.

אז אם הוא איתו והוא אחד כמוהו ממש אחד, אוקיי,

אז הוא מקבל את הכוח שלו לזיווג דהכאה,

ואז קיבל כוח לזיווג דהכאה כמו מסך דראש,

ויצאו עליו העשר ספירות דקומה חדשה, כנ"ל. אוקי?

זה מה שאמרנו יש לנו פה עכשיו

הטבור עלה לפה דראש בראש.

קיבל את הכוח שלו, ויצאו עשר ספירות חדשות.

אוקיי, אבל כשהם יצאו פה בגלגלתא,

אתם רואים נוצר פרצוף גולגלתא עם אותה מדרגה בדיוק,

יוצאות 10 ספירות חדשות, אז למה הוא לא יוצא מפה?

הוא צריך לעשות חשבון כמו שהיה פה.

ירד אור ישר, המלכות בעצם המזדוגת עשתה חשבון, וקיבלה בגוף.

אז אם עוד פעם יוצא מפה פה נעשה החשבון,

למה זה לא קורה בדיוק אותו דבר?

למה הגלגלתא הוא בקומת כתר,

והעב הוא בקומה נמוכה יותר – בקומת חוכמה?

אמנם יחד עם זיווגו זה נתחדשו בו במסך דגוף

הרשימות דעוביות דגוף שהיו בו מתחילה.

בעצם כשעלה המסך בהזדככותו,

המסך דגוף דגולגלתא,

המסך דטבור עלה והזדכך,

נשאר בו משהו, יצאו רשימות.

נשאר בו רושם, נשאר בו איזשהו זיכרון

מכל מה שהוא אכל, מכל מה שהוא נהנה, אוקיי,

ואז מה שהוא אומר, שאם הזיווג שלו

אף על פי שהוא בהשתוות צורה,

הרשימות האלה, הרשימות דעוביות שהיו בה מתחילה, חזרו והתעוררו,

ואז חזר וניכר בו שוב שינוי צורה,

כי אם יש בו רצונות של גוף אז הוא לא שייך לראש.

אם התאוות האלה חזרו והתעוררו והן תאוות של גוף,

הוא לא שייך לראש, אז עלה בגלל שהוא השווה צורה,

התעוררות, התעוררו הרשימות עוד פעם הוא בשינוי צורה.

אם הוא בשינוי צורה הוא חייב לרדת, נכון הוא חייב להיפרד,

הוא לא יכול להיות באותה מדרגה.

ואז הוא אומר חזר וניכר בו שוב שינוי הצורה

באיזה שיעור בינו למסך דראש הנכלל עמו.

והיכר של השינוי הזה, מבדילהו, ומוציאהו מהפה דראש העליון.

הוא יוצא משם, הוא לא יכול להישאר שמה. למה?

כי שינוי צורה מפריד בין הרוחניים.

כי לאחר שחזר וניכר מקורו הראשון,

מה זה מקורו הראשון? העוביות של הגוף,

שהוא מפה ולמטה דעליון.

כן, מה זה מפה ולמטה?

הסברנו פעם שעברה,

יש עוביות מלמטה למעלה.

זוכרים, ממטה למעלה, עוביות שממטה למעלה

זה מה שעושה בעצם בראש, ממטה למעלה,

עולה אור חוזר,

עוביות שממעלה למטה זה עוביות דגוף,

אור יורד מלמעלה למטה.

למדנו את זה בשיעור שעבר,

כל פעם שאומרים לנו ממטה למעלה מתכוונים לראש,

ממעלה למטה – מתכוונים על גוף, אוקיי?

אז הוא אומר פה,

שחזר וניכר מקורו הראשון, שהוא מפה ולמטה דעליון,

מפה ולמטה דעליון, זאת אומרת הגוף.

התשוקה, השתוקקות והחסרונות של הגוף התגלו.

הנה אז אינו יכול לעמוד עוד למעלה מפה דעליון,

לא שייך שהוא יישאר פה למעלה,

כי ניכרה בו עוביות של גוף, אוקיי,

כי שינוי הצורה מפריד הרוחניים זה מזה,

ונמצא שהוכרח לירד משם למקום שמפה ולמטה דעליון.

כבר לא יכול להישאר פה.

חייב לרדת למקום שהוא למטה מהפה.

