פתיחה לחכמת הקבלה | 12 | אותיות ו – יא

פתיחה לחכמת הקבלה | הרב שקד אליהו פנחס

פתיחה לחכמת הקבלה | אותיות ו -יא | הרב שקד אליהו פנחס

ביאור ד' הבחינות הנוהגות בכל נשמה בסדר השתלשלותה להשגת בחי' גוף

ו) ואלו ד' ההבחנות הנ"ל ה"ס עשר ספירות הנבחנות בכל נאצל וכל נברא, הן בכלל כולו שהן ד' העולמות, והן בפרט קטן ביותר שבהמציאות. ובחי"א, נקראת חכמה או עולם האצילות. ובחי"ב נק' בינה או עולם הבריאה. ובחי"ג נק' תפארת או עולם היצירה. ובחי"ד נק' מלכות או עולם העשיה. ונבאר את הד' בחינות הנוהגות בכל נשמה. בחי"א – בעולם האצילות הנשמה דבוקה באור הא"ס וכלי הקבלה שלה אינו ניכר וע"כ אינה עולה בשם נשמה. כי כשהנשמה נמשכת מא"ס ב"ה ובאה לעולם האצילות, היא בחי"א של הנשמה. ושם עוד אינה נבחנת בשם הזה, כי השם נשמה יורה שיש בה איזה הפרש מהמאציל ב"ה, שע"י ההפרש הזה יצאה מבחינת א"ס ובאה לאיזה גילוי לרשות בפני עצמה, וכל עוד שאין בה צורת כלי, אין מה שיפריד אותה מעצמותו ית', עד שתהיה ראויה להקרא בשם בפני עצמה. וכבר ידעת שבחי"א של הכלי אינה ניכרת כלל לכלי וכולה בטלה להאור, וז"ס הנאמר בעולם אצילות שכולו אלקיות גמור, בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. ואפילו נשמות שאר בעלי החיים בהיותם עוברים את עולם האצילות נחשבים כעודם דבוקים בעצמותו ית'. בחי"ב – בעולם הבריאה נפרדת הנשמה מעצמותו ע"י השגת כלי השפעה ונקראת בשם נשמה ונחשבת לרוחניות גמורה. [לבדוק עניין מחצב הנשמות בח"א לוה"ת כ"ח]

ז) ובעולם הבריאה כבר שולטת בחינה הב' הנ"ל, דהיינו בחינת הכלי של הרצון להשפיע, וע"כ כשהנשמה משתלשלת ובאה לעולם הבריאה ומשגת בחינת הכלי ההוא אשר שם, אז נבחנת בשם נשמה, דהיינו שכבר יצאה ונתפרדה מבחינת עצמותו ית' והיא עולה בשם בפני עצמה להקרא נשמה. אמנם כלי זה זך מאוד, להיותו בהשואת הצורה למאציל, וע"כ נחשבת לרוחניות גמורה. בחי"ג – בעולם היצירה נכללת הנשמה מעט מכלי הקבלה, ועוביותה מועטת. ועפ"י שבשל עוביות זו יוצאת מדרגת הרוחניות של הנשמה טרם משיגה בחי' גוף ונקראת רוח.

ח) ובעולם היצירה כבר שולטת בחינה הג' הנ"ל, שהיא כלולה מעט מצורת הרצון לקבל, וע"כ כשהנשמה משתלשלת ובאה לעולם היצירה ומשגת הכלי ההוא, יצאה מבחינת הרוחניות של הנשמה, ונקראת בשם רוח, כי כאן הכלי שלו כבר מעורב בעביות מועטת, דהיינו מעט הרצון לקבל שיש בו. אמנם עדיין נבחנת לרוחני, כי אין שיעור עביות זאת מספקת להבדילו לגמרי מן עצמותו ית' להקרא בשם גוף עומד ברשות עצמו. בחי"ד – בעולם העשיה מושגת שליטתו המלאה של הרצל"ק והיא גמר הכלי הנקרא גוף, והאור שבו נקרא נפש.

ט) ובעולם עשיה כבר שולטת בחינה הד', שהיא גמר הכלי של הרצון לקבל הגדול, כנ"ל. וע"כ משגת בחינת גוף נפרד ונבדל לגמרי מעצמותו ית', העומד ברשות עצמו. והאור שבו נקרא נפש, המורה על אור בלי תנועה מעצמו. ותדע שאין לך פרט קטן בהמציאות שלא יהיה כלול מכל האבי"ע. בדרך השתלשלות הנשמה שהיא אור החיים בעולמות אבי"ע היא יורדת ומתרחקת מהבורא ומפתחת כלי קבלה המכונה גוף ונפרדת מעצמותו, וע"י תו"מ מסוגלת לזכך את הכלי הזה (היינו הגוף) לקבלת השפע האלוקי מהא"ס.

י) והנך מוצא איך שהנפש הזאת שהוא אור החיים המלובש בהגוף, נמשכת יש מיש מעצמותו ית' ממש, ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן היא הולכת ומתרחקת מאור פניו ית', עד שבאה בכלי המיוחד לה הנקרא גוף, ואז נבחן הכלי לגמר צורתו הרצוי. ואם אמנם גם האור שבה נתמעט מאד עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו, עכ"ז ע"י העסק בתורה ומצות ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא הולך ומזכך את הכלי שלו הנקרא גוף, עד שנעשה ראוי לקבל את השפע הגדול בכל השיעור הכלול במחשבת הבריאה בעת שבראה. וזה שאמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. בחי"ד היא הרצל"ק בשלמותו הנחשבת לָגשמיות שבעוה"ז ואילו עולמות אבי"ע הזכים וגבוהים ממנה יחשבו רוחניות.

יא) ועם זה תבין גדר האמתי להבחין בין רוחניות לגשמיות, כי כל שיש בו רצון לקבל מושלם בכל בחינותיו, שהוא בחי"ד, הוא נקרא גשמי והוא נמצא בפרטי כל המציאות הערוך לעינינו בעוה"ז. וכל שהוא למעלה משיעור הגדול הזה של הרצון לקבל, נבחן בשם רוחניות, שהם העולמות אבי"ע הגבוהים מעוה"ז וכל המציאות שבהם. ובזה תבין שכל ענין עליות וירידות האמורות בעולמות העליונים אינן בבחינת מקום מדומה ח"ו, רק בענין ד' הבחינות שברצון לקבל, כי כל הרחוק ביותר מבחי"ד נבחן למקום יותר גבוה, וכל המתקרב אל בחינה ד' נבחן למקום יותר תחתון.