דיני מוסר בסעודה | שיעור הלכה | 7 | הרב מיכאל גיל | סולם יהודה | סולם יהודה

אסור לשתות מכוס חברו – דיני מוסר וסכנה בסעודה לפי השולחן ערוך

בשיעור ההלכה השביעי בסדרת דיני מוסר בסעודה, ממשיך הרב מיכאל גיל בלימוד הסעיפים בשולחן ערוך אורח חיים סימן ק״ע. השיעור עוסק בהלכה חשובה הקובעת כי אסור לאדם לשתות מכוסו וליתננו לחברו, מפני סכנת נפשות. ההלכה מקבלת משמעות מיוחדת בתקופתנו, ובצדה נלמד גם את יסודות דרך ארץ ומוסר חכמים אשר חז״ל הנהיגו סביב שולחן הסעודה.

מקור ההלכה במסכת דרך ארץ ובפרקי דרבי אליעזר

הרב פותח בלימוד הסעיף בשולחן ערוך, סימן ק״ע סעיף ט״ז, שם נפסק להלכה שלא ישתה אדם מכוסו ויתננו לחברו, מפני סכנת נפשות. מקור הדברים במסכת דרך ארץ, ובדברי רבי אליעזר הגדול בפרקי דרבי אליעזר. שם אומר התנא: יזהר מאד מאד אדם שלא ישתה מכוס חברו, שמא יש לו חולי בתוך פיו, ועל ידי כך הוא נדבק לחברו. לא מדובר כאן בעניין של אסטטיקה או נקיון בלבד, אלא בעניין של ממש – העברת חולי מאדם לאדם.

בזמן חז״ל לא היו אמצעים רפואיים מתקדמים, וכל זיהום בפה היה עלול לעבור לזולת ולגרום לסכנה ממשית. אך גם בימינו, כפי שהרב מבאר, עומדת ההלכה במלוא תוקפה. ידוע עד כמה מחלות, נגיפים וזיהומים מועברים דרך הרוק, ולכן אסור לתת לחבר לשתות מאותה הכוס שאדם שתה ממנה.

סוד הבושה – מדוע החבר ישתה גם כשאינו חפץ

נשאלת השאלה – מדוע נצרך איסור זה, הרי אם החבר אינו רוצה לשתות מהכוס, פשוט יסרב להצעה? משיבה הגמרא במסכת דרך ארץ, שמחמת הבושה החבר יקבל את הכוס וישתה ממנה. כאשר אדם מציע לחברו את כוסו, החבר אינו רוצה לבייש אותו ולסרב, ולכן יקבל את הכוס וישתה ממנה אף שאינו חפץ בה. לכן ההלכה הטילה את האחריות על המציע – לא להציע כלל. כך בא לידי ביטוי היסוד של נשיאה בעול עם החבר – לא להעמיד את הזולת במצב של אי נעימות, ולא לדרוש ממנו לסרב לטובת בריאותו.

דברי האדמו״ר מטשאכנוב על נשיקת ספר התורה

הרב מביא את דברי האדמו״ר מטשאכנוב, אשר עומד על הסעיף הזה בעמודי גודל ידשם, וכותב שמטעם זה אדם לא ינשק את הספר תורה ישירות בפיו. שהרי כאשר אדם מנשק את הספר תורה, מיד ניגש אדם נוסף לנשק את אותו המקום, וכל הרוק שנותר על הספר תורה עובר אליו. לכן יש להניח מטפחת על הספר תורה ולנשק דרכה, או לנשק באמצעות היד – כדי שלא יבוא לידי העברת חולי. גם זו הלכה הנובעת מאותו יסוד של שמירת הנפש בתוך הציבור, וזהירות בכבוד הזולת.

שאלת קידוש ליל שבת – היתר ופתרון מעשי

קושיא גדולה עומדת לכאורה: בערב שבת המנהג בכל בית ישראל הוא שבעל הבית מברך הגפן וכל בני הבית שותים מכוס הקידוש. כיצד מנהג זה מסתדר עם ההלכה האוסרת? יש שאומרים, ובהם הבני יששכר, שמדובר בהיתר מיוחד כאשר כל הסועדים מכירים את בעל הבית, ויודעים שאינו חולה ואין שום חשש בריאותי. במקרה כזה, כיון שאין בושה ואין חשש, מותר. בעל השבט הלוי כותב סברא נוספת – כיון שמדובר במצוה, שומר מצוה לא ידע דבר רע.

אך הרב מדגיש שהדרך המומלצת והנכונה היא לקיים את ההלכה גם בליל שבת. כיצד? בעל הבית מצייד מראש כוס לכל אחד מבני הבית, מוזג להם יין לפני הקידוש, וכך לאחר שבירך על כוסו, כל אחד שותה מכוסו האישית. בכך מתקיים הקידוש בשלמותו, נשמרת ההלכה, ובני הבית לומדים את חשיבות העניין. בכתבי בעל הסולם מבואר היסוד של הפנמת ההלכה דרך מעשה יומיומי, וחינוך הבית בדרך התורה.

סעיף י״ז – לא להניח כוס ריקה על השולחן

בסעיף י״ז כותב מרן השולחן ערוך שלא ישהה אדם כוס ריקה על השולחן, אלא יחזיק אותה בידו עד שיביאנה השמש. המקור במסכת דרך ארץ, ושם מובא שבזמן חז״ל היה משמש המגיע באופן תדיר לפנות את הדברים מן השולחן. לא נחשב לדרך ארץ להשאיר כלי ריק על השולחן. לכן אדם שסיים את כוסו, היה אוחז אותה בידו עד שהשמש יקחנה.

בזמננו, מציין הרב, מנהג זה אינו קיים. כך נוהגים בכל העולם – הכוס הריקה נשארת על השולחן עד תום הסעודה, ואין בכך פגם של דרך ארץ. הדין הזה היה נהוג בזמנם, ובימינו אינו קיים, מאחר ואין משמש המגיע לפנות את הכלים בכל רגע.

סעיף י״ח – אורח לא ייתן מחלקו לשמש

בסעיף י״ח עוסק השולחן ערוך באורח שנכנס לסעודה. אסור לו לקחת את חלקו ולתת אותו לשמש. המקור במסכת דרך ארץ, שם מסופר על אורח המקבל מנה מבעל הבית, ומיד מעבירה למישהו אחר. הגמרא מבארת ששתי בעיות יש בכך: ראשית, בעל הבית עלול לחשוב שהאוכל אינו טעים, או שאשתו טעתה בהגשה, ויבוא לידי מחלוקת ופירוד בבית. שנית, יש בכך פגיעה בכבוד בעל הבית ואשתו – הרי הוא מזלזל בכיבוד שהוגש לו.

אדם חכם, כך מורה הרב, ימתין מעט קודם שיעביר משהו, יראה שבעל הבית התיישב והרגיע את דעתו, ורק לאחר מכן יוכל אם ירצה להעביר או לחלוק. בכך נשמרים הן דיני המוסר והדרך ארץ והן השלום בבית. הרב מסיים בקריאה ללמוד את הסעיפים הבאים בעיון, ולהקפיד על דיני המוסר בכל סעודה. כדאי לעיין גם בשיעורי הקבלה השבועיים כדי להעמיק בהבנת היסודות של דרך ארץ והלכה כפי שהם משתקפים בתורת הסוד.