עבודת הייחוד לפי שמע ישראל: מבני יעקב ועד תפארת אבות בני בנים

עבודת הייחוד לפי שמע ישראל: מבני יעקב ועד תפארת אבות בני בנים

עבודת הייחוד היא ההכרה שהכל ממנו יתברך, אין עוד מלבדו, והיא היסוד שעליו עומד הפסוק “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”. בשיעור זה, כתשע דקות, הרב שקד אליהו פנחס שליט”א מבאר מדוע נגזר עלינו לומר את הפסוק הזה ארבע פעמים ביום, חוזר אל מקורו במעמד יעקב אבינו ובניו, ומגלה שהייחוד אינו רק אמונה שבלב. הוא נמדד גם בין הפנימיות לחיצוניות של האדם, בין תולדותיו הרוחניות לתולדותיו הגשמיות, ובראשן ילדיו ונכדיו. מי שמבקש רקע רחב יותר ימצא אותו בשיעור על תפיסת האמונה על פי המקובלים.

למה אומרים שמע ישראל ארבע פעמים ביום?

כי הפסוק הוא היסוד והתשתית לכל עבודת ה’, ולכן נגזר לאומרו פעמיים ביום באהבה, וחז”ל הוסיפו עוד פעמיים.

הרב שקד פותח בהגדרה: “הפסוק הזה הוא היסוד והתשתית לכל עבודת השם שלנו”. משום כך נגזר משמיים לאומרו פעמיים ביום, בשחרית ובערבית, ובאהבה. בנוסף, חז”ל תיקנו לאומרו עוד פעמיים: בקורבנות שבשחרית ובקריאת שמע שעל המיטה. ארבע פעמים ביום, אותו משפט. השאלה מתבקשת: מדוע הפסוק הזה חשוב כל כך? כדי לענות, הרב שקד חוזר אל המקור.

מהו המקור של שמע ישראל?

המקור במסכת פסחים: יעקב אבינו ביקש לגלות לבניו את הקץ, נסתלקה ממנו הנבואה, וחשש לפסול בבניו, ואז ענו לו בניו “שמע ישראל”.

מסכת פסחים מספרת שיעקב אבינו, על ערש דווי, רצה לגלות לבניו את קץ הימים. לא ניתנה לו רשות, והנבואה נסתלקה ממנו. מיד חשש יעקב: אולי יש פסול באחד מבניו, כשם שמאברהם יצא ישמעאל ומיצחק יצא עשו. אז התאספו הבנים סביבו ואמרו: “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”. הרב שקד מתרגם את דבריהם: “דע לך אבא, אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא אחד, עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם, אין עוד מלבדו. וזה לא בגלל שיש באחד מאיתנו איזה פסול, חס ושלום”. הפסוק נולד אפוא כהצהרת ייחוד של בנים כלפי אביהם. את הרקע לדמויות יעקב ועשו אפשר להשלים בשיעור על פרשת תולדות, יעקב ועשו.

תורת הייחודים: לייחד כל דבר שהכל ממנו יתברך

מכאן עובר הרב שקד למשמעות. “שמע ישראל” הוא עניין הייחוד: שאדם צריך לייחד בכל דבר שהכל ממנו יתברך, אין עוד מלבדו. תורת הייחודים היא יסוד גדול, ולא רק עניין עמוק ללומדי הסוד. החיד”א אומר שבזכות תורת הייחוד, אם אדם יודע לעשות אותה נכון, הוא מסוגל לעבור את כל המצבים, כשם שיעקב אבינו עבר את המצבים במצרים. כלומר, כל קושי וכל עניין אפשר לעבור עם תורת הייחוד. לכן השאלה הבאה היא: מה בעצם המשמעות של “ה’ אלוקינו ה’ אחד”?

למה אחדות שייכת לקדושה ופירוד לטומאה?

כי היסוד המהותי ביותר של כל הבניין הרוחני הוא האחדות: מה שבא מצד האחדות שייך לקדושה, ומה שבא מצד הפירוד שייך לקליפה.

הרב שקד מנסח כלל: “כל דבר שהוא בא מצד האחדות שייך לקדושה. כל דבר שבא מצד הפירוד שייך לעניין הטומאה”. הוא מדגים מן ההיסטוריה: בתחילה הייתה משפחה אחת. לאט לאט אנשים חלקו זה על זה, נעשו כמה משפחות, ואחר כך כמה עמים. הפירוד ירד אפילו לרמת הדומם: יבשת אחת בראשית התחלקה ליבשות רבות. ככל שכל אחד מנסה לשאוב לעצמו, הדבר מפריד, והוא שייך לבחינת הקליפה. להעמקה בכוח ההפוך, ראו את השיעור על כוח האחדות, החיבור והאהבה, ועל שורש ההפרדה בשיעור מה מפריד את הנשמה מהבורא.

