שיעור קבלה | סדר סיבה ומסובב | 30 | הרב שגב רומנו | מתוך התע”ס | סולם יהודה

פרצוף אבא ואימה — הבינה ותפקידה במערכת הפרצופים

בשיעור הנוכחי, השלושים בסדר סיבה ומסובב מתוך תלמוד עשר הספירות, פותח הרב שגב רומנו פרק חדש בלימוד מבנה האצילות העליונה. לאחר שהונחו היסודות בלימוד הכתר ובלימוד החוכמה, אנו עולים אל ביאור פרצוף הבינה, ובו מתפרש הסדר של אבא ואימה ושל ישראל סבא ותבונה. השיעור משתלב בסדרת שיעורי הרב שגב רומנו המתפרסמים באתר העמותה. הרב מבהיר תחילה כי כל פרצוף בקבלה הוא בנין שלם, מערכת של עשר ספירות הכוללות בקרבן את כל המידות, וההבחנה ביניהם נעוצה בעיקר בבחינת השורש שהם יונקים ממנו.

הכתר כמבריח התיכון של מערכת האצילות

הרב מבאר כי הכתר הוא הציר המרכזי שעליו נסב כל הבנין, כדברי הריז”ל “מבריח התיכון מן הקצה אל הקצה”, ועליו נסבים כל הפרצופים. ממנו יונקים כל הפרצופים, ועליו הם מלבישים זה אחר זה. מהפה עד החזה דאריך אנפין מלבישים אבא ואימה, ומחזה דאריך אנפין ולמטה מלבישים ישראל סבא ותבונה, ומחזה דישראל סבא ותבונה ולמטה שורים זעיר אנפין ונוקבא, הנקראים בקיצור זו”ן. בכך נבנית סולם של חמישה־שישה פרצופים שכולם תלויים בכתר ושואבים ממנו את חיותם. תוכלו למצוא הסבר נוסף לרעיון זה בדף מושגים בקבלה שבאתר העמותה.

הבדל יסודי בין חוכמה לבינה

אחד היסודות העיקריים בשיעור הוא ההבדל המהותי שבין החוכמה לבינה. החוכמה היא בחינת הכלל הגדול, היא השפע היורד מן האין סוף בצורה כללית, ללא פירוט וללא גבולות מוגדרים. הריז”ל ממשיל זאת לזרע — שכלול בו הכל בצורה כללית, ואין רואים בו עדיין צורה ברורה של ולד. ואילו הבינה היא הציור והפירוט, היא הבחינה המגדירה את הוולד ונותנת לו גבולות וצורה ניכרת. בלשון הקבלה — הבינה היא שורש הגבורות והדינים, מפני שכל גבול וגדר נחשב מבחינת הגבורה. וכך גם בניקוד: הכתר נרמז בקמץ, החוכמה בפתח הפותח שערים, והבינה בצירה שיש בה שתי נקודות. שתי הנקודות הללו רומזות לשני הקצוות שביניהם נמתח הקו — הוא הגבול. וכל הלומד בכתבי בעל הסולם יבחין כי יסוד זה חוזר ונשנה בכל מקום העוסק בענייני האצילות.

שתי הנקודות — תחילתה של ישות נפרדת

בהמשך השיעור מעמיק הרב ומבאר כי הצירה שיש בה שתי נקודות מבטאת את ראשית ההתפרדות מן האין סוף. הכתר עדיין כלול באין סוף לחלוטין, ואין בו רושם של ישות נפרדת. אף החוכמה, אף שהיא השפע היורד, עדיין כלולה בכלליותה יחד עם הכתר. הבינה היא הראשונה המרגישה את עצמה כישות נפרדת, ואומרת “אני בינה”. בבחינה זו של “אני” יש כבר התעוררות של תשובה ושיבה אל המקור, וזה הוא הסוד של שתי הנקודות שבצירה — שני קווים שביניהם נמתחים גבולות הוולד. הנקודה הראשונה היא בחינת הרצון להישאר במצב של השפעה גמורה, והנקודה השניה היא בחינת ההכרה כי יש כאן צד מקבל הצריך הגדרה והגבלה.

חלוקת הבינה לארבעה פרצופים — אבא, אימה, ישראל סבא ותבונה

הרב מסביר כי כל פרצוף הבינה מתפרש בעצמו לארבעה פרצופים פנימיים. אבא הוא חוכמה שבבינה, היינו בחינת הכללות שבתוך הבינה. אימה היא הבינה שבבינה — בחינת הציור הפנימי המעיקרית של הפרצוף. ישראל סבא הוא זעיר אנפין שבבינה, ובו כלולות שש הספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד של הבינה. ותבונה היא מלכות שבבינה, היא התוצאה הסופית והפרי של כל מעשה ההתבוננות. השם “תבונה” עצמו רומז ל”תובנה” — לתוצאה ולפרי של ההתבוננות. כל החלוקה הזו היא דוגמה ראשית למבנה הפרצופים, וניתן ללמוד עוד אודותיה בכתבי הרב”ש.

תפקיד הבינה — חפץ חסד והולדת הוולד

הרב מדגיש את תפקידה הייחודי של הבינה — לקבל את הרשימות מן החוכמה, להגדירן ולציירן, ובכך להוליד את הוולד. הבינה כאם המעוברת — מבררת את העובר, מגדירה את אבריו, ומעבירה אותו דרך שלבי התפתחות עד שיוולד שלם. כך גם זעיר אנפין ונוקבא נמצאים בעיבור בבטן אימה, שם הם זוכים לכל המוחין הגדולים שיש להם — מוחין דשלוש לבים בגדול. אופייה של הבינה הוא חפץ חסד — היא הנותנת את החסדים, היא המתקנת את הזון. כשם שאם נותנת לבן בלי גבול, כך הבינה משפעת חסדים על המידות שתחתיה. ואין הזיווג של אבא ואימה פוסק לעולם, כדברי הזוהר הקדוש “תרין רעין דלא מתפרשין” — שני רעים שלעולם אינם נפרדים.

השלכות מעשיות וקריאה להעמקה

הבנת מבנה פרצוף הבינה ותפקידה היא יסוד עצום בלימוד הקבלה כולה, ובלעדיה אי אפשר להבין את עניין המוחין, העיבור, היניקה והגדלות. כל הלומד את שיעורי הקבלה אונליין בזום של עמותת סולם יהודה ימצא כי הרעיונות הללו חוזרים ונשנים בכל פרק ופרק, ומעמיקים בכל פעם בצורה אחרת. הרב מסיים את השיעור בהבטחה כי בשיעור הבא יציג ציור מלא של פרצופי הבינה, וכך נוכל להבין את ההיררכיה ואת זרימת השפע במערכת האצילות בצורה ברורה ומסודרת.