‘עם זה יצרתי לי’ הביאור הקבלי | סולם יהודה | הרב שקד אליהו פנחס | שיעור קבלה

עם זו יצרתי לי — הסוד הקבלי שבפסוק לאור תורת בעל הסולם

בשיעור מעמיק זה פותח הרב שקד אליהו פנחס שליט”א את שערי הבנת הפסוק “עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו”. הרה”ח שליט”א מבאר את הדיוק הלשוני העצום שבין מושג הבריאה למושג היצירה. שאלה יסודית מנקרת בלב הלומד — מדוע נקט הנביא בלשון יצירה ולא בלשון בריאה? שאלה זו פותחת פתח רחב להבנת תפקידו המיוחד של עם ישראל במערכת הבריאה כולה.

ההבחנה היסודית בין בריאה ליצירה בתורת הקבלה

רבנו שליט”א מבאר בעומק את ההבחנה הלשונית המשמעותית בין שני המושגים הללו. בלשון הקבלה המופיעה בכתבי בעל הסולם זצ”ל, מושג הבריאה מורה על חידוש של יש מאין. זוהי התהוות החושך והחיסרון, שהוא שורש הכלי לקבלת האור העליון. לעומתה, מושג היצירה מורה על תיקון הצורה של הכלי הקיים. היצירה עוסקת בעיצובו והכשרתו של הכלי לקבלת השפע האלוקי בצורה מתוקנת.

הכלי הוא שורש כל המילוי במציאות

הרב מסביר בדבריו שכל חיסרון במציאות הוא בעצם כלי הנצרך למילוי. בלי כלי אין אור ואין גילוי של השפע העליון. דבר זה הוא יסוד יסודות הנלמד בעומק במושגים בקבלה. החסרונות עצמם הם הניצחיים שבמציאות, והם המאפשרים את הופעת האור. רבי שקד מדגיש את הנקודה הזו שוב ושוב — בלי חיסרון אין כלי, ובלי כלי אין מילוי, ובלי מילוי אין גילוי של מטרת הבריאה.

עם ישראל — מקור החסרונות ומקור התיקון

בלב לבו של השיעור מגלה הרב סוד נפלא מתוך דברי בעל הסולם זצ”ל. עם ישראל בשורשם הם בחינת הכלים והחסרונות הגדולים ביותר במציאות כולה. דווקא החיסרון הגדול הוא הכלי המוכשר לקבלת האור העליון במלואו. טרם התיקון הם נקראים “עם”, בלשון עמימות והעלם. לאחר התיקון הם עולים לבחינת “ישראל” — ישר אל. הם מקדשים עצמם, מבדילים עצמם ומפרישים עצמם מחמת הקבלה העצמית. הם מתקנים את רצון הקבלה ומכוונים אותו אל ההשפעה הטהורה.

“גוי קדוש” — הבדלה ופרישה לשם שמים

רבי שקד מבאר את הביטוי “גוי קדוש” בלשון הקבלה המופיעה בכתבי הרב”ש זצ”ל. קדוש מלשון פרוד ומובדל — “הרי את מקודשת לי” — הרי את מובדלת לי. עם ישראל בבחינתו המתוקנת מבדיל עצמו מכל הגויים דרך הישתוות הצורה עם הבורא יתברך. זוהי עבודה פנימית עמוקה שבה האדם מפריש את עצמו מתחמת הקבלה העצמית. הוא מתקן את כליו להיות ראויים לקבל על מנת להשפיע.

תפקיד ישראל בגילוי מטרת הבריאה

הרה”ח שליט”א מרחיב בביאור דברי המלבי”ם והרד”ק על הפסוק. כאשר עם ישראל ממלא את תפקידו המיוחד הוא זוכה לקבל את כל האור העליון. קבלה זו היא בוודאי התורה הגמורה, שעל ידי השבח והתהילה שהם מעלים להשם יתברך על הניסים הגלויים, מתגלה כבוד שמים בעולם. זוהי המשמעות הפנימית של “תהלתי יספרו” — עדות חיה על השגחתו יתברך. כל מטרת הבריאה הייתה להיטיב לנבראיו, וכשעם ישראל מגלה את הטוב העליון על ידי ראיית הניסים הגלויים, בכך הוא משלים את תפקידו.

מדוע נאמר “יצרתי” ולא “בראתי” — דיוק הפסוק

כאן מגיע הרב לעומק השאלה היסודית. אם עם ישראל הוא בחינת החסרונות והכלים, היה ראוי לכאורה לומר “עם זו בראתי לי”. הרי מושג הבריאה מורה על החושך והכלי הגולמי. מדוע אפוא נאמר “יצרתי”? התשובה שמגלה רבנו שליט”א היא שהפסוק מדבר על המצב העתידי והמתוקן. כאשר עם ישראל במצב של “עם” בלבד — זוהי בחינת בריאה, חושך וחיסרון גולמי. אך כאשר הם מתקנים עצמם והופכים לבחינת “ישראל” — זוהי כבר בחינת יצירה. היצירה היא עיצוב צורת הכלי לקבלת האור על מנת להשפיע.

יישום מעשי בעבודת ה’ היום-יומית

השיעור אינו נשאר בתחום התיאורטי בלבד. הרב מנחה את הלומדים כיצד ליישם את היסוד הזה בעבודה הפנימית היום-יומית. כל יהודי כלול בעצמו מבחינת עם וישראל, מבחינת בריאה ויצירה. כשאדם מרגיש חיסרון וחושך פנימי — זוהי בחינת הבריאה, הכלי הגולמי הטעון תיקון. כשהוא פועל לתקן את רצונותיו ולהפוך את הקבלה להשפעה — זוהי בחינת היצירה. בכך הוא בונה את צורתו הפנימית כישראל ומגלה בעצמו את מטרת הבריאה. ניתן להעמיק בנושאים אלו בשיעורי הקבלה בזום המתקיימים בימי שני ורביעי בשעה 20:30.

ללמוד עוד — מקורות להעמקה

השיעור פותח צוהר להבנה עמוקה של יחסי הבורא והנברא דרך הפסוק הקצר. הלומד המבקש להעמיק בסודות אלו ימצא שפע של תכנים בספרייה הקולית למאמרי חסידות. שם נגלים יסודות תורת בעל הסולם זצ”ל על בוריים. כל הלומד זוכה להפנים את העיקרון שעל פיו החיסרון והכלי הם שורש כל השפע. התיקון הפנימי הוא המהפך את האדם מבחינת “עם” לבחינת “ישראל” המתוקן, שותף אמיתי לבורא יתברך במלאכת תיקון העולם.