ובכך נבחן בהכרח לגוף שני כלפי העליון. אתם רואים גוף שני?

יש פה את הגוף הראשון, גוף גלגלתא,

ועכשיו יש לנו את הגוף השני, שזה גוף דעב.

ולפיכך נבחן בהכרח דגוף שני כבר.

כי אפילו הראש של הקומה החדשה נבחן כלפי העליון כגופו בלבד.

שימו לב, אתם רואים, זה הראש של הקומה החדשה.

ומהפה, זה הגוף.

הוא אומר, אפילו הראש של העב, למה הוא מקביל?

אתם רואים, לגוף של הגולגלתא.

זה הראש של הגלגלתא, וזה הגוף שלה.

זה הראש של העב וזה הגוף שלה.

אז הוא אומר, אפילו הראש של הקומה החדשה

הוא מקביל לגוף של הקומה העליונה.

אני חוזר על זה, ולפיכך נבחן בהכרח לגוף שני כלפי העליון.

כי אפילו הראש של הקומה החדשה נבחן כלפי העליון כגופו בלבד,

להיותו נמשך ממסך דגוף שלו.

עכשיו פה יש פה משפט מפתח,

הרוב קוראים את זה ולא שמים לב מה הם קוראים.

להיותו נמשך – מי נמשך? העב,

ממסך דגוף שלו.

אבל אמרנו רגע, עד עכשיו דיברנו שהוא נמשך, מאיפה?

מהמסך דראש! המלכות עלתה לפה דראש בראש, נכון?

שים לב זה הקטש של כל השיעור על הנקודה הזאת.

על השלוש מילים האלה עומד כל השיעור.

להיותו נמשך ממסך דגוף שלו.

על החמש מילים האלה יושב כל השיעור הזה.

זה החמש מילים שהם הכי משמעותיות בקטע הזה.

ושוב זה משהו שיוביל אותנו המון, המון, המון קדימה בכל רחבי התעס,

להבין את הנקודה הזאת.

יצא פה עב פנימי ועב חיצון, תכף תראו ילך מזה מהלכים אדירים,

אז מה אומר לנו עד עכשיו?

אמר לנו שהטבור עלה לפה דראש בראש.

ומהמלכות לפה דראש בראש יצא פרצוף עב.

פתאום הוא בא ואומר משהו אחר לגמרי. מה הוא אומר לנו?

שכל הקומה החדשה נבחן כלפי העליון כגופו בלבד,

להיותו נמשך מהמסך דגוף שלו.

למה נמשך מהגוף שלו, זה המסך דגוף שלו, וזה המסך דראש.

עד עכשיו אמרנו שהוא נמשך מהמסך דראש.

הנה עב יוצא מהמסך דראש.

למה אתה אומר שיוצא מהמסך דגוף?

עכשיו תכף נראה שבגלגלתא אין ראש אחד, יש שתי ראשים!

מאוד יפה הקטע הזה, תראו.

לפיכך שינוי הצורה הזה מבדיל אותם לב' גופים נבדלים,

כיוון שהקומה החדשה היא כולה תולדה עוד פעם

של המסך דגוף של הפרצוף הקודם.

על כן נחשב כבן אליו, וכמו ענף הנמשך ממנו.

עכשיו בוא נבין את זה.

בעצם מה שיקרה, תסתכלו,

תראו מה שיקרה פה זה דבר מרתק.

הטבור עלה לפה לראש.

התעוררו הרשימות. למה הוא עלה?

כי האור מקיף ביטש את העוביות שבטבור.

הוא לא רצה לקבל.

אז מה, אתה לא רוצה לקבל? אין בעיה.

אז אתה מזדכך, לא רוצה – זה השתוות צורה.

לא רוצה לקבל זה השתוות צורה. העליון לא מקבל.

הסברנו בשיעור שעבר מה ההבדל בין עליון לתחתון?

העליון לא מקבל והתחתון מקבל,

אתה לא רוצה לקבל – אז זה כמו העליון.

מה עשה עליון? המסך דפה לא קיבל?

הוא קיבל רק בכוח, לא בפועל, אז הוא מזדכך ועולה,

עלה, השוות הצורה לפה דראש בראש

נהיה כאחד עמו.

יש פה זה זיווג דלא פסיק.

מתחיל לקבל עוד פעם.

