תלמוד עשר הספירות | עמוד ד | סולם יהודה | לימודי קבלה וחסידות | כתבי אשלג

תלמוד עשר הספירות עמוד ד — הרצון הפשוט והצמצום הראשון

בשיעור מעמיק על העמוד היומי בתלמוד עשר הספירות, מבאר שיעורי הרב יוחאי ימיני שליט”א את יסודות הצמצום הראשון על פי דברי בעל הסולם זצ”ל. הרב פותח בשאלה היסודית — כיצד יתכן שבאין סוף ברוך הוא, שהוא אחדות פשוטה, היה מקום לחשב שיעור הרצון לקבל הכלול במחשבת הבריאה. הסוגיה הזו עומדת ביסוד כל חכמת הקבלה, והיא המפתח להבנת תכלית הבריאה כולה.

שיעור הרצון לקבל במחשבת הבריאה

הרב מסביר כי באין סוף ברוך הוא היה כל ההתוועדות שבמחשבת הבורא לברוא את הנבראים. במחשבת הבריאה היה כלול הרצון לקבל את השפע ואת האור, אך עם זאת המאציל ברוך הוא, שהוא שורש כל ההשפעה, כל כוונתו רק להשפיע, ואין בו צורת הרצון לקבל כלל ועיקר. לעומתו הנבראים שורשם בכלי הקבלה, וצורת הרצון לקבל היא המבדילה אותם מן האור.

הרב מדגיש בעדינות, על פי לימודי כתבי בעל הסולם, שהיינו אמורים לחשוב כי בגלל ששינוי צורה ברוחניות עושה פירוד, הרי שהרצון לקבל הכלול במחשבת הבריאה כבר מבדיל את הנבראים מהמאציל. אך כאן בא הפרק ומלמד יסוד עצום — והערב לכמה, שאינו כן חס ושלום, אלא הוא ושמו אחד באחדות פשוטה שאין ביניהם שום הבדל.

שני הפכים בנושא אחד

הרבה פליאות יכולתו של הבורא, אומר הרב, שאינו ניתן לתפיסה כלל. אף על פי שיש בין אין סוף ברוך הוא לבין שמו, שהוא הכלי, הבדל של שינוי צורה — מכל מקום אין זה פועל שם הבדל כלל ועיקר. אף על פי שלא מובן לנו בבינתנו איך יכולת ששני הפכים יהיו אחד, מכל מקום כך הוא בלי שום ספק. זהו עניין למעלה מהשגתנו, אך הרב מבאר שעלינו לקבלו באמונה שלמה, כפי שמורים המושגים הקבליים ביסודות חכמת האמת.

עליית הרצון הפשוט

בהמשך השיעור עובר הרב לבאר את עניין עליית הרצון הפשוט שגרמה לצמצום. הרב מבאר שמלכות דאין סוף נקראת הרצון הפשוט, והיא שורש כל הנבראים, מקום שבו עלו במחשבה תחילה ישראל. הנשמות באין סוף קיבלו את ההשפעה האין סופית בלא שום חיסרון ובלא שום מקום פנוי. אך עם זאת, הם רצו יותר — רצו לתקן את עצמם בתיקון של השוואת צורה עם הבורא.

תוספת ההשתוות עם הבורא

הרב מדגיש בלשון נפלאה — הם רצו תוספת, ותוספת זו פירושה תוספת דבקות עם הבורא. כלומר, הנשמות לא רצו עוד להיות מקבלי השפע, מקבלים את האור מהבורא יתברך כמו תינוק היונק. הם רצו להיות עליונים כמו הבורא בעצמו, להיות נותני השפע. בשביל כך, שורש הנשמות שבמחשבת הבריאה — שהוא הרצון הפשוט — לא רצה יותר להיות במצב של מקבלים בעל מנת לקבל, כי זה מה שגורם בדרך כלל פירוד ושינוי צורה מהמאציל.

מהות הצמצום והסתלקות האור

ולכן נעשה הצמצום. צמצמו את עצמם — הרצון הפשוט צמצם את עצמו. הרב מבאר את משמעות המילה “צמצום” באופן מדויק — אין הכוונה שהאור התעלם או שהרצון התבטל, אלא שמעכב את עצמו מלקבל אף על פי שמשתוקק. הרב מביא משל יפה לכך — כמו אדם השרוי בצום, שאינו מבטל את הרצון לאכול, ואדרבה הוא משתוקק, אך מעכב את עצמו מלקבל על פי הכוונה הרוחנית. כך גם בצמצום הראשון, נשמות ישראל מעכבות את עצמן מלקבל אף על פי שמשתוקקות.

כתוצאה מהצמצום הזה, מסביר הרב, מאחר שאין כפייה ברוחניות — לא רוצים לא לקבל, כי הבורא טוב ומטיב ולתת תמיד הוא רוצה — אז כל האור הסתלק מהמקום הזה. כך ניתן ללמוד בהרחבה בשיעורי הוידאו בקבלה חסידית את המשך פיתוח היסוד הזה. עליית הרצון הפשוט היא שגרמה לצמצום, והצמצום גרם להסתלקות האור.

תיקון בעל מנת להשפיע

הרב מסיים בביאור תכלית הבריאה — שעל ידי בריאת העולמות והשתלשלותם עד עולם הזה, נעשתה ונתחדשה כאן אפשרות שינתן מקום לעבודת הבורא בתורה ובמצוות על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרנו ברוך הוא. ועל ידי זה אנו מסוגלים להפך את צורת הרצון לקבל המפרידה אותנו מהמאציל, לצורת רצון להשפיע — היינו לקבל מהמאציל כדי להשפיע נחת רוח. ניתן להעמיק בעניינים אלו גם בלימודי פרקי אבות בקבלה וחסידות. זוהי השוואת הצורה עם המאציל הנקראת דבקות וייחוד, שהיא תכלית הבריאה כולה.