הכנה לראש השנה – משל המלך והעני ואיך לתת את הלב | סולם יהודה

בחינות הכלי הרוחני על פי תורת הקבלה

בתורת הקבלה, כאשר באים להגדיר כלי רוחני, אין הדבר דומה כלל לכלי גשמי. כלי גשמי מאופיין בחומר, בצורה, בנפח, בצבע ובתכונות פיזיקליות. יכולים אנו להצביע על כוס מפלסטיק ולתאר אותה על פי נפחה, חומרה ומשקלה. לעומת זאת, כלי רוחני מאופיין בבחינות פנימיות ורוחניות בלבד, שאין להן אחיזה במציאות הגשמית.

השיעור שלפנינו מגלה את המבנה הפנימי של הכלי הרוחני על פי כתבי בעל הסולם, ומלמד כיצד לזהות כל אחת מבחינות הכלי ולהבחין ביניהן. ההבנה הזו היא יסוד עצום בלימוד תורת הקבלה, ובלעדיה אי אפשר להבין את פעולת הכלים בעולמות העליונים.

עצמות החומר – הרצון לקבל כיסוד הכלי

הבחינה הראשונה בכלי הרוחני היא עצמות החומר. כאשר מדברים בתורת הקבלה על חומר, אין הכוונה לאובייקט גשמי. החומר הרוחני הוא האביות עצמה – כלומר עוצמת הרצון לקבל הטבוע בכלי. כמה רצון לקבל קיים בכלי, כיצד האביות מתפתחת ומתרחבת, ומה משמעותה של כל דרגה ודרגה באביות.

ישנן דרגות שונות באביות, והן הקובעות את אופיו ומהותו של הכלי. יש כלי קטן ויש כלי גדול, ויש כלי שהאביות שבו מעודנת ויש שהיא גסה. זוהי נקודת המוצא של כל כלי רוחני, ועליה בנויות שאר הבחינות. בלי עצמות החומר אין כלי כלל, שהרי הרצון לקבל הוא יש המוחלט מתוך אין של העליון.

כוח הצמצום – הסתלקות מהרצון לקבל

הבחינה השנייה היא כוח הצמצום. הצמצום פירושו הסתלקות מהרצון הגדול לקבל, מתוך בחירתו ורצונו של הכלי עצמו, ולא מחמת שליטת העליון עליו. בזה טמון יסוד גדול – הצמצום הוא פעולה פנימית של הכלי, מתוך הכרתו שהוא חפץ להידמות ליוצרו.

כפי שלמדנו בעניין האין סוף, הרצון הראשוני של הכלי היה להשתוות לעליון. מאחר שהעליון כולו משפיע ואינו מקבל מאומה, נולד בכלי הרצון להשפיע גם הוא ולא לקבל. אלא שלהשפיע אין לו למעלה, שהרי העליון כבר משפיע. על כן התחיל הכלי שלא לרצות לקבל, וכדי לא לקבל היה עליו לצמצם את עצמו.

הצמצום כבחירה חופשית

כדי להבין את מהות הצמצום, הובא משל מוחשי. אדם החושק מאוד בארוחת בוקר, אבל נמנע ממנה בגלל בדיקת דם שצריך לערוך בצום, או ביום הכיפורים שבו חובת הצום מהתורה. אף על פי שהוא חושק בדבר, הוא מונע את עצמו מלקבל. בשלב הזה, הבחירה עדיין בידיו – זו פעולת צמצום מבחירה מלאה, שאינה מחייבת אותו אחרי כן.

הצמצום הוא אפוא מעשה רצוני, שהאדם או הכלי רשאים לעורר אותו מחדש או לבטלו. הוא אינו חוק פנימי קבוע, אלא החלטה נקודתית שהאדם מחליט בה בכל פעם מחדש. בזה טמונה גדולת הבחירה החופשית שבכלי הרוחני.

כוח המסך – החיוב שלאחר הבחירה

הבחינה השלישית היא כוח המסך. לאחר שהכלי כבר בחר לעשות את הצמצום, נוצר בו כוח מחייב שאי אפשר לבטלו עוד. שונה המסך מן הצמצום – את הצמצום אפשר לבטל לשעתו, ברגע שהכלי מחליט לעזוב את הצמצום. אבל המסך הוא חוק פנימי שכבר התקבע בכלי, ואינו משתנה עוד.

משל הנדר והצום

המשל המובא בשיעור הוא אדם המקבל על עצמו לצום בראש חודש. אין זה חיוב גמור על פי ההלכה, אלא מנהג חסידי, כפי שנהגו חסידים בערב ראש חודש לצום צום יום הכיפורים הקטן. אבל ברגע שקיבל אדם על עצמו את הצום, הרי הוא מחויב בו. אם באמצע היום יאמר “די, אני רוצה כוס קפה”, אין הוא רשאי, שהרי קבלתו הפכה להתחייבות גמורה.

זהו דין הנדר – אמנם אין חיוב מלכתחילה, אבל מרגע הקבלה יש חיוב מוחלט. כך גם בכלים הרוחניים – לאחר שהכלי בחר בצמצום, נוצר בו מסך הוא חוק פנימי קבוע שאינו ניתן לביטול לשעה ולא לעולם.

ההבדל המהותי בין צמצום למסך

ההבדל בין שני הכוחות הללו הוא יסודי בהבנת תורת הקבלה. הצמצום הוא הפעולה הראשונית של בחירה חופשית, וניתן לשנותה או לבטלה לשעתו. המסך הוא התוצאה המחייבת שנוצרת מתוך הבחירה, ואין לבטלה כלל. שניהם יחד יוצרים את המבנה הפנימי של הכלי הרוחני המתוקן, המסוגל לקבל על מנת להשפיע. בלימוד מושגים קבליים אלו זוכה האדם להכיר את עומק משנת בעל הסולם.

המשמעות המעשית בעבודת ה’

הבחינות הללו אינן רק מושגים תיאורטיים לעיון בלבד. הן משקפות את דרך עבודת האדם בפועל ממש. כאשר האדם מקבל על עצמו התחייבות רוחנית כלשהי – לימוד קבוע, הנהגה חסידית, או קבלת עול מצוה – עליו לדעת שמרגע הקבלה שוב אין הוא רשאי לחזור בו על פי הרצון הרגעי.

הרצון לקבל שבנפשו יישאר כפי שהיה, שהרי עצמות החומר אינה משתנה. אלא שעליו להתגבר עליו בכוח המסך שהתקבע בלבו בשעת הקבלה. כך מתגלה עומק ההפרש בין רצון הבחירה הרגעי של הצמצום לבין ההתחייבות המחויבת של המסך, וכך בונה האדם את כליו הרוחניים מדי יום ביומו.

עיון נוסף בנושא זה ובמושגי היסוד של הקבלה ניתן למצוא בשיעורי וידאו בקבלה חסידית. מי שחפץ להעמיק בתורת בעל הסולם באופן אישי ומודרך, מוזמן להצטרף לשיעורי קבלה אונליין בזום המתקיימים בימי שני ורביעי בשעה 20:30.