נוסח אשכנז: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי (ואישה: גּוֹיה):
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד (ואישה: שִׁפְחָה):
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם (ואישה (יש הנוהגות לברך גם בלים שם ומלכות ולומר רק: שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ)
כל השאר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי (אישה אומרת: גּוֹיה):
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד (אישה אומרת: שִׁפְחָה):
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה (אישה אומרת ויש הנוהגות לברך בלא שם ומלכות: בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:)
השיעור עוסק בביאור ברכות השחר (הנאמרות כחלק מתפילת שחרית) ע"פ פנימיות התורה בדרך משנתו הייחודית של בעה"ס זיע"א ונותן כלים רעיוניים פרקטיים להתחבר לעבודת הנפש הפנימית ולהתפתחות כיווני חשיבה רוחנית עצמאית.
ביאור ברכות:
שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אישה, שעשני כרצונו.
ברכת שלא עשני גוי במשמעותה הפנימי מופנית כלפי הגוי העצמי שנמצא בתוכנו.. אותו 'הרצון לקבל' המכונה 'יצר הרע' המלווה אותנו מיד עם יציאתנו לעולם עד יומנו האחרון, והגדרתו ע"פ בעה"ס "הוא המונע את האדם להשיג את הטוב"..
את תכונות "הגוי" הזה יש לתקן ולעבוד עליהם בכדי להפך תכונות אלו מרצון אין סופי לקבל.. הקיים בכל תחומי החיים וכמובן גם בעבודה רוחנית בחיי תורה ומצוות על מנת לקבל שכר בעולם הזה או הבא.. ולהפך את הרצון הגויי הגופני האגואיסטי לרצון לקבל על מנת לתת.
אנו מברכים ומודים לה' על 'שלא עשני גוי' כלומר על שהעניק לנו את הכלים והיכולת להתגבר על הרצון לקבל ולהפוך אותו להשפעה ובכך להדבק בבורא ית' (על פי חוק השוואת הצורה – משפיע מתחבר למשפיע..) בזכות האמונה שהיא מעל הטבע.
שלא עשני עבד – אנו מודים ומברכים על כך שה' ית' נתן והשריש בנו כבר בעת שייצר אותנו (עשני – לשון עבר..) את הכח להתגבר על "העבד" הפנימי שלנו שהוא הרצון לקבל והגוף המכור לעבדות עצמית ולתאוות הגוף ובכך בונה מנגנון חיסול עצמי מפני שהוא אינו מסוגל לשמוח בחלקו וזאת מפני החסרון התמידי ונטילת כח הבחירה בין טוב לרע וההתמכרות לעבדות אין סופית סביב הגוף ורצונותיו..
שלא עשני אישה – על פי פשט, ברכה זו נתקנה משום שהאישה אינה חייבת במצוות שהזמן גרמה ולכן לכאורה כביכול האישה "מפסידה" מצוות… אך ברובד הפנימי האישה אינה מחויבת במצוות משום שמקור נשמתה נחצב ממקום עליון יותר מהגבר והיא אינה זקוקה למילוי וההשלמה של מצוות אלו לצורך השלמת תיקונה.. (ה.ע)
ובכל זאת, השיעור מלמד כי גם המושג הפנימי הנקרא "אישה" מלמד על תכונה נפשית הנקראת כך ונמצאת בתוכנו.. ונקראת "נקבה" מלשון 'נקב' המורה על חסרון.. לכן אנו מודים לה' שנותן לנו את הכח והיכולת להיות שמחים בחלקנו ולהתגבר על תכונת 'החסרון' 'האישה' הגורם לאי מנוחה ותנועה מתמדת ברדיפה אחר רצונות פסולים.
שעשני כרצונו – אנו מודים לה' על שעשני "כרצונו" כפי שרצונו הוא רק לתת ולהעניק ולהשפיע.. כך טבע בנו את רצונו לתת ולהשפיע שזו תכלית מטרת הבריאה והיכולת האמיתית והיחידה להידבק בו מתוקף חוק השוואת הצורה שמלמד בעה"ס
כתיבה ועריכה לשונית : הרב שקד אליהו פנחס | יו"ר ומייסד מרכז סולם יהודה | מרצה לחכמת הקבלה
לשיעורי וידאו נוספים מהרב שקד אליהו פנחס
הדפס מאמר זה