אבל הוא איבד מדרגה אחת,

הוא איבד בחינה ד'.

מאחר שהוא איבד את בחינה ד',

אז בעצם הוא ירד עכשיו לחזה.

ומפה בחזה הוא בעצם יתחיל את התהליך.

תסתכלו פה. בעצם יוצא שהמלכות דראש גלגלתא היא פה.

והמלכות דראש עב היא פה.

זאת אומרת כל התהליך שאמרנו בגלגלתא,

שהאור ישר יורד והפה בעצם מחזיר אור חוזר,

הוא נהיה אור חוזר המלביש ויורד לפה,

כל זה קורה בראש דגלגלתא,

אבל עכשיו מאחר שנעשה זיווג רק על בחינה ג',

אז אותו מלכות דגוף דטבור שעלתה לפה,

תרד לחזה, ומפה היא תתחיל בעצם עם פרצוף עב.

ולכן כשהיא בעצם תעלה פה אור חוזר,

שיהיה אור חוזר מלביש שייכנס בגוף,

יצא הפרצוף מהמדרגה הזאתי.

אתם רואים,

יש לנו מלכות דראש גולגלתא, ומלכות דראש עב.

הדבר הזה שקורה פה, האור שמתפשט פה,

ייקרא עב פנימי,

כי הוא בפנימיות גלגלתא,

והדבר הזה ייקרא עב חיצון,

אוקיי? וזה בעצם עצם המדרגה עצמה.

עכשיו בוא נראה את ההסברים שאני כתבתי על זה.

אני לקחתי פה מכל מיני חלקים גם מהתעס,

מהלוח תשובות של חלק ג' וגם מהאור שלום על האות הזאתי,

וסידרנו לכם פה ככה ראיה רחבה ומקיפה יותר על הנושא הזה.

אם יש שאלות, אולי לפני שנתחיל את ההסבר שלנו, אז אתם מוזמנים.

איפה, איפה, מסתיים הפנימי ומתחיל החיצון?

אתה שואל מה זה עב פנימי, איפה זה עב פנימי

ואיפה זה עב חיצון?

עב פנימי, כשמו כן,

הוא פנימי בתוך הגלגלתא.

כל בעצם האור שמתפשט. הרי בסופו של דבר

הוא עלה, התכלל בזיווג דהכאה שבראש,

ואז הוא ירד עד החזה.

אז כל מה שקורה מהמלכות שבפה עד החזה, ייקרא עב הפנימי.

אם אתה רוצה לראות את זה בשרטוט,

אז זה נראה ככה.

הזיווג דהכאה יעשה פה,

מה שקרה פה מהפה ירד, ירדה המלכות,

הרי מלכות דטבור עלתה לפה דראש בראש,

התעוררו הרשימות, היא איבדה בחינה אחת,

אז היא עושה זיווג על בחינה ג'.

מה זה בחינה ג', החזה.

כן, יש לנו בחינה א', בחינה ב',

בחינה ג' של הגלגלתא,

אז ירדה בעצם מהפלח הזה בירידה שלה.

כן, יש קבלה בכוח כמו שיש פה קבלה בכוח, לא בפועל.

יש פה קבלה בכוח הקבלה הזאתי

שמתקבלת מהפה עד החזה,

נקרא עב הפנימי.

זה כאילו קבלה שניה שהיא מקבלת,

כי פעם אחת גולגלתא קיבלה,

שהפה עשה חשבון בזיווג ראשון,

וירד, ואז המלכות המסיימת עלתה,

ועכשיו יש לנו עוד פעם קבלה

מתוקף הזיווג השני שנעשה, בבחינה ג'.

כי הפה דראש עשה זיווג דהכאה על בחינה ד',

על כל המנות, לקח את כל החמש.

עכשיו הוא לא יכול, הוא מאבד מדרגה אחת.

אז הוא בא לבחינה ג' שהוא לא השתמש בה.

בחינה חדשה לגמרי.

הוא בא ועושה זיווג מכאן, אבל בירידה מכאן לכאן

יש פה עכשיו חשבון שהוא יקבל אור בכוח,

בדיוק כמו שפה הוא יקבל בכוח.

אז הדבר הזה נקרא עב הפנימי.

וכל הדבר הזה נקרא עב החיצון.

זה מהותה באמת בוודאי.

