תלמוד עשר הספירות | 7 | חלק א, פרק א | אות ג/3 | סולם יהודה

הצמצום והליעת הרצון בתלמוד עשר הספירות לפי בעל הסולם

בשיעור מעמיק זה מתוך סדרת הלימוד בכתבי בעל הסולם, נכנס הרה”ח הרב יוחאי ימיני שליט”א לעומק דבריו של האריז”ל בתחילת תלמוד עשר הספירות, חלק א פרק א אות ג. הרב מבאר את שלושת השלבים שקדמו לבריאת העולמות: עליית הרצון, הצמצום, וההסתלקות. עיון זה הוא יסוד מוסד בלימוד חכמת הקבלה בדרך אשלג, והוא פותח שער להבנת כל מבנה העולמות והפרצופים.

שורש הצמצום במלכות דאין סוף

הרב מבהיר שמלכות דאין סוף היא שורש כל הנאצלים והנשמות הכלולות בה בכוח, טרם יצאו אל הפועל. שם מתגלה רצונו הפשוט של המאציל, אשר באחדות גמורה עם האור עד שאינו נקרא אפילו רצון לקבל אלא רצון פשוט. הנשמות הכלולות שם קיבלו אור אין סופי בשפע ללא גבול, והרגישו את הקושי של נעמא דכיסופא, היא הבושה של מקבל מתנת חינם. כפי שמובא בלשון חז”ל: “מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה” – מי שאוכל מה שאינו שלו, מתבייש להסתכל בפני הנותן.

מהות הבושה הרוחנית ועליית הרצון

הרב יוחאי ימיני שליט”א מסביר בהרחבה את שורש הבושה הרוחנית. כל דבר שאינו נעוץ בשורש הנברא, גורם לו תחושת בושה ואי-נחת. כיוון שהבריאה כולה היא בחינת רצון לקבל בלבד, ואילו ההשפעה אינה מצויה בעצמותה, הרי שהקבלה לעצמה גורמת לחוסר התאמה עם הנותן. כדי לפתור בעיה יסודית זו, נעשתה עליית הרצון, היא ההתקשות שבה הנשמות מבקשות להידמות לבורא ולקבל בעל מנת להשפיע. רעיון זה הוא לב לבה של עבודת ה’ המעשית גם בחיינו אנו, כפי שמתבאר במושגים מרכזיים בקבלה.

הקושי כדבקות גדולה יותר

הרב מדגיש כי ההתקשות אינה חיסרון אלא דווקאות. ברגע שהנשמות מקבלות את כל התענוג האין סופי לא לעצמן אלא כדי לעשות נחת רוח לבורא, נמחקת הבושה לחלוטין. שינוי הכוונה מהפך את כל מהות הקבלה – מאי-נעימות לדבקות גמורה. זוהי תורה שלמה שהרב מבאר אותה גם בשיעוריו השוטפים, והיא מהווה יסוד לכל סדר העבודה הפנימית.

הצמצום כעצירה מקבלה

תוצאת עליית הרצון היא הצמצום עצמו. הרב מבהיר שהצמצום אינו ביטול הרצון לקבל, חלילה, אלא עצירה מלהשתמש בו. בחינה דלת, היא מלכות דאין סוף, עיכבה את עצמה מלקבל אף על פי שהיא משתוקקת. כדי לקבל בעל מנת להשפיע, מוכרחים להניח לרצון הקבלה הגדול ולא להשתמש בו לעצמו. זהו סוד “אין כפייה ברוחניות” – היכן שאין רצון, אין אור. וכיוון שהמלכות עצרה את רצונה, הסתלק האור ממנה, וזו ההסתלקות שהיא השלב השלישי. ניתן לעיין בהרחבה במאות שיעורי וידאו בקבלה וחסידות המבארים מושגים אלו.

הנקודה האמצעית והבנת עשר הספירות

הרב יוחאי ימיני שליט”א מתעכב על ביאור בעל הסולם לדברי האריז”ל “וצמצם עצמו אין סוף בנקודה האמצעית”. באין סוף אין מקום גשמי, אין ראש ואין סוף, ולכן ביטוי “נקודה אמצעית” מחייב הבנה רוחנית עמוקה. כדי להבהיר זאת, נדרשים אנו ללימוד עשר הספירות על פי סדר הקטר, חוכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. הקטר הוא בחינת אין סוף שבכל מדרגה, עדיין בגדר מאציל, ואילו החוכמה היא ההתפשטות הראשונה אל הנאצל. הרב מבאר את החילוק העדין ביניהם לפי תורת אשלג, כפי שניתן לראות גם בתוכנת קבלימוד לשינון תלמוד עשר הספירות.

חידוש האריז”ל בעניין האור החוזר

הרב מציין נקודה חשובה שכותב בעל הסולם: עיקר חידושו של האריז”ל היה בעניין האור החוזר. הקודמים עסקו בעיקר באור הישר, אך האריז”ל פרס את היריעה בעשר ספירות דאור חוזר. בעל הסולם המשיך והעמיק בפירושו, וזיהה את בחינת השורש כקטר, שהוא אין סוף שבמדרגה. כאן מתגלה שהמחשבה להיטיב לנברא, לפי אותה מדרגה, היא הקטר עצמו, ועדיין אינה הנאצל הממשי.

חוכמה כהתפשטות הרצון לקבל

החוכמה, מבאר הרב, היא ההתפשטות עצמה של כל הטוב שהמאציל רוצה להעניק. בה כלול בהכרח רצון לקבל, שהרי בלעדיו לא היה יוצא הדבר מגדר המאציל אל הנאצל. הקטר אינו אצילות אלא שורש, והאצילות מתחילה רק כשיש שינוי צורה והתפשטות. כלל זה – שאין מקום לקבלת השפע ללא רצון לקבל – הוא יסוד גם לעבודה הרוחנית של היחיד, כמובא רבות בשיעורי שיעורים נוספים של הרב יוחאי ימיני.

סיכום ויסוד להמשך הלימוד

שיעור זה מהווה אבן יסוד להמשך לימוד תלמוד עשר הספירות. הרב מבהיר שהבנת שורש הצמצום, מהות הבושה הרוחנית, ומבנה עשר הספירות הם המפתחות להבנת כל סדר ההשתלשלות. תלמיד שיתעמק בדברים אלו ירכוש כלים אמיתיים להבנת תורת בעל הסולם והאריז”ל. מומלץ להצטרף לשיעורי הזום של הרב שקד אליהו פנחס שליט”א בימי שני ורביעי בשעה 20:30, וכן לעיין בספרי בעל הסולם הזמינים במרכז ההפצה במחירים נוחים. תרומה לעמותת סולם יהודה מסייעת בהפצת מעיינות החסידות ותורת הקבלה לרבים.