עבודת הייחוד בין הפנימיות לחיצוניות של האדם

כאן מגיע החידוש של השיעור. הייחוד צריך להיות גם בין הפנימיות והחיצוניות שיש באדם. מה הכוונה? לאדם יש תולדות רוחניות ותולדות גשמיות. התולדות הרוחניות הן כל מעשי הייחוד שלו: כל מה שפעל על פי התורה, המצוות והמעשים הטובים. הרב שקד מביא ראיה מהפסוק “אלה תולדות נח, נח איש צדיק היה”: התורה מונה את צדקותו כתולדותיו, ורק אחר כך את בניו שם, חם ויפת. אם כן, צדקות האדם, שהוא מצדיק את הבורא ומייחד אותו, היא תולדה. התולדות הגשמיות הן כל מה שיוצא מהאדם ומשמש אותו: הבית, הספרים, המחשב. ואולם עיקר תולדות האדם הם בניו.

מדוע תולדה רוחנית חייבת להיות אחדות?

כי אחדות היא פעולה של השתוות צורה עם הקדוש ברוך הוא, ומעשה של אגואיזם אינו מוליד תולדה כלל.

הרב שקד מוסיף הערה יסודית: “תולדה רוחנית חייבת להיות אחדות, משום שאחדות היא פעולה של השתוות צורה עם הקדוש ברוך הוא”. כשם שהוא עושה טוב וגם אתה עושה טוב, זו תולדה רוחנית. לעומת זאת, כל מעשה רע, מעשה של אנוכיות, אינו מוציא תולדה. על כך אומר הזוהר: “אל אחר אסתרס ולא עביד פירין”, הצד האחר עקר ואינו עושה פירות. פירות רוחניים נוצרים אך ורק מהחיבור על ידי התורה והמצוות. מושג השתוות הצורה מבואר לעומק בשיעור על תכלית הבריאה והשתוות הצורה.

איך יודעים שהצלחנו לייחד? תפארת אבות בני בנים

הבדיקה היא בנכדים: אם הנכד הולך בדרך הסבא, הסבא הצליח להעביר את הדרך דור, ובזה נעשה ייחוד בין הפנימיות לחיצוניות.

איך מייחדים בין התולדות הרוחניות, התורה והמצוות, לבין התולדות הגשמיות, הילדים? הרב שקד מציב את המדד. נחת הרוח הגדול ביותר של אדם הוא כשילדיו הולכים בדרכו, וזה מובן לכל אב. אבל ההצלחה האמיתית אינה בבן. במסכת אבות נאמר: “תפארת בנים אבותם, ותפארת אבות בני בנים”. הבן מתפאר באביו, “אבא שלי גיבור, אבא שלי חזק”. אבל האב מתפאר בנכדים. למה? “כי את הילד אני חינכתי. זה לא חוכמה. הנכד, אם הוא הולך בדרכו, אני לא חינכתי אותו, זאת אומרת שהוא הצליח להעביר את זה דור”. ובלשונו החדה: “לא חוכמה להביא ילדים, אלא איזה ילדים אתה מביא”. על הצד המעשי של הדרך הזו ראו את השיעור על חינוך ילדים על פי הקבלה.

עבודת הייחוד בשלושה דורות: סוד החזקה

הרב שקד מסיים בעניין השילוש. בנדרים, אדם שחזר על פעולה שלוש פעמים נחשב לו כנדר. שלושה דורות ששומרים תורה ומצוות, מובטח שלא תסור התורה מאותה משפחה. שלוש פעמים נקרא חזקה ביהדות. לכן, אדם שרוצה לדעת אם תולדותיו הרוחניות והגשמיות הצליחו לעשות ייחוד, יסתכל על נכדיו. אם הם הולכים על פי גישתו ותפיסתו, שהיא גישת האלוקות, הרי שהוא הצליח לחבר בין חיצוניות לפנימיות. ומי שאין לו נכדים עדיין? “נחכה”, אומר הרב שקד בחיוך. את סוגיית הגמרא במקורה אפשר לקרוא במסכת פסחים דף נו עמוד א בוויקיטקסט.

שאלות ותשובות על עבודת הייחוד

מהי עבודת הייחוד?
עבודת הייחוד היא לייחד בכל דבר שהכל ממנו יתברך, שהקדוש ברוך הוא אחד ואין עוד מלבדו. זהו התוכן של “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”, והחיד”א מלמד שבכוחה עוברים את כל המצבים.

מי אמר לראשונה “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”?
לפי מסכת פסחים, בני יעקב אמרו זאת לאביהם כשחשש שיש פסול באחד מהם, לאחר שנסתלקה ממנו הנבואה בבואו לגלות את הקץ.

מה ההבדל בין תולדות רוחניות לתולדות גשמיות?
תולדות רוחניות הן מעשי התורה, המצוות והייחוד של האדם, כמו “אלה תולדות נח, נח איש צדיק היה”. תולדות גשמיות הן נכסיו, ובעיקר ילדיו.

למה האב מתפאר דווקא בנכדים?
כי את הבן הוא חינך בעצמו, ואילו הנכד שהולך בדרכו מעיד שהדרך עברה דור. שלושה דורות הם חזקה, וזהו הייחוד השלם בין פנימיות לחיצוניות.

המשך לימוד עם הרב שקד אליהו פנחס

הצטרפו לשיעורי הזום של הרב שקד אליהו פנחס שליט”א בימי שני ורביעי בשעה 20:30, ולמדו את עבודת ה’ על פי פנימיות התורה מתוך כתבי בעל הסולם והרב”ש.