תלמוד עשר הספירות | העמוד היומי | עמוד כא | הרב יוחאי ימיני | סולם יהודה | אשלג

שורש קושי הסבלנות ותיקון נהמא דכיסופא — עיון בעמוד כא בתלמוד עשר הספירות

בשיעור מעמיק זה פותח שיעורי הרב יוחאי ימיני שליט”א את הפתח להבנת אחד מן היסודות העמוקים ביותר בתורת בעל הסולם. הרב מבאר בלשון בהירה את אות ח באות א של עמוד כא בתלמוד עשר הספירות. השיעור עוסק בשאלה יסודית בעבודת ה’. מדוע הנברא חש קושי בקבלת השפע. מהיכן נובעת תחושת היסורים והחיסרון שמלווה את האדם בעולם הזה. השיעור פורש משנה סדורה של עניין שינוי הצורה שבין השורש לענף.

שינוי הצורה כשורש הסבלות וההרגשה הקשה

הרב פותח בעקרון יסוד בקבלה. כל הצורות שנמשכו לנבראים נמשכו בהמשכה בלתי ישרה עם האין סוף ברוך הוא. מצד הנבראים שיהיו מקבלים נמצא בהם קושי הסבלנות. הרב מסביר שהדבר הוא נגד הטבע שלנו. הסיבה לכך היא ששורש הנבראים הוא במאציל. במאציל אין כלל רצון לקבל. השורש הוא רק רצון להשפיע ולהיטיב. כל דבר שאינו נמצא בשורשו נחשב לענף שאינו טבעי. הוא הגורם לחוסר ולקושי הסבלנות. הוא הגורם ליסורים ולצרות. כתבי בעל הסולם מאירים את היסוד הזה במלוא עומקו. הרב מבהיר שהצורה החדשה שנעשתה במקבל היא רצון להנות. צורה זו אין בה באמת שום פחיתות וחיסרון לאמיתו של דבר. אדרבה, זהו עיקר הכוונה של הבריאה. בלעדי הרצון לקבל אין כאן בריה כלל. זה המאוד של הנברא. זה הכלי שלו לקבל את כל הטובה שהבורא רוצה להיטיב עמו.

הרגשת היסורים — מצד הכלי הפגום

הרב מתאר בדיוק מקור את התופעה. הנושא של הצורה הזו של הרצון לקבל מרגיש מחמת עצמו שהוא מקבל לעצמו. ובזה נכנסת בחינת קושי הסבלנות. אין זה משום שלא נמצאת הצורה הזו בשורש בלבד. אלא משום שהאצילה רק רצון להיטיב ולהשפיע. הרב מביא משל מאיר. כשם שאדם חולה אוכל מאכל הכי טוב והוא נראה לו מר. אם תאמר לבריא — אתה אוכל מאכל הכי טוב, יודה לך. החולה לעומת זאת מתנגד למאכל. כל הכלים של החולה פגומים. כך גם הבריאה כשהיא עדיין מצויה בחוליה. כשהיא שקועה באהבה עצמית של רצון לקבל לעצמה בלבד. אז כל הטובה שהאבות מעניקים לה — היא חשה אותה כנגע. אך הבורא יתברך אינו מעניק רעות. הוא משפיע רק טוב. הקלקול נמצא בכלים של הנבראים. עיון מעמיק במושג זה תמצאו במאגר מושגים קבליים.

תיקון הכלים — מקבלה בעל מנת להשפיע

בנקודת המוצא הזו פותח הרב את שער התיקון. כשמתקנים את הרצונות לקבל שיהיו על מנת להשפיע — אז באמת ניתן הטוב לנבראים כפי שהיה מתחילה. ונראה שזה תענוג. הרב מאיר בכך את תירוץ חז”ל לקושיית בעל הסולם. שהעולם הזה נברא משום “דמן דאכיל דלאו דיליה בהית להסתכלא באפיה”. כלומר, מי שאוכל את שאינו שלו מתבייש להסתכל בפניו של הנותן. זוהי בחינת בית הבושה. השאלה היא איך נפטור בעבודה שלנו בעולם הזה את בית הבושה. כיצד תמורת עבודה זמנית שאינה דומה כלל לא בכמות ולא באיכות לשכר — נפטור את הבושה הזו. הרב מבאר שהתיקון אינו בעצם מעשה העבודה. אלא בתוצאת העבודה. תורה ומצוות על מנת לעשות נחת רוח ליוצרו — מתקנים את הכלים מקבלה לכוונת השפעה.

פטירת בית הבושה דרך תיקון הכוונה

הרב מסביר נקודה דקה ביותר. אין הפירוש שהעבודה עצמה פוטרת את בית הבושה. שהרי העבודה אינה דומה בכמותה ובאיכותה לשכר העתיד. אלא התוצאה מן העבודה בתורה ומצוות — שהיא תיקון הרצון לקבל שיהיה על מנת להשפיע — היא היא פוטרת מבעיית הבושה. כי מקור הבושה הוא בכך שאנו מקבלים לעצמנו, ואנו מרגישים אכזבה. בושה זו אינה נמצאת בשורש שלנו. כשאנו מתקנים את הרצון לקבל להיות על מנת להשפיע על ידי עסק התורה והמצוות — אז פוטרים את בית הבושה. הזמנה חמה לכל הרוצה להעמיק בלימוד הזה ביחד — להצטרף לשיעורי קבלה אונליין בזום בימי שני ורביעי בשעה 20:30.

מדוע התיקון רק בעולם הזה

בהמשך מתבאר עניין נורא. תיקון הפיכת כלי הקבלה לכלי השפעה — אינו מצויר אלא בעולם הזה דווקא. הסיבה היא שכל ותיקון בנושא אחד נראה רק בעולם הזה. בעולמות העליונים הנשמה מצד הקדושה והגוף מצד התומה — נפרדים זה מזה ואין קשר ביניהם. רק כאן בעולם הזה מתחברת הנשמה שמהותה השפעה עם הגוף שמהותו קבלה — בנושא אחד. בנקודת חיבור זו אפשר לתקן בכלל את כלל הבריאה. עומק זה הוא מטעמי השתלשלות העולמות עד לכאן. הרב פותח גם את אות א — “רובה אורי השרים”. הריבוי הוא כפול ומשולש. אוחזים בחבל בשתי קצוות. נברא חיסרון וריקות מכל שפע טוב. אחרי הצמצום נסתלק כל האור. ולכן צריכים תנועה לחזור ולהשיג את המילוי. ריבוי התנועה מצער את האדם. שכל בלתי ישר עם האין סוף הוא מקור הצער. אך אנו בוחרים בסבל ריבוי התנועה — כדי להשיג את מלוא הקניינים. ואז כבר לא נצטרך לתנועה.