אורחות צדיקים | שער השמחה | חלק יב | הרב שקד אליהו פנחס

אורחות צדיקים – שער השמחה

 

הביטחון השישי, בעולם הזה: שיבטח באלוהים שלא יאכילהו בעולם הזה חלק הראוי לו בעולם הבא, ויבטח בו שישמרהו מפגעי העולם ומתחלואים ומדבר ומחרב ומרעב ומשאר הרעות המתרגשות לבוא בעולם. וכשיבטח, לא יבטח בשביל מעשיו הטובים, אך יעשה כל מעשיו בשביל האל יתעלה, אשר גדלו ונשאו בעולם הזה והיטיב לו, אין רגע מכל ימי חייו שאין טובות הבורא עליו. ויחשוב, שאם היו מעשיו כפלי-כפלים, לא היה אחד מריבוא ממה שיש עליו לעשות מחמת טובות האל יתברך, שהם עליו בכל רגע. ואחר שיחשוב כל זה, יבטח על חסדי השם ברוך הוא, שהוא הגומל חסד, הוא המרחם יותר ממעשיו של אדם, כי ברחמיו נותן לחם לשרצים ולבהמות ולחיות ולעופות, והוא זן מקרני ראמים ועד ביצי כנים (ע"ז ג, ב), וכאשר מרחם על אלו לא בשביל מעשיהם הטובים, כך ירחם עלי. הביטחון השביעי, שיבטח על המלך מלכי המלכים המושל על כל, ברוך הוא, שיביא בימיו תשועה לישראל, ויבנה ירושלים, ויבנה בית-המקדש בימיו. ולא תהיה כוונת בטחונו כדי לחיות בשלוה גדולה כאשר תהיה בימים ההם, ולאכול הפירות הטובות ולשתות יין עסיס, אך תהיה כוונת בטחונו שיהיה בימים ההם כדי לעבוד הבורא יתברך, כי בימים ההם יסיר יצר הרע מלב עמו, וכולם – קטנים וגדולים – ידעו את השם, ולא יהיה להם מונע, לא דבר ולא רעב ולא מלחמה ולא טרדה, אך כולם יהיו פנויים, וכולם ישיגו השגה גדולה בידיעת הבורא יתברך, ובימים ההם תרבה הדעת, כדכתיב: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ט). הביטחון השמיני, על עניין עולם הבא, אשר בו נעימות לאין קץ ואין חקר, ואין הפה יכול לספר יפי העולם ההוא, ואין העין יכולה לראות זיו הדרת הצדיקים, ואין שם לא אכילה ולא שתייה. אם כן מה תענוג יש שם? לכך צריך שתבין ותדע, כי כאשר לא ידע העוף תענוג הדג השט במים, כי התולדה שלהם הם הפוך זו מזו, כי עוף ימות במים והדג ימות ביבשה; כך מי שהוא בעולם הזה, הנשמה מערבת בגוף, לא תוכל לדעת תענוג הנשמות, כי אין לנו אלא תענוג הגוף, אבל תענוג מתענוגים העליונים לא נוכל להשיגם ולא נוכל להכיר אותם אלא אחר רוב המחשבה, וזהו מחמת שאנו בעולם הגופים, ועל-כן לא נכיר כי אם תענוגים האובדים והפוסקים, אבל תענוגי הנשמה הם תמיד בלי הפסק, ואין בין אותם התענוגים ובין אלו התענוגים חבור ושתוף ולא קורבה בשום עניין. ומי שיזכה אל מעלה ההיא אחר מותו, לא יאהב אלו התענוגים, כאשר לא יאהב המלך לחלץ מעליו יקר תפארתו ולשחק בחוצות עם הנערים. ולפעמים יהיה שהמלך קטן בשנים, ויגביר עליו שטות הקטנים, וישחק עם הנערים, ויניח יקר המלכות, וזהו מחמת שאין לו דעת לבחון בין שני הדרכים, כאשר אנחנו מגבירים