תלמוד עשר הספירות | חלק ב | 30 | פרק ה | הסתכלות פנימית אותיות נו – סא | סולם יהודה

הסתכלות פנימית בתלמוד עשר הספירות — ההבחנה היסודית בין צמצום למסך

בשיעור זה של כתבי בעל הסולם ממשיך הרב שליט”א בלימוד הסתכלות פנימית, חלק ב’, פרק ה’, באותיות נו עד סא. הרב פותח בהזכרת המהלך הכללי של הפרק, שבו בעל הסולם מעמיד בפנינו את אחת ההבחנות היסודיות והקריטיות ביותר בכל תורת הקבלה. ההבחנה היא בין כוח הצמצום לכוח המסך, והיא משמשת יסוד לכל הבנת סדר ההשתלשלות של העולמות ושל עבודת האדם הרוחנית.

כותרת כללית — צמצום מבחירה ומסך בכפייה

הרב מקדים סנקציה כללית ורחבה, המשמשת כותרת לכל הפרק. הצמצום נעשה מבחירה חופשית של המלכות, וטבעו להיות תמידי ובלתי פוסק. המסך לעומת זאת פועל בכפייה, והוא בא לכדי מעשה רק ברגע של המשכת האור. הבחנה זו אינה טכנית גרידא, אלא פותחת שער רחב להבנת פעולת האדם בעבודתו, שהרי השורשים הרוחניים הם הם המחייבים את הענפים הגשמיים.

סדר ההשתלשלות של מלכות דאינסוף

הרב חוזר ומזכיר את התהליך ההתפתחותי האבולוציוני שעוברת המלכות. בתחילה היא מלכות דאינסוף ברוך הוא, ובה עולה הרצון להשוואת הצורה עם הבורא יתברך. מתוך אותה עלייה של רצון נעשה הצמצום הראשון. ברוחניות אין העדר, ועל כן המלכות הראשונה נשארת באינסוף כמות שהיא, ומתפתחת ממנה מלכות חדשה לגמרי. המלכות החדשה נבראת במציאות אחרת הנקראת עולם הצמצום, ובתוכה עתידים לקום כל העולמות של אצילות בריאה יצירה ועשייה. עיקר היסוד כאן הוא שורש וענף — מה שאיננו נפסד למעלה ממשיך לקיים ענף למטה.

הסתלקות האור בבת אחת

כשהמלכות מפעילה את כוח הצמצום, מסתלק ממנה כל האור בבת אחת. כך מבאר הרב בשיעוריו הקבועים, שהאור אחדותי במהותו, ואינו יכול לפעול בחצי פעולה. על כן מסתלק הוא מכל ד’ הבחינות של המלכות הפרטית, וכן מכל ד’ הבחינות הכלליות של המציאות, כלומר מכתר חוכמה בינה תפארת ומלכות. הסתלקות זו נוגעת בפרט ובכלל כאחד, ויוצרת מציאות חדשה של חלל פנוי מאור.

עשר ספירות דעיגולים — מציאות בהשוואה אחת

המלכות המצומצמת שהתרוקנה מן האור נקראת עשר ספירות דעיגולים. מהות העיגולים היא שאין בהם הבחנה של מעלה ומטה, אלא סדר של סיבה ומסובב בלבד. כל הבחינות שוות זו לזו, ואין בהן דרגות של חשיבות או נחיתות. הסיבה לכך עמוקה בהבנה — גריעותה של המלכות עדיין איננה מתגלה כלל. שהרי היא בעצמה סילקה את האור מתוך עליית הרצון להשוואת הצורה, ולא מתוך חיסרון או נחיתות. על כן ברובד זה אין עוד טעם להבחנות של מעלה ומטה. הרב מרחיב בזה, ומדגיש כי זו נקודה הכרחית להמשך הלימוד בפנימיות הענין, כמפורט במושגים בקבלה באתר.