הנה היא פה נכון, לכן אתה רואה שזה אותה מדרגה,

אם זה אותה מדרגה, מה שקורה פה, קורה פה.

אוקי, אתה רואה?

החלק הזה הוא שזה.

מה היה פה אתה רואה בראש?

האור ישר יורד,

המלכות דראש עולה,

מעלה אותו כאור חוזר,

נהיה אור חוזר המלביש המתקבל בגוף.

פה זה בכוח – שורשי כלים,

פה זה בפועל – כלים גמורים.

אותו תהליך שקרה פה בגלגלתא.

שים לב, קורה פה

אותו תהליך קורה עכשיו פה.

זה ראש חדש אתה רואה,

כתבתי מלכות דראש עב.

ב' – ואז בעצם עולה אור חוזר,

יורד האור, המלכות הזאתי של הראש

עושה, דוחה את האור.

אור חוזר, אור חוזר המלביש, אוקיי?

ואז בעצם מתחיל לרדת לגוף.

ולכן מתחיל פה תהליך של פרצוף חדש.

זה נקרא עב החיצון, אוקיי?

כמו שמפה היה תהליך של יורד אור ישר – חוזר,

ואז אתה רואה שגלגלתא מתחילה מפה –

אותו דבר פה, היה עלה אור חוזר, כן? אור חוזר מלביש

ירד אז מפה מתחיל הפרצוף עב.

כל מה שקורה בראש הזה, קורה בראש השני.

הראש הזה שיחשב גם הראש של עב.

אוקיי, זה אותו דבר פה ופה, אותו המדרגה.

למה הוא יוצא מבחוץ? תכף נגיע גם לזה, למה יש עב חיצון,

אוקיי, כי יש שינוי צורה, שינוי צורה, מדרגה חדשה.

אז עכשיו בא אנחנו רגע, נראה את כל הדבר הזה

בהסברים קצת יותר מורכבים שאני רשמתי פה למטה.

לאחר התפשטות האור פנימי בגוף הגלגלתא,

מאבד המסך וגוף היינו המסך דטבור את הקושיות שלו.

זאת אומרת את יכולת ההתגברות שלו.

ולכן חזר לשורשו שהוא הראש

שיעשה עבורו זיווג על פי הרשימות שלו.

אוקי, טבור עלה לפה דראש כדי לקבל כוח לעשות זיווג חדש,

אבל על פי מה הכוח?

רק על פי הרשימות שלו של הטבור הזה.

והרשימות, ורשימות אלה של הטבור,

בעת עלייתה לראש נטהרו מכל עוביותם,

ונחשבות שאינן במציאות כלל,

וייקראו רשימות שקטות.

כן, לא קיימות בכלל. באמת אין שום הבחן שמה,

אין שום הרגש את הרשימות האלה.

וכן, בעקבות הביטוש לאור מקיף באור פנימי שנעשה בו,

הוא יאבד את הבחינה האחרונה שלו שהיא הבחינה ד'.

וכעת אף על פי שיש לטבור מסך חדש –

כן, למה יש לו מסך חדש?

כי הוא התכלל בזיווג דלא פסיק שבראש

שמה יש כל הזמן עבודת המסכים.

אבל מה הוא מסוגל לקבל רק על פי רשימותיו,

כי הרשימות של המסך דראש הם על עוביות של ד'.

לכן הוא יצא על כל הקומה אם אתם זוכרים.

אם אתם זוכרים פה את האיבוד המדרגה בכל פעם,

בהתחלה היה זיווג דהכאה על בחינה ד'

אז עלה בעצם המסך העלה אור עד קומת כתר,

אפשר לעשות חשבון של אור חוזר,

המלביש על כל החמש בחינות,

שורש, א', ב', ג', ד',

אחר כך הוא מאבד את בחינה ד'.

אומר, את המנה הזאתי אני לא רוצה, אני לא יכול להשתלט עליה,

תן לי רק 4.

ואז הוא מעלה 4 בחינות של בחינה ג', בחינה ד', ג', ב' א' ושורש,

זה זיווג על בחינה א' ד-ג'.

ואז הוא מעלה רק עד חוכמה, וכן הלאה.

רק על בחינה ב', אור הבינה,

בחינה א', התפארת, ובחינת השורש בקומת מלכות.

