עגלת קניות

close-icon

אין מוצרים בסל הקניות.

הזמנה מינימלית 300, סכום ההזמנה הנוכחי שלך הוא 0.00

הקדמה לספר הזוהר | אותיות ז – ח

סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

הקדמה לספר הזוהר | אותיות ז – ח

להאזנה

הקדמה לספר הזוהר | שיעור 7

בהמשך לשאלות ולחקירות בשיעורים הקודמים, בשיעור זה, בעה”ס מניח את אבן היסוד שכל תורת הקבלה מושתת עליה וממנה משתרשים כלל הויות העולמות הרוחניים והמציאות הגשמית.
“השוואת הצורה” מונח יסודי וכלל חשוב זה בעצם מבאר שכל דבר ששווה בצורתו ובחשיבתו לדבר השני הם בעצם הופכים להיות אחד.
בכך בעה”ס מסביר את השאלה היסודית ששאל בשיעורים הקודמים, הכיצד חז”ל אמרו שהנשמה היא חלק אלוק’ ממעל? ואיך הנשמה הופכת מ”חלק” להיות “כל”?
הדבר מובן על פי הכלל היסודי שבעה”ס מלמד ש”הרצון לקבל” הוא הדבר היחידי שנברא יש מאין, והוא המפריד את הנשמה מ”הכל” להקרא “חלק” מהסיבה הפשוטה שהרצון לקבל אינו שייך במאציל אלא רק בנאצל שכן ברור שהמאציל מושלם בכל ולא חסר דבר ואין לו צורך לקבל ואין לו מימי לקבל…
בעה”ס ממשיך לבאר שהרצון לקבל הזה הוא כללות כל החומר שבנאצל והוא נברא למטרה אחת כדי לשמש כלי לכלל השפע המיועד לנברא וצריך להשתמש בו בצורה מושכלת שאותה יבאר בהמשך.

אות ז

ואחר שידענו זה, כבר הגענו להבין חקירה הב’ עד סופה בבירור מוחלט. כי חקרנו לדעת מה היא המציאות שאפשר להחליט עליה בבירור, שאינה מצויה ואינה נכללת בעצמותו ית’ עד שנאמר שהיא בריאה מחודשת יש מאין. ועתה שידענו בבירור, שמחשבת הבריאה, שהיא בכדי להנות לנבראיו, בראה בהכרח מדת רצון, לקבל ממנו ית’ את כל הנועם והטוב הזה שחשב בעדם, הנה הרצון לקבל הזה, ודאי שלא היה כלול בעצמותו ית’ מטרם שבראו בנשמות, כי ממי יקבל? הרי שברא דבר מחודש, שאינו בו ית’. ויחד עם זה, מובן על פי מחשבת הבריאה, שלא היה צריך כלל לברוא משהו יותר מהרצון לקבל הזה, שהרי בריאה מחודשת הזו, כבר מספקת לו ית’ למלאות כל מחשבת הבריאה שחשב עלינו להנות אותנו. אבל כל המלוי שבמחשבת הבריאה, דהיינו כל מיני הטבות שחשב בעדנו, כבר הן נמשכות בהמשכה ישרה מעצמותו ית’ ואין לו ענין לברוא אותן מחדש, בעת שכבר הן נמשכות יש מיש אל הרצון לקבל הגדול שבנשמות. והנה נתברר לנו בהחלט שכל החומר כולו מתחילתו עד סופו, שבבריאה המחודשת, הוא רק “הרצון לקבל”.

 

אות ח

ומכאן באנו גם לסוף דעתם של המקובלים, שהבאנו בחקירה הג’. שתמהנו עליהם, איך אפשר לומר על הנשמות, שהן חלק אלקי ממעל, בהשואה אל האבן שנחצבה מהר, שאין הפרש ביניהן אלא שזה “חלק” וזה “כל”. ותמהנו, תינח האבן שנפרדה מההר, שנעשית חלקו על ידי גרזן מוכן לכך, אבל בעצמותו ית’ איך יתכן לומר כזה, ובמה נחלקו הנשמות מעצמותו ית’ ויצאו מכלל בורא ית’ להיות נבראים. ובהמתבאר מובן הדבר היטב, כי כמו שהגרזן מחתך ומבדיל בדבר גשמי לחלקהו לשנים. כן שינוי הצורה מבדיל ברוחני לחלקהו לשנים. למשל כשב’ אנשים אוהבים זה את זה, תאמר שהם דבקים זה בזה כגוף אחד. ולהיפך כשהם שונאים זה את זה, תאמר שהם רחוקים איש מרעהו כרחוק מזרח ממערב. ואין כאן ענין של קרבת מקום או ריחוק מקום, אלא הכונה היא על השתוות הצורה, שבהיותם שוים בצורתם איש לרעהו, שאוהב כל מה שחברו אוהב ושונא כל מה שחברו שונא. וכדומה. נמצאים אוהבים זה את זה ודבוקים זה בזה. ואם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו שאוהב דבר מה, אע”פ שחברו שונא הדבר, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזה, הם שנואים ורחוקים זה מזה. ואם למשל הם בהפכיות הצורה, דהיינו כל מה שזה אוהב נמצא שנוא לחברו, וכל מה שזה שונא נמצא אהוב לחברו, הרי אז רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, דהיינו מקצה אל הקצה.

 

לסריקת ‘ההקדמה לספר הזוהר’ בספריית האתר

לרכישת ‘ספר ההקדמות’ במבצע במרכז ההפצה

לשיעורי קבלה נוספים ב’הקדמה לספר הזוהר’

לשיעורי קבלה נוספים בכתבי אדמו”רי אשלג

לחנות הספרים

 

60 אגורות ליום
שיעשו את כל ההבדל!

לחצו כאן לתרומה

הלימוד באתר מוקדש

הרשמה לאתר
תכני האתר המלאים נפתחים רק לגולשים רשומים (הרשמה בחינם!)
להמשך גלישה יש לבצע הרשמה אותה ניתן לבטל בכל עת.
הרשמה
+