תלמוד עשר הספירות | העמוד היומי | עמוד ח | הרב יוחאי ימיני | סולם יהודה | אשלג

עמוד ח בתלמוד עשר הספירות — ביאור הצמצום בהשוואה אחת מאת הרב יוחאי ימיני

בשיעור זה ממשיך הרה”ח שיעורי הרב יוחאי ימיני בלימוד היומי בעשר דקות, על דרך הוראתו של בעל הסולם זצ”ל. הרב פותח את העמוד השמיני בספר הקדוש תלמוד עשר הספירות, וממשיך את הסוגיא שהחלה בעמוד הקודם בעניין הצמצום שנעשה בהשוואה אחת. השיעור פותח את הדלת אל הבנת מהותו של מקום החלל, ומלמד כיצד יש לעיין בדברי האריז”ל ובביאורי בעל הסולם, על מנת להגיע לידי השגה אמיתית של דרכי האור הנעלמות.

מהות הצמצום ומקום החלל בעיגול שווה

הרב מבאר בשיעור את לשונו של בעל הסולם בקטע הפותח באור פנימי, שבו חוזר ומדגיש מרן האריז”ל כי מקום החלל היה עגול מכל סביבותיו לאחר הצמצום. כאן מבקש הרב יוחאי להעמיד בפני הלומד שאלה יסודית — מדוע נעשה החלל עגול דווקא, ולא בצורה אחרת? והרי תמונת העיגול מורה על השוואה גמורה שאין בה הבחן מעלה ומטה, ימין ושמאל. הרב מסביר כי בכל תמונה אחרת, כגון מרובע או משולש, יש קצוות בולטים, ומיד היו בו הבחני מדרגות. אך תמונת העיגול דווקא מורה על אחדות פנימית מוחלטת, שכן בה אין שום צד גובר על חברו.

שורש הצמצום — לא משום שינוי צורה

נקודה מרכזית שמבליט הרב בשיעור היא שאף על פי שלאחר הצמצום נעשתה תמונה במקום החלל, מכל מקום הצמצום עצמו היה בהשוואה אחת ולא משום שינוי צורה. כלומר, בחינת המלכות לא הסתלקה ממנה האור משום פגם או חיסרון שהיה בה לעומת שאר הבחינות, אלא משום בחירתה הקדושה לקדש את עצמה ולעשות בעצמה את הצמצום. ועיקרון יסודי זה הוא יתד שאין למוט בלימוד כתבי בעל הסולם, ובכל סוגיות הקבלה הנובעות מן הצמצום הראשון. אילו היה הצמצום משום חיסרון, היינו יכולים להעמיד את שאר הבחינות במעלה זו על גבי זו, ולהבחין מי גרועה ומי משובחת יותר. אך משום שלא היה הצמצום משום שינוי צורה, נשארו ארבע הבחינות בהשוואה אחת גם לאחר הצמצום.

סוף ולא סוף ממש — דקדוק לשון בעל הסולם

בלב השיעור עומד הדיוק העדין של בעל הסולם זצ”ל באמרו “סוף ולא סוף ממש”. הרב מבאר כי לכאורה לשון זו תמוהה — או שהיא בחינת סוף או שאינה. אולם בעל הסולם פותח לנו צוהר להבנה, שיש כאן שני יחסים שונים. מצד האור שהסתלק נתגלה שינוי הצורה שבין בחינת הדל”ת ובין האור, ובחינה זו אכן נעשתה לבחינת סוף ביחס לאור עצמו. אך מצד הכלים — היינו מצד ארבע הבחינות שהן ארבע מדרגות התפתחות הרצון לקבל — לא נעשתה המלכות לבחינת סוף, וכל ארבע הבחינות עדיין בהשוואה אחת. וזו הוראה גדולה ביישום הלימוד למעשה, כפי שאפשר לראות בשפע בעבודתו של מרן בעל הסולם זצ”ל.

משל העיגולים זה בתוך זה

כדי לקרב את הדבר ללב הלומד, מביא הרב את משל בעל הסולם בעניין העיגולים זה בתוך זה, כגלדי בצלים. בחינת ד’ היא העיגול הפנימי ביותר, ועליה מקיפה בחינת ג’, ועליה בחינת ב’, ועליה בחינת א’. ובאופן זה נמצא, שאין בעיגולים ענין של מעלה ומטה, ימין ושמאל, אלא כל בחינה ובחינה מקיפה את חברתה בהשוואה גמורה. אם תיקח את חציה העליון של בחינת אלף, היא מקפת מלמעלה למעלה מכולם. אם תיקח את חציה התחתון, היא מקפת מלמטה למטה מכולם. וכן בימין ובשמאל. ובאופן זה אין בין כולם שום מעלה זה על זה, וכולם בהשוואה אחת.

ההשוואה הגמורה ושורש האחדות

בהמשך השיעור מבאר הרב את דברי האריז”ל כי הסיבה שהצמצום נעשה בהשוואה אחת היא, שכיון שאור אין סוף שווה בהשוואה גמורה, בסוד “הוא ושמו אחד” — הכלי והאור הם שם אחד — אף הוא צמצם את עצמו בהשוואה אחת מכל הצדדים. סוד זה מתבאר באר היטב במקורות נוספים, ובמיוחד בעיון בלימודי מושגים בקבלה שבאתר העמותה, המסייעים לקרב את הלב להבנה.

מתמונת העיגול אל תמונת המרובע — סיום השיעור

בסיום השיעור פותח הרב את הפתח להמשך הסוגיא, ומבאר כי בכוונה תחילה השתמש בעל הסולם בלשון “תמונת המרובע” ו”תמונת המשולש”, על מנת לרמז למדרגה שיש בה כבר הבחן בין ארבע הבחינות. כאשר ימשך הקו אל מקום החלל לאחר הצמצום, יהיה כבר הבחן של מעלה ומטה, ויש מדרגות, וזו תמונת המרובע. ואילו תמונת המשולש מורה על מדרגה שחסר בה צד אחד מן הצלעות, וענינה הוא שיתוף מידת הרחמים שהיא בינה, עם מידת הדין שהיא מלכות, כפי שמבואר במאמרי בעל הסולם בשורש בריאת העולמות. ולעומק הסוגיא ראוי לעיין גם בשיעורי וידאו בקבלה חסידית נוספים שבאתר.

הזמנה ללימוד מסודר ולתמיכה בהפצת תורת הקבלה

שיעור זה הוא חלק מסדרת העמוד היומי בתלמוד עשר הספירות, המתקיימת בעמותת סולם יהודה. הציבור מוזמן להצטרף לשיעורי הזום השבועיים בימי שני ורביעי בשעה 20:30, וכן לרכוש את ספרי בעל הסולם זצ”ל בשיעורי קבלה אונליין בזום ומרכז ההפצה של העמותה במחירי עלות. כל התרומות והרכישות מסייעות בהפצת מעיינות החסידות אל מחוץ לחומה.