פרק א', משנה ה'. הגענו לתקופת הזוגות. במשנה הקודמת דיברנו על יוסף בן יועזר, שהנחה אותנו, שהבית שלנו יהיה בית ועד לחכמים, ובן זוגו עכשיו נותן לנו עצה לגבי הבית – 'יוסף בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה'. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים: 'כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה, גורם רע לעצמו, ובטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנום'.
דיברנו שהבית זה הלב, זה הרצון של האדם, והפעם אומרים שהבית יהיה פתוח מכל הכיוונים, ושיהיו עניים בני ביתך. ז"א תפתח את ביתך לעניים ותתן להם מקום חם, ולא סתם לזרוק איזה מטבע. לאו דוקא שעני מגיע לבית פיזית, אלא ללב, לרצון – אם מישהו צריך את עזרתך, תהיה פתוח אליו. לא מדובר על עני בגשמיות אלא על מי שמרגיש עצמו עני. אומרים חז"ל: 'אין עני אלא בדעת'. דעת זה חיבור. אדם שלא מרגיש חיבור עם השם, הוא נקרא עני. אם פתאום יש לי הרגשה ענוותנית טובה, שאני לא קשור לבורא, ושיש לי עוד הרבה במה להתקדם, מיד להכניס את זה לבית. את ההרגשה הענייה הזאת להכניס לבית, שזה הלב, לאמץ אותה ולהוליד ממנה תפילה. זה נקרא בקבלה 'העלאת מן'. תכונות של עני בנפש – להכניס אותן לבית, ללב, ולהשתמש בהן לקדושה.
בנוסף הוא מדבר על האשה. בתוך כל אדם יש כח זכרי וכח נקבי. הכח הזכרי הוא מלשון השפעה. זכר משאיר זכר. גבר שמתגבר ומצליח להוציא את הפעולות הרצויות, ונקבה זה מלשון נקב. יש את זה בכל אדם, גם בגברים וגם בנשים. הכח הנקבי הוא החסרון, הרצון לקבל, הרצון למילוי עצמי. הוא אומר, אל תתחבר יותר מדי עם הכח הזה בנפש. זה נקרא 'שיחה'. בשיחה , בדיבור שאנשים מדברים ביחד, הם מתחברים. אל תתחבר יותר מדי עם הכח הנקבי שבתוכך. בוודאי אל תתחבר עם התאוות ועם היצרים שלך. כל דבר של ריבוי גורם סבל – 'מרבה נכסים, מרבה דאגה'. 'מרבה נשים, מרבה כשפים'. התורה לא רוצה שיהיה ריבוי. כל דבר שיש בו מותרות, יש בו עצב. הרצונות שלנו לקבל, שנמשלים לאשה, לא להרבות איתם תקשורת יתר על המידה. אם באשתו אמרו – ברצונות שלי, קל וחומר באשת חברו – בתכונות וביצרים של אחרים. מכאן אמרו חכמים: 'כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה, גורם רע לעצמו'. הכוונה שכל זמן שאדם מתעסק עם התאוות ועם היצרים שלו, הוא גורם רע לעצמו. 'רע' זה ניתוק מהקב"ה. 'ובוטל מדברי תורה' – דברי תורה זה עניין של השפעה. יש דיבור עם האשה, שהוא עם הרצון הפנימי לקבל. דיבורים של דברי תורה זה עם הרצון הפנימי להשפיע, לתת. או זה או זה. אי אפשר לשלב את שניהם.
'וסופו יורש גיהנום' – גיהנום זה מצב רוחני, שאפשר לחוות אותו בחיים, והכוונה היא למצב של ניתוק וחוסר קשר עם הקב"ה, ואין דבר קשה מזה.
חוץ מהכוונה הגשמית לאשה ממש לפי הסבר הפשט, בעזרת השם הבנו שעל פי תורת בעל הסולם ברוח החסידות, מדובר פה על דיבור פנימי, אל מה אני מתחבר בנפש – אל דברי התורה שאני יכול להפיק מנפשי, מנשמתי, או לדבר דברים עם הנקבה שבתוכי. עם הקדושה או עם הטומאה, עם הרצון להשפיע או עם הרצון לקבל.
שנזכה תמיד להתחבר לדברי תורה, לקדושה ולאהבה. כל טוב.
הדפס מאמר זה