ביטול הצמצום והמשכת האור מחדש

כאן מגיעה נקודה מרכזית ביותר בשיעור. משום שהצמצום נעשה מבחירה חופשית, יכולה המלכות לבטל אותו לשעתו ולכמה רגעים, ולהמשיך שוב את האור. אין זו סתירה לקביעה שהצמצום תמידי, שכן גם המלכות זקוקה לאור כדי להתקיים, ואין חיות בלי אור כלל. אלא שהמשכת האור מחדש נעשית באופן מיוחד — רק על שלוש הבחינות הראשונות, ולא על הבחינה הרביעית. וכאן מתגלה יסוד עצום של שורש וענף. מה שנעשה בעליון מבחירה, הופך להיות כוח מחייב בתחתון, ובלתי ניתן עוד לשינוי.

פעולת המסך על הבחינה הרביעית

כשהאור מגיע אל הבחינה הרביעית, שהיא המלכות עצמה, מפעיל המסך את פעולתו ודוחה את האור. הבחינות הראשונות של זכר, כלומר כתר חוכמה ובינה, אינן מקבלות עליהן את כוח המסך, שכל כוחו פועל ממנו ולמטה. הרב ממשיל זאת לוילון או פרוכת המסננים את הנכנס, ומסביר בפשטות שהסיבה שהמלכות דוחה עתה את כל האור נעוצה במהות הצמצום עצמו — אינה רוצה לקבל אלא בדרך של השפעה, כטבעו של הבורא יתברך שהוא טוב ומטיב. עיון נוסף בנושא אפשר למצוא בכתבי הרב”ש.

עשר ספירות דיושר — כל מדרגה לפי זכותה

לאחר שהמסך דחה את האור מן הבחינה הרביעית, מתפתחות עשר ספירות דיושר. כאן כבר אין השוואה אחת בין הבחינות, אלא כל מדרגה מקבלת את אורה בהתאם לזכות ולאיכות שלה. המסך מעלה אור חוזר, ונעשים חלונות של חיבור בין הבחינות, ומזה מתחילה להתפתח מציאותו של אדם קדמון ושל כל סדרי ההשתלשלות. זהו השלב שבו נפתחת הדרך לכל הסדר הפרטי של הספירות בהבחנת מעלה ומטה, ולכל סדרי העבודה של האדם בעולם הזה.

יישום מעשי לעבודת האדם

הרב שליט”א מבאר שההבחנה בין צמצום למסך איננה הבחנה תיאורטית בלבד. הצמצום הוא חינוך הרצון עצמו — כמיהה להידמות לבורא יתברך ולא לקבל שלא על מנת להשפיע. המסך הוא הכלי המעשי הפועל בעת שהאור בא, ומסנן מה אפשר לקבל ומה חייב להידחות. כל העובד בפנימיות מוצא את שני הכוחות הללו פועלים בנפשו, וההכרה ביסוד זה פותחת שער להבנת התפקיד האמיתי של האדם בעולמו. לעיון נוסף ולהעמקה נוספת מוזמנים המעוניינים להצטרף לשיעורי הקבלה בזום בימי שני ורביעי בשעה 20:30.

סיכום היסוד הנלמד בפרק

בסיכום נקודת הלימוד שבשיעור זה, מבהיר הרב שליט”א את הקשר ההדוק בין שני הכוחות. הצמצום הוא מבחירה חופשית של המלכות דאינסוף ונעשה תמידי, ואילו המסך נעשה בכפייה מכוח שורש וענף, ופועל רק בעת המשכת האור. המלכות הראשונה נשארת באינסוף, ומתפתחת מלכות חדשה המתרוקנת מהאור בכל בחינותיה. עשר ספירות דעיגולים מסמלות את מציאות הצמצום בלא הבחנות, ואילו עשר ספירות דיושר מסמלות את פעולת המסך עם הבחנות של מעלה ומטה. הבנה זו היא יסוד מוסד לכל הלומד פנימיות החכמה, והיא פותחת את השער להמשך פרקי הלימוד בחלקים הבאים של תלמוד עשר הספירות.