אז אנחנו בשלב הזה.

אוקיי, מהשלב הזה אנחנו מדברים שיוצא עב.

הוא מעלה על בחינה ג'.

איפה הבחינה ג' בפרצוף גלגלתא? בחזה שלו.

יורדים מהראש לפה, לחזה, יורדים כל פעם קצת.

וכעת, אף על פי שיש לה טבור, מסך חדש,

הוא מסוגל לקבל רק על פי רשימותיו,

מה הרשימות שלו, רשימות על בחינה ג'.

הוא איבד את ד' ולכן תצא כעת קומת אור חדשה

על בחינה ג' בלבד, המכונה עב.

ותדע שפרצוף העב הזה לא יצא מראש הגלגלתא,

אלא מהחזה שלו.

זה הפואנטה פה. כל הזמן אנחנו אמרנו

שהטבור עולה לפה דראש בראש

ומוציא פרצוף חדש.

אבל הוא לא מוציא את הפרצוף מהפה דראש בראש.

הוא יורד לחזה, כי הוא איבד מדרגה לבחינה ג',

והוא יוציא עכשיו את הפרצוף מכאן.

זה יהיה הראש החדש, משום שכשעלה עלה לראש,

נכלל בעוביות ששם ממטה למעלה.

מה זה ממטה למעלה?

עוביות של ראש, תמיד ממטה למעלה,

מסמן על האור חוזר המלביש זה ראש ממטה למעלה,

מלמעלה למטה – גוף.

אז הוא נכלל, משום שכשעלה אל הראש נכלל בעוביות ששם,

מלמטה למעלה, רק על בחינה ג',

בעוביות זו שעדיין לא השתמש בה,

ועליה יכול לעשות מסך וזיווג דהכאה חדשים.

ובחינה ג' הזו, היא החזה דגלגלתא.

אתם רואים פה החזה דגלגלתא,

זה בחינה ג'.

ולכן תצא קומת העב מפה מבחינה ג',

אוקיי, לא מהראש.

ובחינה ג' הזו היא חזה דגלגלתא, ולכן יצא משם ולא מהראש,

שהראש מה עשה? שעשה זיווג על בחינה ד' דעוביות, כנודע.

עכשיו הכנו פה מאור שלום עוד כמה נקודות חשובות.

יש פה שתי הרחבות, אחת מהאור שלום ואחת מלוה"ת, מלוח התשובות.

תשובה ר"י בחלק ג' בתעס. אז תראו.

אז אומר שלום שצריך להבין

שיש פה עצם והתכללות.

עצם, באותה מלכות דטבור עלתה לראש, צריך להבחין בה

דבר שנקרא עצם ודבר שנקרא התכללות.

מה זה עצם? המסך דגוף שעולה לראש ודורש מילוי,

העושה זיווג על בחינה ג',

כן, המסך עולה לראש, דורש את האור,

עושה זיווג על בחינה ג', וכשיורד בחזרה לגוף –

לא יורד לטבור שהוא הבחינה ד',

אלא לחזה שהוא הבחינה ג'.

למה בכלל הוא יורד? כי ניכר שינוי צורה,

שינוי צורה, אתה לא יכול להישאר באותה מדרגה.

אבל כמה שינוי צורה היה? עד בחינה ג'.

ובחינה זו אינה נקראת בן ותולדה, אלא עב הפנימי.

אוקי, זה עדיין לא בן ותולדה, מה יהיה בן ותולדה? נכון, עב החיצון.

אז זה נקרא, זה אינו נקרא, בחינה זו אינו נקרא בן ותולדה.

בחינה זו איננה נקראת בן ותולדה,

אלא עב הפנימי המתפשט לגלגלתא

מהזיווג שנעשה בראשו.

אוקיי, מהזיווג שנעשה בראש ומתפשט עד החזה.

המדרגה הזאת נקראת עב הפנימי.

שוב, בלא נדר אני אכתוב את זה בפעם הבאה.

ב' – התכללות זה עצם, עצם המסך עצמו.

זה זה עב הפנימי.

מה זה התכללות? בה בעת שירד המסך לחזה דגולגלתא,

מתעוררת ההתכללות שעשה במלכות דראש על בחינה ג',

הרי הוא עשה פה, התכלל עם העוביות דבחינה ג',

הוא ירד לחזה, ואז היא מתעוררת.

