סדר סיבה ומסובב | 37

סדר סיבה ומסובב | הרב שגב רומנו

ביאור מקיף ומעמיק על סדר השתלשלות העולמות הרוחניים, כפי שביאר אדמו"ר הרב יהודה לייב הלוי אשלג זצ"ל מחבר פירוש הסולם על הזוהר הקדוש | בסדרת שיעורים נפלאה, מבאר הרב שלב אחר שלב את יציאת עשר הספירות בדרך קודם ונמשך | כפי בכתב 'בעל הסולם' בספריו 'תלמוד עשר הספירות'.

 

הברור העיקרי

כל השפע נקרא הארת פנים, בחינת "יאר ה' פניו אליך", וכל ההסתלקויות, כל החוסר נובע כביכול מהסתרת פנים של הבורא. המקור להסתרת פנים התחיל בשבירת הכלים, לפני כן לא היה מקום להסתר פנים, נראה שבצמצום כבר היה הסתר פנים, אמנם הצמצום רק אפשר מקום, עדיין לא היה הסתר פנים בפועל.

הסתר פנים ורע מתחיל רק במקום שיש שבירה ממש. לא רק חוסר של האור כי זה היה בצמצום, זה נתן מקום לגילוי של הכלים.

השבירה גרמה לגילוי של רע מצד הנבראים, האפשרות לבחור ברע. לפני אין בחירה,והתיקון הוא בעצם בחירה בטוב.

כתוב ברמב"ם וגם בהאריז"ל שאין בחירה אלא בין אמת לשקר. האמת זה חותמו של הבורא, שיש רק את הבורא, שאין עוד מלבדו. האמת היא שכל שאר הבריאה היא רק גורם ונמשך, היא השתלשלות, ולא סיבה.

להסתכל על משהו ולדעת מה האמת שמאחוריו, כלומר ללכת עד הסיבה הכי שורשית שלו. כל דבר בבריאה הסיבה השורשית שלו היא הבורא. וזהו הבירור היחידי שיש לאדם, הבחירה היחידה שיש לאדם, לדעת את מציאות הבורא באותו נקודה או להתעלם ממנה, או להתעלם ממנה בדרגה מסוימת, יש הרבה דרגות של התעלמות מהבורא, לפעמים האדם מדבר על הבורא או פועל במעשה, מצווה, ותוך כדי המעשה, הוא נוטל ידיים, אבל הראש לו הוא באיזה מאכל טעים, מברך וזה ביטוי של התקשרות אל הבורא, אבל הכוונה הפנימית של הלב שלו היא לצאת ידי חובה או שלא יפגע בגשמיות, זאת נקראת "יראה נמוכה", קיימת יראה קצת יותר גבוה יראה של לא ליפגע ברוחניות. יראה קצת יותר גבוה לא להפסיד את העולם הבא, ואילו היראה אמיתית שהיא באמת הכי גבוהה הפחד להיפרד מהבורא. אך זה עדין לפי הסיבות, עדין האדם לא עושה את המצווה משום שזה האמת – כי זה הבורא. וכל השאר זה שקר. כל עוד הוא מרגיש את היישות שלו בפני עצמו, הכוונה לא מחוברת באמת, כי כשהיא מחוברת אז כבר הרגשת עצמו כבר לא נחשבת כדבר רע.

בורא עולם רוצה שיהיו נבראים, שיהיה להם יישות, אבל בשלב הביניים היישות חייבת להתבטל כי היא מנתקת את האדם מהבורא – יישות מפרידה. אחר כך היא תהפך להיות בקדושה יישות המחברת את האדם לבורא.

מה הופך את היישות ממפרידה למחברת?

הבירור של אמת ושקר.

  • יש להדגיש אין לאדם בחירה בכל מעשה ומעשה זה ממש קשה לקבל את זה, אך הבחירה היא רק בין אמת לשקר.

וזה כתוב בדף הראשון בתלמוד עשר ספירות אות ג' וז"ל בשינוי: המציאות שאנחנו רואים בעינינו כל העולמות וכל הנשמות שישנם והעתידים להיבראות עם כל מקריהם עד לתכלית תיקונם הנה הם כולם כבר כלולים באין סוף ברוך הוא בכל תפארתם ובכל מילואם וזה לפני הצמצום. כתוב באור יושר של הרב יוחאי ימיני שליט"א מפנה להסתכלות פנימית אות כ"ו, עמוד כ"ג וז"ל: "כללות כל העולמות שבמחשבת הבריאה נקרא אור אין סוף והכולל של כל המקבלים אשר שם נקרא מלכות דאין סוף, ונתבאר בעניין סוף מעשה במחשבה תחילה שהוא מחשבת הבריאה שהתפשטה מעצמותו ית'.