תענוג עולם זה על תענוג עולם הבא מחמת חסרון דעתנו ומעוט הכרתנו עולם הנשמות ותענוגיו. ובעולם הזה תוכל להכיר קצת עולם הנשמות מתענוגי הנשמות בלא אכילה ושתייה, כגון בני-אדם המתנקמים בשונאיהם, וכגון הכבוד בעת שמכבדים בני-אדם, וכשאדם רואה דברים יפים או כשרואה אדם בנו החביב שלא ראה אותו זמן מרובה, או כששומע בשורות טובות. ובכל אלה יש תענוג גדול בלא אכילה ושתייה, ואם זה בעולם הגופים, שאנחנו רואים שהנשמות נהנות, מזה תבין תענוג הנשמות כשתעלה לשמי מרומים ותהנה מזיו העולם העליון ומזיו השכינה. ואין לתענוג ההוא סיפור ולא תואר, ולא נוכל לדמותו לשום תענוג בעולם הזה, אלא כמו שאמר הנביא, שהיה תמה ונפלא על יקר עולם הבא: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהילים לא, כ). ועל עולם הבא אשר הוא סוף כל אדם, ישים בה' בטחונו על שיגיעהו לעולם העליון, ואל ישליכהו מלפניו. ואין לו ביטחון בלא מעשים טובים, אך אחר שיעסוק בכל יכולתו בתורה ובמעשים טובים יעלה אל מדרגות החסידות הראויות לעניין זה, והוא שיוציא אהבת עולם הזה מלבו, ויכניס במקום ההוא אהבת הבורא ברוך הוא, וימסור עצמו על קדושת השם יתברך. ואם יעשה כך, יבטח בבורא יתברך שיתחסד עמו כמו שהתחסד עם כל הנביאים והחסידים. הבוטח בה' מידה טובה גדולה היא מאוד, וצריך האדם תיקון גדול טרם יבוא בעמק הביטחון. הבוטח בה' מזומן לקבל חסד, כדכתיב: "והבוטח בה' חסד יסובבנו" (תהילים לב, י); ולא אמר "יסובבנו" אלא בשביל אשר הבוטח צריך לפרוץ כמה פרצות שאינם טובים לו בעולם הזה: צריך להוכיח את הרבים, ואף-על-פי שצריך לירא מהם פן יזיקוהו בגופו ובממונו; וגם צריך להתייאש מקרוביו ומאוהביו, שלא ישתתף עימהם כשאינם הולכים בדרך טובה ושלא יחניף להם; גם צריך לעזוב הרבה עסקים בעולם הזה ולפנות לבו מהבלי העולם ולעסק בתורה – וזה צריך ביטחון גדול, ועבור כן אמר הכתוב "חסד יסובבנו". והביטחון אי אפשר בלא אמונה דכתיב: "ויבטחו בך יודעי שמך" (תהילים ט, יא); כי היודעים שמו הגדול ומכירים גדולתו וגבורתו, והמאמינים בכל לב, המה יכולים לבטוח בו, כי הביטחון והאמונה הם שותפים: אם אין אמונה – אין ביטחון. והאמונה ראש התורה, דכתיב: "אנכי ה' אלוהיך וגו', לא יהיה לך אלוהים אחרים" (שמות כ, ב-ג;, ואם לא מאמין – מה יועיל תורתו? ובזמן שאדם מאמין מעומק הלב, שהבורא יקיים כל מה שכתוב בתורה לעשות פורענויות לחוטא ומשלם שכר למקיימים אותה, אז שומר התורה, כי אין שום גנב וגזלן אם יודעים בודאי שיהיו נהרגים על גנבתם וגזלתם ולא יהיו יכולים להימלט היו נמנעים, וכל הגנבים והגזלנים הם בוטחים להינצל לעולם, ועל-כן עושים מה שלבם חפץ. גם-כן החוטא, אם היה מאמין בודאי על גודל עונשו, לא היה חוטא.