ומה קורה אז? ונעשה עב הפנימי, מסך המסיים

להתפשטות שיצא מזיווג לבחינה ג'

שהיה בפה שגלגלתא, פה הוא מסיים,

והוא עוצר את האור מלהתפשט הלאה,

לכן עב הפנימי, מתוקף ההתכללות יהיה עד פה.

לא ימשיך למטה.

זה עב פנימי. למה? כי נעשית המלכות המסיימת. מסיימת על אור.

זאת אומרת, מצד ההתכללות,

הוא מסך המזדווג ועושה זיווג חדש

שממנו עולה הפרצוף עב חיצון,

כן, מצד ההתכללות יוצא עב חיצון.

למה מתכלל עם הזיווג דבחינה ג'?

הוא פותח מערכה חדשה

עם שינוי צורה מוחלט לגמרי. שינוי צורה זה גוף חדש.

גוף חדש היה בחיצון,

וראש העב הזה החיצון יצא מחזה עד הפה דגולגלתא.

אתם רואים, ראש העב, ראש העב מחזה.

אתם רואים עד הפה דגולגלתא, זה החזה והפה דגולגלתא,

וזה ראש של עב.

אתם רואים, כל הדבר הזה הוא באותה מדרגה,

וגופו מתפשט מחזה דגולגלתא שהוא כעת הפה דעב,

עד הטבור דגולגלתא.

גופו, רואים, הגוף שלו מתפשט מחזה דגולגלתא עד איפה?

מה זה החזה הזה? מחזה דגולגלתא שהוא הפה,

אתם רואים, החזה נהיה פה דעב.

החזה דגולגלתא הוא באותה מדרגה של הפה דעב.

אז הוא מתפשט מהחזה הזה ועד למטה.

עד הטבור דגולגלתא.

אז יש לנו בפרצוף עב חדש שלנו, הראש שלו הוא פה.

הוא עושה חשבון.

אור חוזר המלביש. ואז הוא מתחיל להתפשט מכאן

בראש בגובה הזה של הפה דראש, החזה דגלגלתא והגוף

מכאן עד לטבור.

יש לנו גלגלתא ראש וגוף.

עב, ראש וגוף.

לסיכום, מעצם המסך בגוף נאצל לעב הפנימי

והוא בחינת מסך המסיים להתפשטות

ומצד ההתכללות הוא מסך המזדווג

ויוצא פרצוף עב החיצון.

אז יש לנו מסך דעוביות בעצם מסך המסיים

ומסך המזדווג, אוקיי?

אז זה עד כאן בעצם לקחנו מאור שלום.

עכשיו אני רוצה לתת עוד תוספת קטנה.

עוד תדע כי לאחר ירידת הטבור מפה ולמטה

למקומו בחזה דגלגלתא,

נמצאות בה בהכרח ב' מציאויות

העוביות שבו שהגיע מהפה דעליון

דהיינו העוביות ממטה למעלה,

והיא מכונה ניצוץ בורא,

כי העליון מכונה תמיד מאציל או בורא לתחתון ממנו.

תכף זה חוק בכלל בקבלה.

תמיד עליון ותחתון, העליון נקרא מאציל או בורא,

התחתון נקרא נאצל או נברא. תמיד בכל דבר.

הגלגלתא כלפי העב, הראש כלפי כלפי הגוף,

תמיד המדרגה העליונה תקרא בורא ומאציל,

והמדרגה התחתונה תקרא נברא או נאצל.

אז עכשיו מדבר פה על מה שבזמן שיורדת.

הרי דיברנו על עוביות והתכללות נכון?

או בוא נגיד עוביות ורשימות.

אז תראו מה אומר. העוביות שבו שהגיעה מהפה דעליון.

מאיפה הגיעו עוביות, מהפה דעליון, מהפה של הגלגלתא.

פה בפה הוא עשה, לקח את הכוח לזיווג דהכאה

על בחינה ג',

ועם הכוח הזה הוא ירד לחזה.

אז מאחר שהכוח הזה הגיע מהפה של העליון,

היא תקרא ניצוץ בורא, היא העליון. עליון, למה? בואו נראה.

מגיע מהעליון אז היא בורא.