מהי ההגדרה של אור אין סוף? מחשבת הבריאה, להיטיב לנבראיו. האדם צריך לדעת שבכל נק' בחיים שלו בכל נק' בבריאה בכלל בהיסטוריה הקדומה ביותר עד העתיד הרחוק ביותר – הכול זו רק הטבת הבורא.

זה חשוב לדעת ש"הכול" זו הטבה אחת גדולה, כדי שהאדם לא יהיה בהסתר כפול, שידע לפחות שהוא בהסתר אחד, כלומר שהוא לא משיג את אמתותו ית' – שהוא רק טוב ומיטיב.

ממשיך שם בעל הסולם באות כ"ו וז"ל: "שהתפשטה מעצמותו ית' כדי להנות לנבראיו ונתבאר שאצלו ית' המחשבה והאור הם עניין אחד וזה מובן שאור אין סוף ברוך הוא שהתפשט מעצמותו ברוך הוא כולל כל המציאות שלפנינו עד גמר התיקון העתיד",

מובן מכל הנ"ל שהכול כבר כלול במחשבת הבריאה אז היכן יש מקום לבחירה?

הבחירה היא רק להתחבר לידיעה הזאת או לא.

אדם יכול להיות בחושך שלו, מנותק כי הוא לא רוצה להכיר את הבורא אז הוא נמצא כמו התולעת בתוך הצנון. קר לו חשוך לו ומר לו, לכן הוא חושב שכל העולם מר, חשוך וקר, הוא הולך ומסתובב לו ואורמ לעצמו: "איזה באסה העולם הזה, לך פה קר פה חשוך פה מר פה" עד שהוא בוקע יום אחד את הקליפה של הצנון וצנון זה הרצון לקבל לעצמו, האיגואיזם, היישות הנפרדת שלו, והוא מגלה שיש בחוץ עולם שלם מואר, חי, נושם, טעים מאוד עם הרבה צבעים עם הרבה.

בדרך אגב אחד הטעיות הגדולות שנלמדות היום ממלמדי ספרי בעל הסולם הוא להפסיק לקבל את ההטבה, להפסיק לקבל לעצמו שמחה והנאה ותענוג, וכן שומעים טעות איומה זאת גם במצוות.

חס ושלום שבורא עולם רוצה שאנחנו לא נהנה מהמצוות, חס ושלום שבורא עולם רוצה שלא נהנה מהעולם הזה.

אלא ההפך הוא נכון, אומרים לאדם תהנה ותדע ממי אתה מקבל את ההנאה, תהנה ואל תגיד "כוחי ועוצם ידי", "אני" נהנה, תגיד בורא עולם מהנא אותי, זה הבדל שמיים וארץ.

ה"אגלי טל" בהקדמה כותב גם כן כך שמי שרוצה סימן לברכה בתורה שלו, סימן לזה שהוא מתקרב לתורה לשמה – שיש לו שמחה בלימוד. זה מראה שהוא בכיוון, שיש לו חמדה. השתוקקות והתלהבות הם סימנים לחיות. וחיות זה מאור השם. אדם חי מהקליפותף, מיד הוא מרגיש את זה, קליפה היא הנאה רגעית, לא אמיתית. חיבור אמיתי לבורא אומר שאדם צריך להנות מזה שהוא זוכה לקום בבוקר, להניח תפילין, להתעטף בציצית, שיש לו רצונות טובים.

אם לאדם יש כישלונות במעשים? מה זה קשור אליו? מה הקשר אליו בכלל? מי קבע את המעשים? אדון כל המעשים!! הוא עשה את הכל כבר.

אם כן מה יש לנו לשנות? הבחירה אם להתחבר לידיעה זו או לא.

בחירה אם להכיר באמת שהאמת לאמיתה שהכל זה בורא עולם שהוא רק טוב ומטיב. או ח"ו לא להכיר את האמת הזאת.

 

לעמוד שיעורי הקבלה של הרב שגב רומנו

לרכישת ספר 'מילון הסולם' של הרב שגב רומנו

לשיעורי קבלה וחסידות מכל מרבני המרכז 

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל שיעורי הוידיאו שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.