מתן תורה | 1 | אותיות א – ד

מתן תורה מאת הרב יהודה אשלג

שיעור קבלה מאת הרב שקד אליהו פנחס

מאמר מתן תורה | אותיות א – ד מאמר מתן תורה / מאת הרב יהודה לייב הלוי אשלג – בעל הסולם

אות א

ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט י"ח) רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה. (ב"ר פכ"ד).

מאמר חז"ל זה אומר לנו בארוני. כי מלת "כלל" יורה על סכום של פרטים שמשיתופם יחד הועמד אותו הכלל.

נמצא כשהוא אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך" שהוא כלל גדול בתורה,

הנה עלינו להבין ששאר תרי"ב המצוות שבתורה עם כל המקראות שבתוכה אינן לא פחות ולא יותר מאשר סכום

הפרטים המוכנסים ומותנים במצווה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך" שאין אלו אלא דברים מתמיהים,

כי זה יצדק במצוות שבין אדם לחברו, אולם איך יכולה אותה מצוה אחת להכיל

ולכלכל בתוכה את כל המצוות שבין אדם למקום, שהן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה.

אות ב

ואם עוד אפשר לנו להתייגע ולמצוא דרך ליישב דבריהם שבכאן,

הנה ערוך לעינינו מאמר שני עוד יותר בולט, באותו הגר שבא לפני הלל (שבת לא.)

ואמר לו "למדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, ואמר לו כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד,

(התרגום של ואהבת לרעך כמוך) ואידך, פירושא הוא זיל גמור", הרי לפנינו הלכה ברורה,

אשר אין לנו שום העדפה בכל תרי"ב המצוות ובכל המקראות שבתורה על המצווה האחת של ואהבת לרעך כמוך.

כיון שבאים רק כדי לפרש ולאפשר לנו לקיים מצות אהבת הזולת על היכנה, שהרי אומר בפירוש

"ואידך פירושא הוא זיל גמור", דהיינו שכל שאר התורה הם פירוש של

המצווה האחת הזאת שאי אפשר לגמור מצות ואהבת לרעך כמוך זולתם.

אות ג

ובטרם נחדור לעומק הדבר עלינו להתבונן במצווה הזאת גופה, כי נצטווינו "ואהבת לרעך כמוך" אשר מלת "כמוך",

אומר לנו שתאהב את חברך באותו השיעור שאתה אוהב את עצמך לא פחות בשום פנים שבעולם,

זאת אומרת שאתה מחויב לעמוד תמיד על המשמר ולמלאות צרכי כל איש ואיש מכל האומה הישראלית,

לא פחות כמו שאתה עומד תמיד על המשמר למלאות את צרכי עצמך, אשר זה הוא לגמרי מן הנמנעות,

כי לא רבים המה שיוכלו ביום העבודה שלהם למלאות די צרכי עצמם ואיך אתה מטיל עליו לעבוד ולספק את משאלות כל האומה?

וזאת לא יתכן כלל לחשוב שהתורה מדברת על דרך הגזמה כי ע"כ מזהירה אותנו התורה לא תוסף ולא תגרע וכו',

לומר לך שהדברים והחוקים נאמרו בדיוק נמרץ.

אות ד

ואם מעט לך זה, אומר לך, שפשטה של המצווה הזאת של אהבת הזולת

מחמירה עוד שעלינו להקדים צרכי חברינו על צרכי עצמינו,

ע"ד שכתבו התוס' בשם הירושלמי (קידושין דף כ.) בפסוק "כי טוב לו עמך" האמור לגבי עבד עברי,

וזה לשונם: דפעמים שאין לו אלא כר אחד, ואם שוכב עליו בעצמו ואינו נותנו לעבד הרי אינו מקיים כי טוב לו עמך,

שהוא שוכב על כר והעבד על הארץ. ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו הרי זו מדת סדום.

נמצא, שעל כרחו צריך למסרו לעבדו והאדון עצמו שוכב על הארץ. עכ"ל עש"ה.

ונמצינו למידים אותו הדין גם בכתוב שלנו בשיעור אהבת הזולת, שהרי גם כאן השוה הכתוב את מילוי

צרכי חבירו כמו מילוי צרכי עצמו, כדוגמת "כי טוב לו עמך" שבעבד עברי, באופן, שגם כאן במקרה

אם אין לו אלא כסא אחד ולחברו אין כסא כלל, יוצא פסק ההלכה, שאם הוא יושב עליו ואינו נותנו

לחברו הריהו עובר על מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך, כי אינו ממלא צרכי חברו כמו שהוא ממלא צרכי עצמו.

ואם הוא אינו יושב עליו וגם אינו נותנו לחברו, הרי זו רשעות כמידת סדום,

אלא שמחויב ליתנו לחברו לשבת עליו והוא עצמו ישב על הארץ או יעמוד.

ומובן מעצמו שכן הדין אמור בכל הצרכים שמצויים לו וחסרים לחברו,

ומעתה צא ולמד, האם המצווה הזאת היא בגדר האפשרות לקיימה?