והרשימות שבו הן החלק התחתון

היינו חלק מהטבור עצמו,

יכונה ניצוץ נברא, כי התחתון תמיד

ייקרא נאצל או נברא כלפי העליון,

והרשימות אלו שנתעוררו ונתעבו,

הן בלבד נחשבות לשורש ד' בחינות בפועל ממש, אוקיי?

אז שימו לב הטבור עלה לפה דראש.

אוקיי, עכשיו כשהוא עלה על הפה דראש בראש,

עכשיו כשהוא עלה אל הפה דראש, אנחנו מתחילים בו שתי דברים.

מה הוא קיבל מהעליון מהגלגלתא?

הוא קיבל ממנו את הכוח בעצם לעשות זיווג דהכאה

על עוביות דבחינה ג'.

ואז הוא ירד לחזה פה עם הכוח הזה

של עוביות דבחינה ג'

שהוא קיבל מהעליון שייקרא עליון, מאציל, בורא, ניצוץ בורא,

כמו שהוא קורא לו.

הוא בעצם ייקח את הרשימות שהתעוררו,

אבל הרשימות מאיפה הם? ממנו עצמו, הם שלו.

הם של הנברא כביכול.

הרשימות האלה שהתעוררו כשבאו לפה והתעוררו בעצם בחזה,

הם מתחילות לעשות עבודה ולהוציא את העב החיצון.

אוקיי, אז הוא אומר הרשימות האלה נקראות עצם נברא.

כן, ניצוץ נברא. הרשימות האלה נקראות ניצוץ נברא,

אז יש לנו ניצוץ בורא – מה שהוא קיבל מהעליון,

את העוביות דבחינה ג',

ויש לנו ניצוץ נברא, שזה בעצם הרשימות שהתעוררו,

ובעצם הוציאו את העב החיצון.

יש לנו עב פנימי ואב החיצון. אוקיי.

אז זה בעצם מה שמדברת אות ל"ט.

ולכן מאחר שבעצם העב יוצא מהגוף של הגלגלתא,

ולא כמו שהגלגלתא יצא מהראש –

אז הוא יוצא במדרגה נמוכה יותר. הוא יוצא מפה.

ולכן הוא יקרא בן ותולדה.

הגלגלתא יצאה מהראש.

ומאחר שהוא נולד מהגוף של הגלגלתא, אבל לא מהראש,

הוא ייקרא בן ותולדה. הוא יצא מהמדרגה הנמוכה יותר.

ואם תסתכלו עכשיו לסיום על האות עצמה שקראנו

שאמרתי לכם, אלה הנקודות,

אלה המילים החשובות פה.

אז תראו מה אמר לנו.

הנה, ולפיכך נבחן בהכרח לגוף שני. אוקיי,

העב הוא גוף שני כלפי העליון, כלפי הגלגלתא,

כי אפילו הראש של הקומה החדשה

נבחן כלפי העליון כגופו בלבד.

אתם רואים, הראש הוא כמו הגוף שלו של העליון.

להיותו נמשך ממסך דגוף שלו.

אז מה זה המסך דגוף שלו? זה כביכול המסך דטבור,

אבל שעלה לפה וירד לחזה,

ולא באמת שהטבור עלה לפה,

והוציא משמה את העב.

אוקיי? זה נקרא מסך דגוף שלו, זה המסך דגוף שלו,

מסך דטבור שעלה לפה, ירד לחזה והוציא פרצוף עב.

אז עד כאן אות ל"ט.

בעזרת השם ביום רביעי נמשיך באות מ'.

אם יש שאלות אתם מוזמנים.

אם הבנתי נכון, אני בעצם מרגיש שהמקבל ממטה לעלה,

ממטה למעלה שהוא מקבל מהבורא, בעצם מהמלכות דראש.

כל הרשימות שיש כבר במסך עצמו בעצם כוח

מה שהוא מקבל שמה.

כן בדיוק מה שמעצמו זה הנברא,

מה שהוא מקבל מהעליון זה הניצוץ בורא.

כן והנברא, ניצוץ נברא, הוא העב החיצון.

באמת הוא הממשיות של הד' בחינות החדשות.

מצויין הבנת טוב.

טוב אז כל טוב ברכה והצלחה לכולם ניפגש ביום רביעי

בעזרת השם בשעה הרגילה ב-8 וחצי להתראות לכולם.